שאלה: נא לפרט עוד הלכות הקשורות לשמירה על כבודם של ספרי קודש.
תשובה: במדור קודם (גיליון 1928) פירטנו כמה וכמה הלכות הקשורות לנושא, ועדיין לא מיצינו אותו.
נפל ספר (או דף ממנו) ארצה – יגביהנו מייד, אפילו אם לשם כך יצטרך להפסיק מעט את לימודו. ונהגו להרימו ולנשקו. נפלו כמה ספרים – ירים תחילה את כולם, ואחר-כך ינשקם. ואם רבים הם, מותר להניחם זה על זה ולהרים את כולם בבת אחת.
ב'ספר חסידים' (לרבי יהודה החסיד, נפטר לפני כ-800 שנה), כתב: "המתפלל [שמונה-עשרה] ונפל לפניו ספר לארץ, ונטה דעתו ואין יכול להתפלל בכוונה – יגביה הספר ויתפלל בכוונה; וקודם שיגביה – יסיים ברכה שהתחיל". אבל אם המתפלל יכול להוסיף להתפלל בכוונה, אף-על-פי שהספר שנפל מונח על הרצפה, לא יגביה את הספר, "כי המתפלל בכוונה – נוחל העולם הבא".
לא ייצא אדם אל מחוץ לבית וישאיר ספר קודש פתוח (ועדיף שמי שפתחו הוא שיסגרנו או יכסנו), ואף אם יוצא לזמן קצר, כמו כוהנים ולוויים שיוצאים לנטילת ידיים לכבוד ברכת כוהנים. ובפוסקים מובא בשם חכמי האמת, שיש מלאך ושמו "שומר דפים", והוא משכח תלמודו של מי שמניח ספרו פתוח ויוצא.
שניים או יותר שלומדים בחברותא, ולכל אחד מהם ספר לעצמו, כל מי שיוצא יסגור את ספרו, אף שחבריו נשארים במקומו.
סופר סת"ם שסיים לכתוב יריעה של ספר תורה, לא ישאירנה גלויה, אלא יניח עליה בד עד שתתייבש. ואם אין לו בד, מותר להפוך את היריעה, כדי לצמצם את הביזיון.
מקורות: ספר חסידים סי' תשעז. מג"א ושו"ע אדה"ז או"ח סו"ס צו. עירובין צז-צח, ושו"ע יו"ר סו"ס רעו ור"ס רעז, וש"ך וט"ז שם וסי' רפב ס"ה ברמ"א. תורת מנחם כרך לט עמ' 190 ואילך. הספר בהלכה פ"י. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
