חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1930 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ויחי, י"ז בטבת ה'תשפ"ד, (29/12/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1930 - כל המדורים ברצף
זעקה שחייבת לעורר טלטלה
יש חדש
הישועה שאנו מצפים לה
גילוי הקץ
לדבר בשבח ישראל
מסע במחילות
ההחמצה והתיקון
רציתי לשאול
עוד על כבוד הספרים
בוגר הסיירת מקים סיירות הגנה

מס' 1930, ערב שבת-קודש פרשת ויחי, י"ז בטבת ה'תשפ"ד (29.12.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

זעקה שחייבת לעורר טלטלה

מה אני יכול לעשות כדי להיענות לזעקה הגדולה הזאת? במה אני יכול לתרום לביצור האחדות ולסילוק הרוח הרעה של מחלוקת ופלגנות?

כולנו נחשפנו לזעקות ולתחנונים של משפחות הנופלים ושל הלוחמים ברצועת עזה. הללו משוועים לדבר אחד – שנהיה מאוחדים ומלוכדים, שנחדל לעסוק בפוליטיקה מקטבת, שנקרין אמונה וחוזק בצדקת מלחמתנו להכרתת הרשע והרוע.

המשאלה הזאת משותפת לכל משפחות השכול. כמעט בכל ריאיון עימן הן מבקשות את הדבר הזה. גם החיילים היוצאים להפוגות ונחשפים לשיח בתקשורת הישראלית נדהמים מהפער שבין הלכידות והאחווה שבקרב החיילים לבין הפולמוסים באולפנים והמשך המחלוקת ששבענו ממנה בשנה האחרונה. הם מביעים את פליאתם ותמיהתם על שבעת מלחמה, כשמיטב בנינו נלחמים בעזה, נהרגים ונפצעים, גורמים מסוימים מוסיפים להתנהל כאילו לא אירע דבר.

להצביע באצבע

זו השאלה שכל אחד ואחת מאיתנו צריכים לשאול – מה אני יכול לעשות כדי להיענות לזעקה הגדולה הזאת? במה אני יכול לתרום לביצור האחדות ולסילוק הרוח הרעה של מחלוקת ופלגנות?

ובכן, זה מתחיל בהתנהלות האישית. בשיח עם חברים לעבודה, שכנים, ידידים ומכרים. לא להיגרר לשיח מפלג. לא להתפתות ליצר הדוחף אותנו להטיח מילים קשות ביהודי שני, ויהיו הנסיבות אשר יהיו. לחשוב לא פעמיים, אלא שבע פעמים, בטרם כותבים מילה שעלולה להכאיב ולעורר מריבה והתכתשות.

בה בעת ראוי לברוח מכל זירה שבה נוצרת התלהטות יצרים של מחלוקת ושנאת חינם. לא בשטח ולא במדיה. לא לפתוח ערוצי תקשורת העוסקים במחלוקת ובשנאת אחים. בכך אנחנו מגינים על נפשנו מצריכת מסרים מורעלים, וגם מעבירים מסר ברור לאותם ערוצים.

ספק אם הציבור הרחב יודע עד כמה ערוצי התקשורת רגישים לכל תנודה במדדי הרייטינג. כשאתם צופים בהם או נכנסים לאתרים שלהם – זה מתורגם מייד לכסף ולהצלחה. הערוצים האלה צריכים לחוש שהציבור סולד מהשיח המפלג ומצביע באצבע. המסר ייקלט מהר מאוד, ויחולל את השינוי.

זה מאבק לא פשוט, כי יש גורמים המנסים בכל-זאת ללבות מחדש את המחלוקת. אבל לפעמים הדרך הטובה ביותר לבטל מריבה היא לא להיגרר אליה. אם לא תהיה תגובה והתייחסות, יבינו הללו שאין קונים לסחורה הזאת ושהעם כולו מצוי במקום אחר לגמרי.

המציאות התבהרה

אירועי שמחת תורה יצרו מציאות חדשה, שביטלה הרבה מאוד מחלוקות שקרעו אותנו בעבר. אמנם יש מי שעדיין תקועים בעבר ועדיין לא החליפו את הדיסקט, אבל העם רובו ככולו מבין היטב את המציאות שהתבהרה לנגד עינינו.

בכל יום שבו חיילינו נכנסים לעוד ועוד בתים ברצועת עזה מתברר עד כמה מופרכת ההבחנה בין המחבלים ובין ה'בלתי-מעורבים' כביכול. רובם ככולם שם 'מעורבים' בשנאת ישראל משערות ראשם ועד כפות רגליהם. ראינו אותם בטבח שמחת תורה, ואת צהלות השמחה של הנשים והילדים. מי שעדיין חולם על שלום עם הרוצחים האלה חי באספמיה.

ראינו גם את ההקרבה ומסירת הנפש של תושבי יהודה ושומרון ושל 'נוער הגבעות'. כמה השמיצו אותם, ואיך הם נלחמים עכשיו כאריות למען כולנו. זו האמת המתבהרת עכשיו וסביבה ראוי לכולנו להתלכד.


אחוות לוחמים. החיילים והמשפחות משוועים לאחדות (צילום: דו"צ)

  יש חדש

הילולת בעל התניא

ביום שישי הבא, כ"ד בטבת, יצוין יום ההילולא של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך, שנסתלק בשנת תקע"ג (1812). זה יום זכאי להתחבר לאורו, על-ידי לימוד פרק משניות המתחיל באחת מאותיות שמו, לימוד לפחות סעיף בשולחן ערוך שלו, פרק בספר התניא, ונתינת צדקה למוסדות העוסקים בהנחלת תורתו.

מסע לרבי לי' בשבט

לקראת י' בשבט, יום הילולת האדמו"ר הריי"צ ויום קבלת עול ההנהגה בידי חתנו הרבי, מארגנים כמה בתי חב"ד בישראל 'מסע לרבי'. המסע יכלול ביקור במוסדות המרכזיים של חב"ד בברוקלין ושבת של התעלות רוחנית סמוך לאוהל של הרבי וחותנו בקווינס. פרטים והרשמה בווטסאפ 0546506770.

'מנדי מאוסטרליה'

הופיע ספר חדש בסדרת ילדים בשליחות. את הסדרה כותבות השליחוֹת אלה ורזוב וחנה אוירכמן, והיא מגישה את סיפוריהם של ילדי שלוחים מרחבי העולם. הספר החדש נקרא מנדי מאוסטרליה. את הספר מעטרים תצלומי הילד, בנוף שליחותו. הפצה: חיש, טל' 039607770.

  שלחן שבת

הישועה שאנו מצפים לה

את הברכה לבנו דן יעקב חותם במילים: "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'". המפרשים מסבירים שיעקב צפה את הצלת עם ישראל בידי שמשון, שיבוא משבט דן, שהושיע את ישראל בימיו מהפלישתים.

על כך פנה יעקב אל הקב"ה וביקש "לישועתך קיוויתי ה'", היינו שהוא מקווה לישועה שתבוא מהקב"ה ולא מידי בשר ודם. שכן ישועת שמשון הייתה זמנית, ואילו ישועת הקב"ה נצחית היא.

הקב"ה נגאל איתנו

דבריו אלה של יעקב נושאים בתוכם הוראה נצחית, גם לימינו. אף עלינו לקוות לישועת ה', היינו ישועה שבה הקב"ה מוציא כל יהודי מהגלות, כמו שנאמר "וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו כז,יב), וזו תהיה הצלה מוחלטת ונצחית.

בגמרא (מגילה כט,א) מובאים דברי רשב"י: "בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו – שכינה עימהן. גלו למצרים – שכינה עימהם וכו'". היינו שהקב"ה ירד עם בני ישראל לגלות, והוא גם יוצא מהגלות עימם – כהמשך דברי הגמרא: "ואף כשהן עתידין להיגאל שכינה עימהן, שנאמר 'ושב ה׳ אֱלֹוקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ'. 'והשיב' לא נאמר, אלא 'ושב', מלמד שהקב"ה שב עימהן".

מה שהיה – היה

ההוראה מכך היא כדברי הגמרא (סנהדרין צז,ב) "כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה". הגמרא אומרת בפשטות שה'קץ', היינו מועד הגאולה, כבר הגיע מזמן, והכול תלוי בתשובה, שכדברי הזוהר אפשרית אפילו בשעה אחת ורגע אחד. 'שעה', מלשון 'פנייה'. היינו שברגע אחד אפשר לחולל תפנית של מאה ושמונים מעלות, ולשוב לקב"ה, לתורתו ולמצוותיו, וזה מביא ל"ישועתך", באופן של "מהרה תצמיח".

על כל אחד ואחת לעשות תשובה. ואם נדמה למישהו שזו משימה קשה מדיי בעבורו, עליו לדעת שאלה מחשבות שאין בהן ממש, אלא עצת היצר הרע בלבד. בכל יהודי טמון "חלק א-לוה ממעל ממש" (תניא פרק ב), ונדרש רק לעורר את הנשמה האלוקית ולהחליט לשוב אל ה'. ובפשטות, תשובה היא החלטה עצמית שכל מה שהיה עד עתה – שייך לעבר, ומכאן ולהבא יקיים האדם את דברי הגמרא "אני נבראתי לשמש את קוני" (קידושין פב,א).

לקוות ולעשות

כחלק מזה יש לקוות לבוא הגאולה בכל יום ויום, שהרי זה מעיקרי האמונה – "אחכה לו בכל יום שיבוא", וכפי שאומרים בתפילה "לישועתך קיווינו כל היום", "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח".

באופן מעשי יש להרבות בעסק בתורה, בגמילות חסדים ובתפילה עם הציבור, ולהוסיף כבר עתה שיעור תורה ציבורי נוסף; להשתדל שהתפילה תהיה טובה יותר, ולהרבות בנתינת צדקה, ואת כל זה לעשות בציבור, כדי שממנו יראו וכן יעשו. ועל־‏ידי זה יעוררו בני ישראל כביכול 'רצון' חדש למעלה, אצל הקב"ה, והגאולה האמיתית והשלמה תבוא תיכף ומייד.

(לקוטי שיחות, כרך כ, עמ' 535)

  מן המעיין

גילוי הקץ

האותיות החסרות

"פרשה זו סתומה, שביקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו" (רש"י). יעקב אבינו ראה שכל האותיות נמצאות בשמות שנים-עשר השבטים, חוץ מהאותיות ח' וט'. אמר יעקב: אין בהם חטא, ראויים הם לגלות להם את הקץ. מכיוון שראה שאף אותיות ק' וצ' אין בהם, אמר: אינם ראויים לגלות להם את הקץ – סתם ולא גילה. לכך פרשה זו סתומה.

(רבנו בחיי)

חזון הגאולה

רעיון מופלא מגלה לנו רבנו בחיי: צדיקים, אפילו אין בהם כל חטא, אם חסר להם חזון הקץ לגאולת ישראל, אין הם זכאים להשראת השכינה.

(עיטורי תורה)

מפני העצבות

למה "נסתם ממנו"? שבשעה שחזה את הצרות שיבואו על בני ישראל ערב הקץ, בעקבתא דמשיחא, נפלה עליו עצבות, ו"אין השכינה שורה מתוך עצבות".

(רבי נפתלי מרופשיץ)

צער הגלות

למה לא הניחו לו לגלות את הקץ? – שאילו ידעו את קץ הגאולה, לא היו מרגישים עוד בצערה של הגלות, ולא תהיה עוד הגלות בבחינת גלות.

(שפת אמת)

אין ייאוש גדול ממנו

אמרו חז"ל: "אין בן-דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה" (סנהדרין צז) – והלוא אין אנו מתייאשים אלא אומרים בכל יום "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח... אחכה לו בכל יום שיבוא"? אלא שאם באמת אנו סבורים כך – שמשיח יכול לבוא רק מפני שאנו זוכרים אותו – זה גופא ייאוש הוא, שאין ייאוש גדול ממנו.

(חידושי הרי"ם)

הפסולת הדקה

חז"ל אומרים (יומא ט,ב) שבית השני נחרב מפני שנאת חינם. עוון זה אינו נחשב רע כל-כך בעיני הבריות, מפני שנדמה לאדם ששונא הוא את חברו בדין. לכן גלות זו, שהיא תיקון עוון זה, נמשכת זמן רב, שכן הבירור של הפסולת הדקה אורך זמן רב מבירור הפסולת הגסה, שניכר לכול שפסולת היא.

(לקוטי תורה)

גאולה מתוך הצרה

הגאולה נמשכת ובאה מתוך הצרה, ככתוב (ישעיה נט, יט-כ) "כי יבוא כנהר צר... ובא לציון גואל". לכן בסדר תפילת שחרית אומרים "יענך ה' ביום צרה", ולאחר מכן "ובא לציון גואל".

(אור התורה)

  אמרת השבוע

לדבר בשבח ישראל

האדמו"ר הזקן מסדיגורה, רבי אברהם-יעקב פרידמן, נסע לווינה, למעיינות מרפא. בימים ההם וינה הייתה עיר של משכילים ומתבוללים, ויהודים יראי שמיים לא התגוררו בה.

בליל שבת, כשהרים הרבי את כוס הקידוש, אמר בהבעת תמיהה: "וכי יש בווינה עוד יהודים שמעידים על מעשה בראשית?". לאחר מכן אמר: "אני חוזר בי מהדברים שלא היו לכבודו של עם ישראל, גוי קדוש".

והסביר: "חז"ל אומרים על יעקב אבינו שביקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה. למה נסתלקה ממנו השכינה? אלא מפני שהגמרא אומרת שיש שני זמני קץ – 'בעיתה' ו'אחישנה'. ברור שיעקב לא רצה לגלות את הקץ של 'אחישנה', כי הוא אינו קבוע מראש ותלוי במעשיהם של ישראל, אלא ביקש לגלות את הקץ של 'בעיתה'. ואם כן, יש בכך קטגוריה על ישראל. לכן נסתלקה ממנו השכינה".

  גאולהפדיה

מסע במחילות

גִּלְגּוּל מְחִלּוֹת. חז"ל אומרים (בראשית רבה פרשה צו) שבעת תחיית המתים יתגלגלו הצדיקים הטמונים בחוץ לארץ דרך מחילות עד ארץ ישראל וכאן יקומו לתחייה: "מֵתֵי ארץ ישראל חיים תחילה בימות המשיח... אמר רבי סימון: אם כן, הפסידו הצדיקים שהם קבורים בחוצה לארץ?! אלא מה הקב"ה עושה – עושה להן מחילות בארץ, ועושה אותן כמערות הללו, והן מתגלגלין ובאים, עד שהם מגיעין לארץ ישראל, והקב"ה נותן בהם רוח של חיים והן עומדין".

המדרש מדייק זאת מלשון הפסוק (יחזקאל לז,יב) "הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם, וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל", ורק אחר-כך נאמר (פסוק יד) "וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם". ריש-לקיש מדייק זאת מהפסוק (ישעיה מב,ה) "נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ", היינו שנתינת הנשמה תהיה רק לעם שעליה – בארץ ישראל.

אם כן, מדוע ביקש יעקב להיקבר בארץ ישראל דווקא? מפני ש'גלגול המחילות' כרוך בצער, כפי שמפרש ה'מתנות כהונה': "אותן מחילות עושה כאותן מערות, והן מתגלגלין כנודות [=חביות] הללו המתגלגלין – וזהו צער להם. ולפיכך ציווה יעקב לבניו שיישאוהו ממצרים".

מהגמרא משמע שהמעבר דרך המחילות לא יגרום לצדיקים צער כלל, ורצונו של יעקב להיקבר דווקא בארץ נבע מסיבה אחרת. הגמרא (כתובות קיא,א) דנה בשאלה כיצד יבואו המתים שבחוץ לארץ לארץ ישראל: "אמר רבי אילעא: על-ידי גלגול". מעירה הגמרא: "גלגול לצדיקים צער הוא!". אומר אביי: "מחילות נעשות להם בקרקע". ורש"י מפרש: "על-ידי גלגול – מתגלגלים העצמות עד ארץ ישראל וחיין שם. מחילות נעשה להם בקרקע – ועומדים על רגליהם והולכים במחילות עד ארץ ישראל ושם מבצבצין ויוצאים". כלומר, יש שתי אפשרויות להביא את הגופים לארץ ישראל – על-ידי גלגול, דבר הגורם צער; ועל-ידי הליכה במחילות, דבר שאינו גורם צער. דרך זו תהיה אצל הצדיקים.

אם כן, מדוע ביקש יעקב אבינו לקוברו בארץ ישראל? מסבירה הגמרא: "יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה. ואם מתים שבחוצה לארץ חיים, למה הטריח את בניו? – שמא לא יזכה למחילות".

מְקוֹם הַתְּחִיָּה. באיגרת ארוכה שכתב הרבי מליובאוויטש בעניין תחיית המתים (איגרות-קודש כרך ב, עמ' עא) הוא מסביר שיש להחיל את מסקנת הגמרא על כל המתים שנקברו בחוץ לארץ: "הן הנקברים בארץ ישראל הן שנקברו בחוץ לארץ – נשמתם חוזרת לגופם בארץ ישראל... אלא שצדיקים זוכים למחילות ואין להם צער גלגול לארץ ישראל; מה שאין [כן] אותם שאינם צדיקים כל-כך. אבל כולם באים לארץ ישראל – ואז נקראים 'מתים שבארץ ישראל' – ושם חיים".

הזוהר (חלק א ד,א) מסביר מדוע תחזור הנשמה לגופים בארץ ישראל דווקא: "נשבע הקב"ה לבנות ירושלים ושלא תיהרס לעולמים... לפיכך אין מקבלין נשמתן אלא במקום קיים לעולמים, כדי שתהיה הנשמה קיימת בגוף לעולמים".

  מעשה שהיה

ההחמצה והתיקון

בליבו פנימה לא היה שלם עם הרעיון. "מסכים הנני", נעתר סוף-סוף. "אך האם דיי שאתפור את הטלאי בקבלת עול או שכדי לזכות בהבטחה עליי לרצות בכך באמת?"

"מדוע ר' נחום מבקר כאן תכופות?", נשמעות הלחישות בכל עת שר' נחום הופיע בציון אדמו"ר הזקן בעיר האדיטש.

ר' מנחם-נחום שניאורסון היה בנו של אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש, ונכדו של אדמו"ר הזקן, רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא. לאחר הסתלקות סבו, בכ"ד בטבת תקע"ג, החל לנסוע תכופות אל ציון סבו, ושם היה שוהה שבועות וחודשים.


ציון רבי שניאור־זלמן מלאדי בבית העלמין בהאדיטש (צילום: ישראל ברדוגו)

ר' נחום היה בן בכור לאביו, וזכה לחיות כחמש-עשרה שנה במחיצת סבו הגדול, שאליו היה מקורב מאוד. ר' נחום האריך ימים במושגי השנים ההן, וחי עד גיל שמונים.

לאחר הסתלקות סבו התגורר ר' נחום לצד אביו, בעיירה ליובאוויטש. לאחר שאדמו"ר האמצעי הסתלק אף הוא ונטמן בנייז'ין, עבר ר' נחום להתגורר שם. מנייז'ין היה מרבה לנסוע אל ציון סבו בהאדיטש.

השמש הממונה על הציון ועל בית המדרש הקטן שהוקם סמוך לו, היה מקצה לו חדר בביתו, ור' נחום נהג לשהות במקום כמה חודשים בשנה. באחרית ימיו העתיק את מושבו להאדיטש.

בשעות היום ישב בבית המדרש הקטן ועסק בתורה ובתפילה. חסידי חב"ד היו באים אליו, להתבשם מידיעותיו ומחסידותו. לכולם היה אומר: 'אני אורח של סבא'.

בתחילה סברו הכול כי דבקותו החזקה כל-כך לציון סבו קשורה למאורע שהתרחש עימו במהלך הבריחה במלחמת נפוליון, בשעה שהרבי נסע בראש שיירה של עשרות עגלות, עם משפחתו וחסידיו, לעומק רוסיה ואוקראינה.

האירוע המצער קרה ביום שישי, ו' באלול תקע"ב, בערב השבת השנייה למסע. הלחץ גבר להזדרז ולהגיע מבעוד יום אל התחנה הבאה. בעגלה הראשונה ישב ר' נחום, ובכל פעם שהשיירה הגיעה לצומת דרכים, היה ר' נחום עוצר את השיירה, ניגש אל סבו – שישב בעגלה השלישית – ושואלו לאן לפנות.

לפעמים היה אדמו"ר הזקן מנחה אותו בלי לקום ממקומו. לעיתים היה יורד מהעגלה, פוסע אל הצומת, נשען על מקלו ושוקע בהרהורים. כעבור כמה רגעים היה מורה לפנות ימינה או שמאלה.

באותו יום שישי הזמן דחק מאוד. כאשר העגלה הגיעה לצומת דרכים חש ר' נחום אל עגלת סבו, לשאול לאן לפנות. הרבי הורה מה שהורה, אך בשל הלחץ הרב התבלבל ר' נחום ופירש את ההנחיה הפוך מכוונתה.

אחרי נסיעה של כמה קילומטרים הביע הרבי את פליאתו שעדיין לא הגיעו לכפר מסוים, שבו התכוון לשבות. רק אז התבררה טעותו של ר' נחום, והוא התייצב לפני סבו חיוור ודומע.

תגובתו של הרבי לא שיפרה את הרגשתו. "כמה טוב כשהנכד הולך בדרכי סבו, וכמה עגום כאשר הסבא מובל על-ידי נכדו", אמר הרבי בחריפות. מייד לאחר מכן הורה להמשיך בנסיעה.

הטעות בניווט עלתה ביוקר, שכן היא יצרה עיכוב גדול וסיבוך רב בכל מסלול הנסיעה. את השבת עשו במקום אחר מהמתוכנן, וכן את ראש השנה. יש הטוענים כי הסתלקותו של הרבי, כעבור כמה חודשים, בכפר הנידח פיינה, שהובילה לקבורתו בהאדיטש, הייתה גם כן תוצאה עקיפה של השיבוש במסלול הנסיעה.

החסידים היו משוכנעים שישיבתו הקבועה של הנכד בציון סבו נועדה 'לתקן' את חטאה של אותה טעות גורלית.

יום אחד העזו כמה חסידים להפנות אל ר' נחום שאלה ישירה בעניין. תשובתו המפתיעה הבהירה להם כי אין הדבר קשור לטעות המצערת ההיא.

ערב חתונתו, סיפר ר' נחום, נכנס אל סבו, אדמו"ר הזקן, להתברך מפיו. כמו כל חתן ממשפחה מכובדת, גם לו תפרו בגדים חדשים, ובכלל זה מעיל משי. אדמו"ר הזקן שאל אותו אם יסכים להוסיף על המעיל הנאה – טלאי...

נראה שהרבי ביקש לרוממו למדריגה רוחנית גבוהה יותר, שבה אין להופעה החיצונית שום חשיבות. אלא שהחתן הצעיר, שהיה אז בן שלוש-עשרה, שלל את הרעיון. "לא אלבש בחתונתי בגד עם טלאי", אמר.

"אקבע איתך זמן ללימוד בצוותא!", ניסה הסבא לשדל את הנכד. גם זה לא שכנע אותו.

"אם תיעתר לבקשתי, אחרי מאה ועשרים תהיה איתי במחיצתי", הבטיח לו הרבי.

הפעם התקשה ר' נחום לסרב, ובכל-זאת בליבו פנימה לא היה שלם עם הרעיון. "מסכים הנני", נעתר סוף-סוף. "אך האם דיי שאתפור את הטלאי בקבלת עול או שכדי לזכות בהבטחה עליי לרצות בכך באמת?".

הרבי השיב: "עליך לרצות זאת בכל הלב ובכל האמת שלך!". בתגובה התעטף הנכד בשתיקה וה'עסקה' לא יצאה אל הפועל.

חלפו שנים. ר' נחום, שבינתיים התבגר, הביט לאחור והתמלא צער עמוק. ראשית, על עצם סירובו למלא את רצון סבו. ושנית, על שהחמיץ הבטחה גדולה ונדירה שכזאת, להיות במחיצת סבו בעולם הבא.

בעקבות זאת החליט ר' נחום כי לפחות כאן, בעולם הזה, ינצל כל רגע כדי להימצא לצד סבו.

(על-פי 'המסע להאדיטש')

  רציתי לשאול

עם הרב חיים-הלל רסקין

דיין ורב קהילת חב''ד מרכז פתח-תקווה

האם באמת על-ידי תמיכה בלומד תורה נעשה האדם שותף בשכר לימוד תורתו?

על הפסוק (דברים לג,יח) "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" מובא ברש"י: "זבולון ויששכר עשו שותפות: זבולון... יוצא לפרקמטיא בספינות, ומשתכר, ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקים בתורה". מכאן עולה שאין זו נתינת צדקה בלבד, או תמיכה בלומדי תורה נזקקים, אלא גדר של שותפות.

שותפות זו מתבארת בדברי המדרש (במדבר יג,יז): "זבולון ויששכר היו שניהם מתפרנסים ביחד, ושניהם נוטלים שכר תורה ביחד". כלומר, זבולון משתף את יששכר בפרנסתו, ויששכר משתף את יששכר בתורתו, והדבר נחשב כאילו הוא עצמו (זבולון) לומד.

וכך נפסק בשולחן ערוך הרב (הלכות תלמוד תורה פ"ג ה"ד), שמי שאינו יכול ללמוד כל היום, ילמד מה שיכול, "ושאר כל היום יעסוק במשא ומתן, כדי שיוכל להחזיק ידי תלמידי-חכמים, שהם לומדי התורה יום ולילה... ויהא נחשב לו כאילו למד כן ממש בעצמו, ותורתם נקראת על שמו" (עיין שם).

תנאי חשוב ב'הסכם' זה, שצריכים לסכם את השותפות קודם התחלת הלימוד, ואי-אפשר למכור את זכות הלימוד לשעבר (רמ"א יו"ד סי' רמו,ס"א). הפוסקים מוסיפים שאי-אפשר למכור אפילו חלק מהזכות של העבר.

יש המהדרים לעשות חוזה שותפות ממש, ומצינו בכמה וכמה גדולי ישראל שערכו שטר כזה. אבל נראה שדיי בעצם עשיית התנאי ביניהם.

לקיום העניין בשלמותו יש לעשות זאת כשותפות מלאה, היינו ש'זבולון' משתף את 'יששכר' במחצית מרווחיו, או לפחות מחזיקו לגמרי (ורק כך יהיה שותף בזכויות תורתו). עם זה, הפוסקים מציינים שגם בתמיכה חלקית יש זכות גדולה.

  פינת ההלכה ומנהג

עוד על כבוד הספרים

שאלה: נא לפרט עוד הלכות הקשורות לשמירה על כבודם של ספרי קודש.

תשובה: במדור קודם (גיליון 1928) פירטנו כמה וכמה הלכות הקשורות לנושא, ועדיין לא מיצינו אותו.

נפל ספר (או דף ממנו) ארצה – יגביהנו מייד, אפילו אם לשם כך יצטרך להפסיק מעט את לימודו. ונהגו להרימו ולנשקו. נפלו כמה ספרים – ירים תחילה את כולם, ואחר-כך ינשקם. ואם רבים הם, מותר להניחם זה על זה ולהרים את כולם בבת אחת.

ב'ספר חסידים' (לרבי יהודה החסיד, נפטר לפני כ-800 שנה), כתב: "המתפלל [שמונה-עשרה] ונפל לפניו ספר לארץ, ונטה דעתו ואין יכול להתפלל בכוונה – יגביה הספר ויתפלל בכוונה; וקודם שיגביה – יסיים ברכה שהתחיל". אבל אם המתפלל יכול להוסיף להתפלל בכוונה, אף-על-פי שהספר שנפל מונח על הרצפה, לא יגביה את הספר, "כי המתפלל בכוונה – נוחל העולם הבא".

לא ייצא אדם אל מחוץ לבית וישאיר ספר קודש פתוח (ועדיף שמי שפתחו הוא שיסגרנו או יכסנו), ואף אם יוצא לזמן קצר, כמו כוהנים ולוויים שיוצאים לנטילת ידיים לכבוד ברכת כוהנים. ובפוסקים מובא בשם חכמי האמת, שיש מלאך ושמו "שומר דפים", והוא משכח תלמודו של מי שמניח ספרו פתוח ויוצא.

שניים או יותר שלומדים בחברותא, ולכל אחד מהם ספר לעצמו, כל מי שיוצא יסגור את ספרו, אף שחבריו נשארים במקומו.

סופר סת"ם שסיים לכתוב יריעה של ספר תורה, לא ישאירנה גלויה, אלא יניח עליה בד עד שתתייבש. ואם אין לו בד, מותר להפוך את היריעה, כדי לצמצם את הביזיון.

מקורות: ספר חסידים סי' תשעז. מג"א ושו"ע אדה"ז או"ח סו"ס צו. עירובין צז-צח, ושו"ע יו"ר סו"ס רעו ור"ס רעז, וש"ך וט"ז שם וסי' רפב ס"ה ברמ"א. תורת מנחם כרך לט עמ' 190 ואילך. הספר בהלכה פ"י.

  חיים יהודיים

בוגר הסיירת מקים סיירות הגנה

אחרי טבח שמחת תורה נקרא רוני איילון-הירש, יוצא סיירת מטכ"ל, להקים מערכי הגנה בערים וביישובים החרדיים. היוזמה זוכה להיענות גבוהה ולתמיכה גורפת

תעודת זהות. ר' רוני איילון-הירש, בן 54, תושב תל-אביב, חסיד ברסלב. יוצא סיירת מטכ"ל, מוהל ועוסק בריפוי גוף ונפש. בעקבות המלחמה קיבל פנייה לסייע בהקמת סיירות שמירה בשכונות החרדיות ברחבי הארץ.


"אנחנו לא רוצים להיות שוב מופתעים". רוני

פתיחות במרחקים. גדלתי ברקע רחוק מעולם המסורת. אחרי השירות הצבאי בסיירת נסעתי למזרח ולמרכז אמריקה, לחפש את עצמי. פגשתי תרבויות שונות ומשונות, ומשם דווקא נוצרה בי פתיחות למסורת היהודית עם שובי לארץ.

מסע זוגי. אחרי נישואינו החלטנו, אשתי ואני, ללכת לסמינר של ערכים שעסק בנושא זוגיות. הרצאה אחת של הרב שלום סרברניק תפסה אותנו. בניגוד לכל מה שלמדתי בתרבויות המזרח, ש'רוחניות' משמעותה פרישות ונזירות, הרב הסביר שביהדות השלמות באה מתוך חיבור למשפחה ולעולם המעשה.

מרכז בתל-אביב. אחרי כברת דרך בעולם התשובה הקמנו מרכז בתל-אביב, לצד עבודתי ברפואה משלימה, ובכלל זה בטיפול במשברי נפש ובהתמכרויות, על-פי תורת החסידות.

אחים לעורף. אחרי הטבח בשמחת תורה קיבלתי פנייה מידידי אהרן וולפסון, שסיפר לי על כמה פילנתרופים, השותפים בהחזקת עולם התורה, שהתאגדו לגוף שנקרא 'אחים לעורף', בשאיפה לסייע לפצועים, למשפחות נרצחים ועוד. אחד מאגפי הסיוע הוא 'משמר העם', הפועל במסגרת 'השומר החדש', ומטרתו לתת לאזרחים חרדים כלים להגן על עצמם. התבקשתי להרים את המיזם ונעניתי ברצון.

ונשמרתם. שלושים שנה חלפו מימי שירותי בסיירת מטכ"ל, ופתאום הכול צף מחדש. התחברתי לארגון 'השומר החדש'. הם נתנו לנו כלים חשובים ויצאנו לדרך. לנגד עינינו עמד הציווי 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'.


'משמר העם' כחלק מ'השומר החדש'

בלי הפתעות. לצערנו, אחרי מה שקרה, אנחנו לא רוצים להיות שוב מופתעים, בפרט אם יהיו כמה זירות. ביישובים החרדיים המצב מאתגר יותר, מאחר שיוצאי הצבא בהם מועטים. אנחנו רואים ערים שיש בהן שבעים אלף תושבים וכיתות כוננות בנות שלושים איש. זה לא מעשי ליום פקודה, שלא נצטרך.

תפיסת הגנה. בנינו מערך שכבר מיושם בשטח בכמה ערים ויישובים חרדיים. התכנית מבוססת על כיתות כוננות ועל מתנדבים חמושים ולא חמושים, מתוך הקהילה. הם מפטרלים בשכונה, ביום ובלילה, בכלי רכב וברגל. למדו לזהות איומים, להציל חיים, ולהתמודד עם אירוע ביטחוני.


"לתת לאזרחים חרדים כלים להגן על עצמם"

מודל לחיקוי. אנחנו זוכים לשיתוף פעולה מדהים, מצד הרבנים, ראשי הציבור וכל הגורמים. ההיענות גבוהה. ראשת העיר בבית שמש, הגב' בלוך, אמרה לנו: אני רוצה שתיישמו את המערך הזה לא רק בשכונות החרדיות, אלא בכל שכונות העיר.

מאמינים ופועלים. רבנו בחיי אומר 'סוס מוכן ליום קרב ולה' התשועה'. אם הסוס מוכן – זה הכלי שיהיה לה' התשועה. כולנו מאמינים ומתפללים, ועם זה חייבים לעשות את ההשתדלות הגשמית מצידנו. ה' שומר עלינו, בזכות לימוד התורה וקיום המצוות, ובה בעת אנחנו נדרשים לעשות את הפעולות הצריכות.

יהיה טוב. אני בדיוק חוזר עכשיו מרכסים. ישבנו שם עם כל גוני הציבור – חסידי בעלז, ברסלב, חב"ד, ליטאים, ספרדים. היה מדהים ומרגש לראות את כולם משתפים פעולה. אני יוצא מעודד, מחוזק ובעיקר אופטימי. הפתגם החסידי אומר 'נחשוב טוב – יהיה טוב', בעזרת ה' יהיה טוב!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)