"אני לא עובד בשעות כאלה, מחר בבוקר אוכל לעזור לך", השיב יחזקאל. אך המטלפן לא ויתר. "ר' יחזקאל היקר, אני מתחנן אליך. אני חייב שהחלון יתוקן בדחיפות. אשלם כל סכום שתנקוב"
צלצול הטלפון קרע את שנתו המתוקה של יחזקאל. הוא הציץ בשעון וגילה כי השעה שלוש לפנות בוקר. מי מתקשר אליו בשעה כזאת?!
"הגעתי לר' יחזקאל הזגג?", נשמע הקול מעברו השני של הקו. יחזקאל השיב בחיוב. "אני זקוק לך בדחיפות. זגוגית אחת מחלונות ביתי התנפצה ואני צריך שהחלון יתוקן בדחיפות".
יחזקאל השתדל לעצור את כעסו. "אני לא עובד בשעות כאלה", השיב. "מחר בבוקר אוכל לעזור לך".
אך המטלפן לא ויתר. "ר' יחזקאל היקר, אני מתחנן אליך. אני יודע שאתה לא עובד בשעות האלה. ברור לי שלא מקובל לבקש בקשות כאלה. אבל אני חייב שהחלון יתוקן בדחיפות. אשלם כל סכום שתנקוב".
יחזקאל זיהה את הלחץ הגדול הנושב מקולו של המטלפן. "ודאי זה יהודי מבוגר החושש להצטנן מהרוח הקרה הנושבת מהחלון השבור", אמר בליבו. "מה השם והכתובת?", שאל בעייפות.
"משפחת הלברשטאם, בית 1501 ברחוב 48 בבורו פארק".
הזגג נרעד. בית 1501 ברחוב 48 הוא ביתו של האדמו"ר מבאבוב
השיחה הסתיימה. הזגג התלבש, נכנס למכוניתו והחל בנסיעה אל היעד. ופתאום אחזו רעד. הוא קלט שזה ביתו של האדמו"ר מבאבוב, רבי שלמה הלברשטאם.
האדמו"ר מבאבוב, רבי שלמה הלברשטאם
בחרדת קודש נקש על דלת הבית. הרבי המתין לו בפנים נוהרות. "אני מודה לך מאוד על שהסכמת לבוא בשעה הבלתי-שגרתית", הודה לו בחום. "הנה החלון", הצביע אל חלון מרכזי בקומת הקרקע. הזגוגית הייתה מנופצת לגמרי.
יחזקאל יצא אל רכבו, הוציא ממנה זגוגית בגודל מתאים וחתך אותה במידות הנדרשות. עייפותו נעלמה לחלוטין וליבו פעם מהתרגשות בעת עבודתו. בקצה החדר ניצב הרבי והתבונן במלאכתו.
כעבור כמה דקות סיים הזגג להתקין את הזגוגית ולהחזיר את החלון למצבו התקין, והוא הודיע לרבי שמלאכת התיקון הסתיימה.
הרבי בחן את עבודתו ושיבח אותו במילים חמות. "אני שב ומתנצל על השעה הבלתי-רגילה. אשלם לך ככל שתשית עליי".
יחזקאל לא היה מוכן לקבל תשלום מהרבי בעד עבודתו. "זו זכות בעבורי לשרת את הרבי", אמר. ואולם הרבי התעקש לשלם. הוא הושיט לזגג חבילת שטרות, אך זה עמד בסירובו.
"אם לא בכסף, אולי אוכל לגמול לך בדרך אחרת?", הציע הרבי.
יחזקאל הציע תמורה מקורית: "אם יורשה לי, ארצה לבקש שהרבי ייאות להשתתף מפעם לפעם בשמחות שאערוך. הדבר יהיה לי לזכות גדולה, ויהיה זה שכרי". הרבי הסכים והשניים נפרדו בידידות.
כעבור כמה שנים עמדו יחזקאל ובנו החתן בפתח חדרו של הרבי. הרבי קיבל את פניהם בחום רב והרעיף עליהם ברכות לקראת החתונה. הרבי זכר את חובו, ולקראת סיום השיחה בירר באיזה מימי השבע ברכות ירצה יחזקאל שהוא ישתתף בו. יחזקאל נקב במועד ובמקום.
פליאה אחזה במשמשים של הרבי למשמע רצונו להשתתף בשבע ברכות הזה, אך הם לא העזו לשאול לפשר הדבר. התרגשות גדולה אחזה במשתתפים כאשר הופיע הרבי, ובהמשך אף רקד עם החתן. השמחה הרקיעה שחקים.
בסיום האירוע, כשיחזקאל ליווה את הרבי בדרכו למכוניתו, לא היה יכול להתאפק. הוא רכן בהדרת קודש אל הרבי ואמר: "באותו לילה חשבתי שהלקוח הוא יהודי מבוגר שהכפור חודר לעצמותיו באמצע הלילה. אחר-כך הבנתי שלא זו הייתה הבעיה. עד היום אני מלא תהייה לפשר ההזמנה הבהולה".
ניכר היה שהרבי מתלבט אם לגלות את הדברים. לבסוף החל לספר:
"באותם ימים היה מי שניסה לעורר מחלוקת מסוימת. הוא התלבש ב'אצטלה של קדושה', שכביכול מעשיו לשם שמיים, אבל תחת המעטה הזה היו יצר הרע ושנאת חינם.
"ביום שקדם לאותו לילה הופיע אותו אדם בחדרי וניסה לגרור אותי למחלוקת ולהפוך אותי לצד בה. הבהרתי שאני מתרחק ממחלוקת כמפני אש, ולא אסכים בשום אופן להתערב בסיפור.
"הלה קם מכיסאו בחוצפה ואיים: 'ינפצו לרבי את חלונות ביתו אם לא יצטרף', אך אני עמדתי בסירובי.
"בלילה מומש האיום וזכוכית החלון נופצה. ידעתי כי כשיעלה הבוקר ואברכים ובחורים יבואו לבית המדרש הגדול, עיניהם יצודו את הזגוגית המנופצת ונפשם לא תישאר אדישה. הם יבררו ידו של מי במעל ועד מהרה תפרוץ מחלוקת גדולה שתבער עד לב השמיים.
"ידעתי שאסור בשום פנים ואופן להשאיר את החלון שבור עד הבוקר. חיפשתי בספר הטלפונים זגג שאינו נמנה עם חסידי באבוב, והזמנתי אותך. בקשתי היחידה אליך כעת היא שתימנע מלספר את המעשה בעודי בחיים".
הזגג עמד נפעם למשמע הרקע שמאחורי צלצול הטלפון שהקיצו משנתו בשלוש בלילה. הוא שמר על הבטחתו וסיפר את הסיפור רק לאחר הסתלקותו של הרבי מבאבוב, בשנת תש"ס.
(על-פי 'שלומה של מלכות') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:08
זריחה: 6:15
