חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1929 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ויגש, י' בטבת ה'תשפ"ד, (22/12/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1929 - כל המדורים ברצף
אין להכביד על המחליטים
יש חדש
תינוקת אחת ותיקון העולם
ערבות הדדית
לכבד אוהב כבוד?
תפקיד כפול
טלפון לזגג בשלוש בלילה
רציתי לשאול
תענית בערב שבת
"בני בידיים של הקב"ה"

מס' 1929, ערב שבת-קודש פרשת ויגש, י' בטבת ה'תשפ"ד (22.12.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

אין להכביד על המחליטים

ועדת שמגר כבר המליצה: "יש להביא לניתוק בין משפחות השבוי לבין מקבלי ההחלטות ברמה המדינית, על-מנת למנוע לחץ בלתי-ראוי"

אם לא היה דיי לנו בכל האירועים קורעי הלב שמלווים את חיינו מאז שמחת תורה, באה עכשיו הטרגדיה הנוראה של הירי בשגגה בשלושת החטופים שניסו להגיע אל כוחותינו. אפשר רק לשער מה עבר בראשם כשהיו קרובים כל-כך לחירות, אחרי שבעים ימים איומים בשבי המרצחים, ודווקא אז קרה מה שקרה.

אפשר גם לשער את כאבם הנורא של החיילים כשהתבררה התוצאה הטראגית. אילולא אותה טעות היו החיילים האלה המאושרים באדם. הם היו נישאים על כפיים, כמי שהצליחו להציל את שלושת החטופים ולהשיבם בריאים ושלמים. זה בלתי-נתפס!

זעקת הכאב

המציאות הזאת מטלטלת כל אחד ואחת מאיתנו, ועל-אחת-כמה-וכמה את משפחות החטופים. המחשבות על הבן או הבת, הבעל או האב, הנתונים בשבי חיות האדם זה כשמונים יום – מטריפות את הדעת. אי-הידיעה על גורלם ועל מצבם היא הנוראה מכול. המשפחות מרגישות בצדק שכל יום נוסף של הסיוט הזה הוא הרבה יותר מדיי.

פעולות מסוימות של מטה משפחות החטופים עוררו ביקורת בציבור, החל מהתחושה שגורמים מסוימים משתמשים בהן למטרות פוליטיות וכלה בטענה שאותן פעולות משרתות את החמאס ומעודדות אותו שלא להיכנע.

אי-אפשר לבוא אל המשפחות בטענות כלשהן. הן זועקות את כאבן, ומנסות בכל דרך לקדם את שחרור יקיריהן. גם מתוך המשפחות עצמן נשמעים קולות מגוּונים, וכל אחד ואחת מתמודדים עם המציאות הנוראה בדרכם.

אבל עם כל הכאב וההזדהות, מקבלי ההחלטות חייבים לשקול שיקולים קרים, המביאים בחשבון את האינטרס הרחב של עם ישראל כולו. מפעם לפעם נשמעת הטענה כלפי מקבלי ההחלטות: איך הייתם נוהגים אילו הבן שלכם או אבא שלכם היה שבוי בידי המרצחים.

צריך לומר ביושר שבמצב כזה אסור היה לאותו אדם להיות מעורב בהחלטה. זה בדיוק המצב המוגדר בהלכה 'נוגע בדבר'. בשפת ימינו קוראים לזה 'ניגוד עניינים'. כולנו רואים כמה מקפידים שבעלי תפקיד ציבורי יימנעו מלדון בסוגיות שבהן יש להם עניין אישי, מפני החשש שהאינטרס הזה יטה את שיקול דעתם.

השיקולים כאן כבדי משקל. הדרישה 'להחזיר אותם עכשיו' משמעותה המעשית הפסקת המלחמה והשארת חמאס ויכולותיו. האם דמם של כמאה ועשרים חיילים הי"ד שנפלו במלחמה אינו יקר לנו? האם אנחנו רשאים להשאיר את ארגון המרצחים הזה חי וקיים, עם כל המשמעויות הנלוות לכך, רק מפני שתפס בני ערובה?

להתפלל לשובם

אל לנו לקנא במקבלי ההחלטות, שנדרשים להתמודד עם שאלות קשות מנשוא, אבל אין להכביד עליהם עוד יותר בהפעלת לחץ רגשי, שעלול להטות את שיקול דעתם. זו בדיוק הייתה אחת מהמלצות ועדת שמגר: "יש להביא לניתוק בין משפחות השבוי לבין מקבלי ההחלטות ברמה המדינית, על-מנת למנוע לחץ בלתי-ראוי".

ועם זה, עניין החטופים צריך לעמוד כל הזמן לנגד עינינו, ועלינו להתפלל למענם בכל יום ויום, שישובו בשלום ובמהרה, עם הניצחון המלא על מבקשי נפשנו.


טירוף חולני. חומרי לחימה בתוך אינקובטורים בבית חולים בעזה

  יש חדש

העם התחבר לאור

שליחי חב"ד מסכמים בהצלחה את פעילויות חנוכה השנה. עם ישראל ביקש להתחבר אל האור של החג ולשאוב כוחות של אמונה, עידוד ותקווה. בכל מקום בא קהל גדול יותר מבעבר לאירועי החנוכה, והציבור ביטא את רצונו בטיפוח האחדות והחיבור למסורת ישראל. בחוצות הערים התקיימו הדלקות עם משפחות נפגעי הטרור בסיסמת 'האור ינצח'.

מעז יצא מתוק בפולין

גם ברחבי העולם נערכו הדלקות ציבוריות בהצלחה רבה. בוורשה שבפולין אירעה תקרית מצערת כאשר חבר פרלמנט אנטישמי כיבה את החנוכייה שהודלקה בבניין הפרלמנט בידי שליח חב"ד. בעקבות זאת נערך בנר השמיני של חנוכה מעמד מיוחד של הדלקת החנוכייה, במעמד נשיא פולין, יו"ר הפרלמנט ויו"ר הסנאט, ובהשתתפות שרים, חברי פרלמנט, ראשי המשק ועוד. מעז יצא מתוק.

מלווה-מלכה 9

במוצאי שבת זו (ויגש) מתקיים בפעם התשיעית מיזם מלווה-מלכה לעילוי נשמת השליח הרב אהרן-אליעזר צייטלין. כל משפחה מוזמנת לקיים בביתה את הסעודה כמנהגה עם בני הבית. בין המשתתפים יוגרלו ספרי תניא נדירים שהודפסו בלבנון במלחמת שלום הגליל. להשתתפות שלחו תמונה מהמלווה-מלכה שלכם, לכתובת דוא"ל: [email protected].

  שלחן שבת

תינוקת אחת ותיקון העולם

העולם נברא לשם תכלית אלוקית, שהמימוש שלה נתון בידי בני ישראל. הבריאה הייתה בשביל התורה וקיום המצוות, ואלה נעשות על־ידי ישראל, שקדמו לתורה. זה כוחם של בני ישראל להאיר את העולם על־ידי התורה ולהביאו לידי תכליתו.

לפי זה יש לומר שכדי להאיר את העולם לא נדרשים מעשים גדולים ופומביים דווקא, אלא אפילו מצווה שאדם עושה בביתו ובאין רואים – פועלת בכל העולם כולו, וכדברי הרמב"ם, שעל־ידי מצווה אחת "הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות".

משימה בגלות

תפקידו של עם ישראל להאיר את העולם ולעסוק ב'עבודת הבירורים' – לברר את ניצוצות הקדושה שנפלו. על הפסוק "יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לב,ח) רש"י מפרש: "בשביל מספר... שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים שבעים לשון". היינו ששבעים הלשונות של אומות העולם מקבילות לשבעים הנפשות של יעקב ומשפחתו שירדו למצרים.

הירידה למצרים מתוארת בפרשתנו: "כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה, שִׁבְעִים". נאמר בגמרא (שבת פט,ב): "ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל (כדרך כל הגולים, שהרי נגזרה עליו גלות) אלא שזכותו גרמה לו", וירד לשם בכבוד. אך ברור שעצם הירידה למצרים הייתה גלות בעבור יעקב ומשפחתו, שכן זו הייתה ארץ ירודה ונחותה, 'ערוות הארץ'.

שלמוּת בין החומות

כדי לעודד את יעקב אבינו הבטיח לו הקב"ה "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה", שבזה מרומז העניין של 'שכינתא בגלותא', והבטיח לו "וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה". הבטחות אלה היו נחוצות מפני שבירידה למצרים החלה הגלות הראשונה, שהיא השורש לכל הגלויות.

וכאן יש דבר פלא. על המספר שבעים רש"י מפרש: "כשיצאו לבוא מארץ כנען לא היו אלא שישים ושש", ורק כאשר הגיעו למצרים "מצאו שם יוסף ושני בניו, ונתוספה להם יוכבד בין החומות", שנולדה בכניסה לעיר, כפי שנאמר: "אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם" (במדבר כו,נט). הרי שהשלמת המספר לשבעים באה בזכותה של יוכבד, תינוקת קטנה שזה עתה נולדה.

חשיבות החינוך

מזה עולה גודל החשיבות והיוקר של כל נפש מישראל, כל אחד ואחת ממש, עד שאפילו תינוקת קטנה יוצרת את השלמות של עם ישראל, היורד למצרים כדי להביא את העולם לכלל תיקונו. מכאן, שלכל אחד ואחת ניתנו הכוחות, כבר בלידתו, להביא את כל עם ישראל לידי שלמות.

זו החשיבות המיוחדת במתן חינוך יהודי לילדים, באופן שהם יביאו את השלמות של עם ישראל. ועל־ידי זה באים ל"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע-עשרה שנה", בגימטרייה 'טוב', ועד לגאולה האמיתית והשלמה.

(תורת מנחם תשמ"ה, כרך עה, עמ' 46)

  מן המעיין

ערבות הדדית

פיוס לכולם

אמר רבי חייא בר-אבא: בדברים האלה יש פיוס ליוסף, לאחיו ולבנימין. פיוס ליוסף, לומר ראו איך הוא נותן את נפשו על בניה של רחל. פיוס לאחיו, לומר איך הוא נותן נפשו על אחיו. פיוס לבנימין. אמר לו: "כשם שנתתי נפשי עליך, כך אני נותן נפשי על אחיך".

(בראשית רבה)

מלחמה למען החינוך

כשניגש יהודה אל יוסף היה מוכן למלחמה. יהודה היה מוכן לסכן את עצמו להצלת ילד יהודי אחד, אשר הוא היה אחראי לשלומו – "כי עבדך ערב את הנער". ללמדך שהורים, האחראים לחינוכו של כל אחד ואחד מילדיהם, חייבים למסור נפשם בעבור ילדיהם, כדי שיקבלו חינוך יהודי טהור.

(הרבי מליובאוויטש)

הלוא התחייבנו

איך נרהיב עוז לעלות ולעמוד לפני אבינו שבשמיים בעת ש"הנער איננו איתי", כשבנינו אינם הולכים בדרך אבותיהם. "כי עבדך ערב את הנער" – הלוא אמרנו שבנינו יהיו ערבים בעדנו!

(רבי מאיר מפרמישלן)

בזכות מסירת הנפש

הרבה תלאות עברו על השבטים מאז בואם לארץ מצרים, אבל לא יצאו מן הגלות עד שבאו לידי מסירת נפש, באמירה של יהודה "ישב נא עבדך תחת הנער". זו מסירת נפש אמיתית, ואז באמת "ולא יכול יוסף להתאפק" ומייד נגאלו.

(רבי משה-מרדכי מללוב)

תיקון ימי הנעורים

"איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי" (בראשית מד,לג). איך אני יכול לעלות במדריגות העבודה ולהתקרב אל ה' "והנער איננו איתי", בטרם תיקנתי את חטאי ימי הנעורים.

(חדושי הרי"ם)

ימים יקרים

כל יהודי צריך לומר לעצמו: "איך אעלה אל אבי", אל אבי שבשמיים, בבוא שעתי להיפטר מן העולם, וימי הנעורים אינם איתי. הימים היקרים האלה בוזבזו והלכו לאבדון בבטלה ובהבלים.

(מעיינה של תורה)

לא לחדול מהחינוך

רבי קלונימוס שפירא מפיאסצנה הי"ד היה יושב בגטו ורשה וטוען עם עצמו ועם חסידיו: עוד מעט נעלה על המוקד. איך נעלה אל אבינו שבשמיים והנערים הרכים אינם איתנו, מאחר שחדלנו מלחנכם לתורה ואמרנו: הרי בין כך ובין כך יהרגום הנאצים!

תלוי בראייה

יש הרואה רק חסרונות בזולת ובמקום מגוריו. כל דרכי עבודה חסומים בפניו, כי בכל פינה שפונה רואה הוא חסרונות בלבד. ויש הרואה את הטוב שבזולת ובמקום מגוריו. כשהוא מתחיל לפעול, מוצא הוא כר נרחב לפעולות כבירות, ומיום ליום מתוספים לו חברים העוזרים לו.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

לכבד אוהב כבוד?

ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ היה מדבר הרבה בגנות הכבוד וחינך את חסידיו למאיסת הכבוד. פעם אחת שאל: "איך מותר לכבד אדם האוהב כבוד, והרי בזה עוברים לכאורה על 'לפני עיוור לא תיתן מכשול'?".

והשיב: "אכן, בדרך כלל עלינו להיזהר מלהכשיל את הזולת, אבל בעניין זה אין אומרים כן, אלא מצווה עלינו לכבד כל אחד ואחד, בבחינת 'יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך'.

"אלא שאותו יהודי שמכבדים אותו צריך שיהיה לו שכל ודעת שלא להתפעל מן הכבוד ולא ליהנות ממנו כלל, ושיבין שאין בו שום ערך וממשות".

  גאולהפדיה

תפקיד כפול

יְהוּדָה וְיוֹסֵף. לאורך הדורות אנו פוגשים את מערכת היחסים המורכבת בין מלכות יהודה למלכות יוסף. גם הגאולה קשורה במשיח בן-דוד (משבט יהודה) ובמשיח בן-יוסף (משבט אפרים). ואולם בעת הגאולה יהיה איחוד מלא בין שתי המלכויות: "וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם... וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם" (יחזקאל לז,כד-כה).

יש לשים לב לדיוק בלשון הפסוק: המשיח מכונה פעם אחת 'מלך' ופעם אחרת 'נשיא' ("מלך עליהם... נשיא להם"). גם במערכת היחסים בינו לבין העם, המתוארת בפסוקים, בולט ההבדל: כשהוא מכונה 'מלך', הנביא אומר "מלך עליהם"; ואילו כשהוא מכונה 'נשיא', נאמר "נשיא להם".

כאן רמוזים שני התפקידים שימלא המשיח: הוא יהיה מלך, שתפקידו לכוף את עם ישראל ללכת בדרך התורה, להילחם באויבי ישראל ולהשליט צדק ויושר בעולם, כדברי הרמב"ם (הלכות מלכים סוף פרק ד), על מלך בישראל בכלל: "תהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהילחם מלחמות ה'". ולצד זה המשיח יהיה גם רועה רוחני ומורה דרך, שילמד תורה את העם, ועל-ידו "תרבה הדעה והחוכמה והאמת" (רמב"ם הלכות תשובה פרק ט הלכה ב). לכן יהיה "בעל חוכמה יותר משלמה ונביא גדול... ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגויים לשומעו". על שם פעולתו זו הוא מכונה 'נשיא', כמו ראש הסנהדרין שנקרא נשיא.

מֶלֶךְ וְנָשִׂיא. שני התפקידים האלה מיוצגים כיום על-ידי יהודה ויוסף. יהודה, שיעקב שלחו "לתקן לו בית תלמוד, שמשם תצא הוראה" (תנחומא ויגש יב), מייצג את ההנהגה התורנית; ואילו יוסף, המשנה למלך במצרים, מייצג את המלכות. אך בעת הגאולה יחבר הקב"ה את 'עץ יהודה' ואת 'עץ אפרים' ל'עץ אחד' – במשיח יתמזגו וייכללו שתי תכונות ההנהגה האלה, והוא יהיה גם מלך וגם רב ומורה דרך.

לכן כשהמשיח מוגדר 'מלך' הלשון הוא "מלך עליהם", שכן המלכות, מעצם טבעה, עניינה שלטון על העם, והמלך מרומם ונבדל מהעם. ואילו כשהוא מכונה 'נשיא', נאמר "נשיא להם", כי תפקידו של המשיח כרב וכמורה דרך נעשֶה מתוך קִרבה אל העם.

אך אף-על-פי שעיקר חידושו של המשיח הוא בעניין המלכות – שיתקן את העולם כולו להתנהג כראוי ולעבוד את ה' – בכל-זאת יש יתרון מיוחד בעניין הנשיאות והוראת דרך ה'. שכן פעולת המלכות עניינה תיקון העולם והכשרתו לתכליתו, ואילו התכלית האמיתית היא לגלות בעולם את האמת האלוקית, שזה עניינה של הנשיאות. לכן נאמר "דוד עבדי נשיא להם לעולם", כי עיקר הנצחיות של מלכות המשיח היא בהשפעתו של המשיח כנשיא ורועה רוחני דווקא, ש"ילמד את העם ויורה אותם דרך ה'" (לקוטי שיחות, כרך לה, עמ' 206).

  מעשה שהיה

טלפון לזגג בשלוש בלילה

"אני לא עובד בשעות כאלה, מחר בבוקר אוכל לעזור לך", השיב יחזקאל. אך המטלפן לא ויתר. "ר' יחזקאל היקר, אני מתחנן אליך. אני חייב שהחלון יתוקן בדחיפות. אשלם כל סכום שתנקוב"

צלצול הטלפון קרע את שנתו המתוקה של יחזקאל. הוא הציץ בשעון וגילה כי השעה שלוש לפנות בוקר. מי מתקשר אליו בשעה כזאת?!

"הגעתי לר' יחזקאל הזגג?", נשמע הקול מעברו השני של הקו. יחזקאל השיב בחיוב. "אני זקוק לך בדחיפות. זגוגית אחת מחלונות ביתי התנפצה ואני צריך שהחלון יתוקן בדחיפות".

יחזקאל השתדל לעצור את כעסו. "אני לא עובד בשעות כאלה", השיב. "מחר בבוקר אוכל לעזור לך".

אך המטלפן לא ויתר. "ר' יחזקאל היקר, אני מתחנן אליך. אני יודע שאתה לא עובד בשעות האלה. ברור לי שלא מקובל לבקש בקשות כאלה. אבל אני חייב שהחלון יתוקן בדחיפות. אשלם כל סכום שתנקוב".

יחזקאל זיהה את הלחץ הגדול הנושב מקולו של המטלפן. "ודאי זה יהודי מבוגר החושש להצטנן מהרוח הקרה הנושבת מהחלון השבור", אמר בליבו. "מה השם והכתובת?", שאל בעייפות.

"משפחת הלברשטאם, בית 1501 ברחוב 48 בבורו פארק".


הזגג נרעד. בית 1501 ברחוב 48 הוא ביתו של האדמו"ר מבאבוב

השיחה הסתיימה. הזגג התלבש, נכנס למכוניתו והחל בנסיעה אל היעד. ופתאום אחזו רעד. הוא קלט שזה ביתו של האדמו"ר מבאבוב, רבי שלמה הלברשטאם.


האדמו"ר מבאבוב, רבי שלמה הלברשטאם

בחרדת קודש נקש על דלת הבית. הרבי המתין לו בפנים נוהרות. "אני מודה לך מאוד על שהסכמת לבוא בשעה הבלתי-שגרתית", הודה לו בחום. "הנה החלון", הצביע אל חלון מרכזי בקומת הקרקע. הזגוגית הייתה מנופצת לגמרי.

יחזקאל יצא אל רכבו, הוציא ממנה זגוגית בגודל מתאים וחתך אותה במידות הנדרשות. עייפותו נעלמה לחלוטין וליבו פעם מהתרגשות בעת עבודתו. בקצה החדר ניצב הרבי והתבונן במלאכתו.

כעבור כמה דקות סיים הזגג להתקין את הזגוגית ולהחזיר את החלון למצבו התקין, והוא הודיע לרבי שמלאכת התיקון הסתיימה.

הרבי בחן את עבודתו ושיבח אותו במילים חמות. "אני שב ומתנצל על השעה הבלתי-רגילה. אשלם לך ככל שתשית עליי".

יחזקאל לא היה מוכן לקבל תשלום מהרבי בעד עבודתו. "זו זכות בעבורי לשרת את הרבי", אמר. ואולם הרבי התעקש לשלם. הוא הושיט לזגג חבילת שטרות, אך זה עמד בסירובו.

"אם לא בכסף, אולי אוכל לגמול לך בדרך אחרת?", הציע הרבי.

יחזקאל הציע תמורה מקורית: "אם יורשה לי, ארצה לבקש שהרבי ייאות להשתתף מפעם לפעם בשמחות שאערוך. הדבר יהיה לי לזכות גדולה, ויהיה זה שכרי". הרבי הסכים והשניים נפרדו בידידות.

כעבור כמה שנים עמדו יחזקאל ובנו החתן בפתח חדרו של הרבי. הרבי קיבל את פניהם בחום רב והרעיף עליהם ברכות לקראת החתונה. הרבי זכר את חובו, ולקראת סיום השיחה בירר באיזה מימי השבע ברכות ירצה יחזקאל שהוא ישתתף בו. יחזקאל נקב במועד ובמקום.

פליאה אחזה במשמשים של הרבי למשמע רצונו להשתתף בשבע ברכות הזה, אך הם לא העזו לשאול לפשר הדבר. התרגשות גדולה אחזה במשתתפים כאשר הופיע הרבי, ובהמשך אף רקד עם החתן. השמחה הרקיעה שחקים.

בסיום האירוע, כשיחזקאל ליווה את הרבי בדרכו למכוניתו, לא היה יכול להתאפק. הוא רכן בהדרת קודש אל הרבי ואמר: "באותו לילה חשבתי שהלקוח הוא יהודי מבוגר שהכפור חודר לעצמותיו באמצע הלילה. אחר-כך הבנתי שלא זו הייתה הבעיה. עד היום אני מלא תהייה לפשר ההזמנה הבהולה".

ניכר היה שהרבי מתלבט אם לגלות את הדברים. לבסוף החל לספר:

"באותם ימים היה מי שניסה לעורר מחלוקת מסוימת. הוא התלבש ב'אצטלה של קדושה', שכביכול מעשיו לשם שמיים, אבל תחת המעטה הזה היו יצר הרע ושנאת חינם.

"ביום שקדם לאותו לילה הופיע אותו אדם בחדרי וניסה לגרור אותי למחלוקת ולהפוך אותי לצד בה. הבהרתי שאני מתרחק ממחלוקת כמפני אש, ולא אסכים בשום אופן להתערב בסיפור.

"הלה קם מכיסאו בחוצפה ואיים: 'ינפצו לרבי את חלונות ביתו אם לא יצטרף', אך אני עמדתי בסירובי.

"בלילה מומש האיום וזכוכית החלון נופצה. ידעתי כי כשיעלה הבוקר ואברכים ובחורים יבואו לבית המדרש הגדול, עיניהם יצודו את הזגוגית המנופצת ונפשם לא תישאר אדישה. הם יבררו ידו של מי במעל ועד מהרה תפרוץ מחלוקת גדולה שתבער עד לב השמיים.

"ידעתי שאסור בשום פנים ואופן להשאיר את החלון שבור עד הבוקר. חיפשתי בספר הטלפונים זגג שאינו נמנה עם חסידי באבוב, והזמנתי אותך. בקשתי היחידה אליך כעת היא שתימנע מלספר את המעשה בעודי בחיים".

הזגג עמד נפעם למשמע הרקע שמאחורי צלצול הטלפון שהקיצו משנתו בשלוש בלילה. הוא שמר על הבטחתו וסיפר את הסיפור רק לאחר הסתלקותו של הרבי מבאבוב, בשנת תש"ס.

(על-פי 'שלומה של מלכות')

  רציתי לשאול

עם הרב אליעזר גבירץ

בית חב"ד עמק יזרעאל

מלמדים אותנו לגמול טובה למי שעשה לנו רע. האם זה אנושי בכלל?

בהחלט אין זו התגובה הטבעית שלנו, כי הנטייה הטבעית מוליכה לכיוון ההפוך. נדרשת עבודה רוחנית רבה להגיע למצב שבו אנחנו מתגברים על הטבע.

בשלב ראשון כדאי לפחות להימנע משמירת טינה או שלא לנקום. יהיו שיאמרו שגם זה מנוגד לטבע האנושי, אבל אם התורה מצווה "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ" (ויקרא יח,יט) נראה שזה ביכולתנו, על אף הקושי.

דמותו של יוסף, שגמל טובה לאחיו, שהשליכוהו לבור ומכרוהו לעבד – יכולה לשמש לנו מודל לחיקוי. וכך אומר שלמה המלך, החכם מכל אדם: "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ, הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם; וְאִם צָמֵא, הַשְׁקֵהוּ מָיִם" (משלי כה,כא).

התנהגות כזאת גורמת לנו להתעלות למדריגה רוחנית עליונה יותר, שאינה נכנעת לרגשות האנוכיים, אלא מעמידה במרכז ערכים גבוהים יותר.

ובסופו של דבר אין מפסידים מאימוץ הגישה הזאת. אשתף את הקוראים בסיפור שקרה לי. באחד הקיבוצים בעמק חי תושב שבכל פעם שהיה רואה אותי היה 'מברך' אותי בצרור קללות ונאצות – אתם הדוסים... וכו' וכו'.

לימים נודע לי שהוא מאושפז במרכז הרפואי העמק. אני מודה שהתחוללה בתוכי התמודדות פנימית קשה. הלוא אינני יוסף הצדיק...

ואז נזכרתי במאמר המשנה "הווי דן את כל האדם לכף זכות" (אבות,ו), ותרגמתי זאת למעשה. נסעתי לבקרו. הבעת תדהמה מוחלטת עלתה על פניו והוא התרגש עד דמעות. התעניינתי בשלומו, שוחחנו בידידות, וכשהצעתי לו להניח תפילין – נענה בשמחה. זו הייתה הפעם הראשונה בחייו!

מאז נעשה הקיבוצניק הזה לחבר נאמן ולתומך נלהב של בית חב"ד שלנו.

  פינת ההלכה ומנהג

תענית בערב שבת

שאלה: מה הם דיני הצום כשהוא חל ביום שישי?

תשובה: לפי כללי הלוח העברי, הצום היחיד שיכול לחול ביום שישי הוא עשרה בטבת. אם צום חל בשבת, צמים רק ביום הכיפורים, ואילו צומות אחרים (צום גדליה, י"ז בתמוז ותשעה באב) נדחים ליום ראשון (ותענית אסתר מוקדמת ליום חמישי).

רבי דוד אבודרהם כתב שאפילו אם היה עשרה בטבת חל בשבת לא היו יכולים לדחותו, מפני שנאמר בו (יחזקאל כד,ב) "בעצם היום הזה", כמו ביום הכיפורים. וכתב עליו הבית יוסף "ולא ידעתי מנין לו זה". בטעם הדבר פירש הרבי מליובאוויטש, שיום זה, שבו נאמר שם "סמך מלך בבל אל ירושלים", היה התחלת וסיבת כל המאורעות, עד הבקעת העיר, חורבן בית המקדש והגלות.

גם כשהצום חל ביום שישי חלים כל דיני התענית וחייבים להשלימה עד צאת הכוכבים (בת"א: 17:04). מתפללים סליחות בשחרית, וקוראים בתורה 'ויחל' בשחרית ובמנחה, והאשכנזים מפטירים במנחה, כבכל תענית.

כמה פוסקים כתבו שביום התענית אסור לשמוע כלי נגינה, ודין זה תקף גם בערב שבת אחר חצות היום.

אף שלכתחילה רצוי לקבוע את זמן תפילת מנחה לחצי שעה לפני השקיעה, בצום הזה אפשר להתפלל מוקדם יותר. בכל מקרה יש להקדים את התפילה בכרבע שעה מהזמן הרגיל, בשל קריאת התורה. אם כבר הגיעה השקיעה וטרם התפללו, יש לזרז את קריאת התורה וחזרת הש"ץ ולסיימן קודם צאת הכוכבים. בתפילה זו אומרים 'עננו', אבל אין אומרים תחנון ולא 'אבינו מלכנו'.

גם הנוהגים שלא לעשות קידוש בליל שבת 'בשעה השביעית' (בארץ ישראל: מ-17:40 עד 18:40) מקילים הפעם לקדש מייד כשחוזרים לבתיהם, גם בתוך הזמן הזה. אבל מנהג חב"ד להחמיר בזה, ואם לא הספיקו לעשות קידוש קודם 'השעה השביעית', ממתינים עד אחריה.

מקורות: אבודרהם הל' תעניות עמ' רפד. ב"י לטור או"ח סי' תקנ. שו"ע אדה"ז סי' רמט סי"ב. לקוטי שיחות חט"ו עמ' 420 וחכ"ה עמ' 447. וראה שלחן מנחם ח"ב סו"ס קסא.

  חיים יהודיים

"בני בידיים של הקב"ה"

שיחה עם אברהם אוחנה, שבנו נחטף בשבת שמחת תורה לעזה, היא שיחה שכולה אמונה, ביטחון וחיזוק. ואיזה מסר יש לו למקבלי ההחלטות?

תעודת זהות. אברהם (אבי) אוחנה, תושב קריית מלאכי, משגיח כשרות. מהרגע שבנו, יוסף-חיים, נחטף לעזה, בשבת שמחת תורה, הוא פועל לחזק אנשים באמונה ובביטחון, ומשוכנע שזו המתכונת היחידה שתחזיר את בנו משבי המחבלים.


"מה שקרה נועד לגרום לנו להרים עיניים למעלה" אברהם (אבי) אוחנה

ביטחון בה'. אני אומר לכולם שכרגע יש לנו דבר אחד ויחיד לעשות – לדבוק בה' ולבטוח בו. רק הקב"ה יציל אותנו ואת החיילים, ובעזרת השם יהיו ניסים. אני מציע לכולם לא להישען על הפוליטיקה, לא לסמוך על שום גורם. לב מלכים ושרים ביד ה'. בואו נצטרף למיליוני היהודים בכל העולם שמתפללים למען החטופים, ואני משוכנע שהקב"ה יוציא את כולם מעזה.

הבחירה. כשנתבשרתי שבני נחטף, ידעתי שיש לפניי שתי אפשרויות – ליפול ברוחי, להיכנס לדיונים פוליטיים, ולחיות בעזרת כדורי הרגעה, או לחיות עם אמונה ולחשוב אמונה. בחרתי בדרך השנייה. נכון, זה מאתגר מאוד. זה הבן שלי. אני מתגעגע אליו. אבל ברגע שלקחתי את כל העניין למקום של אמונה ושל ביטחון בה', זה נותן לי תקווה וביטחון שהכול בעזרת ה' יהיה בסדר.

שולח מלאכים. לחיות חיים של אמונה המשמעות היא לתחזק את זה כל הזמן. אין פה לחיצת כפתור. יש נפילות, אבל אז אני מייד משנן לעצמי את הפסוק: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי". אני שולח אל בני מלאכים כל היום שישמרו עליו, על-ידי אמירת תהילים, תפילות, צדקה ומעשים טובים שאני עושה לזכותו.

ברכת הרבי. זכיתי לעבור לפני הרבי מליובאוויטש בבית מדרשו בניו-יורק, ולקבל דולר לברכה מידיו הקדושות. זה היה בי"ח בתשרי תנש"א. הרבי הביט בי ובירך אותי בברכתו המפורסמת 'ברכה והצלחה'. מאז הדולר שמור אצלי, ובחודשיים האחרונים אני מרגיש ששתי מילות הברכה מלוות אותי. השבוע גיליתי שי"ח בתשרי באותה שנה חל בדיוק ב-7 באוקטובר!

יוסף-חיים. בני נחטף מאזור רעים. בחור בן 23, בעל מידות טובות מאוד, מהדר מאוד בכיבוד הורים, לא רב עם אף אחד. קיבלתי עדויות כמה עזר לאנשים, לחלץ אותם. יכול היה להציל את עצמו, אבל בחר לעזור לאחרים שזעקו לעזרה.

מסע החטופים. זכיתי לפני חודש להשתתף במסע של צעירי חב"ד לתפילה בציונו של הרבי. ישבתי שם עשרות שעות והתפללתי. בהמשך הלכתי לבית מדרשו של הרבי ונשארתי שם כמה ימים. אלה היו ימים מרגשים שרוממו אותנו וחיזקו את רוחנו. אני רוצה להזכיר גם את כלל התושבים בקריית מלאכי, שעומדים לצידנו כל העת.


אברהם שופך את ליבו בציון הרבי למען בנו (צילום: חיים טויטו)

הם השליחים. ניסו לארגן לי פגישות עם שרים וגורמים בכירים, שאדבר על ליבם. לא הסכמתי. אני מאמין שרק הקב"ה מנהל את האירוע, ואילו בני-האדם הם השליחים בלבד. ראינו מה קרה בשמחת תורה, עם כל הצבא החזק במזרח התיכון. יש לי מסר אחד למקבלי ההחלטות – תתפללו גם אתם, שה' ייתן לכם את העצה הנכונה איך לפעול, ושיהיה בהצלחה!

מסר לציבור. אני משוכנע שכל מה שקרה נועד לגרום לנו להרים עיניים למעלה, ולהבין שהוא, ורק הוא, קובע ומחליט. אני מחדיר לעצמי כל העת שהילד שלי לא בידיים של חמאס. מי הם בכלל! בני בידי הקב"ה. כשם שניצל מהתופת, כשם שהוא חי – אני משוכנע שיחזור.


יוסף-חיים

תתפללו. יוסף-חיים בן מרים – בתוך כל חטופי עם ישראל.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)