קודם מכירת יוסף ניסה ראובן לשכנע את אֶחיו שלא להרוג את יוסף בידיהם, אלא להשליכו אל הבור. אך באמת התכוון להצילו לאחר מכן: "לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו".
בינתיים ראובן הלך, והתורה מספרת: "וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר, וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו". רש"י מספק שני הסברים להיעדרותו של ראובן מן המכירה. א) הגיע תורו לשרת את אביו. ב) הלך לעסוק "בשקו ובתעניתו", על שבלבל את יצועי אביו.
קושי בכל פירוש
ידוע שכאשר רש"י מביא שני פירושים הרי זה מפני שבכל אחד ואחד מהם יש קושי. הקושי בפירוש הראשון מובן בפשטות: יעקב שלח את יוסף בבוקר לחפש את אחיו, ועד שהגיע אליהם כבר היה אמצע היום. בשלב הזה ראובן עודנו עימם. קשה לומר שאחר־כך "הגיע יומו לשמש את אביו".
לכן רש"י מביא את הפירוש הנוסף, שראובן עסק בתשובה. אך גם בפירוש הזה יש קושי, שהרי על הפסוק "ויהיו בני יעקב שנים-עשר" רש"י מפרש: "ללמדנו בא שכולם שווים וכולם צדיקים, שלא חטא ראובן"; ואם כן, על מה היה עליו לשוב בתשובה? לכן רש"י מביא פירוש זה כפירוש שני.
שימוש בעורמה
ועדיין התנהגותו של ראובן דורשת הסבר. מדוע הציע לאחיו "השליכו אותו אל הבור", בשעה שהבור שורץ נחשים ועקרבים, וגם בזה יש סכנה גדולה?
ההסבר מובן בפשטות: ראובן היה מוגבל במאמצי ההצלה שלו, בהיותו בעמדת מיעוט מול כל אחיו. לכן נאלץ לנהוג בעורמה, כדי שיחשבו שהוא מסכים עימם. הוא אף אמר "לא נכנו נפש", כביכול גם הוא שותף עימם.
להציל ילד יהודי
ספר הזוהר מפליג בשבחים על ראובן, שניסה להציל את יוסף. לכאורה מה השבח, והלוא על-פי דין היה חייב להציל את אחיו מידי מבקשי נפשו! אלא שבתחילת הפרשה מסופר על האחים ש"לֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם", ורש"י פירש: "למדנו שבחם, שלא דיברו אחד בפה אחד בלב". נמצא שעורמה הייתה הפך דרכם של השבטים, וכאן ראובן התנהג בעורמה, שלא כדרכו, כדי להציל את יוסף, ועל כך הזוהר משבחו.
מכאן עלינו ללמוד כמה צריך להשתדל לעשות הכול להצלת ילד יהודי. כשם שראובן השתדל להציל את יוסף כך יש לעשות הכול כדי להציל ילד יהודי מהגלות, בלי להתרשם מקשיים או מלעג הסביבה. ועל־ידי זה נזכה לגאולה האמיתית והשלמה.
(שבת וישב, חנוכה, תשל"ו) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
