חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1922 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת וירא, י"ט במרחשון ה'תשפ"ד, (03/11/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1922 - כל המדורים ברצף
אנחנו או הם? אנחנו!
יש חדש
המאמין הגדול תבע וזעק
שרה אימנו
השאלה 'מדוע?'
הניסיונות מרוממים
התפילה והישועה הפלאית
רציתי לשאול
מימון הכנסת אורחים
"דמוקרטיות אינן קולטות את המציאות"

מס' 1922, ערב שבת-קודש פרשת וירא, י"ט בתשרי ה'תשפ"ד (03.11.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

אנחנו או הם? אנחנו!

לצד התפכחות מהחלומות באספמיה, יש מי שעדיין ממשיכים בקמפיין. האחריות לכלל הציבור מחייבת לדחות רעיונות מופקרים

1. ההתפכחות

הטבח המחריד שביצעו המרצחים בשמחת תורה חולל התפכחות כללית. רבים מאוד ממי שהאמינו כי ויתורים לצמאי הדם האלה יובילו לשלום – הבינו סופית כי אלה היו חלומות באספמיה. זו אוכלוסייה רצחנית, שתאוות הרצח מוטבעת בדי-אן-איי של תרבותה, וכל ויתור ונסיגה מצידנו רק יגבירו את תקוותה להגשים את חלומה.

רבים האנשים שטיפחו בעבר תקוות שלום ועכשיו הם מצהירים בבירור כי זה או אנחנו או הם. לעולם לא נוכל לחיות בשלום זה לצד זה, ואם הברירה היא אנחנו או הם – התשובה הברורה שלנו היא: אנחנו!

2. הצביעות

גם בעת מלחמה, כשהעם כולו מתאחד למלחמה מול האויב האכזר, יש מי שאינם עוצרים לרגע את הקמפיין שהם מנהלים כבר כמה שנים. איפה טיפת אחריות? למה אי-אפשר להניח למקבלי ההחלטות להתמקד במערכה הקשה? יבוא זמן לביקורת ולחשבון נפש. לא באמצע מלחמה!

אבל ראו את הצביעות: אם מישהו אומר משהו על אחריותם של ראשי הצבא וזרועות הביטחון האחרים, ועל הקונצפצייה שהיו שבויים בה – מייד מתנפלים עליו בטענה שאסור למתוח ביקורת בעת מלחמה. ילמדונו החכמים, מותר או אסור לבקר בעת מלחמה?

3. ההפקרות

הלב יוצא אל משפחות החטופים. בעבורן כל רגע מפרוץ המתקפה ועד עתה הוא סיוט מתמשך. הן חיות באי-ודאות מוחלטת, ומנסות לעשות הכול למען יקיריהן. אבל למרבה הצער התלבשו עליהן קמפיינרים מקצועיים, שהובילו בעבר את מסע הלחץ לשחרור מחבלים, והללו מפריחים לחלל האוויר את הסיסמה המחרידה: כולם תמורת כולם.

בואו נקרא לילד בשמו, ובלי מילים יפות: הם מציעים לשחרר לחופשי אלפי מרצחים, לחולל גל אדיר של פיגועי טרור ורצח יהודים, להפיח רוח ניצחון בכל ארגוני הטרור במרחב – וזה נראה להם מהלך סביר. יש כאן טירוף הדעת בכל מובן אפשרי.

שוו בנפשכם חוטף המחזיק בני ערובה, ודורש כתנאי לשחרורם לאפשר לו לצאת עם נשקו לרחוב הומה אדם, כדי שיוכל לטבוח בהם כראות עיניו. האם יהיה אדם אחראי שיסכים ל'עסקה' מופקרת כזאת? זה בדיוק מה שמציעים כאן.

התרענו כאן בעבר על התוצאה הצפויה משחרור המחבלים בעסקת שליט. כתבנו כי "העובדה שלחטופים יש פנים ושמות ובני משפחה ידועים הנקרעים מכאב ומדאגה מטשטשת את הסכנה שבשחרור מחבלים, שכן קרבנותיה הצפויים של העסקה הזאת עדיין אינם ידועים. אנחנו נראה, חלילה, את התמונות ונשמע את השמות רק בעתיד. אולם גזר דינם של כל הקרבנות העתידיים כבר ייחרץ ברגע שישוחררו חס ושלום המחבלים מכלאם".

ועכשיו אנחנו כבר יודעים את השמות. הטבח בעוטף עזה בוצע בידי משוחררי עסקה איומה זו!

4. התפילות

עם הכניסה הקרקעית והקרבות בשטח עם המחבלים – זקוקים חיילינו לכל חיזוק רוחני אפשרי, שיביא להם הגנה משמיים. כל אחד ואחד צריכים להתפלל לשלומם ולהצלחתם, להוסיף במתן צדקה לשמירה עליהם, להוסיף במצוות ובמעשים טובים לזכותם, ובוודאי לא ינום ולא יישן שומר ישראל ויגן עליהם ויחזירם לשלום אחרי הניצחון.


הגנה. שליח חב"ד בשדרות מחלק 'חת"ת' לחבריו

  יש חדש

חיבוק למשפחות

מערך החירום של צעירי חב"ד ממשיך גם השבוע בפעילות רחבת ההיקף שלו, בהובלת יותר מאלף שלוחי חב"ד, הפרוסים בכל רחבי הארץ. בסוף השבוע שעבר, במסגרת הפעילות, חולקו מארזי שי למשפחות חיילי המילואים, לקראת שבת. במארז צורפו מוצרים נחוצים, לשמחת בני המשפחות.

גיליון חיזוק

"נעשה טוב – ננצח!" – זו כותרת הגיליון החדש מבית צעירי חב"ד, שמופץ בימים אלה להמוני בית ישראל ואנשי כוחות הביטחון. הגיליון, ובו תפילות, מצוות וברכות, נועד לעידוד וחיזוק רוחני של עם ישראל. בפתח העלון נכתב: "כדי לסייע לניצחון הגשמי של הצבא ולהכניע את אויבינו, עלינו להשתמש ב'נשק הסודי' של עם ישראל, היינו אמונה וביטחון בהשם, תפילות וקיום מצוות. במיוחד הדגיש הרבי מליובאוויטש את מצוות תפילין לגברים והדלקת נר שבת לנשים, וכמו-כן את הצורך בהתחזקות במצוות אהבת ישראל ונתינת צדקה".

ספר התורה הכללי

מאז תחילת המלחמה נרשמו יותר ממאה אלף יהודים לספר התורה הכללי, שנכתב לזכות עם ישראל. קניית אות בספר התורה היא מצווה, והיא מוסיפה שמירה והגנה על כל אחד ואחת. העבירו לחברים ומכרים ועודדו גם אותם להירשם ולרשום את מכריהם. הרישום באתר: Sefertora.org.il.

  שלחן שבת

המאמין הגדול תבע וזעק

אברהם אבינו ניסה לבקש רחמים על סדום ועמורה, וחיפש דרך להציל את הערים האלה בזכות הצדיקים שבהן. הוא בא אל הקב"ה בתביעה: "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע. חָלִלָה לָּךְ, הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?!".

שאלה זו של אברהם אבינו לא באה לערער חלילה על מעשי ה', ואין היא סותרת את האמונה. הלוא אותו אברהם, כשהקב"ה אמר לו "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ... וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה" – אברהם לא היסס לרגע, והתורה מציינת ש"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר", לקיים את המצווה בזריזות.

מדוע מתפללים

אם כן, בשעה שאברהם טען "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!" ידע היטב ש"יש בעל הבית לבירה זו", שמנהיג את העולם ואת אין ספור ברואיו בהשגחה פרטית מדויקת. ואף־על־פי־כן הביע תביעה כלפי מעלה, כדי להפוך את גזר הדין של סדום ועמורה.

ברוח זו אפשר להסביר את בקשת הצרכים בתפילה בכל יום ויום, כמו שכתב הרמב"ם שזו מצוות עשה מן התורה שאדם יהיה "שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה" (הלכות תפילה פרק א,א). לכאורה, מדוע הקב"ה צריך שיתפללו אליו? ממה נפשך: אם האדם ראוי לקבל את צרכיו, ודאי שהקב"ה יודע זאת ויספק לו אותם, ואם אינו ראוי – מה תועיל התפילה?

הקב"ה רוצה שנבקש

אלא זה עצמו רצונו של הקב"ה, שיהודי יבטא את ביטחונו בו, ויתפלל אליו מתוך הכרה שהוא לבדו יכול למלא את צרכיו. על־ידי התפילה עצמה מתווספת זכות נעלה ליהודי, שבגללה הוא ראוי שהקב"ה אכן ימלא את בקשתו.

אם כן, כאשר מדובר על ההווה או על העתיד, אם חלילה קורה ליהודי מאורע בלתי-רצוי, אמנם אסור שהדבר יפגע באמונה ובקיום המצוות חלילה, אך עם זה התורה קובעת שצריך לדרוש ולתבוע מהקב"ה שייתן לו טוב גלוי.

הקב"ה כול-יכול

אין לבן אנוש יומרה להבין את דרכי הקב"ה. הדבר דומה לאדם שאין לו שום מושג ברפואה שיראה פתאום רופאים מנתחים אדם, ויגיע למסקנה שהם בני-אדם אכזרים. כך אנחנו, שרואים קטע זעיר מהתמונה הכוללת, איננו יכולים להבין את דרכי ה'. ועם זה גם משה רבנו שאל: "מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש רשע ורע לו" (ברכות ז,א). וכמו-כן, לאחר חורבן בית המקדש הראשון שאל ירמיהו וזעק: "מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה?" (ירמיה יב,א).

כי הלוא הקב"ה כול-יכול, ובוודאי באפשרותו להוביל לתוצאה הטובה בלי 'ניתוח', באופן שיהיה טוב לאדם בגלוי, הן בעולם הזה הן בעולם הבא. וזו מהות הטענה "השופט כל הארץ". זו תפילה וזעקה, המבוססת על האמונה שהקב"ה יכול לפעול את כל העניינים בדרך טובה ונעימה ובלי ייסורים, ולכן מתפללים ומתחננים שכך יעשה.

(תורת מנחם, כרך סב, עמ' 203)

  מן המעיין

שרה אימנו

'פקד' למעלה, 'עשה' למטה

"וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דיבר" (בראשית כא,א). למה כפל הכתוב ונקט גם לשון 'פקודה' וגם לשון 'עשייה', ומדוע הקדים פקודה לעשייה? אלא 'פקד' רומז להמשכה רוחנית בעולמות עליונים, ו'עשה' – המשכה בעולם העשייה הגשמי. כדי שתומשך נשמת יצחק למטה הייתה תחילה ההמשכה למעלה – "וה' פקד את שרה", ולאחר מכן ההמשכה למטה בפועל – "ויעש ה' לשרה כאשר דיבר".

(ביאורי הזוהר)

שרה רואה את העולם

"כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" (בראשית כא,יב). אברהם אמר "לוּ ישמעאל יחיה לפניך" כי הוא ראה את ישמעאל כפי שהוא נראה מנקודת המבט העליונה שלו, של אברהם; אבל שרה אמרה "גרש האמה הזאת ואת בנה", כי היא הכירה אותו כפי שהוא בפועל בעולם.

(ביאורי הזוהר)

מעין עולם הבא

חז"ל אמרו "שלושה הטעימן הקב"ה מעין עולם הבא – אברהם, יצחק ויעקב". לעתיד לבוא יתעלה בחינת המקבל ויהיה למעלה מהמשפיע. ככתוב "נקבה תסובב גבר" ו"אשת חיל עטרת בעלה". ומכיוון שאברהם הטעימו הקב"ה מעין עולם הבא, לכן "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה".

(לקוטי תורה)

מעלת שרה בנבואה

"שמע בקולה: למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות" (רש"י). אף שבדרך כלל היה אברהם בדרגה עליונה משרה, עם זה בנבואה היה טפל אליה. כי נבואה ורוח הקודש תלויות במידת שייכותו של הצדיק לעולם. ומכיוון שאברהם היה מרומם ומנותק לגמרי מהעולם, ואילו שרה הייתה לה שייכות לעולם, לכן אברהם היה טפל לשרה בנביאות.

(אדמו"ר הצמח צדק)

רב השחוק בעולם

"ותאמר שרה צחוק עשה לי אלוקים כל השומע יצחק לי" (בראשית כא,ו). ישמח עליי. ומדרש אגדה: הרבה עקרות נפקדו עימה, הרבה חולים נתרפאו בו ביום, הרבה תפילות נענו עימה ורב שחוק היה בעולם.

(רש"י)

מי שמבין מבין

אם הרבה ניסים אירעו באותו יום, כיצד ידעו שכל זה אירע בגלל שרה? אולי בזכות מישהו אחר או שמא יומא גרים? על כך נאמר "כל השומע", מי שישמע בליבו, מי שיבין, בבחינת "ונתתי לעבדך לב שומע" – "יצחק לי" – יבין שאני גרמתי את רוב השמחה בעולם.

(מי השילוח)

רמזי יצחק

מובא במדרש, יצחק: י - על שם י' הדיברות; צ' – שנותיה של שרה; ח' - ימי מילה; ק' – שנות אברהם. זה "צחק עשה לי אלוקים": הרמזים שבשלוש האותיות האלה כבר נתקיימו, אבל י' הדיברות זה יהיה בעתיד. רק "כל השומע" – מי שישמע אותן ויאמר 'נשמע' – "יצחק לי" – יידע מפני מה קראתיו יצחק.

(דרוש שמואל)

הנס מעצים את הטבע

הרבה עקרות נפקדו עימה (רש"י). כי בעת שמתעוררת הנהגה ניסית מתעצמים גם כוחות הטבע ביתר עוז. בגמרא (תענית ז) פירש רש''י: "מליצי יושר נכנסין לפניו ביום הגשמים שנזכר לישועה מתוך שעת רצון הוא".

(ישועות מלכו)

  אמרת השבוע

השאלה 'מדוע?'

בפורים תר"ע שהה הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש בעיירה מנטון שבריוויירה הצרפתית. בסעודה נכחו כמה יהודים עשירים. אחד מהם הרים כוסית 'משקה' ואמר: "לחיים, זכותו של רבנו הזקן תגן עלינו".

הרבי נתן בו מבט נוקב ושאל: "מדוע?".

העשיר נדהם מתגובתו של הרבי ונאלם דום. הוסיף הרבי ואמר: "כשבאים אליך לצורכי צדקה אינך נותן מייד אלא שואל 'מדוע?' ו'לשם מה?', ועכשיו אתה מאחל לעצמך שזכותו של הרבי תגן עליך ואינך שואל 'מדוע'. לכן שאלתי אותך: 'מדוע?' – על סמך מה אתה מניח שזכותו של הרבי אמורה להגן עליך? מה אתה עושה בשביל זה?".

  גאולהפדיה

הניסיונות מרוממים

נִסְיוֹנוֹת. הניסיונות מלווים את עם ישראל מראשית התהוותו. אברהם אבינו נתנסה בניסיונות קשים, וככל שנתעלה למדריגות עליונות יותר בעבודת ה', הניסיונות התעצמו, עד ניסיון העקידה. גם במצרים נבחנו בני ישראל בניסיונות קשים, שהגיעו לשיאם ערב הגאולה דווקא.

וכך נאמר ב'רעיא מהימנא' (לזוהר חלק ג, קכד,ב, מתורגם): "כך יעשה הקב"ה ניסיונות לעם ישראל בגאולה האחרונה, כמו שכתוב: 'יתבררו ויתלבנו וייצרפו רבים' – אלה שמצד הטוב יעמדו בניסיון, 'והרשיעו רשעים' – אלה הרשעים שמהרע". מטרת הניסיונות אינה להחליש, חלילה, את עם ישראל, אלא להפך – להעלותו לרמה עליונה יותר.

תורת החסידות מסבירה ש'ניסיון' הוא גם מלשון 'נס' ודגל – דבר גבוה הנישא אל-על. זו כל מטרתו וייעודו של הניסיון – לנשא אותנו מעלה-מעלה. על-ידי העמידה בניסיון זוכים להגיע לדרגות רוחניות גבוהות ביותר.

עצם הידיעה שזו מטרת הניסיונות מקילה את ההתגברות עליהם. כשאנו יודעים שהופעת הניסיונות מעידה על רצונו של הקב"ה לרוממנו ולנשאנו על-ידי העמידה בהם – קל לנו יותר לגבור עליהם. כך אנו רואים בניסיון את מטרתו הפנימית ואת תכליתו הסופית.

הַיְּרִידָה שֶׁלִּפְנֵי הָעֲלִיָּה. במדרשי חז"ל, המתארים את מהלך הגאולה, מופיע שלב שבו חלה פתאום נפילה במסע הגאולה (יש שינויים בין המדרשים בדבר מהותה ואופייה של נפילה זו, אך עצם הדבר משותף למדרשים רבים). נוצרת פתאום תקופה קשה לישראל, שבה גוברת ידם של רשעי העם. במדרש תלפיות נאמר: "ישראל יהיו בצרה גדולה, ומתחבאים במערות ובבורות, והנשארים מהם בורחים למדבר עמון ומואב... באותה שעה יצעקו בני ישראל צעקה גדולה עד לשמיים".

בתיאורים המדרשיים האלה אפשר לראות קו מנחה וכיוון כללי, שקודם בוא המשיח וסמוך מאוד לבואו מתחוללים אירועים היוצרים מצוקה כללית בעם ישראל ומעוררים את הלבבות לזעוק אל ה'.

כשיודעים כל זאת ברור שחלילה לנו מליפול ברוחנו. להפך, דווקא לנוכח הירידה הגדולה, הבלתי-מובנת כלל וכלל, עלינו להתחזק באמונתנו כי הגאולה המובטחת אכן תבוא גם היא באורח מפתיע. כאשר יורדים לשפל המדריגה דווקא מבינים שמכאן אפשר רק לעלות, ולא סתם עלייה – אלא עד לפסגה העליונה ביותר.

עם זה, יהודי גם צריך לדעת שהרבה תלוי במעשינו ובפעולותינו. אופי האירועים תלוי מאוד במעשיהם של ישראל. התחזקות בתורה ובמצוות ובתפילה לקב"ה שיקצר את הסבל ויביא את משיח צדקנו – יכולה בהחלט ליצור 'קפיצת הדרך' ולחסוך מאיתנו הרבה סבל ותלאות.

  מעשה שהיה

התפילה והישועה הפלאית

כאשר המפקח תפס בידו את המסמכים המפלילים ידע הרב לנדא שמצבו חמור מאוד. הוא פנה אל כמה עורכי דין, ומסקנת כולם הייתה כי אין שום סיכוי לצאת זכאי ממשפט כזה

"ביקורת!", הכריז הפקיד שהתייצב בפתח החנות. ליבו של הרב יעקב לנדא, מנהל החשבונות, נפל בקרבו. הוא אחז בידו פנקס חשבונות שבו נרשמו הכנסות העסק שלא דוּוחו לשלטונות. לא הייתה אפשרות להעלים את הפנקס, והמבקר עט עליו כמוצא שלל רב.


הרב יעקב לנדא (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

הרב לנדא נולד בעיירה קורניץ שברוסיה הלבנה. לאחר פטירת אביו, ששימש רב העיירה, פנו התושבים אל בנו, שהיה אז בן עשרים בלבד, וביקשוהו למלא את מקום אביו. תחילה סירב, ורק לאחר התערבותו של הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש, האדמו"ר החמישי בשושלת חב"ד, הסכים להתמנות לתפקיד.

בימי מלחמת העולם הראשונה, בחודש מרחשוון תרע"ו (1915), נאלץ אדמו"ר הרש"ב להימלט מהעיירה ליובאוויטש ולנדוד לקצה השני של רוסיה, לעיר רוסטוב, הסמוכה לגבול עם טורקיה. בתוך כך התחוללה המהפכה הקומוניסטית, ובעקבותיה פרצה מלחמת אזרחים.


הרבי הרש"ב.

גם הרב לנדא הצעיר לקח את מקל הנדודים. כתלמיד מקושר בלב ונפש אל רבו טבעי היה בעבורו לשים את פעמיו לעבר רוסטוב, לשהות לצד רבו. עם הגיעו לשם מינה אותו הרבי ל'רב החצר', והחל להטיל עליו תפקידים שנגעו לכלל ציבור הפליטים היהודי.

בהנחיית הרבי הקים הרב לנדא מקוואות טהרה, ייסד תלמודי תורה וישיבות, ארגן מערכת שחיטה כשרה ועוד. בכל אותם ימים התגורר בדירתו של הרבי וסעד על שולחנו.

בב' בניסן תר"פ (1920) הסתלק הרבי הרש"ב. הקומוניסטים לא הניחו לחסידים גם ברוסטוב, והציבור התפזר לערי רוסיה. הרב לנדא עבר למוסקווה. בהעדר אפשרות להתפרנס מרבנות החל לשמש מנהל חשבונות בחנות.

השלטון הקומוניסטי הלאים את כל הרכוש הפרטי, והותיר למעשה את בעלי העסקים חסרי כול. המצב הזה דחף רבים מהם לנהל פנקסנות כפולה – אחת רשמית והשנייה חשאית. הרב לנדא נאלץ אפוא לנהל את חשבונות העסק בדרך בלתי-חוקית.

כאשר המפקח תפס בידו את המסמכים המפלילים ידע הרב לנדא שמצבו חמור מאוד. במהרה קיבל זימון למשפט.

הוא פנה אל כמה עורכי דין, ומסקנת כולם הייתה עגומה. הם אמרו כי אין שום סיכוי לצאת זכאי ממשפט כזה, ובמקרה הטוב הוא יסתיים בהשתת קנס. אבל עונש הקנס היה בעבור הרב לנדא לא רק עניין כלכלי. הוא התעתד לצאת מרוסיה, וידע שקבלת קנס תמנע ממנו לקבל אישור יציאה מהמדינה. הדבר הדאיג אותו מאוד.

בימים שקדמו למשפט ערכו חסידי חב"ד במוסקווה הגרלה לנסיעה לציונו של הרבי הרש"ב ברוסטוב. כל אחד ואחד מהמשתתפים שילם סכום מסוים, ויחד נאסף הסכום הדרוש לנסיעה.

בגורל עלה שמו של בחור צעיר, מחניכיו של הרב לנדא בישיבת 'תפארת בחורים' שייסד במוסקווה. "מדוע שאני אסע? מוטב סעו אתם", הציע התלמיד לרב לנדא. הרב לנדא ראה שהתלמיד מתכוון לכך באמת ובתמים, קיבל את ההצעה ויצא לרוסטוב.

בעלייתו אל הציון העלה הרב לנדא על הכתב את הצרה שנקלע אליה והסכנה שהוא עלול לאבד את האפשרות לצאת מרוסיה הסובייטית. הוא הניח את פתק הבקשה על הציון ושפך את ליבו בבכי ובתחנונים, והתפלל שהכול יעבור בשלום.

מועד המשפט נקבע לליל שבת קודש. לרב לנדא לא נותרה ברירה והוא נאלץ להופיע באולם המשפט בליל שבת. תחילה קם התובע והחל להרצות לפני השופטים את חומרת מעשיו של מנהל החשבונות היהודי.

"יש בידי הוכחות ברורות כי לנדא רימה את מדינתנו", הצהיר התובע בביטחון. הוא פתח את תיקו והוציא את הפנקס שנתפס בידו של לנדא בשעת מעשה, והחל להקריא את תוכנו המפליל.

"מדוע אתה מבלבל את המוח?!", נזף בו השופט. התובע נדהם מהתגובה הבלתי-צפויה והשתתק. באותם ימים אנשים פחדו מאוד מהשופטים.

"הפסקה!", קראו השופטים ועזבו את האולם לצורך התייעצות. במשך שעתיים דנו השופטים במקרה שלפניהם. בכל אותן דקות המתין הרב לנדא במתח לקראת ההחלטה בעניינו. גם התובע כסס את ציפורניו בחשש, שכן תגובת השופטים לא הייתה אופיינית כלל.

לאחר המתנה ארוכה חזרו השופטים לאולם. כל הנוכחים אימצו את אוזניהם בניסיון לשמוע את מילות השופטים היטב. פסק הדין שיצא מפיהם הדהים את כולם. "יעקב בן-משה זכאי!", קרא השופט הראשי וזיכה את הרב לנדא מכל אשמה.

האולם שהיה מלא עורכי דין געש מהתרגשות, סיפר הרב לנדא לימים. עורכי הדין ניגשו אליו ולחצו את ידו בהתרגשות. "אדוני זכאי!", קראו, "אדוני זכאי!".

הרב לנדא יצא מרוסיה בשנת תרפ"ז, ובשנת תרצ"ה עלה לארץ ישראל. שימש רבה של בני-ברק חמישים שנה עד פטירתו בשנת תשמ"ו.

(על-פי הספר 'רב הארמון')

  רציתי לשאול

עם הרב שלום מנחם-מענדל גורליק

משלוחי הרבי באשקלון

איך מתחזקים בביטחון בה' בשעה שיש אזעקות ונפילות של טילים?

התורה מנחה את היהודי בכל היבטי החיים, הן הגשמיים הן הרוחניים. ברגע שיש אזעקה חלה עלינו המצווה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". יש לציית להוראות פיקוד העורף, בלי שום התחכמויות, להיכנס למקום המוגן ביותר ולהמתין שם עד שמוסר החשש מנפילת רסיסים וכדומה.

לצד העשייה הגשמית ישנו ההיבט של האמונה. בכל פעם שאנחנו נקראים להיכנס למקום מוגן אנחנו זוכרים שהקב"ה לא היה מציב לפנינו אתגר שאיננו יכולים לעמוד בו. מכאן שהקב"ה סומך עלינו שביכולתנו לעמוד בניסיון הזה, ואנחנו מחזירים לו בתחושה של ביטחון מלא בו.

אמונה כשמה היא – מלשון אימון, להתאמן. אנחנו צריכים לחזק את האמונה והביטחון בקב"ה, שהוא מגן ושומר עלינו, ושהכול יהיה טוב במובן הפשוט של המושג – טוב גלוי.

כדי לתרגם זאת לפסים מעשיים, יש לעשות פעולות רוחניות בשעה שאנחנו נכנסים למקום המוגן – לתת צדקה, לומר פרק תהילים, לחשוב על דברים שמחזקים את האמונה והביטחון בקב"ה.

בשבוע שעבר, בשעת ערב, הייתי לבד בבית, ונשמעה אזעקה. מייד ירדתי למקלט, ושמעתי משם את קולות היירוט, אבל הפעם זה היה מאוד חזק. שמעתי את החלונות בבית מתנפצים, ובאותו רגע הודיתי לקב"ה שאני בתוך המקלט, בריא ושלם. כמו-כן הודיתי לקב"ה שאני לבד בבית ושבני משפחתי לא חוו את החוויה הזאת.

כשיצאתי וראיתי את החלונות המנופצים הודיתי שוב לקב"ה על שהכול הסתכם בחלונות שבורים, ושכולנו ב"ה בריאים ושלמים והכול בסדר. גישה כזאת לאירועים מחזקת בליבנו את הביטחון ואת ההכרה שיש לנו על מי להישען.

  פינת ההלכה ומנהג

מימון הכנסת אורחים

שאלה: האם אפשר להשתמש בכספי מעשר למימון העלויות הכרוכות בהכנסת אורחים?

תשובה: כל עניין ששייך לענייני צדקה אפשר לממנו (או את חלקו השייך לצדקה) מכספי מעשר.

אזרחים המפונים מבתיהם, ואין (בשלב זה) מי שיממן את סעודותיהם ואת מקום לינתם, מצווה על כל אדם מישראל לדאוג להם ולסייעם בזה, ובוודאי אפשר לממן זאת מכספי מעשר.

בעל בית הארחה או כל אדם פרטי שמארח את המפונים רשאי לנכות מכספי המעשר שלו כל הוצאה כזאת, שאין מי שיממן אותה (ואם וכאשר יתקבל מימון ציבורי או פרטי, יחזירנו לקופת המעשר שלו).

גם באורחים בעלי אמצעים, שאינם זקוקים לעזרה, מקיימים את מצוות הכנסת אורחים בזה שמארחים אותם בסבר פנים יפות, וזאת מפני שכל אדם 'עני' הוא בדרך. וגם אם יש מי שלא הכין לעצמו סעודת שבת ומארחים אותו לסעודה, הרי זו הכנסת אורחים.

כמו-כן אם מזמינים אדם מאותה עיר לכבוד אורח מחוץ לעיר שמתארח בבית – גם זו הכנסת אורחים. ובאורחים עניים מקיימים גם את מצוות צדקה וגמילות חסדים. אף המזמין תלמידי ישיבה לסעוד סעודת שבת בביתו, אף שיש להם סעודה בישיבה, מקיימים בכך את המצווה, אם איכות הסעודה, הכיבוד והקירוב וכדומה מעוררים להודות לה'.

כשמארחים אורחים שאינם שומרי מצוות ראוי להציע להם לברך קודם האכילה ואחריה, ואם יש חשש שהצעה זו תיצור אי-נעימות או שברור לנו שלא תיענה בחיוב, נכון שיברך מישהו בקול רם קודם האכילה (לפחות ברכת 'שהכול') ואחריה, ובשמיעה זו יש לראות מעין כוונה לצאת ידי חובה.

מקורות: צדקה ומשפט פ"ו ס"ו. וראה רמ"א או"ח סי' קסט ס"ב, ובפסקי תשובות שם.

  חיים יהודיים

"דמוקרטיות אינן קולטות את המציאות"

שלושה שבועות לפני הטבח צבי יחזקאלי, פרשן בכיר לענייני ערבים, חשף את ההכנות של חמאס, כפי שהם עצמם פרסמו. הוא מסביר מה איננו מבינים אצל האויב וגם מציע פתרון

תעודת זהות. צבי יחזקאלי (53), תושב בת-עין שבגוש עציון, מבכירי הפרשנים לענייני ערבים. יליד ירושלים, להורים יוצאי עיראק. שימש במגוון תפקידים ביטחוניים בשב"כ. אחרי הסכם אוסלו החליט להבין לעומק את העולם הערבי, השתלב בתקשורת והחל לסקר את התחום. את ניסיונו הגדול רכש בתפקידו כמסתערב, שבמהלכו חי בשטח הערבי. כיום הוא משמש ראש הדסק לענייני ערבים בחדשות 13.


"חשבתי שיש ערבים שמוכנים לקבל את קיומנו. טעיתי". יחזקאלי

הכתובת על הקיר. אני אומר בכאב: הכול היה כתוב על הקיר בענק. שלושה שבועות לפני המתקפה הנוראה פרסמתי סרטון שפורסם בערוצי התקשורת בעזה, שבו רואים אחד לאחד את תכנית המבצע של חמאס. הסרטון ממחיש את תחילת המתקפה בשיגור הטילים ובהמשך פריצת הגבול בטנדרים והגעה ליישובים עם רימונים. חמאס התאמן על זה. איך המודיעין שלנו לא ראה זאת?!

לדבר ערבית. תפיסת הצבא מדברת על 'יישוב סכסוך' ולא על 'מלחמה'. שקט תמורת שקט. זו טעות. חמאס רוצה להשמיד אותנו. קראו את האמנה שלהם. ראו את השיח הפנימי שלהם. הקשיבו למה שהם אומרים בבירור. זה כשל של כולם. מההנהגה ועד הצבא. לצערי הרב, דמוקרטיות אינן קולטות את המציאות.

העיוורון העולמי. אחרי נפילת מסך הברזל העולם עבר לקונצפצייה שעמים לא רוצים מלחמות ושאנחנו נכנסים לעידן חדש. זו בדיוק הנקודה שבה ישראל נפלה למלכודת של אש"ף, שהיה מוכה וחבול. גירשו אותו הן מכוויית הן מתוניסיה, וישראל הרימה אותו והלכה לבנות איתו רשות פלסטינית. במערב לא מבינים שגם חמאס וגם אש"ף מפעילים תמיד ג'יהאד.

'בלתי-מעורבים'. בעזה אין חפים מפשע; יש מחפים על פשע. במתקפה הרצחנית השתתפו גם מי שהיו להם אישורי עבודה והם בזזו ושחטו. הם בני מוות. הטבח הזה הוא רצף אחד של פרעות העבר. סבי, איש הקהילה היהודית בעיראק, חווה את פרעות ה'פַרְהוּד' הקשות בבגדד בחג השבועות תש"א (1941). המראות בשכונה היהודית היו נהרות דם וביזה. למזלו של סבי, פועליו הערבים הגנו עליו. מאז נהג לומר: תביא בחשבון שגם כשיש שקט זה יכול לקרות בכל רגע.


יחזקאלי מחופש לשייח

חמאס ודאעש. חמאס ודאעש אינם גידולי פרא בעולם המוסלמי, אלה בשר מבשרו של האסלאם. הם מה שמכונה בערבית סַלַפִיַּה – עם קדמון, שחזור של האסלאם בתור הזהב שלו, שביסס את שליטתו בעולם.

טעיתי. בעבר חשבתי שיש ערבים שמוכנים לקבל את קיומנו. טעיתי. האסלאם, בתוך-תוכו, אינו יכול לקבל שליטה של יהודים. הוא דורש מכולם ליישר קו איתו. היה בחור ערבי ישראלי שאמר לי פעם: "צבי, יש רגע שבו אתה הופך בעיניי ליהודי, ולא לשכן או חבר. ברגע הזה אני על כורחי מייצג את האסלאם ונאלץ לשרוף לך את הבית. זה גדול ממני".

בעיני המאמין. החזרה בתשובה שלי עזרה לי להבין יותר את מהות העימות. רק כשראיתי את המציאות בעיניים אמוניות, הבנתי את הסכסוך לעומק. זה משהו שכל ראשי מערכת הביטחון שלנו אינם מבינים. הם האמינו שחמאס רוצה שקט, ואני שנים צועק שחמאס רוצה ג'יהאד. אצלנו ובמערב בכלל כופים פתרונות שאינם קשורים לדת וזו התוצאה. כאן כל הבעיה על רגל אחת.

אופטימיות. אני אופטימי, כי אני יהודי. ביקרתי השבוע בשטחי כינוס, ראיתי את הציציות של החיילים, את האמונה שלהם. ראיתי איך הכול משתנה. בדם ובכאב אנחנו מבינים מי עומד מולנו. עם ישראל הוא העם הנפלא ביותר בעולם. אנחנו עם נצחי, ושום חמאס לא ינצח את עם הנצח.


בשיחה עם חיילים


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)