עם הזמר החסידי ר' מנדי ג'רופי
לפעמים כשאני מקשיב לחזן בימים הנוראים לא ברור לי אם אני בבית כנסת או בקונצרט חזנות ופיוט.
בראש השנה אני נוהג לעבור לפני התיבה בבית הכנסת הגדול בקריית ביאליק (שהוא כיום בית כנסת חב"ד). את תפקידי כשליח ציבור אני רואה אחרת לגמרי מהצורה שבה אני ניגש למופע או לחתונה. באירועים מהסוג האחרון תפקידי לשמח או להסב הנאה לשומעים. לעומת זה, בתפילה המטרה היא להוביל את הקהל להתעלות רוחנית ולשפיכת הנפש לפני הבורא.
ברור ששליח הציבור משתדל שתפילתו תהיה בנעימה הנכונה, שקולו יהיה יציב ומדויק, שהניגונים שהוא שר יהיו בסולם המתאים, אבל העיסוק בטכניקה שולי. העיקר הכוונה, להרגיש שאתה שליח הציבור ושופך שיח לפני הבורא. אתה מתבונן בפירוש המילים ומשתדל להרגיש כראוי למי שעומד לפני מלך מלכי המלכים ומעתיר תחינה לפניו.
גם בהלכה יש דגש ששליח הציבור יהיה ירא שמיים ויעמוד בתנאים שיעשו אותו ראוי להיות שליח. רואים כאן את החשיבות של הכוונה והגישה הרוחנית לתפילה לפני התיבה.
נראה לי שיש קצת בלבול בשנים האחרונות, ויש חלקים בציבור שמצפים לקונצרט במקום לתפילה. בזה מאבדים את מהותה של התפילה. העיקר הוא ההכנה, ההתעלות, רגש הלב. אם אני כל הזמן עסוק בשאלה איפה אני עושה את הקוועץ', באיזו נקודה הקהל יתפעל ממני, איך הקול שלי ירשים – אינני יכול להיות מרוכז בתפילה באמת.
כאשר הגישה לתפילה היא כמו שצריך, הצדדים המוזיקליים מסייעים לה לעורר את הלבבות, אבל אין הם באים על חשבון העיקר. הקהל מרגיש מתי שליח הציבור מתכוון באמת למילים שהוא משמיע, ואז ההתרגשות שלו סוחפת גם אותם ומרוממת אותם. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
