חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1915 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש ראש-השנה ה'תשפ"ד, כ"ט באלול ה'תשפ"ג (15/09/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1915 - כל המדורים ברצף
מה ייכתב על השנה החדשה
יש חדש
גוף ירוד, נשמה עליונה
ראש השנה
לכובש כעסו בדין
בגאולה נתקע בשבת
החיבוק של היהודי המתבולל
רציתי לשאול
ראש השנה בשבת
בכתב ברייל ובלב פתוח

מס' 1913, ערב שבת-קודש ראש-השנה התשפ"ד, כ"ט באלול ה'תשפ"ג (15.09.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מה ייכתב על השנה החדשה

אנחנו צריכים לפעול ולהשתדל, אבל הקב"ה הוא הקובע אם נראה הצלחה במעשי ידינו. לכן חשובות כל-כך תפילותינו בימים הנוראים

בימים הנוראים אנו מבלים זמן רב בבתי הכנסת. רבים שאינם מבאי בית הכנסת כל ימות השנה באים לתפילות הימים הנוראים, וגם שוכניהם הקבועים של בתי הכנסת מקדישים הרבה יותר זמן לתפילה ולאמירת תהילים. אולי זה הזמן להרהר קצת בכוחה של התפילה.

כל השנה אנחנו עסוקים בבעיות החיים. כולנו מוטרדים מקשיי היום-יום האישיים והציבוריים. והנה נותנים לנו הזדמנות לשנות, לפתוח פתח לתקווה חדשה, לבקש ולקבל שנה טובה יותר. כוח זה ניתן לנו בראש השנה וביום הכיפורים. בימים הנוראים הקב"ה מצפה לתפילותיו של עם ישראל, והוא נכון למלא את משאלות ליבנו. לא נדרש מאיתנו אלא לבקש, לבקש באמת.

שתחל שנה וברכותיה

ערב שנה חדשה מקובל לאחל "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". מהחלק הראשון של המשאלה היה לנו בשנה החולפת דיי והותר. זו הייתה שנה של מחלוקת פנימית עמוקה שהידרדרה לתהומות שטרם ידענו כמותם, שנה של ליבוי שנאה ושבירת כלים.

עכשיו הזמן לפעול למימוש החלק השני של המשאלה, שאכן תחל שנה וברכותיה, שנה של אחדות וקירוב לבבות, של חיפוש המכנה המשותף ושל חיבור הכוחות לבניית עתידנו בארץ הזאת. המציאות הריאלית בתום השנה אינה מבשרת אופטימיות, אבל עכשיו יש לנו היכולת להכניס מרכיב לא קונוונציונלי למערכה.

בראש השנה נקבעים אירועי השנה הבאה עלינו לטובה. בימים האלה נכתב גורלו של כל אדם יחיד ונחתכים גם ענייני כל מדינה ומדינה. כך אנו אומרים בתפילת החג: "ועל המדינות בו ייאמר, איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשבע".

כל האירועים שחווינו במהלך השנה החולפת כבר נקבעו למעשה בימים הנוראים אשתקד. אילו הייתה ניתנת לנו האפשרות להציץ ב'ספרים' של מעלה, היינו רואים שם כבר לפני שנה את כל מה שהתרחש בשנה החולפת. ועכשיו בידינו לקבוע מה ייכתב שם על השנה החדשה.

לפעמים נדמה לנו כי אנחנו מנהלים את הדברים, בהחלטותינו ובמעשינו. אכן, יש חשיבות רבה ליוזמה אנושית ולפעילות של בני-האדם, אבל מוקדי ההכרעה האמיתיים אינם מצויים כאן אלא למעלה. אנחנו צריכים לפעול ולהשתדל, אבל הקב"ה הוא הקובע אם נראה הצלחה במעשי ידינו. לשם כך נחוצה התפילה, בתקווה שניכתב וניחתם לטובה בימים הנוראים.

לפנות ולבקש

הימים הנוראים הם הזמן לבקש באמת. לפנות אל הקב"ה, כבן הפונה אל אביו, ולבקש בכל לב ונפש. לבקש בריאות, אריכות ימים, פרנסה בכבוד, שלום בית, נחת מהילדים. ניתנת לנו הזדמנות פז להתייצב לפני מלך מלכי המלכים ולבקש את משאלות ליבנו. האם לא ננצל את ההזדמנות?

זה הזמן לבקש גם את המשאלות על הכלל, על עמנו ועל ארצנו. אנחנו מתפללים לשלום עם ישראל, להפרת מזימות האויב, לשיבת השכינה לציון ולאחדות כלל-עולמית סביב מלכות ה'. ובעיקר נתפלל לבוא הגאולה האמיתית והשלמה: "וצמיחת קרן לדוד עבדך, ועריכת נר לבן-ישי משיחך – במהרה בימינו".


לבקש שנה מתוקה. להתפלל באמת

  יש חדש

מזַכים בתקיעת שופר

ביום השני של ראש השנה ייצאו אי"ה אלפי חסידי חב"ד לזַכות יהודים במצווה הגדולה של תקיעת שופר. הם יבקרו אצל מאושפזים במרכזים הרפואיים, אנשי כוחות הביטחון, קשישים בבתי אבות וכדומה, ויאפשרו להם לשמוע תקיעת שופר. צעירי חב"ד מפעילים את תכנית 'שגרירים', שבה מקורבי בתי חב"ד הוכשרו לתקוע בשופר ולמדו את ההלכות הקשורות בכך.

בתי הכנסת הפתוחים

בתי חב"ד ברחבי הארץ מקימים כחמש-מאות אתרי תפילה מיוחדים לראש השנה וליום הכיפורים, בעבור ציבור שאינו רגיל ללכת לבית הכנסת כל ימות השנה. התפילות נערכות במאהלים גדולים וממוזגים, באולמות ציבוריים ובבתי חב"ד, והבאים גם נהנים מהדרכה מסודרת במשך התפילה. פרטים ורשימת אתרי התפילה באתר kipur.org.

פדיון כפרות

מנהג ישראל לקיים לקראת יום הכיפורים את מנהג הכפרות, ולתת את תמורתן לצדקה. בתי חב"ד ברחבי הארץ מפיצים מעטפות מיוחדות לפדיון כפרות. זאת הזדמנות נאותה לקיים את המנהג החשוב וגם לתת צדקה למוסדות העוסקים כל ימות השנה במעשי צדקה וחסד ובהפצת אור היהדות בדרכי נועם ובאהבת ישראל.

  שלחן שבת

גוף ירוד, נשמה עליונה

ראש השנה חל בא' בתשרי, ביום השישי לבריאה, שבו נברא אדם הראשון. רש"י מסביר (בראשית א,ב) שהאדם נברא "גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים". למעשה, באדם מתקיים חיבור של הקצוות המרוחקים ביותר זה מזה – הקצה התחתון ביותר והקצה העליון ביותר.

נשמתו של האדם נחצבה מהמקום הרוחני העליון ביותר, ובלשון התניא (פרק ב): "חלק א-לוה ממעל ממש, כמו שכתוב 'וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים'". ובה בעת גופו של האדם הוא "עפר מן האדמה", מהחומר הירוד ביותר.

נברא בשלבים

בעלי־החיים והצמחים נבראו גוף ונפש יחד, ובלשון חז"ל: "בצביונם נבראו". הבריאה שלהם הייתה מעשה אחד שלם, וכפי שהתורה מסכמת: "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א,לא). היינו, שמלכתחילה נבראו באופן של "טוב מאוד".

לעומת זה, האדם נברא בשלבים. תחילה "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה", ולאחר מכן "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב,ז). הקב"ה לקח עפר ויצר ממנו גוף, שהיה 'גולם', יצר בו רמ"ח איברים ושס"ה גידים, ובשלב האחרון נפח נשמה באפו.

עיסה מעפר

נמצא שגופו של האדם הוא במדריגה נמוכה משאר הברואים. הוא נוצר מן הדומם, ולא דומם ממקום נעלה, אלא "עפר מן האדמה" – "צבר... מכל האדמה מארבע רוחות" (רש"י בראשית ב,ז). רש"י משווה את יצירת גופו של האדם לגיבול עיסה. לאור זאת מתעוררת שאלה: הייתכן שגופו של בחיר הבריאה ותכליתה הוא הנחות ביותר משאר הגופים?!

אלא היא הנותנת – מכיוון שהאדם הוא בחיר הבריאה, ותפקידו לרומם את כל חלקי הבריאה, נשמתו צריכה להיקלט בגוף הנחות ביותר, כדי שיוכל לרומם את הברואים הירודים ביותר. בספרי החסידות מובאת דוגמה לכך מדרך הפעולה של מנוף, המרים את המשא מבסיסו, מהחלק התחתון ביותר שלו.

החיבור בראש השנה

לכן גוף האדם נבדל מיתר הברואים, בכך שגופו הוא "עפר מן האדמה", נחות וירוד, ובה בעת נשמתו היא המהות הקדושה ביותר, "חלק א-לוה ממעל ממש". כך יכול האדם למלא את תפקידו ולהעלות לקדושה גם את הגשמיות הנחותה ביותר.

בראש השנה, יום בריאת האדם, מודגש החיבור של הנעלה עם הירוד, כדי לכוון את האדם לתפקידו בעולם, על־ידי התבטלות לבורא האין-סופי. חז"ל אומרים שאדם הראשון קרא לכל הנבראים ואמר: "בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ" (תהילים צה,ו). כך מתעלה האדם מ'אדמה' נחותה עד לבחינת "אֶדַמֶה לעליון" – לפסגת הקדושה.

(תורת מנחם תשמ"ה, כרך ה, עמ' 3019; איגרות-קודש, כרך כז, עמ' שעה)

  מן המעיין

ראש השנה

המתקת הדינים

כאשר ראש השנה חל להיות בשבת הוא יום טוב מלא טובה, כי ראש השנה הוא תיקון לנפש; יום טוב הוא תיקון לרוח; ושבת תיקון לנשמה. כשחל ראש השנה בשבת, התיקון הוא בשלמות, לכל שלוש המדריגות יחד.

(רבי חנוך-העניך מאלכסנדר)

היתר לכתוב

כשראש השנה חל להיות בשבת המשפט מוכרח להיות לטובה, כי כתיבה היא חילול שבת והדבר מותר במצב של פיקוח נפש בלבד. נמצא שבראש השנה שחל בשבת מותר לכתוב לחיים בלבד, אבל לא חלילה להפך...

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

מסר לכל השנה

כשראש השנה חל בשבת הוא נושא עימו מסר שיש למלא את כל ימות השנה ביותר תורה, יותר כוונה בתפילה, יותר הידור בקיום המצוות, ותוספת בכל ענייני טוב וקדושה. כי אף שקדושת שבת באה לידי ביטוי באיסור לעשות מלאכות חול, יש למלא יום זה ב׳פעילות שבתית׳, ככתוב – ״לעשות את השבת״.

(הרבי מליובאוויטש)

התקיעות של הרי"ף

הרי״ף היה תוקע בבית דינו בראש השנה שחל בשבת. ותמהו עליו, על סמך מה התיר זאת. אלא שחז״ל אמרו כי מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב״ה אלא ד׳ אמות של הלכה בלבד, היינו שד׳ אמות של הלכה הן כמו מקדש מעט. הרי״ף החשיב את ד׳ אמות של הלכה שלו, בית דינו, כמקדש ממש, ולכן תקע שם בראש השנה שחל בשבת.

(אדמו״ר הזקן)

הפסוקים ממליכים

אף שאין תוקעים בשבת, פועלים את 'בניין המלכות' על-ידי אמירת פסוקי מלכויות, זיכרונות ושופרות. הדבר רמוז גם בזה שהפסוקים הם במספר עשר, כנגד עשר הספירות, שמהן נעשה 'בניין המלכות'.

(ספר המאמרים מלוקט)

הרעות מהפכת

"עלה אלוקים בתרועה" (תהילים מז,ו). אלוקים – זו מידת הדין. בתרועה – מלשון רֵעוּת. כשישראל הם באהבה, באחווה וברֵעות מתעלית מידת הדין מעליהם.

(רבי אברהם מצ'כנוב)

ברייה חדשה

"ועשיתם עולה" (פינחס כט,א). אמר רבי יוסי, בכל הקרבנות כתיב 'והקרבתם' וכאן כתיב 'ועשיתם'. אמר להם הקב"ה לישראל, מכיוון שנכנסתם לפניי לדין בראש השנה ויצאתם בשלום, מעלה אני עליכם כאילו נבראתם ברייה חדשה.

(ירושלמי)

  אמרת השבוע

לכובש כעסו בדין

בסעודת ראש השנה פירש ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ את המילים "לכובש כעסו בדין":

ידוע הסיפור על רבי רפאל מברשיד, שעשה מאמצים רבים להשיג בד לטלית קטן מארץ ישראל, וכשהובא הבד לפניו מסרו לאחד מחסידיו להתקינו לטלית קטן. ואולם כשהחסיד גזר את פתח הצוואר טעה וקיפל את הבד קיפול מיותר, וכך נוצרו בטלית שני פתחים...

בוש ונכלם סיפר החסיד לרבי רפאל את אשר אירע, ואולם רבי רפאל חייך ואמר: אכן, זקוק אני לשני פתחים – אחד כבכל טלית קטן והשני כדי ללמד את רפאל שלא לכעוס...

וסיים ה'אמרי חיים': מי ש'כובש כעסו', יכול לעמוד לפני הבורא 'בדין'.

  גאולהפדיה

בגאולה נתקע בשבת

צַעֲקַת הַשּׁוֹפָר. כאשר יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו נחזור לתקוע בשופר גם בראש השנה שחל בשבת. כיום אין תוקעים בשופר בראש השנה שחל בשבת משום גזירת חכמים, כמאמר הגמרא (ראש השנה כט,ב): "הכול חייבין בתקיעת שופר, ואין הכול בקיאין בתקיעת שופר; גזירה שמא ייטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים". נמצא שמפני החשש שמא הדיוטות יעברו על איסור הוצאה בשבת – ביטלו חז"ל את מצוות תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת. אך כשיבוא המשיח והעולם כולו יתעלה, לא יהיה מקום לגזירות ולחששות, ואז יחזרו לתקוע בשופר גם בראש השנה שחל בשבת.

הסבר העניין טמון במהותה הפנימית של תקיעת השופר. לשופר תפקיד מרכזי בהכתרת הקב"ה למלך על העולם. בכל שנה יש לעורר מחדש כביכול אצל הקב"ה את רצון המלוכה, וכדי לעורר רצון כזה יש לעורר תחילה נקודה של עונג בקיום העולם. צריך כביכול שהקב"ה יתענג מקיומו של העולם, ועל-ידי כך יתעורר הרצון למלוך עליו.

את העונג הזה מעוררים על-ידי השופר. תקיעת השופר מבטאת את הצעקה הפנימית של היהודי אל הקב"ה, צעקה בלי מילים שפורצת מעומק הלב, והיא מגיעה עד פנימיותו ועצמותו של הקב"ה ומעוררת עונג בקיומו של העולם. על-ידי זה מתעורר אצל הקב"ה רצון חדש למלוכה, והוא נענה לבקשת עם ישראל: "מלוך על העולם כולו בכבודך".

אך כשראש השנה חל בשבת אין צורך כל-כך לעורר את העונג העליון, מכיוון שהשבת עצמה עניינה עונג. לכן כשראש השנה חל בשבת יורדת חשיבותו של השופר, שכן השבת עצמה מחוללת את מה שתקיעת השופר עושה. עצם מציאותה של השבת מעוררת את העונג העליון, ודיי שעם ישראל אומר את פסוקי 'מלכיות', 'זיכרונות' ו'שופרות' כדי שהקב"ה יקבל את הבקשה להיות מלך על העולם.

הָעוֹלָם יִתְעַלֶּה. ובכל-זאת יש דרגה עליונה יותר של עונג שאין בכוחה של השבת לעוררה, ולכן יש חשיבות לתקיעת השופר גם בראש השנה שחל בשבת. אלא שאין בכוחנו להגיע לדרגה עליונה זו בכל מקום. רק בבית המקדש היה אפשר להגיע לשלמות זו על-ידי תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת, ולכן לא ביטלו חז"ל את תקיעת השופר בבית המקדש. אבל בכל מקום אחר אי-אפשר להגיע לדרגה זו, ולכן אפשר להסתפק בפעולה שנוצרת על-ידי עצם השבת.

אבל בזמן הגאולה, כאשר העולם כולו יתעלה לדרגה עליונה יותר, יהיה אפשר להגיע בכל מקום לאותה פעולה שהושגה על-ידי תקיעת שופר בבית המקדש בראש השנה שחל בשבת, ולכן נתקע בשופר גם בראש השנה שחל בשבת, ונעורר שפע נשגב של אור אלוקי לעולם (ראו ספר המאמרים מלוקט, כרך א, עמ' תכא ואילך).

  מעשה שהיה

החיבוק של היהודי המתבולל

הרוקח, אדון אשכנזי, התעורר ועמד נדהם ומשתאה. מראה היהודים התמימים, המורעבים והמושפלים, העומדים בדבקות כזאת בתפילה, המם אותו

בבלוק 141, במחנה הריכוז הגרמני דורה-מיטלבאו, היה יהודי צעיר, דובר הונגרית וגרמנית, אשכנזי שמו. במקצועו שימש רוקח בעיר קושיצה (קאשוי) שבסלובקיה.

את הסיפור מגולל חיים-ישראל פרל, שהיה גם הוא במחנה (חיים נולד בשנת תרפ"ו [1925] בעיירה וישא, וגדל בכפר במחוז מרמורוש, שהיה נתון לשליטה הונגרית. באביב תש"ד [1944] גורש לאושוויץ עם כל תושבי גטו דרגומירשט, ואחרי הסלקצייה הועבר לבוכנוואלד ולדורה-מיטלבאו. לאחר המלחמה עלה לארץ באוניית מעפילים, ונפטר בשנת תש"פ).


חיים־ישראל פרל. ראש השנה בלתי־נשכח (צילום:
 (bogatar

אשכנזי נמנה עם היהודים המתבוללים ההונגרים, שלא הכירו אותנו, היהודים הכפריים מאזור מרמורוש. הם דיברו ביניהם הונגרית, ואנחנו דיברנו יידיש. מתוך השיחות עם אשכנזי הרוקח נודע לנו שהיה מהאחרונים שנכנסו לגטו. הוא ויהודים אחרים שהתנצרו נדרשו לענוד על זרועם סרט לבן (במקום סרט צהוב), אך הגורל היהודי לא פסח גם עליהם.

אחד האסירים הטריים במחנה הודיע לנו את התאריך המדויק של שני ימי ראש השנה. יומיים לפני החג פנה אסיר יהודי אל קצין האס-אס, וברוב תמימותו ביקש 'התחשבות' ביום החג. הלה עבד במתפרה, שבה זכו האסירים לתנאי עבודה נוחים יחסית. ייתכן כי בשל כך סבר שבקשתו תתקבל. "כן, כן, יענקל, יש לכם ימי חג", אמר הקצין ובעיניו יוקדת אש השנאה. "יהודי ארור! המשך בעבודתך!...".

למחרת, בסיום יום העבודה, התכוננו ללכת לצריף לקבל את מנת הלחם היומית, ולארגן תפילה חטופה לכבוד ראש השנה. "כל היודן [היהודים] בלוק 141 נשארים במגרש", נשמעה הקריאה ברמקולים. "עליכם ללכת לנקות את המחנה".

זה היה העונש על החג שרצינו 'לחגוג'. אחרי כשעתיים של השפלה נשמע הזמזום הגואל, ואנו צעדנו אל הבלוק שבורים ורצוצים. הממונה על הבלוק הצליח לארגן מחבריו מעט לחם ומרק בעבורנו.

בליל התקדש החג שטפו אותנו הגעגועים. נכנסנו לצריף עייפים ונכלמים. הרגליים דחפו את הגוף כלפי מעלה, אל דרגשי המיטות בנות שלוש הקומות. השתרענו על הקרשים ודממת מוות השתררה.

באוזנינו הדהדו תפילות ערבית של ליל ראש השנה מהימים הטובים. הסתכלנו זה בזה. היה בנו רצון עז להתפלל. דווקא בשל שנאת הגרמנים, דווקא בין גדרות התיל וריח המוות.

בעיניים דומעות עמד ר' משה הזקן, שעון על קרשי הדרגשים. פתאום התנער ופלט צעקה: "יהודים! ליל ראש השנה עכשיו! יום טוב היום!...".

קפצנו מהמיטות ונעמדנו ליד מיטות הקומות, כדי שלא יבחינו מהחלון שאנו מתפללים.

ר' משה הזקן החל בתפילת ערבית על-פה, ואחרים הצטרפו בזמזום הנעימה של תפילת הימים הנוראים. מעיין הדמעות נפתח. זה היה דבר נדיר במחנות, שכן הכוח לבכות כבר נעלם לגמרי.

התפילה והזיכרונות המסו מעט את הפחד. הדומייה נהפכה לשאגת תפילה. הזמזום החל להקיף את כל הנמצאים. אסירים שנרדמו מרוב עייפות התעוררו והצטרפו לתפילה. שכחנו את המרק שנמנע מפינו, ועמדנו מזמזמים את נעימת הקדיש – "יתגדל ויתקדש שמיה רבא".

בתפילת העמידה נתקל החזן בקשיים. הרבה פרקים נשכחו ממנו. הוסכם שכל מי שנזכר בקטע מסוים ואפילו שלא לפי הסדר – מוזמן להיות החזן. כשהגענו למשפט "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך", חזר עליו משה הזקן שוב, וכולנו אחריו.

התפילה ההיא, בליל ראש השנה תש"ה, בין הדרגשים העמוסים אסירים עייפים – נהפכה למחאה אדירה בשעת הסתר הפנים הנורא.

גם הרוקח, אדון אשכנזי, התעורר ועמד נדהם ומשתאה. מראה היהודים התמימים, המורעבים והמושפלים, העומדים בדבקות כזאת בתפילה, המם אותו.

איני יודע מה התרחש בעומק נפשו, אך אחרי התפילה, כשניגשנו זה לזה לברך ולהתברך בברכת "לשנה טובה תיכתב ותיחתם", כנהוג, התחיל אשכנזי לחבק ולנשק בהתלהבות כל מתפלל, זקן וצעיר. מעיניו זלגו דמעות. בבכי עבר מאיש לאיש והתחנן: "סלחו, מחלו לי...".

לאחר שנרגע הסביר את פשר הבכי ובקשת הסליחה: "סלחו לי, יהודים יקרים, אני הוא זה שהתרחקתי מכם. האמינו לי שלא רציתי להתנצר. אבי הוא שדחפני לכך. הוא פחד שלא אוכל להתגבר על מוראות המלחמה וחשב שעל-ידי ההתנצרות יציל אותי".

אשכנזי פרץ שוב בבכי נסער. בעיניים דומעות הביט באחיו היהודים וביקש: "אנא קבלוני שוב לחברתכם...".

עם גבור הקור בלילות והרעב ביום, שקע הרוקח אשכנזי בייאוש. הוא היה חוזר מהעבודה ומתבודד באחת מפינות הבלוק. לא נותר בו הכוח והדחף להילחם כדי לשרוד. אט-אט עזבוהו כוחותיו, והוא השיב את נשמתו לבוראו.

(על-פי ספרו של פרל 'בצל העצים, בצל הלהבות')

  רציתי לשאול

עם הזמר החסידי ר' מנדי ג'רופי

לפעמים כשאני מקשיב לחזן בימים הנוראים לא ברור לי אם אני בבית כנסת או בקונצרט חזנות ופיוט.

בראש השנה אני נוהג לעבור לפני התיבה בבית הכנסת הגדול בקריית ביאליק (שהוא כיום בית כנסת חב"ד). את תפקידי כשליח ציבור אני רואה אחרת לגמרי מהצורה שבה אני ניגש למופע או לחתונה. באירועים מהסוג האחרון תפקידי לשמח או להסב הנאה לשומעים. לעומת זה, בתפילה המטרה היא להוביל את הקהל להתעלות רוחנית ולשפיכת הנפש לפני הבורא.

ברור ששליח הציבור משתדל שתפילתו תהיה בנעימה הנכונה, שקולו יהיה יציב ומדויק, שהניגונים שהוא שר יהיו בסולם המתאים, אבל העיסוק בטכניקה שולי. העיקר הכוונה, להרגיש שאתה שליח הציבור ושופך שיח לפני הבורא. אתה מתבונן בפירוש המילים ומשתדל להרגיש כראוי למי שעומד לפני מלך מלכי המלכים ומעתיר תחינה לפניו.

גם בהלכה יש דגש ששליח הציבור יהיה ירא שמיים ויעמוד בתנאים שיעשו אותו ראוי להיות שליח. רואים כאן את החשיבות של הכוונה והגישה הרוחנית לתפילה לפני התיבה.

נראה לי שיש קצת בלבול בשנים האחרונות, ויש חלקים בציבור שמצפים לקונצרט במקום לתפילה. בזה מאבדים את מהותה של התפילה. העיקר הוא ההכנה, ההתעלות, רגש הלב. אם אני כל הזמן עסוק בשאלה איפה אני עושה את הקוועץ', באיזו נקודה הקהל יתפעל ממני, איך הקול שלי ירשים – אינני יכול להיות מרוכז בתפילה באמת.

כאשר הגישה לתפילה היא כמו שצריך, הצדדים המוזיקליים מסייעים לה לעורר את הלבבות, אבל אין הם באים על חשבון העיקר. הקהל מרגיש מתי שליח הציבור מתכוון באמת למילים שהוא משמיע, ואז ההתרגשות שלו סוחפת גם אותם ומרוממת אותם.

  פינת ההלכה ומנהג

ראש השנה בשבת

שאלה: האם אחרי סעודת היום הראשון של ראש השנה אפשר לערוך את השולחן לקראת סעודת הערב, ליל החג השני?

תשובה: אסור להכין משבת לחג, ולכן אסור ביום השבת לעשות שום דבר – אף מעשה המותר בשבת – לצורך החג.

את נרות החג מכינים ומדליקים רק אחרי צאת השבת. מדליקים אותם מאש קיימת, הדולקת מלפני השבת, כי אסור ליצור אש חדשה בחג (אם מעבירים את האש באמצעות גפרור, אין מכבים אותו, אלא מניחים לו לכבות מאליו). כבכל חג: הספרדים מברכים תחילה ואחר-כך מדליקים, ובין האשכנזים יש בזה חילוקי מנהגים. מנהג חב"ד לברך אחרי ההדלקה, כמו בערב שבת.

יש להכין פרי חדש (או בגד חדש) ולכוון עליו בברכת 'שהחיינו' בהדלקת הנרות ובקידוש (אם אין פרי או בגד חדש מברכים 'שהחיינו' בכל-זאת). ברכת ההדלקה למנהג חב"ד היא "להדליק נר של יום הזיכרון". גבר שהדליק נרות בעצמו ובירך 'שהחיינו', לא יברך את הברכה בקידוש.

קודם הדלקת הנרות או עשיית מלאכה, האסורה בשבת אך מותרת בחג, חייבים לומר: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" (בלי הזכרת שם ה'), או לעשות זאת אחרי תפילת ערבית שבה גם נאמרת הבדלה ('ותודיענו').

ההבדלה בין השבת לחג באה בתוך הקידוש של ליל החג, בסדר הזה: ברכת הגפן, קידוש של ראש השנה, 'בורא מאורי האש', 'המבדיל בין קודש לקודש', 'שהחיינו' (בלשון חז"ל: יקנה"ז – יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן).

במוצאי שבת הצמוד לחג אין מברכים 'בורא מיני בשמים'. את ברכת 'בורא מאורי האש' מברכים על נרות החג. למנהג חב"ד – אין מקרבים אותם זה לזה, להופכם לאבוקה, וגם אין מקרבים את כפות הידיים אל הנרות, כנהוג בכל מוצאי שבת, אלא מביטים בהם בלבד.

מקורות: שו"ע סי' רצט ס"י ונו"כ. שו"ע אדה"ז סי' רסג ס"ח; רצט סי"ז; תעג ס"ו-יט; תצא ס"ד. ת"ר, ס"ה-ו. ספר המנהגים-חב"ד עמ' 56. 'הגדה של פסח' מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש. ספר 'פסח שחל בשבת'. אוצר מנהגי חב"ד, אלול-תשרי עמ' נז, וניסן-סיוון עמ' קמו. לוח 'דבר בעתו'.

  חיים יהודיים

בכתב ברייל ובלב פתוח

הוא עולה לתיבה עם ספרים בכתב ברייל, מפייט בערבי סליחות וגם תוקע בראש השנה. חיים ג'רבי, עיוור מלידה, הגיע לחיי תורה ומצוות בזכות החזנות, ולא עושה לעצמו הנחות

תעודת זהות. שמי חיים ג'רבי, בן 39, תושב מודיעין עילית. בעל תפילה, חזן, פייטן, זמר, תוקע, מנגן בעשרה כלים – אבל בראש ובראשונה גאה לקבוע עיתים ללימוד תורה. אה, ואני גם חביב הקהל, בזכות ה'שוני' שלי: עיוור מלידה. לפני שאתם מתחילים לרחם עליי, אספר לכם שזכיתי להקים משפחה וגם התברכנו בילד קטן. ברוך השם, אנו מודים לה' בכל רגע.


"אבא אהב מאוד פיוטים, ואהבתו דבקה גם בי". ג'רבי

חיים באפלה. נולדתי בראשון-לציון, אחד מתוך שלושה ילדים – וכולנו עיוורים. הלימודים בבית הספר היו מאתגרים מאוד, ועם זה, הוריי לא ויתרו לי על שום דבר, ולמדתי, עם אחיי, לתפקד כאחד האדם. גדלנו בבית מסורתי, שבו שמרו שבת וכשרות. אחד הדברים שבלטו מאוד בבית היו הפיוטים, שאבא מאוד אהב.

עשרה כלים. האהבה של אבא לפיוטים דבקה גם בי, וכך מצאתי את עצמי מפייט לעצמי מגיל מאוד צעיר. ניחנתי בכישרון נגינה, והתמחיתי בנגינה על עשרה כלים – כינור, חליל, עוּד, קנון ועוד. הרבה פעמים שואלים אותי מה הכלי שאני אוהב במיוחד לנגן בו, אבל זה כמו שאבא לעשרה ילדים יתבקש לדרג את הילד שהוא אוהב מכולם...

הטכנולוגיה מסייעת. כשהיינו צעירים, נאלצנו לסחוב אתנו ספרי ברייל ענקיים, ועם זה שמחנו במה שיש. הטכנולוגיה הפכה את עולמם של העיוורים לקל יותר ולמונגש יותר.

סתירה פנימית. בנעוריי הציעו לי להשתתף בתחרויות שירה, אבל הרגשתי שהרוח שם אינה מתאימה לי, כמי שאוהב פיוטים ומתחבר לחזנות. ככל שהתבגרתי התחושה הזאת התחזקה. הרגשתי סתירה פנימית. מה, יש לי כיפה רק לצורך החזנות? וכך החזנות היא שהביאה אותי לחיי תורה ומצוות. התחלתי ללכת לשיעורים, להתמיד בתפילות, והשאר היסטוריה.

חזן ותוקע. אף-על-פי שאיני רואה, קצב התפילה שלי הוא ככל בעל תפילה. במרוצת השנים התאמנתי לניהול סדר התפילה, וגם לתקיעת השופר בראש השנה.

חוש שישי. אמנם איני רואה את הקהל שלי, אבל יש לי יתרון גדול – אני מרגיש את המקום הפנימי שלהם, וזה הכי חשוב. ב'חוש השישי' שלי אני יודע אם הקהל רוצה למהר או להאט. בעבר היו מזמינים אותי בגלל האטרקצייה של פייטן עיוור. לא בכל יום רואים חזן עולה לתיבה עם סידור שנראה כמו חבילת מצות... היום זה רק 'תבלין', ואני מוזמן בעיקר בזכות המקצוענות שלי.

ראש השנה. זה היום המרגש בשנה. אני משמש בו חזן, תוקע ומגיד שיעור בבית הכנסת של הקהילה התוניסאית בראשון-לציון. ראש השנה שלנו מלא וגדוש ממש, ואין לנו בו רגע אחד פנוי.

אל תתמסכנו. ערב יום הדין חשוב לי לעורר את הציבור להתחזק בתפילה במניין ובקביעת עיתים לתורה. פעמים רבות אני פוגש אנשים במצבים טובים לאין ערוך ממני, והם מתמסכנים. אני אומר להם: אתם יכולים לראות, לנהוג, ללכת בלי מקל, ועם זה שכחתם איך נראית תפילה במניין ומהי קביעות עיתים לתורה. אם אבוא לרב ואומר לו שאני מפחד לחצות כביש, ודאי שיתיר לי להתפלל ביחיד, ובכל-זאת אף פעם לא ויתרתי על הליכה לבית הכנסת. אז כשקשה לכם – תחשבו על אנשים במצבים נחותים מכם, ותנסו להתחזק.


מתאמן לקראת התפילות.
מחזור בכתב ברייל

להתנתק. עם כל הרצון לדעת מה נעשה סביבנו, עשו ככל יכולתכם להתנזר מהתמכרות לחדשות. הבה נשתדל לדבר טוב זה על זה, להרבות סנגוריה, ובוודאי נזכה לשנה טובה ומתוקה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)