חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1906 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת מטות-מסעי, כ"ה בתמוז ה'תשפ"ג, (14/07/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1906 - כל המדורים ברצף
הטעות של המתנכלים
חדש על המדף
תיאור חריג בחניה האחרונה
ראשי המטות
מקור התשובה
מה רואים בבית המקדש
ויכוח עם הוואלי
רציתי לשאול
עירוב בחופשה
בית מקדש מאבני לגו

 

מס' 1906, ערב שבת-קודש פרשת מטות מסעי, כ"ה בתמוז ה'תשפ"ג (14.07.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

הטעות של המתנכלים

העם היהודי אינו מתחלק בחלוקות של שחור-לבן. גם יהודי שאינו חובש כיפה יש בליבו אמונה גדולה וכבוד למסורת ישראל

הגורמים שניסו להתנכל לדוכני התפילין הופתעו מגלי הזעם שהתעוררו כנגדם דווקא מקרב יהודים שאינם שומרי מצוות. הם ספגו תגובות קשות הן ברשתות המדיה הן בשטח, כאשר עוד ועוד יהודים באו לדוכני התפילין והביעו תמיכה בפעילים.

בשבת האחרונה היה אפשר לשמוע בכל מקום עדויות על ההיענות המפתיעה שהייתה בשבוע שעבר לקיום המצווה. כל הפעילים, היוצאים בהתנדבות בימי שישי לאייש את הדוכנים, סיפרו כי רבים באו והושיטו את זרועם להנחת התפילין, מתוך רצון להביע תמיכה והזדהות. היו שבאו והצטרפו לפעילים וקראו לעוברים ושבים לקיים את המצווה.

מיעוט קטן וקולני

טעותם הגדולה של המתנכלים נעוצה בראייה הדיכוטומית שלהם. בעיניהם העולם מתחלק לשחור וללבן, לחרדים ול'חילונים'. אם יש להם יחס שלילי כלפי האמונה וקיום המצוות, הם בטוחים שכל מי שאינו חובש כיפה מחזיק גם הוא בעמדות כאלה. ממילא ברור להם שאין ל'חרדים' מה לחפש באזורים 'חילוניים'.

הם אינם מכירים את המציאות שחסידי חב"ד חווים יום-יום – שהעם היהודי אינו מתחלק בחלוקות של שחור-לבן. שגם יהודי שאינו חובש כיפה יש בליבו אמונה גדולה. שגם אישה שאינה לבושה בתכלית הצניעות מחוברת למסורת ואוהבת את תורת ישראל ומצוותיה.

היהודים האלה מפשילים שרוול בשמחה להנחת תפילין, ושואלים איפה אפשר לבדוק את כשרות המזוזות. הנשים האלה מבקשות נרות שבת, ומתעניינות בדיני כשרות או טהרה. כשהיהודים הללו פוגשים את שליחי חב"ד אין הם מרגישים שיש כאן שני צידי מתרס, אלא שכולנו יהודים, המחוברים למסורת היהודית.

המציאות הזאת אינה נתפסת בתודעתם של הגורמים האנטי-דתיים. קשה להם לעכל שבעצם הם מיעוט קטן, החש עוינות כלפי מורשת עמו, בעוד העם רובו ככולו אינו נמצא במקום הזה. הם מתיימרים כביכול לייצג את מי שמכוּנים 'חילונים', אבל מהר מאוד מתברר שבכל הקשור ליחס כלפי המסורת, הללו דווקא מצדדים בשומרי המצוות.

מהתפילין לחינוך

הבעיה היא הרעש שהמיעוט הקולני הזה מחולל. הוא יוצר עוינות, מנסה להפחיד. הופך כל הקמת בית כנסת לאיום על ה'חופש'. שלא לדבר על רצון לבנות מקווה – שזה כבר מעורר קריאות קרב, ל'הצלת' השכונה מהפיכתה למאה שערים. קשה להם לתפוס שאנשים הנראים כמותם זקוקים לבית כנסת ומבקשים להיטהר במקווה.

הקבוצות הקולניות האלה מפחידות מנהלי בתי ספר וגננות מפני הנחלת תכנים יהודיים לילדים, ובכך מעמיקים הבוּרוּת והניכור. הם מלאי פתיחות לתרבות הנוצרית, המוסלמית והבודהיסטית, אבל אוי ואבוי אם ייקחו ילדים לבית כנסת, להראות להם איך נראה ארון הקודש ומהו ספר תורה.

ההתייצבות של המוני היהודים המסורתיים לימין דוכני התפילין צריכה להוביל גם לתמיכה באנשי החינוך המבקשים להנחיל יהדות לילדים. לחזק אותם שלא יירתעו מגורמים קיצוניים. להבהיר לכל מערכות החינוך כי ילד יהודי במדינה היהודית צריך להכיר את מורשת ישראל ולהיות גאה בה.


נותנים יד לתפילין. התייצבות מרגשת לימין מזכי הרבים

  ספרים

כולו אורה
מאת הרב יואל כהן
בהוצאת מעיינותיך

שני כרכים ובהם מאמריו המעמיקים של הרב כהן לפרשיות השבוע, על בסיס שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. שני מאמרים לכל פרשה. הפצה: אור החיים.

שבת מנוחה
מאת הרב שלמה חי פרזון
בהוצאת המחבר

יותר מ-700 שאלות ותשובות המקיפות את כל הלכות שבת, עם פסקי ההלכה של גדולי פוסקי זמננו. מפתח מפורט בסוף הספר. 398 עמ'. טל' 0548457834.

נעוץ סופן בתחילתן
מאת הרב ישראל מחפוץ
בהוצאת המחבר

רעיונות ופרפראות על הקשר בין הפסוק האחרון והראשון שבכל פרשה, בדרך הפשט, הרמז והדרוש. 174 עמ'. טל' 0586761208.

לקוטי דיבורים לנוער
מאת אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש
בהוצאת קה"ת

פנינים מתוך ארבעת חלקי 'לקוטי דיבורים', שבהם רוכזו שיחותיו של הרבי הריי"צ. עיבוד קל המשמר את הטעם המקורי. 166 עמ'. טל' 039606018.

  שלחן שבת

תיאור חריג בחניה האחרונה

בתוך רשימת המסעות והחניות המפורטת בפרשת מסעי התורה מתארת את החניה האחרונה: "וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב". רש"י מפרש: "כאן לימדך שיעור מחנה ישראל י"ב מיל, שאמר רבה בר־בר-חנה, אני ראיתי את המקום הזה".

ברור שהפסוק בא קודם כול לתאר את מקום החניה של בני ישראל במדבר, ערב כניסתם לארץ, שהשתרע מבית הישימות עד אבל השיטים; אלא שאגב כך התורה גם מלמדת אותנו את גודלו של מחנה ישראל, שהיה י"ב מיל.

ללמדנו את הגודל

רש"י בא לתרץ שאלה שעלולה להתעורר: בכל האזכורים האחרים של חניות בני ישראל במדבר התורה מציינת את מקום החניה עצמו; ואילו כאן נכתבו המקומות שביניהם היה ממוקם מחנה ישראל. התשובה היא, שבכך התורה מבקשת ללמדנו את גודלו של מחנה ישראל.

אפשר לטעון כנגד זה, שייתכן שזה היה מקום ריק, נטול שֵם, שהיה בין בית הישימות לאבל השיטים, ולכן ציינה התורה את שני המקומות האלה ואת התווך שביניהם. אך אם כן נדרש הסבר מדוע החניה הזאת דווקא חורגת משאר החניות בהיותה במקום שאין לו שם?

עניין הלכתי

עוד אפשר להקשות: מדוע ציינה התורה את גודלו של מחנה ישראל רק לאחר סיום כל המסעות ולא בפרשיות במדבר או בהעלותך, שבהן מדובר על מחנה ישראל עצמו? זאת ועוד: בפרשת חוקת רש"י מביא את דברי הגמרא שעוג מלך הבשן עקר הר בגודל של י"ב מיל כדי להשליכו על בני ישראל. מדוע שם רש"י אינו מוסיף שזה היה גודלו של המחנה?

אלא רש"י מדייק: "כאן לימדך שיעור מחנה ישראל". גודלו של מחנה ישראל הוא בעל משמעות הלכתית לעניין איסור יציאה בשבת מחוץ לתחום – "שיעור תחום של תורה הוא י"ב מיל, כשיעור מחנה ישראל" (שולחן ערוך אדה"ז, הלכות שבת, סימן שצו). כל זמן שבני ישראל היו מרוכזים במחנה אחד, איסור היציאה מתחום המחנה היה ברור לכול. ואולם עכשיו, כשעומדים להיכנס לארץ ישראל והשבטים יתפזרו לנחלותיהם, נדרש להגדיר את שטח התחום. לכן התורה מלמדת את הדברים כאן דווקא.

אמיתותה של תורה

אך מנין לרש"י שהמרחק בין שני המקומות הוא י"ב מיל? הלוא הוא חי בצרפת, הרחק מהמקומות האלה, שאפשר שכבר חרבו?

לשם כך רש"י מציין את שמו של רבה בר-בר-חנה. בגמרא מסופר שרבה בר-בר-חנה היה רגיל ללכת למקומות רחוקים, והיה מספר לחכמים את אשר ראה. גם בעניין זה טרח והלך למקום הזה, כדי להוכיח שהקבלה שהייתה בידי חכמים על כך ששיעור מחנה ישראל הוא י"ב מיל – אכן תואמת את המציאות בשטח.

(תורת מנחם תשמ"ו, כרך ד, עמ' 152)

  מן המעיין

ראשי המטות

שהנשיאים ייזהרו

"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמור, זה הדבר אשר ציווה ה'" (במדבר ל,ב). הזהר את הראשים שה'לאמור' שלהם, אפילו אמירה קלה שלהם, תהיה כמו "זה הדבר אשר ציווה ה'" – כאילו נצטוו על זה מהקב"ה. ואז ילמד העם לעמוד בדיבורו – "ככל היוצא מפיו יעשה". אבל אם ראשי המטות יזלזלו בהן צדק שלהם, עלול העם להיכשל בנדרים ובשבועות.

(וידבר משה)

יש צדיקים ויש צדיקים

יש צדיקים שאתה שומע מפיהם כי "כה אמר ה'", אך עדיין יש צורך באמונה שכן הוא. ואולם יש צדיקים שאצלם נראה בעליל שפי ה' דיבר בהם, בבחינת "זה הדבר אשר ציווה ה'", באספקלריה המאירה. כזאת הייתה נבואתו של משה. השומע הרגיש שהשכינה מדברת מתוך גרונו.

(נועם אלימלך)

בין שבט למטה

'מטה' רומז לתקיפות וחוזק, ואילו 'שבט' הוא ענף רך ועדין. לכן נאמר כאן 'מטות' דווקא ולא 'שבטים', כי העבודה של נדרים היא הפרישות וההבדלה גם מדברים מותרים, בבחינת "קדש עצמך במותר לך", ולשם כך נדרשת תקיפות של 'מטה'.

(אור התורה)

ההכרעה בידי הנשיא

מדוע נאמרה פרשת נדרים לראשי המטות דווקא? כי נדר פירושו פרישות והבדלה מדבר מסוים, מכיוון שההתעסקות עימו עלולה להוריד את האדם. ומאחר שעניין הנדרים תלוי במצבו הפרטי של כל יחיד, לכן ההחלטה וההכרעה צריכה לבוא מנשיא, שהוא היכול לקבוע בבירור "זה הדבר".

(הרבי מליובאוויטש)

פרשיות לעידוד

הפרשיות מטות ומסעי, בין שהן מחוברות ובין שהן נפרדות, נקראות לעולם בימי בין המצרים, כדי לחזק ולעודד את הרוחות הנדכאים, כי יש בהן העניין של חלוקת הארץ, ויש בזה רמז לקיום ההבטחה "לאלה תֵחלק הארץ".

(בני יששכר)

מטים את העליונים

הנשיאים נקראו ראשי המטות, מכיוון שהם מטים את העליונים לפנות לתחתונים. זהו 'מטה משה' ו'מטה אהרון' – משה קירב את הקב"ה לישראל, ואהרון קירב את ישראל לקב"ה.

(שם משמואל)

לנטות לעבר העם

משה ציווה את הנשיאים וראשי העם שיטו את עצמם לכל אחד ואחד מבני ישראל, שיהיו נכנעים להם, ולא יפסעו על ראשי עם קודש.

(רבי אהרון מצ'רנוביל)

זהירות בנדרים

הציווי נאמר לראשי המטות, מפני שאין בכל המצוות דבר המצוי באנשים ובנשים כנדרים ושבועות, וקל מאוד להיכשל בהם ולעבור עליהם. לכן ציווה הקב"ה את ראשי המטות שישגיחו על בני שבטם, שלא ייכשלו בחילול דבריהם בנדר ושבועה, ולחנכם כיצד לנהוג אם נדרו.

(עיטורי תורה)

  אמרת השבוע

מקור התשובה

באירוע חנוכת הבית של בית אבות שבנה האדמו"ר ה'שפע חיים' מצאנז, בשנות היו"דים, ישב לידו על בימת הנשיאות האדמו"ר מקופיטשניץ, רבי אברהם-יהושע-השיל.

במהלך האירוע ניגש יהודי אל האדמו"ר מצאנז וביקש את הכרעתו בשאלה הנוגעת לניתוח. האדמו"ר מצאנז פנה אל הרבי מקופיטשניץ וביקש שיחווה את דעתו בשאלה.

נענה האדמו"ר מקופיטשניץ ואמר: "כשאני לעצמי אינני יודע להשיב על שאלות מסוג זה, אלא שכאשר פונים אליי, אני מבקש מהקב"ה שבזכות אבותיי הקדושים ישים בפי את התשובה הנכונה. כל זה, אם שואלים אותי. אבל כשלא אני נשאלתי, מנין אדע להשיב? מוטב שיכריע כבודו, אשר אליו הופנתה השאלה".

  גאולהפדיה

מה רואים בבית המקדש

מְקוֹם הַגִּלּוּי. הציפייה הגדולה לגאולה נועדה גם להביא את החיים היהודיים לידי שלמות. כיום חסר לנו דבר מרכזי בקשר שבין יהודי לקב"ה – בית המקדש. לכן אנו מייחלים לגאולה ולבניין בית המקדש השלישי, כדי שנחזור לחיים יהודיים מלאים, שבמרכזם עבודת המקדש.

מדוע בניין בית המקדש חשוב כל-כך לחיי כל יהודי? מסביר כ"ק אדמו"ר הרש"ב (המשך תער"ב כרך ב, עמ' תתקלה) שבבית המקדש הייתה הכרה והרגשה באלוקות בבחינת ראייה ממש – "כדרך שבא לֵיראות כך בא לִראות" (חגיגה ב,א). לכן היה המקדש כעולם אחר ממש. מי שנכנס לתוכו תפס והרגיש אלוקות 'בדרך פשיטות' (כדבר פשוט וטבעי), לא 'בדרך התחדשות' (לא כדבר שהוא חידוש), ולא הייתה בו הרגשת עצמו כלל.

עוד הוא מבאר (ספר המאמרים תרמ"ג, עמ' קג) כי בבית המקדש התחברו שני הפכים – מקום ולמעלה מן המקום, כמאמר רז"ל (יומא כא,א) "מקום הארון אינו מן המידה" (שכן קודש הקודשים היה עשרים אמה על עשרים אמה, והארון היה אמתיים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו, ועמד באמצע קודש הקודשים, ובכל-זאת, מכל צד נמדדו עשר אמות בינו ובין הכותל). נס מופלא זה אירע בבית המקדש דווקא, מפני שהאיר בו מעין הגילוי שלעתיד, שאז יהיה המקום למעלה מגדר מקום, שכן הגשמיות תיראה כפי שהיא באמת, כדבר שכל מציאותו נובע מן האור האלוקי.

הרבי מליובאוויטש מסביר (ספר המאמרים מלוקט, תמוז-אלול, עמ' קיג) שעל מקום המקדש נאמר (בראשית כח,יז) "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה", ותרגם אונקלוס: "לית דין [=אין זה] אתר הדיוט". פירוש הדברים: העולם נקרא 'אתר הדיוט', משום שנברא בעשרה מאמרות, שנקראים 'מילין דהדיוטא'; אך מקום המקדש אינו 'אתר הדיוט', שכן בכל עשרת המאמרות נאמר "ויאמר אלקים", ואילו במקום המקדש היה גילוי שם הוי', ככתוב – "אָכֵן יֵשׁ הוי' בַּמָּקוֹם הַזֶּה" (שם כח,טז).

בִּנְיָן נִצְחִי. בית המקדש השלישי יתאפיין בקיומו הנצחי. הזוהר (חלק ג, רכא,א) אומר על הפסוק (תהילים קכז,א) "אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת, שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ" – שהבית הראשון והשני היו "בניינא דבר-נש דלית ביה קיומא כלל" [=בניין מעשה אדם, שאין בו קיום כלל], ואילו הבית השלישי יהיה "בניינא דקוב"ה" [=בניינו של הקב"ה] ויתקיים לעד.

הבית השלישי מייצג אמת שלמה, ולכן היא תקרין גם על אומות העולם. הגמרא (יומא כא,ב) קושרת את הדברים עם הפסוק בישעיה (ב,ג): "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', אֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב". הדגש הוא על "בית אלוקי יעקב", שמציין את האמת השלמה (יעקב מידתו אמת), וזו מגיעה גם אל אומות העולם.

  מעשה שהיה

ויכוח עם הוואלי

במקום המפגש חולקו להם כלי עבודה והם נשלחו ליעדי העבודה ובוססו בבוץ. וכמו בימי פרעה, הוצבו עליהם ממונים שהכבידו עליהם את עול העבודה

"כל הגברים נדרשים להתייצב מחר בבוקר, להצבתם מחדש של הגשרים על נהר החידקל", הודיע שליח המושל הצבאי של העיר מוסול לראש הקהילה היהודית.

"המושל אינו סובל סרבנים", הוסיף השליח, ורמז שדינם של המשתמטים יהיה מאסר ממושך עם עבודות פרך.

זה היה כשעה לפני שעת בדיקת חמץ. שמחת היהודים הושבתה באחת. כיצד ייראה ליל הסדר בשעה שכולם יהיו עסוקים בעבודות כפייה? הרהרו כולם נוגות.

אלה היו שנות השמונים של המאה ה-19, בימיו של הסולטן עבד אל-חמיד השני, השליט העות'מני. עיראק הייתה נתונה למרותו, והיא הונהגה בידי מושל צבאי.

בעונת האביב, כאשר נמסים השלגים שעל הרי טורקיה, מזינים מימיהם את נהר החידקל העובר דרך מוסול ומביאים לעלייתו על גדותיו. המים היו מציפים שטחים חקלאיים וכרי מרעה, אך הנזק העיקרי היה הפגיעה בגשרים שעל הנהר.

באותם ימים טרם נבנה גשר הברזל היציב המחבר את שני חלקי העיר, משתי גדות הנהר. הגשרים ששימשו למעבר הוקמו על גבי סירות, וכאשר גאו מי הנהר, הסיעו לא אחת את הגשרים למרחקים וניתקו את הקשר בין שתי הגדות.

כאשר פקד אסון טבע את העיר נהגו לגייס לעבודות כפייה כל ציבור שהיה נחוץ לעבודה. קריאה של הוואלי או המושל, בעת התפילה במסגד או באמצעות כרוז שעבר ברחובות העיר, הייתה מַספקת להזעיק את ההמונים לעבודה שנדרשה מהם.

העבודה הייתה קשה ומפרכת. לעיתים הייתה כרוכה בסכנת נפשות ממשית. ליהודים הייתה העבודה קשה ביותר, מפני שרובם לא היו אמונים על עבודת כפיים.

בלילה נדדה השינה מעיני כולם. השכם בבוקר יצאו מאות גברים יהודים למלא את הוראת המושל. "אכן", אמרו זה לזה, "ההגדה של פסח מתקיימת בנו". ימי השעבוד במצרים נראו אקטואליים ביותר.

במקום המפגש חולקו להם כלי עבודה והם נשלחו ליעדי העבודה ובוססו בבוץ. וכמו בימי פרעה, הוצבו עליהם ממונים שהכבידו עליהם את עול העבודה.

עבד אל-נביא שלם היה מראשי קהילת יהודי מוסול. הוא היה תלמיד-חכם מבוגר, ומחמת גילו שוחרר מעבודת הכפייה. בראותו את אווירת העצב שהשתררה בקהילה גמר אומר ללכת לוואלי ולבקש לשחרר את בני עדתו.

לבוש בחלוק לבן וחגור אבנט שחור, עוטה גלימת משי אפורה וראשו חבוש במצנפת שחורה, עשה את דרכו לעבר לשכת הוואלי.

עבד אל-נביא תחב לידי השומר בכניסה מטבע יקר וביקש להודיע לוואלי על בואו. השומר, שקיבל את שכרו, מילא את הבקשה והקדימו מאחרים, שהיו מנכבדי העיר וחיכו לתורם להיכנס אל הוואלי.

"אדוני הוואלי", פתח עבד אל-נביא בעומדו על רגליו, ממאן לשבת. "לא באתי להתארח אצלך, ולכן ברשותך אומר את דבריי בעמידה". הוואלי נדהם למשמע דברי היהודי, שנעדרו דברי חנופה ורגש נחיתות.

"בשל צרת עמי נאלצתי לנטוש את ביתי בעיצומן של ההכנות לחג הקדוש ולכתת את רגליי אליך, כדי לבקש רחמים על בני עדתי", אמר עבד אל-נביא.

"האם אדוני יודע כי הערב חל חג הפסח, שדתנו מחייבת להישמר בו מאכילת חמץ, אוסרת עלינו לעבוד, ומצווה עלינו לערוך סדר כהלכתו שבו נספר על יציאת מצרים, שהיא המאורע הגדול בחיי עמנו?

"אני בא אליך כשליח הקהילה המאמינה בא-ל עליון ומקיימת את דתו, אותו א-ל של בני ישמעאל ובני ישראל. אני מבקש ממך להסיר את חובת עבודת הכפייה מקהילתנו, ואם תישאר עבודה אחרי שמונת ימי החג, ישובו היהודים ויתייצבו לכל אשר יידרשו לעשות".

לשווא ניסה הוואלי לשכנע את היהודי שברגעי אסון שכאלו על יהודים להשתתף בעבודה. עבד אל-נביא עמד בנחישות על דרישתו, ושאב עידוד מעצם האופי שבו התנהל הוויכוח. כל צד ניסה את כוחו בשכנוע הצד השני, ולכן הרשה לעצמו לחזור על דבריו שוב ושוב.

כשראה הוואלי את דבקותו במשימה ציווה לקרוא לממונה מטעמו על עבודות הכפייה. "עכשיו אני יכול להרשות לעצמי לשבת", אמר עבד אל-נביא לוואלי, "ואולם הפעם לא אוכל לשתות קפה, כי דתנו קובעת שיש לבער את החמץ משעות הבוקר, וחושש אני לחשש חמץ כלשהו".

כעבור זמן קצר הורה הוואלי לשחרר את כל היהודים מייד ולשלחם לבתיהם. היהודים קיבלו את ההוראה בשמחה, ואווירת הדיכאון התחלפה בשמחת חג מלאה. בית המרחץ השכונתי התמלא אנשים שבאו להסיר מעליהם את הבוץ מעמל היום ולהיטהר לקראת החג.

בליל החג, כשעלה החזן לקרוא את השיר הפותח את תפילות החג – מצא לפניו המון חוגג ומריע. "כל הכבוד והיקר לעבד אל-נביא שלם", אמרו. "האלוקים בחר בו להיות לפה לקהילה, והצליח את דרכו".

(על-פי סיפורו של עזרא לניאדו, 'בעיר שני האביבים')

  רציתי לשאול

עם הרב יוסף גרליצקי

שליח הרבי לתל-אביב יפו

מדוע להעמיד דוכני תפילין במקומות שבהם מתעוררת התנגדות ונוצרת מחלוקת?

האמת היא שחשבנו להעמיד את דוכני התפילין בשכונות החרדיות של בני-ברק וירושלים, אבל פשוט גילינו שהתושבים שם מניחים תפילין בעצמם...

ברור שדוכני התפילין נועדו בעבור יהודים שצריך להזכיר להם ולעודד אותם להניח תפילין, ולכן הדוכנים האלה ממוקמים בכל מקום שבו מצויים יהודים כאלה – בתל-אביב ובחיפה, בקריית שמונה ובאילת, בניו-יורק, בלונדון, בפריס, בבואנוס-איירס ובכל מקום בעולם.

ההתנכלות שהתעוררה עכשיו אינה קשורה לדוכני התפילין, כי הללו פועלים כבר יותר מ-56 שנים, מהימים שלפני מלחמת ששת הימים, כאשר הרבי קרא לצאת במבצע מיוחד של עידוד יהודים להנחת תפילין. לצערנו יש כאן אנשים שמטרתם לעורר שנאה ומדנים, אבל אנחנו איננו נגררים לכיוונים השליליים אלא מוסיפים אור ואהבה לכל יהודי.

חשוב גם לציין שהתגובות השליליות האלה חריגות ביותר, והיחס הכללי חיובי ומכבד. ברור שלא כולם נענים ומניחים תפילין, אבל גם מי שמסרבים עושים זאת בכבוד ובנימוס.

בפועל, ההתנכלויות שזכו לתהודה גדולה חוללו תגובת נגד חיובית. בשבוע האחרון היו ידיהם של מניחי התפילין עמוסות ביותר. אנשים שכבר שנים לא הניחו תפילין באו וביקשו להניח, ואף הביעו רצון לתמוך ולסייע. כך זה בתל-אביב, ואני שומע שאותה מגמה הייתה בכל רחבי הארץ.

זה מראה שלב ישראל ער. הפרסום הנגדי דווקא עורר את הנשמה היהודית ואת השייכות למצוות הבורא. גם אצל מי שאינם מניחים תפילין ביום-יום הדבר נובע בדרך כלל משכחה או בשל מרדף החיים, אבל גם הם רוצים להרגיש יהודים ולבטא את הקשר עם היהדות על-ידי מצוות הנחת תפילין.

  פינת ההלכה ומנהג

עירוב בחופשה

שאלה: היוצאים לנפוש לקראת שבת בצימרים ביישובים קטנים, כיצד יוכלו לברר את מצב העירוב?

תשובה: במקום שאין עירוב כשר (בארץ וכמובן בחוץ לארץ) אסור לטלטל בשבת שום חפץ, ובכלל זה טלית, סידור תפילה, עלונים, מפתחות ואף עגלת תינוק. בטלית אפשר להתעטף בבית, וללכת עימה כך לבית הכנסת (וגם לחזור עימה כשהאדם מעוטף בה).

בעניין כשרות העירוב קשה להסתמך על הצהרת בעל הצימר, כי לא בהכרח הוא עצמו יודע את המצב. הדרך הנכונה לברר זאת היא אצל הרב המקומי, ויש לבדוק זאת סמוך לנופש, כי עלול לקרות שהעירוב נפגע ועדיין לא תוקן. יש לברר אצל הרב גם את גבולות העירוב, כדי לדעת עד היכן מותר ללכת אגב טלטול חפצים, ועד היכן מותר ללכת בלי טלטול חפצים.

אם אין עירוב ביישוב וכמה משפחות נמצאות יחד במתחם מגודר, ביכולתן לעשות 'עירוב חצרות', כדי לאפשר טלטול בין הבתים שבאותו מתחם. את הפרטים וכיצד עושים זאת יש לברר אצל רב.

בצימרים שבהם מתארחים גם מי שאינם שומרי כשרות, או לא-יהודים, אי-אפשר להשתמש בכלי המטבח ובמכשירי הבישול והאפייה. במיקרוגל אפשר להשתמש אם מניחים את המזון בקופסת קרטון סגורה, המבטיחה שאין החזרת אדים מהדפנות לתוך המזון. פלטה חשמלית רצוי לצפותה בנייר כסף קודם השימוש.

במיני-בר שאינו מותאם לשבת מותר להשתמש בשבת בברז רגיל בלבד ולא בברז דיגיטלי, ויש להשתמש בו רק כששומעים את מדחס הקירור פועל. אין להשתמש במים החמים כלל, ובצוננים לא למזוג בבת אחת יותר משתי כוסות.

כשאין פיקוד שבת למקרר, הפתרון הוא להשתמש בשעון שבת שמפסיק את פעולת המקרר לכרבע שעה לפני ואחרי הסעודות המתוכננות. בשעת הפסקת הפעולה אפשר לפתוח ולסגור את המקרר בלי חשש.

מקורות: שו"ע אדה"ז או"ח לד ס"ד ו-שלו ס"כ, וסי' שסו. שו"ע יו"ד סי' רפו סכ"ב ושכל טוב ס"ק רצז. וראה בביטאון 'אספקלריה', של המכון המדעי-טכנולוגי להלכה, מחודש אב תשפ"ב.

  חיים יהודיים

בית מקדש מאבני לגו

הרב גיל מנור מנתיבות חשב איך לעורר אנשים לציפייה לגאולה, והשיק דגם בית מקדש ייחודי מלגו להרכבה עצמית: "אני מאמין שבמשמרת שלנו המשיח יבוא"

תעודת זהות. הרב גיל מנור, בן 47, אב לחמישה, תושב העיר נתיבות, משלוחי חב"ד בעיר. נולד בנהריה, במשפחה מסורתית, אבל לא חונך לשמירת מצוות. המפנה אירע בהיותו בן שמונה.


מאבן לאבן. הרב מנור

שכן טוב. יום שישי לפנות ערב. שיחקתי עם חבריי תחת בניין המגורים שלנו. פתאום ראיתי את השכן יורד מהבניין לבוש חגיגית. שאלתי אותו למה הוא לבוש כך ולאן הוא הולך. השכן אמר לי שהוא לבוש בגדי שבת והולך לבית הכנסת. זה סקרן אותי. בשבוע שאחר מכן ביקשתי מאימי שתלביש גם אותי בגדי חג. חיכיתי שהשכן יירד וביקשתי ממנו לקחת אותי עימו. זו הייתה הפעם הראשונה שהלכתי לבית כנסת. אלה היו ימי מלחמת 'שלום הגליל'.

קבלת פנים. בבית הכנסת קיבלו אותי מאוד יפה. הם 'גידלו' אותי. הרגשתי שאני נמשך למקום, לתפילות. לקבלת שבת, לתפילות ערבית, שחרית ומנחה. כל תפילה הייתה בעבורי חוויה. לקראת השנה הבאה ביקשתי לעבור לבית ספר ממלכתי-דתי. אני זוכר את שני בתי הספר לטובה, הם עיצבו את חיי.

המשפחה בעקבותיי. אבי לא התנגד להתקרבות שלי לחיי תורה ומצוות. אימא עצמה התחזקה, ובהמשך גם אחיי. מקצתם עברו ללמוד במוסדות חינוך חב"ד בצפון. בהמשך אימי התייעצה עם שליח חב"ד בעיר, הרב ישראל בוטמן ע"ה, בדבר מקום לימודים בעבורי, והוא המליץ שאלמד בישיבת 'תומכי תמימים' בלוד. השליח הרב ברוך וילהלם לימד אותי גמרא, וזכיתי להתקבל לישיבה. זו עיצבה את חיי, עד שזכיתי להיות שליח חב"ד בעצמי, תחת השליח הראשי בנתיבות, הרב ישר אדרעי.

1590 חלקים. לפני כחמש שנים התחלתי לערוך הפעלות לילדים על בית המקדש. ראיתי כמה זה מרתק את הילדים ועד כמה העיסוק במקדש מחזק את האמונה בביאת המשיח. בעקבות זאת פיתחתי דגם בית מקדש מלגו, המורכב מ-1590 חלקים. הרעיון היה שכל ילד יוכל לבנות את בית המקדש במו ידיו.


שמחת הילדים המסיימים לבנות את בית המקדש

דיוק בבנייה. בניית הלגו דרשה לימוד רב וחשיבה מעמיקה, כדי שהדגם יהיה מדויק ככל האפשר. הכנתי גם את אלבום המקדש, המצורף לערכה, והוא מפרט את כל שלבי הבנייה ומסביר את תפקידו של כל פרט במקדש.

חיפוש מפעל. המשימה הבאה הייתה מציאת מפעל לגו שיתאים לדרישותינו. זה לא היה קל, אבל ברוך השם זכינו לראות את פירות עמלנו עם השלמת המלאכה.

תפילת הילד. הדגם הסופי הושק לפני כמה חודשים, והתגובות מרגשות עד דמעות. "חייבת לשתף אתכם!", כותבת אם, נועה שמה. "קנינו לבן שלנו מתנת אפיקומן את ערכת בית המקדש מלגו. זאת המתנה הכי מדהימה שראיתי בחיי. כשהבן שלי סיים לבנות את בית המקדש, אמר: כמו שהתפללתי שבניית בית המקדש מלגו תסתיים, כך צריך להתפלל על בית המקדש האמיתי. זה היה פשוט מרגש".

במשמרת שלנו. שנתיים וחצי השקעתי בלימוד, בפיתוח ובבנייה, וראיתי את הסייעתא דשמיא על כל צעד ושעל. כשאני חושב על זה יש בי ביטחון שבמשמרת שלנו המשיח יבוא. רבים בימינו עוסקים בבית המקדש, כל אחד בדרכו, ואין לי ספק שהקב"ה רואה זאת ורווה נחת גדולה. נתפלל בכל ליבנו שנזכה בקרוב ממש לחגוג כולנו יחד את חנוכת בית המקדש השלישי!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)