עם הרב מנשה אלטהויז
מנהל בית חב"ד קריית טבעון
מה נכון, למחות על מעשים בלתי-ראויים ועל עוולות, או להימנע מלהתערב בענייניהם של אחרים?
אחת ממצוות התורה היא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ", וממנה נגזרת חובת המחאה. חכמינו מספרים כי חורבן בית המקדש נגרם בשל המעשה עם בר-קמצא, שהעשיר סילקו בבושת פנים מן הסעודה, וישבו שם חכמים ולא מיחו בו.
מי שרואה מעשה עוול ואינו מתערב, מוכיח בכך כי הוא אדיש לסבלו של הזולת. וכי במצב הפוך, כשפוגעים בו, היה רוצה שאנשים יעמדו מהצד או שיתייצבו לימינו?
המחאה היא גם כלי שבאמצעותו החברה מגוננת על עצמה. אדם היודע כי מעשה בלתי-ראוי ייתקל בתגובת מחאה, יירתע מלעשותו. לעומת זה, אם הוא יודע שהציבור אדיש וכי הגישה השלטת היא "אני את נפשי הצלתי" – מה ימנע ממנו לעולל את מעלליו?!
ועם זה, כדי שהמחאה תתקבל ותשפיע, צריך שיהיה ברור שאין כאן קפיצה על הזדמנות לתקוף יריב או לסגור חשבון ישן. באותו פסוק שבו נאמר הציווי 'הוכח תוכיח' נאמר קודם לכן "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ". מי שקם להשמיע קול מחאה חייב להיות נקי מכל טינה ושנאה, ואז דבריו יישמעו.
אני עצמי מתלבט יום-יום בשאלה זו. בפורומים שאני חבר בהם נאמרים ונכתבים דברים מקוממים, המחייבים תגובה, ואני תוהה אם נכון להגיב או שהתגובה תפגע ביכולתי לקרב לבבות ולהנחיל ערכי יהדות.
אבל אחרי ארבעים שנה שהנני נמצא בשליחות בקריית טבעון, כשאנשים בעיר רואים כמה מפעלים הומניטריים עשיתי לטובת הכלל וכמה אהבה יש בליבי לכל אחד ואחד, אני מרשה לעצמי לומר את האמת בתוקף ובה בעת בדרכי נועם, והדברים מתקבלים. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
