חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1905 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת פינחס, י"ח בתמוז ה'תשפ"ג, (07/07/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1905 - כל המדורים ברצף
רגע המבחן לאדם ישר
יש חדש
עוד יום אחד
מנהיג בישראל
הערצה לשם מחלוקת
הבניין או קיבוץ הגלויות
הוראה לא תמוהה
רציתי לשאול
דיני 'בין המצרים'
ללמוד לחיות חיי טהרה

מס' 1905, ערב שבת-קודש פרשת פנחס, י"ח בתמוז ה'תשפ"ג (07.07.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

רגע המבחן לאדם ישר

חז"ל כבר קבעו כי "אין דעותיהם שוות", אך יש מצבים שבהם האור עולה והתמונה נעשית ברורה וחדה

אדם ישר והגון נבחן ביכולתו לשנות את עמדתו כאשר האמת מתבררת לנגד עיניו. לגיטימי שבני-אדם מחזיקים בדעות ובהשקפות שונות, וחז"ל כבר קבעו את הכלל "אין דעותיהם שוות". אך כל זה נכון בשלב שבו יש מקום לשתי העמדות. אך יש מצבים שבהם האור עולה והתמונה נעשית ברורה וחדה.

זה רגע המבחן שבו אדם צריך להיות כן עם עצמו ולהיות מסוגל להכיר בטעותו. למרבה הצער, יש מי שנועלים את עצמם בתוך הפוזיציה שבה דגלו, ומתעקשים לומר על יום שהוא לילה ועל חושך שהוא אור.

אנשים הגונים התפכחו

ראינו את זה בהקשר של הסכמי אוסלו, שהביאו לכאן את רב המרצחים ערפאת וכנופייתו. באותו זמן היו שסברו כי יש 'לתת צ'אנס לשלום'. אולי דווקא ההכרה בארגון הטרור תהפוך אותו ליונת שלום ונחיה כאן כולנו בשלווה. 'צריך לנסות', אמרו אנשים, כדי שנדע שלפחות עשינו כל מאמץ אפשרי להשיג שלום.

מי שעיניו היו בראשו ראה כבר אז את התרמית וההונאה. את כפל הלשון – ססמאות שלום באנגלית ושנאה יוקדת בערבית. גם כשערפאת השווה כמה פעמים את ההסכם עם ישראל ל'הסכם חודיבייה', שמשמעותו ברורה לגמרי לכל ערבי, כתחבולה שנועדה לצבור כוח כדי להשמיד את האויב – עדיין היו אצלנו תמימים שסברו כי זה 'מס שפתיים' חסר משמעות לציבור הערבי.

אבל כשפרץ גל הטרור הנורא, שעלה לנו ביותר מאלף חללים ובאלפי פצועים – החלו אנשים ישרים להתפכח. הם הבינו כי נפלנו למלכודת, וכי הדרך היחידה להחזיר את הביטחון היא לחזור ולפעול בשטחי יהודה ושומרון ולמגר את קיני הטרור.

אנחנו עומדים עכשיו בנקודת מבחן דומה, בתחום אחר כמובן. העובדות המתבררות כמעט מדי יום ביומו מציירות תמונה מזעזעת של מערכת משפט שיכורת כוח, שהחליטה להפוך לשחקן פוליטי ולבצע הפיכה שלטונית, לא פחות. אפשר לאהוב ממשלה מסוימת ואפשר לחשוב שהיא גרועה וכושלת, אבל היעלה על הדעת שכך מתנהלת מדינה דמוקרטית מתוקנת?

עד כאן!

אחרי חודשים של ניסיונות הידברות מתברר שאין שום נכונות להסכמות, ולו המצומצמות ביותר. הציבור הרחב ביקש הידברות ופשרה, אבל כאן קמה מערכת משומנת שכל מטרתה הפלת הממשלה, והיא מפעילה לחץ על הפוליטיקאים שלא להסכים לשום דבר.

עכשיו כבר ברור לגמרי שהתארגנה כאן חבורה כוחנית, משופעת באמצעים, במשרדי פרסום ויחסי ציבור, שהחליטה לעשות את ההפך הגמור מדמוקרטיה – לסכל את בחירת העם באמצעים אלימים. הם אומרים בגלוי לנבחרי הציבור – נשרוף את המדינה ולא נאפשר לכם לממש את המנדט שקיבלתם.

זו נקודת המבחן לכל הרואה עצמו אדם ישר והגון. מדינה מתוקנת אינה יכולה להתנהל כך. מותר כמובן להפגין ולמחות, אבל באיזו זכות החבורה הזאת מאיימת 'לשרוף את המועדון'? האם הציבור בישראל היה מקבל התנהגות כזאת מצד ציבור אחר – חרדים או מתנחלים למשל? הגיע הזמן לומר לחבורה זו בכל הנחישות – עד כאן!


התמונה מתבהרת. עת להתפכחות ולהכרת האמת

  יש חדש

שיעורים במקדש

צעירי אגודת חב"ד יזמו מערך שיעורים והרצאות בכל רחבי הארץ בענייני המקדש. השיעורים ייערכו בימי בין המצרים במאות בתי כנסת, בתיאום עם הגבאים. בתי כנסת המעוניינים להצטרף ליוזמה ייצרו קשר עם בית חב"ד המקומי.

סיומי מסכת

מנהג חסידי לערוך ב'תשעת הימים' סיומי מסכת, כדי להוסיף שמחה של מצווה המותרת בימים האלה. מנהג זה מתקיים גם ברשתות הרדיו, שבהן משודרים סיומי מסכת מדי יום בתשעת הימים. הסיומים יתחילו בע"ה בראש חודש אב ויתקיימו עד תשעה באב. פרטים על שעות השידורים יתפרסמו בהמשך.

ימי עיון לנשים

אור חיה, המרכז לאישה היהודייה, מארגן שלושה ימי עיון באולמי גוטניק, רח' בית הדפוס 11 ירושלים, בימים ה'-ז' במנחם-אב (23-25.7), בנושא 'אֵיתָנָה – לגלות כוחות איתנים ולהכיר את עצמך באמת מבפנים'. מרצה אורח הרב אהרון גינסבורג, מנהל ספריית 'היכל מנחם' בורו-פארק. מוכר כגמול השתלמות אופק חדש, עוז לתמורה. פרטים והרשמה בטל' 0548894770.

  שלחן שבת

עוד יום אחד

התורה מתארת בפרשתנו את קרבנות החגים, וביניהם את הקרבנות בשמיני עצרת: "וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה', פַּר אֶחָד, אַיִל אֶחָד". רש"י מסביר שהפר והאיל הם כנגד ישראל, "כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר: קשה עליי פרידתכם, עכבו עוד יום אחד".

פירוש רש"י מבוסס על דברי חז"ל הממשילים את הקב"ה "למלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים. כיוון שהגיע זמנן להיפטר, אמר: בניי! בבקשה מכם, עכבו עימי עוד יום אחד, קשה עליי פרידתכם". בנמשל, לאחר שבעת ימי חג הסוכות הקב"ה פונה אל בני ישראל ומבקש מהם לחגוג עימו עוד יום של חג, את שמיני עצרת – "עכבו עימי עוד יום אחד".

הפרידה בינינו

המשל הזה מעורר כמה שאלות: א) מדוע נאמר 'פרידתכם' ולא 'פרידתנו'? ב) מה התועלת בהישארות עוד יום אחד, בשעה שבסופו של דבר ייאלצו להיפרד? אלא שבאמת המושג 'פירוד' לא שייך כלל בין בני ישראל לקב"ה. מצד הקב"ה – ודאי שלא שייך פירוד. וגם מצד בני ישראל, רצונו האמיתי של כל יהודי להיות קשור בקב"ה, וכפתגם רבנו הזקן: "יהודי איננו רוצה ואיננו יכול להינתק מאלוקות".

לפעמים היהודי מציג בהתנהגותו כאילו הוא נפרד מהקב"ה חלילה, אבל זה נובע מ'פרידתכם', מהפירוד שבין היהודים לבין עצמם. כאשר שני יהודים מאוחדים, מתאחדות הנפשות האלוקיות שלהם, ושתי הנפשות האלה עומדות יחד נגד הנפש הבהמית של כל אחד מהם.

ללא גאווה, ללא ייאוש

זה ההסבר בדברי המדרש "קשה עליי פרידתכם": לקב"ה קשה כביכול המצב שבני ישראל נפרדים זה מזה. הוא רוצה אותנו מאוחדים. לכן הוא מבקש: "עכבו עימי עוד יום אחד" – היו מאוחדים בשמיני עצרת.

מוטיב האחדות הוא מרכיב בולט בחג הסוכות. ידועים דברי חז"ל, שכל אחד ואחד מארבעת המינים מייצג יהודי ברמה רוחנית אחרת, והאחדות ביניהם מביאה תועלת לכולם. למשל, ה'אתרוג', המסמל את מי שיש להם גם תורה וגם מעשים טובים, וה'ערבה', המסמלת את מי שאין להם לא מזה ולא מזה, מעניקים זה לזה: האתרוג לומד להשפיל עצמו ולרומם יהודים פשוטים, כדי שלא לבוא לידי גאווה, ולערבה ניתנת תקווה שלא לשקוע בייאוש חלילה.

יום אחד בשנה

חג הסוכות הוא כמו יחידת זמן של אחדות מופלאה בין בני ישראל, אבל כשהחגים מסתיימים וארבעת המינים נפרדים זה מזה, ה'ערבה' עלולה לשקוע בייאוש והאתרוג עלול לחוש גאווה. אט־אט האדם עלול להידרדר חלילה ולרדת מדחי אל דחי, כי זו דרכו המתוחכמת של יצר הרע להפיל את היהודי ברשתו. לכן הקב"ה מבקש: "עכבו עימי עוד יום אחד".

בשמיני עצרת אין עניין מיוחד לעצמו, מלבד המצווה לשמוח באכילה ושתייה, ודווקא כאשר בעת כזאת שרויים באחדות – אפשר להמשיך אותה הלאה לכל השנה כולה.

(תורת מנחם כרך יג עמ' 69)

  מן המעיין

מנהיג בישראל

מנהיג גדול לדור קטן

"יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה" (במדבר כז,טז). העם סבור שעם התמעטות הדורות אפשר להסתפק במנהיגים קטנים יותר. האמת הפוכה: ככל שהדור קטן יותר, הוא זקוק למנהיגים גדולים יותר. משל לחולה, ככל שהוא חולה יותר, הוא צריך רופא גדול יותר.

(חידושי הרי"ם)

מנהיג באהבת ישראל

"אשר יצא לפניהם" (במדבר כז,יז). שנשמתו תצא מאהבת ישראל, מלשון "נפשי יצאה בדברו". הסגולה העיקרית של מנהיג ישראל צריכה להיות מסירת נפש בעבור כל יהודי.

(רבי יצחק מווארקה)

יהודים אינם צאן

"ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה" (במדבר כז,יז). לכאורה היה דיי לומר "כצאן בלי רועה", ומדוע נאמר "אשר אין להם רועה"? לפי שבאמת רועה צאן יכול להיות גם כלי ריק, בור ועם-הארץ, אבל לא ייתכן כן אצל בני-אדם, בפרט בעדת ה'. זה מה שאמר משה "יפקד ה' איש על העדה", 'איש' לשון חשיבות, איש מורם מעם, כראוי להנהגת עדת ה', ולא תהיה עדת ה' כצאן "אשר אין להם רועה", שכל 'אַיִן' ואפס מנהיגם.

(רבי שי"א ממודזיץ)

למעלה מהעדה

לא כמו שאמרו ישראל בימי שמואל "תנה לנו מלך", היינו שהמלך יהיה בידם, אלא "איש על העדה" – שהוא למעלה ממנה, משפיע עליה, ולא מושפע ממנה.

(דגל מחנה אפרים)

סבלן ולא קנאי

את הפסוק "איש על העדה" רש"י מפרש: "מנהיג, שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו". כאשר משה ראה את גודל חשיבותו של פינחס חשש שמא ייבחר למנהיג, ולא הוטב הדבר בעיניו שיהיה לישראל מנהיג קנאי כזה. לכן ביקש מהקב"ה שמנהיגם של ישראל יהיה סובל את כל אחד, היינו שיהיה סבלן ולא קנאי.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

רוח אחת

הקב"ה ענה לו למשה: "קח לך את יהושע בן-נון, איש אשר רוח בו". לאמור, אמנם טוב שהמנהיג יהא סובל את דעתו ורוחו של כל אחד וינהל את עדתו במקל נועם, ועם זה המנהיג עצמו צריך להיות "איש אשר רוח בו", בעל 'רוח' אחת, רוח התורה, שכל 'הרוחות לכל בשר' אשר בעדתו לא יזיזו אותו אף זיז מרוח אלוקים ומדעת התורה.

(אזניים לתורה)

הקבלת הרב ברגל

מייד אחרי פרשה זו באה פרשת המועדים. מתאים לדברי חז"ל (ר"ה טז) "חייב אדם להקביל פני רבו ברגל". שלא נאמרה להם פרשת המועדים אלא לאחר שניתן להם רב.

(עיטורי תורה)

שלילת הטעות

"צו את בני ישראל" (במדבר כח,ב). מדברי הספרי עולה שפרשת התמיד קשורה ושייכת לבקשת משה "יפקוד ה'... איש על העדה". בקשתו של משה הייתה ש"לא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה". זה גם תוכן קרבן התמיד – שלילת הטעות ש"אין רועה" לעולם, ונטיעת ההכרה שכל ענייני העולם מתנהלים על-פי ההשגחה העליונה.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

הערצה לשם מחלוקת

עיירה אחת ליד העיר קובנה הייתה ידועה במחלוקותיה עם רבניה. תמיד מצאו הפרנסים חסרונות ופגמים ברב, וטענו כלפיו שאינו מגיע לקרסולי קודמו.

פעם אחת, בשעה שהתפרצה המחלוקת נגד הרב, אמר רבי יצחק-אלחנן מקובנה: "תמיד תמהתי על דברי הגמרא (בבא בתרא עה), שכאשר מונה יהושע למנהיג 'זקנים שבדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה, אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה'. לכאורה מה הבושה והכלימה שמשה גדול מיהושע?

"אלא שהזקנים האלה, בחיי משה, דיברו עליו סרה והעלילו עליו עלילות, אך כשיהושע קיבל את ההנהגה, נעשו פתאום מעריציו של משה, וכל זה רק מתוך התנגדות ליהושע וסירובם לקבל את מרותו. הסיום 'אוי לאותה בושה' הוא מדברי הגמרא, לתיאור התנהגותם של אותם זקנים".

  גאולהפדיה

הבניין או קיבוץ הגלויות

מָתַי יִבָּנֶה. מה יהיה קודם, קיבוץ הגלויות או בניין בית המקדש? לכאורה, חז"ל חלוקים בעניין. על-פי דעה אחת ייבנה תחילה בית המקדש ורק אחר-כך יתקבצו כל ישראל לארץ ישראל, ואילו על-פי דעה שנייה יתקיים תחילה קיבוץ הגלויות, ורק כאשר יתקבצו כל ישראל לארץ, ייבנה בית המקדש.

בספר הזוהר (חלק א קלד,א) נאמר: "יבנה בי מקדשא בקדמיתא ויתקין היכלא ויבני קרתא דירושלם, ולבתר יוקים לה מעפרה" (=יבנה בית המקדש בראשונה ויתקין היכלו ויבנה את העיר ירושלים, ואחר-כך יקים אותה – את כנסת ישראל – מעפרה). הזוהר מסתמך על הפסוק (תהילים קמז,ב) "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" – תחילה בניין ירושלים והמקדש, ואחר-כך קיבוץ הגלויות. כך נאמר גם במדרש הנעלם (תולדות קלט,א): "בית המקדש קודם לקיבוץ גלויות".

כנגד זה נאמר במדרש (תנחומא נח,יא): "אין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות". כלומר, תחילה יתקבצו בני הגלויות ורק אחרי שהם כבר יהיו בארץ ישראל, תיבנה ירושלים וייבנה בית המקדש. זה גם סדר הברכות בתפילת שמונה-עשרה – קודם "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו", ואחר-כך "ולירושלים עירך ברחמים תשוב... ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם".

הרמב"ם, שתִמצת את כל דברי חז"ל בסוגיה זו להלכה פסוקה וברורה, מכריע בבירור כדעת הזוהר. בסדר הגאולה שהרמב"ם קובע (הלכות מלכים פרק יא, הלכה ד) מופיע תחילה המלך המשיח, מחזיר את ישראל – בעודם במקומות פזוריהם – לדרך התורה, אחר-כך בונה את בית המקדש, ורק אז מקבץ את נידחי ישראל.

אֶפְשָׁרוּיוֹת גְּאֻלָּה. יש כמה אפשרויות לתווך בין שתי הדעות (ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים"). אחת מהן (לקוטי שיחות כרך כז, עמ' 204 ואילך) מבוססת על הידוע, שסדר הגאולה המפורט ברמב"ם אמור רק על מצב שהגאולה באה בדרך כאילו טבעית, בבחינת 'לא זָכוּ', אבל אם נזכה לגאולה ניסית ועל-טבעית בגלוי, ייתכן סדר אחר. במצב כזה ייתכן שקיבוץ הגלויות יהיה מיידי ("עם ענני שמיא"), ובית המקדש ייבנה כאשר כל בני ישראל כבר יתקבצו לארץ ישראל.

עוד אפשרות תיווך, שאכן קיבוץ הגלויות האמיתי והכולל יהיה רק אחרי בניין בית המקדש (ובכוחו של בית המקדש), אולם הכנה ו'טעימה' כלשהי מקיבוץ הגלויות הגדול תהיה גם קודם לכן. אלא שזו הכנה ו'טעימה' בלבד, ורק לאחר בניין בית המקדש יקבץ משיח צדקנו את כל נידחי ישראל.

הרבי מליובאוויטש מציין (התוועדויות תשמ"ג, כרך א, עמ' 519) שאילו קיבוץ הגלויות היה קודם לבניין בית המקדש היה הדבר מבטא את מעלתו ושלמותו של המקדש, שנבנָה לאחר ש"כל יושביה עליה". ואולם כאשר בניין המקדש קודם לקיבוץ הגלויות, זה ביטוי למעלתם של ישראל, שכדי שקיבוצם יהיה בתכלית השלמות הקב"ה מוותר על שלמות המקדש, ובונה אותו תחילה, כדי שקיבוץ הגלויות ייעשה לאורו של המקדש.

  מעשה שהיה

הוראה לא תמוהה

הוא רצה מאוד להקדים את נסיעתו לטיסאסלר, כדי שסיכוייו להתקבל לשוחט יהיו גבוהים. אך מאידך גיסא חזקה עליו פקודתו של רבו

מודעת ה'דרושים' בכתב העת של קהילת יהודי טיסאסלר שבהונגריה החליפה ידיים במהירות. "דרוש שוחט!", צעקו אותיות גדולות.

"לקהילתנו הקדושה דרוש שוחט ירא שמיים", נכתב במודעה. "על המעוניינים להגיש מועמדות להראות בקיאות בהלכות שחיטה ובדיקה ולהיות בעלי ניסיון באומנות השחיטה". בהמשך נכתב כי על המועמדים לבוא להתארח בעיירה שבת אחת, שבמהלכה יתהו רבני המקום על קנקנם.

ארבעה שוחטים מערי הסביבה נענו לקריאה. הם נטלו את תיק השחיטה ויצאו לעשות את השבת בעיירה.

ר' דוד השוחט היה אחד מהארבעה. בדרכו לטיסאסלר החליט לעצור בעיר היידודורוג ('דָארָאג' ביידיש) שבהונגריה, שבה התגורר רבי שמואל פרנקל, ששימש רב ואדמו"ר. שמו היה מפורסם כבעל מופתים שרבים נושעו מברכותיו. דוד ביקש לסור למשכנו ולקבל את ברכתו.

"באתי לרבנו בדרכי לטיסאסלר", סיפר ר' דוד. "אני מתכוון להיבחן שם בתקווה להתקבל למשרת שוחט העיירה". ר' דוד ציפה לקבל ברכה להצלחה, ואולם תגובתו של האדמו"ר הייתה מפתיעה.

"מצוות כיבוד אב חשובה ביותר", אמר לו רבי שמואל. ר' דוד נדרך, שכן הוא לא העלה כלל את שמו של אביו בפגישתם. "דומני שכדאי יהיה כי קודם שתמשיך לכיוון טיסאסלר תפנה לעיר היידוננש, שבה אביך מתגורר".

ר' דוד נדהם מההוראה הבלתי-צפויה. "סע לשלום", נפרד ממנו רבי שמואל בפנים מאירות, "שה' יהיה בעזרך תמיד".

כשיצא מהחדר תהה ר' דוד כיצד לנהוג. הוא רצה בכל מאודו להקדים את נסיעתו לטיסאסלר ככל האפשר, כדי שסיכוייו להתקבל לשוחט יהיו גבוהים. אך מאידך גיסא חזקה עליו פקודתו של רבי שמואל, ואותה לא העז להפר.

ר' דוד יצא להיידוננש, לבקר את אביו, כהוראת הרבי. השינוי במסלול עיכב את בואו לטיסאסלר למשך כמה ימים, אך הוא שמח שזכה לקיים את מצוות רבו ומצוות כיבוד אב.

זה היה בשנת תרמ"ב. בעיירה טיסאסלר התגוררה קהילה יהודית קטנה ובה כמה מאות יהודים. ופתאום התחוללה דרמה שחוללה טלטלה בעולם כולו. בשבת קודש, ארבעה ימים לפני חג הפסח, נעלמה אסתר שוימושי, נערה נוצרייה, ששימשה משרתת.

אימהּ של הנערה יצאה לחפשה ושאלה עוברים ושבים אם מישהו ראה את בתה. לבסוף פגשה את יוסף שארף, שמש בית הכנסת. הוא התחיל לנחמה שלא תדאג יתר על המידה, וכי בקרוב תימצא בתה.

"הביטי", אמר בחוסר דעת, "גם לפני שנה, סמוך לחג הפסח, נעלם ילד נוצרי. אנשים רעים כבר מיהרו להעליל על היהודים כי הרגו את הילד כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות, אך כעבור כמה שעות הופיע הילד בריא ושלם".

יותר מזה לא היה צריך. דבריו באו לשונאי ישראל בדיוק בזמן. האֵם פנתה אל השלטונות ודיווחה כי בתה נחטפה בידי היהודים. החיפושים אחריה עלו בתוהו. סמיכות הימים לחג הפסח העלתה בקרב האנטישמים את ההנחה כי היהודים שחטוה לצורך אפיית מצות. הללו דאגו לשכור עדי שקר שהעידו כי 'ראו' בעיניהם כיצד הרגו היהודים את הנערה.

מפקד המשטרה, שהיה שונא ישראל מובהק, החליט לנצל את ההזדמנות ולפתוח בחקירה. חשדו של המפקד גבר כששמע כי באותו שבוע הופיעו בטיסאסלר שלושה שוחטים אורחים...

שִמעה של עלילת הדם נפוץ בכל העולם. על אף עדותם של מלומדים נוצרים כי היהודים אינם משתמשים בדם בחג הפסח ובכל השנה, פשטה העלילה כאש בשדה קוצים. צרה גדולה התרגשה על היהודים.

רשויות החוק פרקו מעצמן כל אמת מידה מקצועית, והחלו לבצע מעצרים בלי הבחנה. שלושת השוחטים שבאו לעיירה – ר' שלמה שוורץ, ר' אברהם בוקסבוים ור' לייב ברוין – שולחו למעצר ממושך, עם עוד יהודים, עשרים במספר.

דבר עלילת הדם בטיסאסלר הגיע גם לאוזנו של דוד השוחט, שהיה בדרכו אליה. רק אז הבין את פשר הוראתו התמוהה של רבי שמואל לשנות את מסלול הנסיעה ולבקר את אביו. בזכות העיכוב ניצל מליפול בידי שונאי ישראל, כפי שקרה לעמיתיו השוחטים.

פרשת עלילת הדם בטיסאסלר נמשכה זמן רב, וזכתה לתהודה נרחבת בעיתונות של אותם ימים. לכל אורך תקופת המשפט שהו ה'נאשמים' היהודים בכלא עיר המחוז נירג'האזה, בהמתנה להשלמת החקירה והגשת כתב אישום. ביניהם היו שלושת השוחטים האורחים, שבאו לאותה שבת שבה נעלמה הנערה הנוצרייה.

כעבור ארבעה-עשר חודשי מעצר וארבעים ושניים ימי משפט דרמטיים, זוכו היהודים מכל אשמה ושוחררו. הסנגור שניצח על הזיכוי היה קארוי אטווש, פוליטיקאי וסופר הונגרי. הוא פרסם את זיכרונותיו בספר בן שלושה כרכים, ובו תיאר את מהלך האירועים ואת חוויותיו האישיות.

  רציתי לשאול

עם הרב מנשה אלטהויז

מנהל בית חב"ד קריית טבעון

מה נכון, למחות על מעשים בלתי-ראויים ועל עוולות, או להימנע מלהתערב בענייניהם של אחרים?

אחת ממצוות התורה היא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ", וממנה נגזרת חובת המחאה. חכמינו מספרים כי חורבן בית המקדש נגרם בשל המעשה עם בר-קמצא, שהעשיר סילקו בבושת פנים מן הסעודה, וישבו שם חכמים ולא מיחו בו.

מי שרואה מעשה עוול ואינו מתערב, מוכיח בכך כי הוא אדיש לסבלו של הזולת. וכי במצב הפוך, כשפוגעים בו, היה רוצה שאנשים יעמדו מהצד או שיתייצבו לימינו?

המחאה היא גם כלי שבאמצעותו החברה מגוננת על עצמה. אדם היודע כי מעשה בלתי-ראוי ייתקל בתגובת מחאה, יירתע מלעשותו. לעומת זה, אם הוא יודע שהציבור אדיש וכי הגישה השלטת היא "אני את נפשי הצלתי" – מה ימנע ממנו לעולל את מעלליו?!

ועם זה, כדי שהמחאה תתקבל ותשפיע, צריך שיהיה ברור שאין כאן קפיצה על הזדמנות לתקוף יריב או לסגור חשבון ישן. באותו פסוק שבו נאמר הציווי 'הוכח תוכיח' נאמר קודם לכן "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ". מי שקם להשמיע קול מחאה חייב להיות נקי מכל טינה ושנאה, ואז דבריו יישמעו.

אני עצמי מתלבט יום-יום בשאלה זו. בפורומים שאני חבר בהם נאמרים ונכתבים דברים מקוממים, המחייבים תגובה, ואני תוהה אם נכון להגיב או שהתגובה תפגע ביכולתי לקרב לבבות ולהנחיל ערכי יהדות.

אבל אחרי ארבעים שנה שהנני נמצא בשליחות בקריית טבעון, כשאנשים בעיר רואים כמה מפעלים הומניטריים עשיתי לטובת הכלל וכמה אהבה יש בליבי לכל אחד ואחד, אני מרשה לעצמי לומר את האמת בתוקף ובה בעת בדרכי נועם, והדברים מתקבלים.

  פינת ההלכה ומנהג

דיני 'בין המצרים'

שאלה: מה הן ההלכות המיוחדות לימים האלה?

תשובה: עשרים ואחד הימים משבעה-עשר בתמוז, שבו הובקעה העיר ירושלים, ועד תשעה באב, שבו חרב בית המקדש, נקראים 'בֵּין הַמְּצָרִים' ('ימי צרה'), על שם הפסוק (איכה א,ג) "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים".

ימים אלו מתחלקים לשלוש תקופות, מבחינת חומרת האבֵלות הנהוגה בהם:

מי"ז בתמוז: נמנעים משמיעת כלי זמר. למנהג האשכנזים אין נושאים נשים ואין מסתפרים ומתגלחים. טוב להיזהר שלא לאכול פרי חדש בימים אלו, כדי שלא לברך "שהחיינו... לזמן הזה", ולפי האר"י נמנעים מכך אפילו בשבת. נזהרים ביותר בימים האלה מכל דבר שיש בו חשש סכנה. מפטירים בשבתות האלה שלוש הפטרות הקשורות לחורבן.

משנכנס אב: מראש חודש אב 'ממעטין בשמחה', בבניין ובמשא ומתן של שמחה (אלא כשחייבים זאת לצורך נישואין שיתקיימו מייד אחרי תשעה באב). אין עורכים נישואין (בכל העדות). אין לובשים בגד חדש אפילו בשבת. אין אוכלים בשר ואין שותים יין (מכיוון שבטלו הקרבנות והנסכים) אלא בשבת או בסעודת מצווה, או אם חולה או יולדת זקוקים לכך. למנהג האשכנזים אסור לכבס (חוץ מבגדי ילדים קטנים) וללבוש בגדים מכובסים (רצוי להכין מראש בגדים כנדרש, וללובשם מעט לפני ראש חודש).

שבוע שחל בו תשעה באב: בשבוע זה אסור לכל העדות להסתפר, להתגלח ולכבס, וכמו-כן אסור להתרחץ במים חמים.

ואמרו חז"ל: "כל המתאבל על ירושלים – זוכה ורואה בשמחתה".

מקורות: משנה תענית כו,ב. רמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ו. טושו"ע סי' תקנא ונו"כ. ילקוט יוסף שם. (וראה מנהג ישראל תורה ס"ק ו,י,יא, ו'דרכי הלכה' לקיצור שו"ע סי' קכב). אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'בין המצרים' (כרך ג עמ' קטז).

  חיים יהודיים

ללמוד לחיות חיי טהרה

בימי בית המקדש ידעו כל אחד ואחת את הלכות הטהרה, ואיך להישמר מטומאות. מתי חשבתם על טומאת שרץ?

נעים להכיר. הרב הלל בן-שלמה, בן 45, תושב יצהר, מלמד בישיבה באלון מורה. עבד עשר שנים במכון המקדש, כתב ספרים וחיבורים מגוּונים על בתי המקדש והלכות טהרה. בשלוש השנים האחרונות מקדיש זמן ניכר ללימוד הלכות טהרה ולכתיבת תשובות על ניהול חיי טהרה בעולם המודרני, לקראת שמירת הטהרה בימי בית המקדש השלישי.


הדרכה מעשית לשמירת הטהרה בחיי היום-יום. הרב בן-שלמה

למה עכשיו? באלפיים שנות הגלות לא התרגלנו לעסוק בהלכות טומאה וטהרה, כמו בימי המקדש. בימי המקדש ידע כל אחד את הלכות הטהרה, ואיך להישמר מטומאות. מתי חשבתם על טומאת שרץ? אבל בימי המקדש זה היה דבר משמעותי בחיי כל יהודי.

אין ספרים? רבים דנו בסוגיות אלה, ובעיקר ביארו את המשנה, את הגמרא ואת הרמב"ם. אבל פחות עסקו בהדרכה מעשית לחיי טהרה. עכשיו, כשאנחנו בארץ ישראל, בירושלים, וזוכים לקיים מצוות התלויות בארץ, צריך להתרגל למציאות של חיי גאולה.

כשמאמינים לומדים. גדולי הדורות האחרונים, ובהם הרבי מליובאוויטש והחפץ חיים, עוררו שחייבים ללמוד את העניינים שקשורים לגאולה, כדי שנהיה מוכנים. זה חלק בלתי-נפרד מהציפייה לגאולה.

נשים צדקניות. לפני כשלוש שנים פנתה אליי הגב' יפה קנזין בבקשה: קבוצת נשים מעוניינת ללמוד את הלכות טומאה וטהרה בימי המקדש. נרתמתי לעניין, ומאז המיזם התרחב. בשיתוף מכון המקדש והרב עזריה אריאל אנחנו משיבים לשאלות – בקבוצות נפרדות לגברים ולנשים. יש כל הזמן מצטרפים חדשים.

לחיות משיח. מיזם הלימוד הרחיב את העיסוק בהלכות טומאה וטהרה מקבוצה קטנה לציבור הרחב. מרגש ביותר לראות מאות יהודים שעוסקים בהלכות האלה, מתוך אמונה אמיתית שהגאולה השלמה כבר ממש מעבר לפינה. אין דבר מחזק ומעורר מזה.

הנוער מפתיע. אני מרצה גם לבני נוער מתחזקים. בכל פעם אני מופתע מחדש לראות איך הם לא רק מתחזקים מהעיסוק בהלכות טומאה וטהרה, אלא מרותקים ממש. תלמידים, שבמבט חיצוני נראים ככאלה שאינם שייכים ללימוד כלל, נדלקים ומתחברים, שואלים שאלות, מבררים, מוצאים עניין בפרטים ובפרטי פרטים. העיסוק בהלכות המקדש זורק אצלם אלומת אור גם על תחומי תורה אחרים, ומעורר בהם חשק ורצון לעסוק בתורה.

שאלות רלוונטיות. עם בוא הגאולה סוגיות הטומאה והטהרה יהפכו מעשיות מאוד לכל אחד ואחת. בגאולה העתידה נעלה כולנו שלוש פעמים בשנה לרגל, לבית המקדש. עלינו לדעת מה להביא לכוהן ואיך להישמר מטומאה, ולכן לימוד ההלכות חיוני. כתוב שבימי חזקיהו "לא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואישה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה". ומה איתנו?


תרגול טבילת בגדים וכלי בית,
כבימי המקדש

מסר לבין המצרים. התורה היא נצחית ונבואות הנביאים נצחיות הן. כל יהודי צריך להאמין שחיי הגאולה יהפכו בקרוב ממש לממשיים. גם אם כרגע הדברים נראים רחוקים, הגאולה בוא תבוא, ולנו לא נותר אלא להזמין אתכם להצטרף ללימוד בהלכות בית המקדש (בטל' 0545245529) ולהתפלל בכוונה גדולה: 'ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים'.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)