כשהילדים במחלקות האונקולוגיות רואים אותו, הם יודעים שלגו מיוחד בדרך אליהם. ואם צריך, מאור יטוס גם לניו-יורק
קצת עליי. שמי מאור כהן, בן 43, גר בתל-אביב, מוכר בפי רבים כ'איש הלגו'. אני מקדיש את חיי לחלוקת משחקי לגו לילדים חולים.
למה לגו? אני מאוד אוהב לגו, אספן של לגו, מתחבר מאוד למשחק הזה. בלגו יש בנייה, יש חיבור, יש דמיון. לגו לא נשבר, הוא מתפרק ונבנה מחדש. הוא לא זול, מצריך עבודה וחשיבה, וגם סבלנות.
איך התחלתי? ללגו נקשרתי בעקבות התמודדות עם מחלתו של אבי. הייתי ילד קטן, בן הזקונים. ההפרש ביני לבכור עמד על שש-עשרה שנים. אבא היה חולה לב והתאשפז הרבה. אימא דאגה לי ורצתה שיהיה לי משהו שימלא את החסר, וקנתה לי לגו יקר מאוד. כשהייתי עצוב, הייתי ניגש ללגו ובונה.
שמחה לילדים. "תמיד חושב על אבי ז"ל"
שליחות הלגו. התחלתי פעם בשבוע לערוך סבב במחלקות הילדים ולחלק לילדים משחקי לגו. היום אני עושה כ-4-5 סבבים בשבוע. כשאני נוסע עם משחקי לגו ברכב אני תמיד חושב על אבי ז"ל. כל פעם מחדש אני נפעם לראות את המלחמה של הילדים במחלקות האונקולוגיות. לא תמיד זה נגמר בניצחון. בזיכרוני שמורים ילדים רבים שהלכו לעולמם.
מי מממן? התרומות באות מתורמים שרוצים לעשות טוב בעולם, והן עוברות דרך 'עזר מציון'. צרות באות לבד, צדקה צריך לעשות.
ילד שנחרת בלב. אלפי ילדים ליוויתי בשנות פעילותי. אחד מהם ממש נחרת בליבי. שמו דור ציציאשווילי. פעם אחת, כשבאתי אליו, הוא כבר היה במצב לא טוב ובקושי תקשר. 'דור, אתה יודע מי בא?', שאלה אימו. דור פקח בקושי את העיניים וענה: 'אחי הגדול'. כשהוא נפטר, כתבה לי אימו הודעה: 'אחיך הקטן נפטר'.
שימחתי ונושעתי. כל הטוב שיש לי בחיים – זה בזכות החסד וחלוקת הלגו לילדים. חמש שנים לא היו לנו ילדים. אחרי שהתחלתי בחלוקת הלגו, החלו הילדים להיוולד. הבת הגדולה שלנו תיכף בת עשר, והילד הרביעי נולד לפני שנה וחודשיים.
הכי רחוק. לפני שבוע קיבלתי פנייה מאם, המתארת את הטיפולים הקשים שבנה עובר. צלצלתי אליה ושאלתי אם היא מעוניינת שאבקר אותו. 'היכן הוא, ב'שניידר'?', שאלתי. 'הלוואי, אנחנו בניו-יורק', ענתה. בהחלטה של רגע החלטתי שאני עולה לטיסה לניו-יורק. סיכמתי עם האם שזו הפתעה לילד. כשהילד ראה אותי בכניסה לחדרו, לא האמין למראה עיניו. אי-אפשר לתאר כמה שמחה זה נתן לו. גיליתי שיש שם עוד חמישה ילדים ישראלים. מובן שדאגתי גם להם ללגו.
לפני הכול תפילה. את הביקור בניו-יורק פתחתי בתפילה בציון של הרבי, כפי שאני נוהג בכל נסיעה שלי לניו-יורק. התפללתי וביקשתי רפואה שלמה ומהירה לילדים המאושפזים.
אחרי השחרור. אחרי 24 שנות שירות בצה"ל השתחררתי, והתחלתי ללמוד סיעוד. מטרתי לשמש אח בתחום בריאות הנפש, וכמו-כן לעסוק בהדרכה חברתית.
האתגר. העבודה עם הילדים נושאת עימה לא מעט רגעים מאתגרים. ילדים שהיית איתם בקשר הולכים לעולמם. צריך הרבה ביטחון בה', ובעיקר הבנה שאנחנו אנשים קטנים בעולמו של הקב"ה.
מסר לחיים. אחדות ואהבה לכל אחד ואחד. רק במעשים טובים נוכל להיות מחוברים זה לזה.
בציון הרבי. "התפללתי וביקשתי רפואה שלמה ומהירה לילדים"
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
