"מי אמר שתפוקת החֵלֶב מהשומן תהיה מועטה והפסולת תהיה גדולה?! הלוא ה' הוא המצווה את ברכתו! בכוחו שיהיה בדיוק להפך!"
העיניים העצובות של תושבי מייצ'ט שבליטא אמרו הכול. "המפעל של שלובסקי עלה בלהבות", לחשו בכאב. "לא נשאר ממנו זכר".
זה היה מפעל לייצור נרות בבעלותו של ר' ישראל-זלמן שלובסקי, חסיד סלונים. חומר הגלם העיקרי שעליו התבסס הייצור היה שומן, שעבר תהליך של זיקוק והמסה, עד שהתקבל ממנו חֵלֶב נקי. ממנו יוצרו הנרות ושוּוקו באזור.
המפעל היה מטה לחמם של שלובסקי ובני משפחתו, עד שבאו הלהבות וכילו הכול. האש לא יכלה למצוא חומר בעירה טוב מזה – חביות מלאות שומן דליק, פקעות צמר גפן, נרות מוכנים למשלוח. הכול נשרף, ובכלל זה המכונות וכל הציוד.
השריפה השאירה את שלובסקי בלי מקור פרנסה, ואף הותירה אותו עם חובות כבדים. לאחר שהתאושש קמעה מהמכה הכואבת, קם ונסע אל רבי שמואל ויינברג, האדמו"ר השני בשושלת סלונים.
בקול חנוק תיאר לפני הצדיק את האסון הגדול שאירע לו ואת המשבר שאליו נקלע, באין סיכוי לקום ממנו.
רבי שמואל האזין לדבריו רוב קשב. "תאר לי בבקשה את תהליך ייצור הנרות", ביקש משלובסקי.
"ובכן", נאנח החסיד, "אני קונה שומן, מזקק אותו היטב, ומעביר אותו תהליך של התכה, שמפריד את הפסולת מהחֵלֶב הטהור.
"בסופו של תהליך לא נותרת בידיי כמות גדולה של חֵלֶב, שכן כמות הפסולת גדולה בהרבה מהחֵלֶב הנקי. כדי להקים מפעל חדש אני זקוק לסכום כסף גדול, ומכיוון ששולי הרווח ממכירת הנרות קטנים – ההשקעה אינה כדאית".
"רצוני לספר לך סיפור", נענה הרבי, והחל לספר:
לפני שנים התגורר בעיר סלונים יהודי ישר שהתפרנס מחכירת רפת ומחלבה מהאציל המקומי. הוא ניהל את הרפת בהצלחה רבה, האביס את הפרות בחציר משובח, וקיבל בתמורה ליטרים רבים של חלב איכותי, שממנו ייצר גבינות וחמאה, והתפרנס בכבוד.
פעם בשנה היה נוסע לארמונו של האציל, לחדש את חוזה החכירה לעוד שנה. עברו שנים, ואותו יהודי נקלע למשבר כלכלי, ולא היה מסוגל לשלם את דמי החכירה בעבור הרפת והמחלבה. האציל לא הביע הבנה מיוחדת למצבו, והודיע לו כי אם לא יפרע את חובו בתוך חודש ימים – יגורש לאלתר מהרפת.
החשש מאיבוד מקור פרנסתו הדאיג אותו מאוד, והוא מיהר לגשת אל סבי, רבי אברהם ויינברג (האדמו"ר הראשון של שושלת סלונים). "ספר לי בבקשה", ביקש האדמו"ר, "כיצד אתה מנהל את המחלבה וכמה אחוזים של חמאה אתה מפיק מהחלב".
היהודי החל לתאר את תהליך החליבה, איסוף השומן, החביצה והגיבון. "נניח שעומד כאן קנקן אחד של חלב", ניסה להדגים. "מקנקן אחד אני מפיק מעט שמנת וחמאה, ועוד כמות של גבינה. אך מרוב הקנקן נותרים מי חלב בלבד, שבהם לא נעשה שימוש".
האדמו"ר האזין לדברים בשתיקה, ואז אמר: "מה ההכרח שהשמנת תהיה מועטה, ואילו מי החלב יהיו מרובים?! הלוא ה' הוא שמצווה את ברכתו! בכוחו לעשות שיהיה בדיוק ההפך. מברך אני אותך שהשמנת תהיה הרוב, ומי החלב מיעוט!".
היהודי חזר למחלבה וכפי שאמר לו הרבי כן היה. כמות השמנת והחמאה גדלה פלאים, רווחיו האמירו, ובתוך זמן קצר היה בכוחו לשלם את דמי החכירה, והוא התעשר עושר רב.
כאן סיים רבי שמואל את סיפורו, הישיר מבט לחסיד ואמר: "כשם שסבי אמר כך, גם אני אומר זאת. מי אמר שתפוקת החֵלֶב מהשומן תהיה מועטה והפסולת תהיה גדולה?! הלוא ה' הוא המצווה את ברכתו! בכוחו שיהיה בדיוק להפך! מברך אני אותך שתפיק מחומרי הגלם כמות כפולה ומכופלת!
"מייד בצאתך מכאן תתחיל בהכנות להקמת המפעל מחדש. קנה חומרי גלם וציוד, התחל לייצר נרות מחדש, ובעזרת השם תראה ברכה במעשי ידיך".
החסיד מילא את דברי רבו בקפידה. הוא מיהר לקנות את חומרי הגלם ואת ציוד המפעל, וראה את הפלא במו עיניו: אחוזי הפסולת בשומן היו נמוכים, שלא כדרך הטבע. הרווחים הגדולים העמידו אותו מחדש על רגליו, וכעבור זמן לא רב שב למעמדו הקודם.
החסיד ר' שלובסקי האריך ימים, וזכה להיות משמשם בקודש ונאמן ביתם של האדמו"ר רבי שמואל וממלאי מקומו אחריו. עד סוף ימיו היה שב ומספר את המעשה המופלא שחווה בעצמו.
"אין צורך להוסיף", היה חותם את סיפורו, "שכדברי הרבי כך היה – צדיק גוזר והקב"ה מקיים".
(על-פי 'אדרת אליהו') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
