שבחו של משה
"עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם" (במדבר ט,ח). רש"י מפרש: "כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו". כאן, כשמשה לא ידע לפסוק בעצמו, ואמר להם להמתין עד שישמע את התשובה, נחשב לו הדבר לשבח, סימן לגדולתו, שהיה "כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו".
(רבנו בחיי)
עצה ותיקון
"איש איש כי יהיה טמא לנפש... ועשה פסח לה'" (במדבר ט,י). "איש איש כי יהיה טמא לנפש" – אם יש יהודי שנכשל בחטא וטימא את נפשו, העצה היא: "ועשה פסח לה'" – עליו להתוודות על חטאיו ולעשות תשובה שלמה; 'פסח' – פה סח.
(אור תורה)
גם אחטא ואשוב
אדם שאינו מקריב את קרבן הפסח מתוך הסתמכות על האפשרות להביא את הקרבן בפסח שני – לא מצינו בשום מקום שאינו יכול לעשות את הפסח בפסח שני. נמצא אפוא שבכוחו של פסח שני לתקן גם חטא שבדרך כלל חל עליו הכלל "האומר אחטא ואשוב – אין מספיקין בידו לעשות תשובה".
(הרבי מליובאוויטש)
קשה בדרכים
"והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה" (במדבר ט,יג). "האיש אשר הוא טהור" – איזה איש יכול להחזיק עצמו בטהרה בעבודת ה' ובלימוד התורה ובקיום המצוות? מי ש"ובדרך לא היה" - מי שלא נסע בדרכים. כי בדרך קשה להיות שומר תורה ומצוות בשלמות.
(רבי אורי, 'השרף', מסטרליסק)
אפילו במסעות
במדרש (ילקוט שמעוני) נדרש הפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ל) – "אפילו במסעות". יש כאן אזהרה מיוחדת, שאש הקודש לא תכבה בדרך, בנסיעות, במקומות שהשפעת הסביבה בהם אינה טובה.
(עיטורי תורה)
תמימי דרך
"אשרי יושבי ביתך – בחד אפי; אשרי תמימי דרך – בתמניא אפין" (על-פי ברכות ד,ב). "יושבי ביתך" – אלה היושבים בבית. 'חד אפי' – פנים אחידות להם; טיבם ואופיים אחיד. אבל "תמימי דרך", מי שמבלים את ימיהם בדרכים ובנסיעות, 'תמניא אפין' – בכל יום ובכל שעה הם נדרשים לשנות את אורחם והתנהגותם, על-פי אותו מקום.
(רבי נפתלי מרופשיץ)
בלכתך בדרך
"והגית בו יומם ולילה" – זה כשאתה בביתך. אבל "ובלכתך בדרך" – השתדל לכל הפחות לקיים "ובשכבך ובקומך"; פעמיים ביום קבע עיתים לתורה.
(החתם סופר)
אין צדיק בארץ
"והאיש אשר הוא טהור", מי שמחזיק עצמו לטהור, ושהוא "בדרך", הולך בדרך הטוב – "לא היה"; לא ייתכן שזה כך. כי אילו היה ירא שמיים באמת, היה מוצא כמה וכמה פגמים בעבודתו ובהתנהגותו. הלוא גם אבות העולם לא החזיקו את עצמם צדיקים, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.
(קרבן העני) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
