חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1900 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת בהעלותך, י"ג בסיון ה'תשפ"ג, (02/06/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1900 - כל המדורים ברצף
לאן נעלם 'כיבוד האחֵר'?
חדש על המדף
ביטחון מלא, שמירה מלאה
בדרך רחוקה
מי נדרש להיות עניו
דור 'עקבתא דמשיחא'
אחרי השריפה מתעשרים
רציתי לשאול
שם ה' על עמוד החזן
'איש הלגו', ויהי מאור!

מס' 1900, ערב שבת-קודש פרשת בהעלותך, י"ג בסיון ה'תשפ"ג (02.06.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לאן נעלם 'כיבוד האחֵר'?

האוּמנם יש כאן אהבת אדם טהורה? איך ייתכן שמקרב האנשים המוסריים כל-כך יוצא גל עכור כזה של שנאה כלפי ציבורים שלמים?

לאורך כל ההיסטוריה היהודית חווינו על בשרנו את תוצאותיה המרות של הסתה. היו תקופות שיהודים חיו בשלום וביחסי שכנות טובים עם הגויים, כיבדו זה את זה וסייעו זה לזה. ופתאום הופיע גורם כלשהו והחל להתסיס וללבות שנאה נגד היהודים. הניסיון המר הוכיח שקל מאוד להפוך יחסי ידידות ושכנות למשטמה יוקדת.

למרבה הצער אנחנו רואים איך זה קורה עכשיו לנגד עינינו. ההתפרצות המכוערת של גל השנאה כנגד החרדים והדתיים איננה מקרית. היא נבנתה במהלך מתוכנן ומכוּון של מטה המאבק נגד הממשלה. אחרי הכניסה לשיחות הידברות בנושא הרפורמה המשפטית חיפש המטה המשומן הזה סוס חדש לרכוב עליו, והחליט להפוך את החרדים לשעיר לעזאזל.

מכונת ההסתה הזאת נהנית מתקציבי פרסום אדירים ומגיבוי תקשורתי נלהב. ואכן, ההמון הישראלי אינו שונה מכל המון אחר. כשמסיתים ומלבים שנאה – יש ציבור גדול שנסחף אחריה. גם הוא מתחיל להאמין שהחרדים והדתיים הם מקור כל הרע, הבוזזים את קופת המדינה, הטפילים ומוצצי הדם.

הספק המכרסם

ראינו עוד לאורך ההיסטוריה שגם בני-אדם תרבותיים מאוד עלולים להשיל במהירות את קליפת התרבות ולהידרדר לשפל של שנאת אדם. מזהי תהליכים יכולים לזהות גם את התהליך הזה אצלנו.

לאורך שנים הטיפו לנו שאף-על-פי שמחבלים רוצחים אנשים נשים וילדים, אסור לשנוא את 'כל הערבים'. הסבירו לנו שגם העובדה שערבים עומדים מאחורי עיקר הפשיעה החקלאית, גניבות רכבים ושיעור נכבד מהפריצות לבתים ולבתי עסק – אין בה להצדיק עוינות לכלל האוכלוסייה הערבית.

אבל אז אתה מביט על ההתבטאויות של אותם בני-אדם נאורים ותרבותיים כלפי הציבור החרדי וכלפי המתנחלים, וספק קטן מתחיל לכרסם בך. האוּמנם יש כאן אהבת אדם טהורה, כיבוד האחר והכרה שכל אדם הוא אדם? אם כן, איך ייתכן שמקרב האנשים המוסריים כל-כך יוצא גל עכור כזה של שנאה כלפי ציבורים שלמים?

כלי תקשורת מכובדים אינם מתביישים לתת בימה להסתה בוטה, בסגנון אנטישמי ממש. פוליטיקאים רוכבים בששון על גל השנאה הזה. עורכים המפקחים על תגובות במרשתת, והדואגים שלא לאשר או למחוק מייד כל התבטאות מסיתה נגד ערבים, מאשרים או אינם מוחקים תגובות מזעזעות, אלימות ומטורפות ממש, כלפי חרדים.

חציית כל הגבולות

אין כאן שאלה של צביעות ומוסר כפול בלבד. בני-אדם הגונים, הרואים עצמם מוסריים, לא ייתכן שיבליגו לנוכח תשפוכת כזאת של שנאת אדם. אפשר להתווכח ולדון על כל דבר, אבל פה נחצים כל הגבולות. את תוצאותיה של השנאה חשים על בשרם אלפי יהודים, שדווקא באים במגע עם הציבור הרחב.

מי שעומד מהצד לנוכח ההסתה הפרועה הזאת, ובמיוחד מי שתומך בה בגלוי או בסתר, לפחות אל ישלה את עצמו שהוא מוסרי ואוהב אדם. זו גזענות מכוערת לכל דבר ושנאת האחר. שום תירוצים וצידוקים לא יכסו את החרפה הזאת!


לאן נעלמה אהבת האדם? הסתה מכוּונת ומתוכננת

  ספרים

תורת מנחם עח-עט
שיחות הרבי מליובאוויטש
בהוצאת קה"ת

שיחות ומאמרי חסידות שהשמיע הרבי בחורף תשל"ה. 420/400 עמ'. טל' 039606018.

אורות המשפט
מאת הרב יצחק-צבי אושינסקי
בהוצאת המחבר

כרך שישי בסדרה. המחבר, אב"ד רבני בירושלים, עוסק בפסקי ומאמרי בית הדין; ענייני אישות, ממונות, קהילה ורפואה. תשובות לשאלות רבות בהלכה ובהשקפה. 362 עמ'. טל' 026540106.

עבודת הקודש
מאת הרב שלום-דובער לוין
בהוצאת קה"ת

המחבר, מנהל הספרייה של אגודת חסידי חב"ד, חושף בספר 700 הוראות והדרכות שקיבל מהרבי במרוצת השנים, לצד צילומי 500 מהן, עם הצגת הרקע לכל דבר. מסמך מרתק. 342 עמ'. טל' 039606018.

אמונה ביטחון גאולה
מאת הרב מנחם מענדל חדאד
בהוצאת נֹעם

הצגת שלושה יסודות אלה – אמונה, ביטחון, גאולה – על-פי מקורות חז"ל וביאורי תורת החסידות. 206 עמ'. טל' 0585537707.

  שלחן שבת

ביטחון מלא, שמירה מלאה

ירידת המן במדבר מדי בוקר היא סמל למידת הביטחון בקב"ה באשר לעניין הפרנסה. בשולחן ערוך נכתב ש"טוב לומר בכל יום... פרשת המן". בהמשך מובאים דברי 'הלבוש': "כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה, שכן היה במן, שהשגיח הקב"ה לתת לכל אחד עומר לגולגולת לכל נפשות ביתו". רבנו הזקן ב'מהדורא בתרא' הוסיף: "לבטוח בהשם נותן לחם דבר יום ביומו".

בספר 'אור המאיר' לרבי זאב וולף מז'יטומיר (מתלמידי המגיד ממזריטש) מבוארים שלושת האופנים של ירידת המן – לצדיקים ירד המן על פתח בתיהם; בינונים יצאו ולקטו; רשעים הרחיקו ולקטו וטחנו בריחיים. והוא מסביר שאלה שלוש רמות של ביטחון בקב"ה. כל אחד קיבל מָן על-פי מידת ביטחונו בקב"ה.

דיי בנקישה

מסופר על הבעל־שם־טוב שפעם אחת עבר ליד בית, דפק בחלון ואמר שהוא צריך פרנסה, ומייד הלך. בעל הבית יצא ורץ אחריו ונתן לו את כל צורכו. שאל האיש את הבעש"ט: "אם זקוק אתה לפרנסה, מדוע לא המתנת שאצא אליך?". השיב הבעש"ט: "לפי מידת הביטחון שלי בקב"ה, דיי בנקישה על החלון לקיים את 'בכל אשר תעשה', ככלי ל'ברכך ה' אלוקיך'".

בהקשר זה הבעש"ט מפרש את הפסוק (ירמיה יז,ז) "ברוך הגבר אשר יבטח בה', והיה ה' מבטחו". תוכן הדברים הוא, שכפל הלשון "והיה ה' מבטחו" מצביע על דרגה נעלית יותר בביטחון. לא דיי שהאדם בוטח בה', שהשפע בא בזכות ברכתו של הקב"ה ולא בזכות ההשתדלות שלו, אלא יתרה מזו, הוא בוטח שגם את ה'כלי' הקב"ה מזַמן לו מלמעלה.

צריך להבין

נמצא שיש הבדלי מדריגות במידת הביטחון בה'. הרמב"ם (בספרו 'מורה נבוכים') מסביר שהשגחת הקב"ה על האדם נקבעת על-פי מידת היותו שכלי, שבשעה שהוא שכלי בתכלית השלמות, גם ההשפעה האלוקית המוענקת לו היא בתכלית השלמות. ובעצם זה אותו עניין שהובא לעיל, שהשפע תלוי במידת הביטחון.

אלא שהביטחון צריך לחדור גם לתוך השכל, ושלא יישאר בבחינת 'מקיף', כמשהו שהוא מלמעלה, אלא שיחדור לתוך כל הווייתו של היהודי.

כל ישראל בוטחים

לא דיי שיהודי מאמין ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל" כפשוטו, הן ביום הן בלילה, ושכל מזימותיהם של אויבי ישראל הן בבחינת "ולאומים יהגו ריק", דברים שאין בהם ממש. עליו להפנים ולהבין זאת גם בשכלו ובהכרתו, באופן שהוא מבין זאת כדבר ברור ומוחלט.

אמנם יש הבדלי מדריגות במידת הביטחון, אך הצד השווה בכל אחד ואחת מישראל הוא הביטחון הנחוש שהקב"ה ישמור על כל יהודי, בכל מקום ובכל עניין, שמירה מכל עניין בלתי-רצוי, ובאופן ש"אליך לא ייגש" כלל. וכאשר עומדים בתחושת ביטחון מלא בקב"ה, יסיימו את הימים והרגעים האחרונים של הגלות בשמחה, במנוחת הנפש ומנוחת הגוף, ובקרוב ממש ילכו לקבל את פני משיח צדקנו בשמחה ובטוב לבב.

(תורת מנחם, כרך עז, עמ' 123, 177)

  מן המעיין

בדרך רחוקה

שבחו של משה

"עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם" (במדבר ט,ח). רש"י מפרש: "כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו". כאן, כשמשה לא ידע לפסוק בעצמו, ואמר להם להמתין עד שישמע את התשובה, נחשב לו הדבר לשבח, סימן לגדולתו, שהיה "כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו".

(רבנו בחיי)

עצה ותיקון

"איש איש כי יהיה טמא לנפש... ועשה פסח לה'" (במדבר ט,י). "איש איש כי יהיה טמא לנפש" – אם יש יהודי שנכשל בחטא וטימא את נפשו, העצה היא: "ועשה פסח לה'" – עליו להתוודות על חטאיו ולעשות תשובה שלמה; 'פסח' – פה סח.

(אור תורה)

גם אחטא ואשוב

אדם שאינו מקריב את קרבן הפסח מתוך הסתמכות על האפשרות להביא את הקרבן בפסח שני – לא מצינו בשום מקום שאינו יכול לעשות את הפסח בפסח שני. נמצא אפוא שבכוחו של פסח שני לתקן גם חטא שבדרך כלל חל עליו הכלל "האומר אחטא ואשוב – אין מספיקין בידו לעשות תשובה".

(הרבי מליובאוויטש)

קשה בדרכים

"והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה" (במדבר ט,יג). "האיש אשר הוא טהור" – איזה איש יכול להחזיק עצמו בטהרה בעבודת ה' ובלימוד התורה ובקיום המצוות? מי ש"ובדרך לא היה" - מי שלא נסע בדרכים. כי בדרך קשה להיות שומר תורה ומצוות בשלמות.

(רבי אורי, 'השרף', מסטרליסק)

אפילו במסעות

במדרש (ילקוט שמעוני) נדרש הפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ל) – "אפילו במסעות". יש כאן אזהרה מיוחדת, שאש הקודש לא תכבה בדרך, בנסיעות, במקומות שהשפעת הסביבה בהם אינה טובה.

(עיטורי תורה)

תמימי דרך

"אשרי יושבי ביתך – בחד אפי; אשרי תמימי דרך – בתמניא אפין" (על-פי ברכות ד,ב). "יושבי ביתך" – אלה היושבים בבית. 'חד אפי' – פנים אחידות להם; טיבם ואופיים אחיד. אבל "תמימי דרך", מי שמבלים את ימיהם בדרכים ובנסיעות, 'תמניא אפין' – בכל יום ובכל שעה הם נדרשים לשנות את אורחם והתנהגותם, על-פי אותו מקום.

(רבי נפתלי מרופשיץ)

בלכתך בדרך

"והגית בו יומם ולילה" – זה כשאתה בביתך. אבל "ובלכתך בדרך" – השתדל לכל הפחות לקיים "ובשכבך ובקומך"; פעמיים ביום קבע עיתים לתורה.

(החתם סופר)

אין צדיק בארץ

"והאיש אשר הוא טהור", מי שמחזיק עצמו לטהור, ושהוא "בדרך", הולך בדרך הטוב – "לא היה"; לא ייתכן שזה כך. כי אילו היה ירא שמיים באמת, היה מוצא כמה וכמה פגמים בעבודתו ובהתנהגותו. הלוא גם אבות העולם לא החזיקו את עצמם צדיקים, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

(קרבן העני)

  אמרת השבוע

מי נדרש להיות עניו

רבי שמחה-בונם מפרשיסחה חינך את תלמידיו לעשות מלאכות בזויות, כדי להשריש בליבם את מידת הענווה. מכיוון שבין תלמידיו היו תלמידי-חכמים גדולים, היו שראו בכך השפלת כבוד התורה.

הסביר זאת רבי בונם: הגמרא אומרת שאין הקב"ה משרה את שכינתו אלא על גיבור ועשיר וחכם ועניו. כל התכונות הללו נלמדות ממשה רבנו. נשאלת השאלה, מדוע תלויה השראת השכינה בגבורה ובעושר?

אלא התכונה העיקרית שמביאה את השראת השכינה היא הענווה, אבל מי שהוא חלש ועני, אין כל רבותא שהוא עניו; וכי במה יתגאה? ניסיון הענווה הוא דווקא במי שהוא חכם, גיבור ועשיר. נמצא שדווקא בתלמידי-החכמים ובבעלי המעלות יש להשריש את הענווה.

  גאולהפדיה

דור 'עקבתא דמשיחא'

אַכְשׁוּר דָּרֵי? מדור לדור יש 'ירידת הדורות'. היה דור האבות. אחר-כך בא דור המדבר, 'דור דעה'. אחר-כך הנביאים, התנאים, האמוראים, הגאונים, ה'ראשונים', ה'אחרונים' ו'אחרוני האחרונים'. הדור שלנו, דור 'עקבתא דמשיחא', הוא התחתון ביותר.

אך דווקא הדור היתום הזה אמור לקבל את פני משיח צדקנו ולזכות לכל הגילויים הנשגבים של הגאולה. לא הנביאים זכו לזה, לא הראשונים והאחרונים וכל דורות העבר הגדולים, אלא דווקא אנחנו. ונשאלת השאלה, כלשון הגמרא (יבמות לט,ב) – "אכשור דרי?" [וכי הוכשר הדור?]. לשאלה זו ניתנו כמה תשובות:

ננס על גבי ענק – משל לננס היושב על כתפי ענק, שישיבתו על גבי הענק מעניקה לו יכולת לצפות למרחק רב מן הענק עצמו. גם דורנו הנחות והעלוב, מאחר שהוא בא אחרי הדורות הענקיים שקדמו לו, והוא נוחל את כל תורתם ועבודתם, הרי בכוחם הוא יכול להתרומם לדרגה גבוהה אף מזו שלהם (התוועדויות תשמ"ב, כרך ג, עמ' 1291).

הטוב המצטבר – מידת הטוב בעולם מצטברת וגדלה. זה ההבדל בין הטוב לרע – הרע איננו מציאות אמיתית, ולאחר שהחוטא קיבל את עונשו, לא נשארת מציאות הרע; לעומת זה, הטוב הוא נצחי והוא מצטבר מדור לדור. נמצא אפוא שדווקא בדור שלנו יש ריבוי עצום של טוב, שהצטבר במשך כל הדורות (לקוטי שיחות כרך א, עמ' 247).

נשארו המלאכות הפשוטות – לכל דור ניתן תפקיד מיוחד. על הדורות הראשונים הוטלו משימות כבדות ומורכבות, ולכן גם ניתנו להם כוחות גדולים. כעת נשארו פכים קטנים, דברים פשוטים (כמו סילוק פסולת הבניין בתום הבנייה), ולשם כך אין צורך בענקים, ודיי באנשים פשוטים כמונו ('אהל יצחק', וורקי, עמ' 72).

עָנָו מְאֹד. הסבר בכיוון אחר רואה יתרון ומעלה בדורנו דווקא: דור זה, שבו נתקטנו המוחות ונתמעטו הלבבות; שחי בתקופה של חשיכה רוחנית, כאשר יש מניעות רבות על שמירת התורה והמצוות – ועם כל זה שומרים בני ישראל במסירת נפש את התורה והמצוות – דור זה אכן ראוי לקבל את פני משיח צדקנו (התוועדויות תשמ"ז כרך ב, עמ' 617).

על הפסוק (במדבר יב,ג) "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד, מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" מבואר בתורת החסידות (תורת חיים שמות, סד,ב. ספר המאמרים קונטרסים כרך א, עמ' 106 ואילך. ספר המאמרים תש"י, עמ' 237) שעיקר הענווה של משה רבנו הייתה כלפי הדור שלנו, הדור של 'עקבתא דמשיחא'. כאשר ראה משה רבנו בעיני רוחו את הדור הזה, שיעבור צרות גשמיות ורוחניות קשות כל-כך, ואף-על-פי-כן יעמוד במסירת נפש כנגד החושך הכפול והמכופל של שלהי הגלות, ויוסיף לשמור אמונים לתורה ולמצוותיה – חש משה רבנו רגש של ענווה והתבטלות לפני דור זה.

  מעשה שהיה

אחרי השריפה מתעשרים

"מי אמר שתפוקת החֵלֶב מהשומן תהיה מועטה והפסולת תהיה גדולה?! הלוא ה' הוא המצווה את ברכתו! בכוחו שיהיה בדיוק להפך!"

העיניים העצובות של תושבי מייצ'ט שבליטא אמרו הכול. "המפעל של שלובסקי עלה בלהבות", לחשו בכאב. "לא נשאר ממנו זכר".

זה היה מפעל לייצור נרות בבעלותו של ר' ישראל-זלמן שלובסקי, חסיד סלונים. חומר הגלם העיקרי שעליו התבסס הייצור היה שומן, שעבר תהליך של זיקוק והמסה, עד שהתקבל ממנו חֵלֶב נקי. ממנו יוצרו הנרות ושוּוקו באזור.

המפעל היה מטה לחמם של שלובסקי ובני משפחתו, עד שבאו הלהבות וכילו הכול. האש לא יכלה למצוא חומר בעירה טוב מזה – חביות מלאות שומן דליק, פקעות צמר גפן, נרות מוכנים למשלוח. הכול נשרף, ובכלל זה המכונות וכל הציוד.

השריפה השאירה את שלובסקי בלי מקור פרנסה, ואף הותירה אותו עם חובות כבדים. לאחר שהתאושש קמעה מהמכה הכואבת, קם ונסע אל רבי שמואל ויינברג, האדמו"ר השני בשושלת סלונים.

בקול חנוק תיאר לפני הצדיק את האסון הגדול שאירע לו ואת המשבר שאליו נקלע, באין סיכוי לקום ממנו.

רבי שמואל האזין לדבריו רוב קשב. "תאר לי בבקשה את תהליך ייצור הנרות", ביקש משלובסקי.

"ובכן", נאנח החסיד, "אני קונה שומן, מזקק אותו היטב, ומעביר אותו תהליך של התכה, שמפריד את הפסולת מהחֵלֶב הטהור.

"בסופו של תהליך לא נותרת בידיי כמות גדולה של חֵלֶב, שכן כמות הפסולת גדולה בהרבה מהחֵלֶב הנקי. כדי להקים מפעל חדש אני זקוק לסכום כסף גדול, ומכיוון ששולי הרווח ממכירת הנרות קטנים – ההשקעה אינה כדאית".

 "רצוני לספר לך סיפור", נענה הרבי, והחל לספר:

לפני שנים התגורר בעיר סלונים יהודי ישר שהתפרנס מחכירת רפת ומחלבה מהאציל המקומי. הוא ניהל את הרפת בהצלחה רבה, האביס את הפרות בחציר משובח, וקיבל בתמורה ליטרים רבים של חלב איכותי, שממנו ייצר גבינות וחמאה, והתפרנס בכבוד.

פעם בשנה היה נוסע לארמונו של האציל, לחדש את חוזה החכירה לעוד שנה. עברו שנים, ואותו יהודי נקלע למשבר כלכלי, ולא היה מסוגל לשלם את דמי החכירה בעבור הרפת והמחלבה. האציל לא הביע הבנה מיוחדת למצבו, והודיע לו כי אם לא יפרע את חובו בתוך חודש ימים – יגורש לאלתר מהרפת.

החשש מאיבוד מקור פרנסתו הדאיג אותו מאוד, והוא מיהר לגשת אל סבי, רבי אברהם ויינברג (האדמו"ר הראשון של שושלת סלונים). "ספר לי בבקשה", ביקש האדמו"ר, "כיצד אתה מנהל את המחלבה וכמה אחוזים של חמאה אתה מפיק מהחלב".

היהודי החל לתאר את תהליך החליבה, איסוף השומן, החביצה והגיבון. "נניח שעומד כאן קנקן אחד של חלב", ניסה להדגים. "מקנקן אחד אני מפיק מעט שמנת וחמאה, ועוד כמות של גבינה. אך מרוב הקנקן נותרים מי חלב בלבד, שבהם לא נעשה שימוש".

האדמו"ר האזין לדברים בשתיקה, ואז אמר: "מה ההכרח שהשמנת תהיה מועטה, ואילו מי החלב יהיו מרובים?! הלוא ה' הוא שמצווה את ברכתו! בכוחו לעשות שיהיה בדיוק ההפך. מברך אני אותך שהשמנת תהיה הרוב, ומי החלב מיעוט!".

היהודי חזר למחלבה וכפי שאמר לו הרבי כן היה. כמות השמנת והחמאה גדלה פלאים, רווחיו האמירו, ובתוך זמן קצר היה בכוחו לשלם את דמי החכירה, והוא התעשר עושר רב.

כאן סיים רבי שמואל את סיפורו, הישיר מבט לחסיד ואמר: "כשם שסבי אמר כך, גם אני אומר זאת. מי אמר שתפוקת החֵלֶב מהשומן תהיה מועטה והפסולת תהיה גדולה?! הלוא ה' הוא המצווה את ברכתו! בכוחו שיהיה בדיוק להפך! מברך אני אותך שתפיק מחומרי הגלם כמות כפולה ומכופלת!

"מייד בצאתך מכאן תתחיל בהכנות להקמת המפעל מחדש. קנה חומרי גלם וציוד, התחל לייצר נרות מחדש, ובעזרת השם תראה ברכה במעשי ידיך".

החסיד מילא את דברי רבו בקפידה. הוא מיהר לקנות את חומרי הגלם ואת ציוד המפעל, וראה את הפלא במו עיניו: אחוזי הפסולת בשומן היו נמוכים, שלא כדרך הטבע. הרווחים הגדולים העמידו אותו מחדש על רגליו, וכעבור זמן לא רב שב למעמדו הקודם.

החסיד ר' שלובסקי האריך ימים, וזכה להיות משמשם בקודש ונאמן ביתם של האדמו"ר רבי שמואל וממלאי מקומו אחריו. עד סוף ימיו היה שב ומספר את המעשה המופלא שחווה בעצמו.

"אין צורך להוסיף", היה חותם את סיפורו, "שכדברי הרבי כך היה – צדיק גוזר והקב"ה מקיים".

(על-פי 'אדרת אליהו')

  רציתי לשאול

עם הרב יוסף-יצחק וולוסוב

רבה של רמת ישי ושליח הרבי ביישוב

האם מותר לפנות אל מגידי עתידות, אל אסטרולוגים ואל אנשים הטוענים שביכולתם לתקשר עם ישויות רוחניות?

ראשית, אין שום ודאות שכל האנשים האלה יכולים באמת לספק תשובות שיש בהן ממש. על-פי-רוב הם משתמשים בטריקים מוּכרים, המפילים בפח אנשים השרויים במצוקה, וגורמים להם להאמין ב'יכולותיהם' ולשלם תמורת 'שירותיהם'.

גם אם יש ממש בדבריהם, כבר הוזהרנו בתורה (ויקרא יט,כו-לא) שלא לעשות כמעשי עמי קדם, שהיו פונים לבקש עתידות על-ידי מתים, או פולחן כוחות טבע, ודרכי טומאה שונות (אוב, יידעוני, קוסם, מעונן ועוד).

נוסף על כך, חכמינו זיכרונם לברכה לימדונו שיהודים אינם כפופים לכוכבים ולמזלות. לכן גם אם תיאורטית היה מישהו יכול לדעת מה צופן לאדם 'מזלו', אין הוא באמת משועבד ל'מזל', ובכוחו לשנות את מה שנגזר עליו, על-ידי תפילה, לימוד תורה וקיום מצוות.

התורה מצווה אותנו (דברים יח,יג): "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקיךָ". הרמב"ן מפרש: "שנייחד לבבנו אליו לבדו... ולא נדרוש מהוברי שמיים ולא מזולתם, ולא נבטח שיבואו דבריהם... אבל אם נשמע דבר מהם, נאמר: הכול בידי שמיים, כי הוא אלוקי האלוקים... משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו, מפר אותות בדים".

הרבי מליובאוויטש הסתייג נחרצות מפנייה אל אנשים כאלה. בכמה וכמה מאיגרותיו הוא מורה לשואלים לחדול מהעיסוק בזה. כך למשל: "אם לקולי ישמע, יעזוב את כל מגידי העתידות המנחשים והקוסמים וכו'" (איגרות קודש כרך ד, עמ' קיח).

במקום זה יש להתחזק בביטחון בה', ולהוסיף בתורה, בתפילה, במתן צדקה ובקיום המצוות. כמו-כן הורה הרבי לבדוק את כשרות התפילין והמזוזות ולהקפיד יותר על ענייני תורה ומצוות, שזה הכלי האמיתי לברכת שמיים.

  פינת ההלכה ומנהג

שם ה' על עמוד החזן

שאלה: האם מותר לכתוב את שם ה' המלא על עמוד החזן או ארון הקודש?

תשובה: שבעת שמותיו הקדושים של הבורא (הוי-ה, י-ה, א-דני, א-ל, א-לוה, א-לוהים, ש-די, צ-באות, א-היה) אסורים במחיקה וטעונים גניזה. אסור לכתוב את אחד השמות הנ"ל בכל מקום שסופו לבוא לידי ביזיון.

ב'מגילת תענית' מסופר שפעם אחת גזרה מלכות יוון הרשעה שלא להזכיר שם שמיים אפילו בעל-פה, באומרם "אין לכם חלק באלוקי ישראל". "וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום, התקינו שיהיו כותבים שם שמיים אפילו בשטרות (לדוגמה: "בשנת... ליוחנן כוהן גדול שהוא משמש לא-ל עליון..."). וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: וכי מזכירין שם שמיים בשטרות?! למחר פורע זה את חובו וקורע את שטרו, ונמצא שם שמיים מוטל באשפה. וביטלום. ואותו היום עשאוהו יום טוב".

בימינו נוצרה בעיה חדשה. אם השם כמו שהוא מופיע על ארון הקודש (או על הפרוכת, על מפת הבימה, בעמוד החזן וכדומה), הרי נוסף על הבעיה שהדבר יגרום בעתיד בצביעה, בשיפוצים וכדומה, יש בעיה קשה ומיידית בצילומים שנעשים במקום (ובפרט באירועים), המופצים לציבור רחב, ואף בעיתונים ובעלוני מידע, ובסופו של דבר נמצא שם ה' מוטל באשפה.

לכן חובה להסיר את כל השם, בלי לפגוע בו חלילה, עם הרקע שעליו נכתב (כגון עץ או מתכת), ולכתוב במקום זאת את האות ה' בלבד, שאין בה קדושה.

מקורות: מגילת תענית פ"ז. ר"ה יח,ב. שו"ע יו"ד סי' רעו ס"ט-י, יג, רמ"א ונו"כ. גנזי הקודש פ"ז, וש"נ.

  חיים יהודיים

'איש הלגו', ויהי מאור!

כשהילדים במחלקות האונקולוגיות רואים אותו, הם יודעים שלגו מיוחד בדרך אליהם. ואם צריך, מאור יטוס גם לניו-יורק

קצת עליי. שמי מאור כהן, בן 43, גר בתל-אביב, מוכר בפי רבים כ'איש הלגו'. אני מקדיש את חיי לחלוקת משחקי לגו לילדים חולים.

למה לגו? אני מאוד אוהב לגו, אספן של לגו, מתחבר מאוד למשחק הזה. בלגו יש בנייה, יש חיבור, יש דמיון. לגו לא נשבר, הוא מתפרק ונבנה מחדש. הוא לא זול, מצריך עבודה וחשיבה, וגם סבלנות.

איך התחלתי? ללגו נקשרתי בעקבות התמודדות עם מחלתו של אבי. הייתי ילד קטן, בן הזקונים. ההפרש ביני לבכור עמד על שש-עשרה שנים. אבא היה חולה לב והתאשפז הרבה. אימא דאגה לי ורצתה שיהיה לי משהו שימלא את החסר, וקנתה לי לגו יקר מאוד. כשהייתי עצוב, הייתי ניגש ללגו ובונה.


שמחה לילדים. "תמיד חושב על אבי ז"ל"

שליחות הלגו. התחלתי פעם בשבוע לערוך סבב במחלקות הילדים ולחלק לילדים משחקי לגו. היום אני עושה כ-4-5 סבבים בשבוע. כשאני נוסע עם משחקי לגו ברכב אני תמיד חושב על אבי ז"ל. כל פעם מחדש אני נפעם לראות את המלחמה של הילדים במחלקות האונקולוגיות. לא תמיד זה נגמר בניצחון. בזיכרוני שמורים ילדים רבים שהלכו לעולמם.

מי מממן? התרומות באות מתורמים שרוצים לעשות טוב בעולם, והן עוברות דרך 'עזר מציון'. צרות באות לבד, צדקה צריך לעשות.

ילד שנחרת בלב. אלפי ילדים ליוויתי בשנות פעילותי. אחד מהם ממש נחרת בליבי. שמו דור ציציאשווילי. פעם אחת, כשבאתי אליו, הוא כבר היה במצב לא טוב ובקושי תקשר. 'דור, אתה יודע מי בא?', שאלה אימו. דור פקח בקושי את העיניים וענה: 'אחי הגדול'. כשהוא נפטר, כתבה לי אימו הודעה: 'אחיך הקטן נפטר'.

שימחתי ונושעתי. כל הטוב שיש לי בחיים – זה בזכות החסד וחלוקת הלגו לילדים. חמש שנים לא היו לנו ילדים. אחרי שהתחלתי בחלוקת הלגו, החלו הילדים להיוולד. הבת הגדולה שלנו תיכף בת עשר, והילד הרביעי נולד לפני שנה וחודשיים.

הכי רחוק. לפני שבוע קיבלתי פנייה מאם, המתארת את הטיפולים הקשים שבנה עובר. צלצלתי אליה ושאלתי אם היא מעוניינת שאבקר אותו. 'היכן הוא, ב'שניידר'?', שאלתי. 'הלוואי, אנחנו בניו-יורק', ענתה. בהחלטה של רגע החלטתי שאני עולה לטיסה לניו-יורק. סיכמתי עם האם שזו הפתעה לילד. כשהילד ראה אותי בכניסה לחדרו, לא האמין למראה עיניו. אי-אפשר לתאר כמה שמחה זה נתן לו. גיליתי שיש שם עוד חמישה ילדים ישראלים. מובן שדאגתי גם להם ללגו.

לפני הכול תפילה. את הביקור בניו-יורק פתחתי בתפילה בציון של הרבי, כפי שאני נוהג בכל נסיעה שלי לניו-יורק. התפללתי וביקשתי רפואה שלמה ומהירה לילדים המאושפזים.

אחרי השחרור. אחרי 24 שנות שירות בצה"ל השתחררתי, והתחלתי ללמוד סיעוד. מטרתי לשמש אח בתחום בריאות הנפש, וכמו-כן לעסוק בהדרכה חברתית.

האתגר. העבודה עם הילדים נושאת עימה לא מעט רגעים מאתגרים. ילדים שהיית איתם בקשר הולכים לעולמם. צריך הרבה ביטחון בה', ובעיקר הבנה שאנחנו אנשים קטנים בעולמו של הקב"ה.

מסר לחיים. אחדות ואהבה לכל אחד ואחד. רק במעשים טובים נוכל להיות מחוברים זה לזה.


בציון הרבי
. "התפללתי וביקשתי רפואה שלמה ומהירה לילדים"


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)