חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1899 - כל המדורים ברצף
ערב חג השבועות, ה' בסיון ה'תשפ"ג, (25/05/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1899 - כל המדורים ברצף
למה חשוב ללמוד תורה
יש חדש
ההבדל בין 'תורה' לבין 'חוכמה'
חג השבועות
שעה של מי
בין תלמוד למעשה
המעצור עלה בלהבות
רציתי לשאול
שבועות בערב שבת
הילד האוקראיני גילה את היהדות
 

מס' 1899, ערב חג השבועות, ה' בסיון ה'תשפ"ג (25.05.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

למה חשוב ללמוד תורה

מה מקומו של לימוד תורה בהוויה היהודית? מה גורם לאנשים מוכשרים להקדיש את חייהם, פשוטו כמשמעו, ללימוד התורה?

בחג השבועות אנו חוגגים את האירוע הגדול שהתחולל ביום הזה – מעמד הר סיני, שבו בורא העולם נתן לעם ישראל את התורה. זה היום שבו נכרתה הברית הנצחית בינו לעם ישראל. ביום הזה נעשינו 'עם סגולה', "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ".

מאז התורה היא חלק בלתי-נפרד מחייו של העם היהודי. היא הועברה מדור לדור. למדו אותה ילדים ומבוגרים, צעירים וזקנים, חכמי הדורות ופשוטי העם. זה מה שהפך את עם ישראל לעם הספר, "עם חכם ונבון".

הזיקה הטבעית לתורה גרמה שגם האיש הפשוט היה מלא וגדוש פסוקים, מאמרי חז"ל, מדרשים. שיחת החולין שלו הייתה עשירה במטבעות לשון מן המקורות. הדור הצעיר גדל באווירה שבה אוהבים ספרים ורוצים ללמוד. כך נבדל העם היהודי מהעמים שבתוכם חי, ורמתו הרוחנית הייתה גבוהה מהם בכמה וכמה דרגות.

השוואה שאינה במקומה

הבנת מקומה של התורה בעם היהודי היא תנאי בסיסי לניהול דיון רציני בשאלות המסעירות כיום את הציבור. למרבה הצער, רבים מציגים חוסר הבנה מוחלט בחשיבותה של התורה ובמשמעות לימודה. במצב כזה אין טעם לנהל דיון, כי נגזר עליו להיות דו-שיח של חירשים.

למשל, ההשוואה בין לימוד התורה ללימודים אקדמיים, שאינה במקומה כלל. כי מי שלומד רפואה רוצה להיות רופא, והלומד משפטים מעוניין בהסמכה לעריכת דין. בני-אדם לומדים לצורך קבלת תואר, להשגת גמולים, לרכישת מקצוע. מעטים לומדים כדי לקנות דעת וחכמה, וגם כאן ניתן גמול – רכישת הדעת בתחומי העניין של אותם בני-אדם.

לימוד התורה בעם היהודי נועד למטרה אחרת לגמרי. יהודי עשוי ללמוד תורה עשרות שנים בלי לזכות בשום תואר. לימוד התורה הוא דרך להתחברות עם הבורא. אמנם על-ידי הלימוד גם קונים דעת וחוכמה, אך בעיקר מקיימים מצווה גדולה ומרכזית, שמאפשרת לנו לאַחֵד את שכלנו עם חוכמתו האין-סופית של בורא העולם.

למרבה הצער, מי שחשיבתם חומרנית ולא חונכו על בסיס הערכים האלה, מתקשים להבין משמעות זו של לימוד התורה. באותה מידה ייתכן שאינם מבינים את חשיבותן של הנחת תפילין ושמירת שבת. אבל גם אם אין הם שותפים לתפיסה זו, לפחות עליהם להבין עד כמה הערך הזה מרכזי וחיוני למי שמאמינים בו.

תנאי לדו-שיח אמיתי

ההבנה הזאת חיונית כדי שייווצר דו-שיח אמיתי, וכדי שיימצאו פתרונות נכונים, מעבר לסיסמאות סרק. צריך להבין באמת מה מקומו של לימוד תורה בהוויה היהודית. מה גורם לאנשים מוכשרים להקדיש את חייהם, פשוטו כמשמעו, ללימוד התורה. מדוע הם מאמינים באמת ובתמים שאם יהגו בתורה יומם ולילה יביאו ברכה, ביטחון ושגשוג לעם ישראל.

עם התורה קיבלנו את הציווי "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". התורה היא מקור עוצמתנו, ובזכותה שרדנו יותר משלושת-אלפים שנים. חג שמח!


מתן תורה. להתאחד עם הבורא (ציור: ברוך נחשון)

  יש חדש

מבצע שבועות 10

בתי חב"ד ערוכים למבצע שבועות 10, לעידוד השתתפותם של ילדים במעמד קריאת עשרת הדיברות בחג השבועות. נוסף על קריאת התורה בבתי הכנסת יאורגנו מנייני קריאה מיוחדים, ואליהם יבואו הילדים ויקשיבו לקריאת עשרת הדיברות. הרבי מליובאוויטש קרא להביא את כל הילדים, ובכלל זה התינוקות, למעמד זה, על בסיס מאמר המדרש: "אמר הקב"ה לישראל: בניי, הווּ קורין את הפרשה הזאת בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלים את התורה".

קריאת התורה בפארק

בערים רבות בתי חב"ד מארגנים את תפילת החג סמוך לפארק משחקים, ואת קריאת התורה עושים בחוץ, ומזמינים את ההורים והילדים לבוא לשמוע את קריאת עשרת הדיברות. ניסיון השנים מוכיח שהיוזמה מתקבלת בברכה, בשמחה ובהתרגשות.

הילולת הבעש"ט

חג השבועות הוא יום הסתלקותו של רבי ישראל בעל-שם-טוב, מייסד החסידות, בשנת תק"כ (1860), בהיותו בן 62 שנים. הבעש"ט נטמן בבית העלמין בעירו, מז'יבוז' שבאוקראינה (בימים ההם האיחוד הפולני-ליטאי). כדאי ללמוד בחג מתורתו ולהתחבר לאורו הגדול, שמחיה את העולם היהודי עד היום הזה.

  שלחן שבת

ההבדל בין 'תורה' לבין 'חוכמה'

חז"ל עמדו על ההבדל בין התורה לבין חוכמות אחרות ואמרו: "יש חכמה בגויים – תאמין; יש תורה בגויים – אל תאמין" (איכה רבה ב, יג). כוונתם ב'חוכמה' היא לחוכמה אמיתית, שיש מקום להקביל אותה לתורה, ואף־על־פי־כן זו איננה 'תורה' אלא 'חוכמה' בלבד.

לכאורה, איזה מקום יש לומר שלגויים יש 'תורה'? הלוא כל אחד יודע שהתורה ניתנה לבני ישראל דווקא, כפי שאנו מברכים: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", ובפרט לפי סיפור חז"ל ש"החזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה".

פלא שמבינים

במבט שטחי, ההבדל בין חוכמה לתורה הוא שחוכמה כוללת גם רעיונות הגיוניים המתקבלים על הדעת, ולעומתה בתורה לומדים גם עניינים שאינם מתחייבים על-פי השכל. לכן הבסיס לקבלת התורה הייתה ההצהרה של בני ישראל 'נעשה ונשמע', קבלת עול קודם ההבנה.

אכן, התורה נלמדת בשכל הגשמי, אבל יהודי יודע שלא מוכרחים להבין כל דבר. גם אם אין הוא מבין, אין בכך סתירה או מניעה לעבודת ה'. אין פלא שנברא אינו מבין את חוכמתו של הבורא. להפך, הפלא הוא שיש דברים שהבורא גילה לנו את טעמיהם!

היגיון נגדי

לאמיתו של דבר, החידוש ב'תורה' לעומת 'חוכמה' איננו רק בהיבט העל־שכלי שבתורה, אלא גם בתחומים המובנים בשכל. למשל, מצוות כיבוד אב ואם מתבקשת גם מבחינה הגיונית – על האדם להכיר טובה להוריו, שגידלו אותו, ולכבדם. ועם זה, השכל איננו יכול לכפות זאת על האדם, כי האדם יכול תמיד להציג טענות נגדיות ולמצוא היגיון משלו בהתנהגות הפוכה.

לעומת זה, תורה היא מלשון 'הוראה'. הציות לתורה אינו ניתן לערעור. התורה איננה רק עניין שכלי, אלא היא מורה את דרכו של היהודי בחיי היום־יום ומבוססת על קבלת עול – "נעשה ונשמע".

בחירה נכונה

ההבדל בין 'חוכמה' ל'תורה' צריך להנחות כל הורה בבחירת מוסד הלימודים של ילדיו. בעבר, כאשר הורים שלחו את ילדם ל'מלמד' לקנות שם ידע, את ה'חוכמה' שבתורה, בלימוד מקרא, משנה וגמרא, ואילו את ה'תורה' שבתורה – את ההכרה שאין זו חוכמה בלבד אלא הדרכה כיצד להתנהג בפועל – ינק בביתו, מהחינוך שקיבל מהוריו.

בימינו לא תמיד אפשר לסמוך על החינוך שהילד מקבל בבית. לכן צריך לבחור מוסד לימודים ערכי, המחנך את התלמידים שהתורה איננה 'חוכמה' בלבד אלא בעיקר 'תורה'. לימוד התורה איננו יכול להיחשב כעוד 'מקצוע', אלא חובה להטמיע גם את ה'תורה' – יראת שמיים והבנה שהתורה יקרה מכל סחורה. או־אז נזכה שאכן יתקיים "בנינו ערבים בעדנו".

(תורת מנחם, כרך עו, עמ' 256)

  מן המעיין

חג השבועות

הפקר למעליותא

"ויחנו במדבר" (שמות יט,ב). המדבר הוא מקום הפקר. ב'ויחנו במדבר' התורה רומזת, כי לאחר שבני ישראל עשו תשובה, עשו עצמם כהפקר, כאשר כל אחד ואחד מקבל עליו להיות מוכן תמיד למסור את נפשו על ענייני התורה ומצוותיה.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

נגד מה שנדמה ל'הר'

"ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט,ב). יש דברים שנדמה לאדם כי הם 'הר', שקשה לעלות עליו. כגון האומר: הרי אני כל-כך עסוק, וכיצד אוכל לקבוע עיתים לתורה? על כך נאמר "נגד ההר" – נגד מה שנדמה לכם כהר, צריך להיות "וייחן שם ישראל" – כולם צריכים להתחזק 'כאיש אחד בלב אחד'.

(ספר השיחות תרצ"ו)

הר כגיגית

מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: "אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם".

(שבת פח)

מחויבות לעד

התוספות מקשים, למה היה צורך בכפייה, בשעה שבני ישראל הקדימו נעשה לנשמע? אלא כדי שלא יאמרו ישראל בזמן מן הזמנים שיש חס ושלום אפשרות לפרוק את עול התורה, בטענה – מרצוננו קיבלנו אותה ומרצוננו אנו מחזירים אותה. לכן כפו עליהם את ההר, להראות שההתחייבות שלרגלי הר סיני בעינה ובתוקפה עומדת לעולם ועד.

(מהר"ל)

עשרת הדיברות לכול

לומדים ואנשי מעלה התכוננו למעמד הר סיני, ובאו לשמוע מפי הגבורה עניינים רמים ונשגבים, ומייד אמרו נעשה ונשמע. אבל כששמעו 'לא תרצח', 'לא תנאף', 'לא תגנוב', נרתעו לאחוריהם. זה עניין לאנשים גסים ופשוטים, להמוני העם, חשבו בליבם. לכן כפו עליהם את ההר, שגם הם ישמעו את כל הדיברות, שאין לך בן-אדם שלא יהיה עלול להיכשל בשמץ מכל זה.

(עיטורי תורה)

בלי מוחין דגדלות

ניטלו מהם מדריגות ומוחין דגדלות, עד שנשארו כפופים בדרגה התחתונה, למטה, תחת ההר. ההר היה כמו מסך ברזל בינם לבין שכינת הכבוד, כדי שקבלת התורה תימשך לנצח, לעולם ועד, אפילו כשיהיו בתכלית השפלות, כשם שהייתה הקבלה בהר סיני בהיותם במצב שפל.

(שם משמואל)

מסך עשן

"והר סיני עשן כולו" (שמות יט,יח). העשן נועד להסתיר מעיני האומות את המחזה של מתן תורה, כי מגודל הקנאה והשנאה היו יכולים לתת עין רעה בישראל, והיה יוצא קטרוג גדול על-ידי כך. לכן בא העשן לסמא את עיניהם, שלא יראו את המעמד המפואר. וכמו-כן סנוור העשן את עינו הרעה של בלעם הרשע, שבאו אליו אומות העולם לשאול על הרעש הגדול שנעשה בעולם.

(חידושי הרי"ם)

אך טוב לישראל

עשרת הדיברות מתחילים באל"ף ומסתיימים בכ"ף. זהו "אך טוב לישראל". ויש בהם תר"ך אותיות, כנגד תרי"ג מצוות ושבע מצוות בני נח, וסימנן 'כתר' תורה.

(בעל הטורים)

  אמרת השבוע

שעה של מי

בחג השבועות תרפ"ב הכריזו אנשי ה'יבסקצייה' בעיר הומל שברוסיה הלבנה על אסיפה שבה יוכרע גורל תלמודי התורה. מודעות גדולות קראו לקהל הרחב להשתתף באסיפה, ולהכריע אם לסגור את מוסדות החינוך.

בבוא העת באו לאסיפה יהודים יראי שמיים רבים, עד שהקומוניסטים חשו עצמם במיעוט. כדי להפגין את כוחם עלו לבימה עשרה נושאי נשק. הכינוס נפתח בדברי ראש מחלקת התרבות המחוזית, צעיר יהודי, שכמובן דרש לסגור את החדרים.

אחריו עלה רב העיר, רבי רפאל-מרדכי ברישנסקי, והשיב על הטענות בטוב טעם. כעבור כמה דקות התבקש הרב לרדת מהבימה. "זמנך תם", אמר לו המנחה. הרב מיהר לסיים את נאומו והפטיר לעבר ה'יבסקצים': "שעתכם בקושי התחילה וכבר היא מגיעה לקיצה".

  גאולהפדיה

בין תלמוד למעשה

מהפך לעתיד. הגמרא (קידושין מ,ב) מספרת על דיון שהיה בעליית בית-נתזה בלוד, ששם הסבו רבי טרפון וזקנים, בשאלה: "תלמוד גדול או מעשה גדול?". כלומר, מה גדול ממה – הלימוד או המעשה. "נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול. נענה רבי עקיבא ואמר: תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה".

פנימיות התורה מגלה (אור התורה תחילת פרשת ויגש ועוד) שעדיפות זו, שיש ללימוד לעומת המעשה, היא בזמן הזה בלבד, ואילו לעתיד לבוא, בזמן הגאולה, יתהפכו הדברים – המעשה יהיה גדול מהלימוד.

כיום אנו זקוקים ללימוד כדי לדעת מה מותר ומה אסור. מי שאינו לומד, אינו יכול לקיים ועלול להיכשל באיסורים מאיסורים שונים. ואולם בזמן הגאולה תשתנה מציאות העולם, עד שהיא עצמה תזהיר אותנו מפני דבר אסור. כשם שכיום חום האש מזהיר מפני הכנסת היד לתוכה, וטעמו המר של יָרָק רע מזהיר מפני אכילתו, כך בזמן הגאולה, כשהעולם כולו יזדכך ויתעלה, יזהיר אותנו העולם עצמו מפני איסורי התורה.

וכך נאמר במדרש (תהילים עג בסופו ועוד): "בעולם הזה אדם לוקט תאנה בשבת, אין התאנה אומרת לו כלום. אבל לעתיד לבוא היא צוֹוחת ואומרת – שבת הוא!". המדרש מביא עוד כמה דוגמאות, כדי להמחיש את מצב הדברים המופלא שיחול באותם ימים – המציאות הגשמית עצמה תזהיר אותנו מפני איסורי התורה.

לכן יגבר יתרונו של המעשה על הלימוד, כשם שיש יתרון ללימוד מעשי על לימוד תאורטי. על-ידי שיהודי יעסוק בקיום המצוות הוא ילמד מהניסיון את כל הלכות התורה, ביתר עמקות ויסודיות משילמד אותן על-ידי הלימוד עצמו.

יתרון הגשמיות. ביתר עמקות מוסבר הדבר על-פי הידוע, שבזמן הגאולה תתגלה מעלתה של הגשמיות. כיום הרוחניות ניצבת למעלה מהגשמיות, ותפקידה של הרוחניות לזכך את המציאות הגשמית ולעדן אותה. ואולם בזמן הגאולה תתגלה הפנימיות של המציאות הגשמית, שדווקא בה חבוי הכוח האין-סופי של הקב"ה בכבודו ובעצמו.

לכן כיום יש יתרון ללימוד (הרוחני) על המעשה (הגשמי), אולם בזמן הגאולה, כאשר המציאות הגשמית תזדכך ותחדל מלהסתיר את האמת הפנימית שבה, הרי דווקא על-ידי המצוות המעשיות יוכל יהודי להגיע לדרגות עליונות של התקשרות ודבקות בקב"ה, יותר משישיג על-ידי לימוד התורה. לכן אז יהיה "מעשה גדול" (להרחבה: לקוטי שיחות, כרך כה, עמ' 263. ועוד).

  מעשה שהיה

המעצור עלה בלהבות

"חמי לעתיד התפעל מאוד. הוא התהלך בחדר הלוך ושוב, שקוע בהרהורים, עצר ליד החלון, ספק את כפיו וקרא בהתפעלות: הפלא ופלא!"

"ואולי נלך אל הבעל-שם-טוב?", הציעה האישה, ודמעה נשרה על לחייה. "בשום אופן לא!", הזדעק הבעל, "זו אינה דרכנו". ואולם רבי אלכסנדר-סנדר שור, בעל 'תבואות שור', תמך בדעתה דווקא. "אם רבנו סובר שנכון הדבר – נלך אל הבעש"ט", התרכך הבעל.

רבי אלכסנדר הכיר היטב את בני הזוג. חמש-עשרה שנים קודם לכן הופיע באולם הישיבה שבראשה עמד יהודי תלמיד-חכם ועשיר מופלג, וביקש חתן כליל המעלות לבתו. רבי אלכסנדר הציע לו את בחיר תלמידיו. השידוך עלה יפה, ובני הזוג נישאו וחיו באושר.

אלא שהשנים חלפו ועדיין לא נפקדו בזרע של קיימא. כעבור עשר שנים אמר הבעל לזוגתו: "על-פי התורה עליי לתת לך גט, אך מאחר שבאנו בקשרי השידוכים בעצת רבי ומורי, נלך אליו ונשאל את פיו".

רבי אלכסנדר שמע בצער על כאבם של בני הזוג ושקע בהרהורים. "המתינו עוד חמש שנים", פסק, "ואני מברך אתכם שישועתכם תבוא במהרה".

חלפו עוד חמש שנים, ובני הזוג עדיין לא נושעו. הם נסעו שוב אל ה'תבואות שור' ושאלו מה עליהם לעשות כעת.

כשהציעה האישה ללכת אל הבעש"ט תמך רבי אלכסנדר בהצעתה. "לכו אל הבעש"ט ובקשו את ברכתו", אמר.

האברך עשה כהוראת רבו, נסע למז'יבוז', אל הבעש"ט, ושטח לפניו את מצוקתו. פני הבעש"ט הרצינו. "חזור לעירך ועלה לעליית הגג שבבית חותנך. את מה שתמצא שם הבא אליי", הורה.

האברך עשה כדבריו, ועלה לעליית הגג של חותנו, שנפטר בינתיים לבית עולמו. שעה ארוכה חיפש, עד שלבסוף מצא תכריך עטוף בסחבות. הוא תהה אם לכך התכוון הבעש"ט, אך החליט ליטול אותו עימו ושב למז'יבוז'.

כשהתקרב האברך אל בית הבעש"ט יצא הבעש"ט החוצה והורה לו שלא להיכנס עם התכריך לביתו. "הדלק מדורה גדולה והשלך את התכריך לתוך הלהבות", הורה לו. "עליך להשגיח היטב שהכול יישרף ויתכּלה לחלוטין".

האברך מילא את ההוראה. אך כשהשליך את התכריך לאש הבחין פתאום כי בתוכו היו טבעת זהב ודף נייר בלוי. נדרש זמן רב עד שהאש המסה את הטבעת והשמידה אותה לחלוטין.

כשהסתיימה המלאכה שב האברך אל הבעש"ט, והצדיק הודיע לו: "כעת חיה ייוולד לכם בן". ואכן, בדיוק כעבור שנה נולד בן לבני הזוג.

האב המאושר יצא מייד למז'יבוז', לכבד את הבעש"ט בסנדקאות. פניו של הבעש"ט נהרו למשמע הבשורה, אך על ההזמנה השיב: "סע אל רבך, רבי אלכסנדר, וכבד אותו בסנדקאות".

האברך עשה כמצוותו, אלא שרבי אלכסנדר התנה זאת בכך שישמע מפי הבעש"ט את פשרו של המעשה שעל-ידו התגלגלה הישועה. הבעש"ט הסכים לכך והודיע שביום הברית יספר את הסיפור.

השמועה שבברית המילה ישתתף הבעש"ט עשתה לה כנפיים במהירות, והמונים נהרו לראותו ולקבל את ברכתו. האברך המאושר הכין סעודה כיד המלך, וקיבל את הצדיקים בכבוד גדול.

לאחר הסעודה לקח הבעש"ט את רבי אלכסנדר ואבי הבן לחדר צדדי. "תאר לי כיצד יצא השידוך שלך אל הפועל", ביקש מהאברך.

אבי הבן סיפר: "בטרם לקחני חמי לחתן שוחח איתי ארוכות בלימוד. השמעתי לפניו כמה מחידושיי, אך הוא הפריך אותם בקלות, זה אחר זה. לבסוף הרציתי לפניו חידוש נפלא, וחמי לעתיד התפעל מאוד. הוא התהלך בחדר הלוך ושוב, שקוע בהרהורים, עצר ליד החלון, ספק את כפיו וקרא בהתפעלות: 'הפלא ופלא!'. הוא הושיט לי את ידו, בירכני במזל טוב, ולקחני לחתן לבתו".

"אתה זוכר מה עוד אירע באותו יום?", שאל הבעש"ט.

"כן, אני זוכר שזה היה יום חגם של הגויים", השיב האברך. "בדיוק באותם רגעים עברה ברחוב תהלוכת חוגגים וחפצי דת נוצריים בידיהם".

"כעת אשלים לכם את התמונה", אמר הבעש"ט. "כאשר חותנך עמד ליד החלון וקרא את קריאת ההתפעלות, עברה מול הבית אותה תהלוכה. הצועדים סברו שהתכוון לשבח את צלמיהם, והתרגשו לראות יהודי מכובד מגיב כך.

"למחרת בא הכומר אל ביתו, הביע את רגשי תודתו על דברי השבח, ולאות הוקרה נתן לו טבעת זהב שהייתה ענודה באצבעו של הפסל, וצירף מכתב הוקרה.

"חותנך בא במבוכה. הוא חשש להשליך את הטבעת, שמא יבואו לדרוש אחריה, אך לא רצה להשאיר אותה בביתו. לכן החליט לעטוף אותה ולהטמינה בעליית הגג.

"מכיוון שהשידוך שלכם נכרך בחילול השם, נגזר עליו שיתבטל, אך מפני כבודו של רבי אלכסנדר ורחמי שמיים על בני הזוג שלא חטאו, התבטלה הגזירה, ונפסק לפי שעה שבני הזוג יישארו חשוכי ילדים, עד שיתוקן אותו עוון.

"כאשר ביערת את הטבעת והמכתב", סיים הבעש"ט, "התבטלה הגזירה והתברכתם בזרע של קיימא".

(על-פי 'שמלה חדשה ותבואות שור' המבואר)

  רציתי לשאול

עם הרב משה ששונקין

מנהל בית חב"ד במטולה

מה עושים כדי שמשתתפי שיעור תורה יתמידו לבוא וללמוד לאורך זמן?

חז"ל מורים ליהודי לקבוע עיתים לתורה. עצם המושג 'קביעת עיתים' משמעותו שזמני הלימוד צריכים להיות קבועים ומוצקים, כמו בית קבע.

כדי ששיעור תורה יתקיים, צריכים המשתתפים להחליט שהם באים לשיעור לא רק 'כשמתאפשר' או כשאינם עייפים ואין להם עיסוקים אחרים, אלא השיעור צריך להיות קבוע, כמו פגישה חשובה שאין מזיזים אותה.

רבי עקיבא המשיל את חיוניות לימוד התורה למים החיוניים לחייו של דג. כשם שדג אינו יכול להתקיים בלי מים, כך יהודי אינו יכול לחיות כיהודי בלי חיבור קבוע לתורה. הפנמה של המשל הזה תדחה את התירוצים מסוג 'אין לי זמן'. לאכול יש לך זמן, כי אתה מבין שאתה חייב לאכול. גם ללמוד תורה אתה חייב, כי בלעדיה הנשמה שלך נשארת רעבה ותשושה!

תחושת המחויבות הזאת היא הבסיס לקיומו של השיעור, וגם בכך לא דיי, אלא כל שיעור דורש תחזוקה. אם מישהו מהמשתתפים נעדר, צריכים המשתתפים האחרים לדרבן אותו לחזור ולבוא. המשתתפים גם צריכים לנסות לצרף עוד חברים, וכך השיעור גדל ומתחזק.

כחלק מה'קביעות' יש לנטרל הפרעות שעלולות להסיח את הדעת מההתרכזות בשיעור. הרבי מליובאוויטש הדריך אנשים להתייחס לטלפון בעת השיעור כאילו עכשיו שבת. בעת השיעור יש לכבות את המכשיר או להעבירו למצב טיסה, ואז הראש יכול להיות פנוי ללימוד.

לעיתים שיעור קבוע מתחיל לדעוך בשל תחושת המשתתפים שהשיעור מיצה את עצמו. מוסר השיעור צריך להיות ער לתחושות האלה, לרענן את החומרים הנלמדים ולהתכונן לשיעור בצורה שתעניין את השומעים.

  פינת ההלכה ומנהג

שבועות בערב שבת

שאלה: מה הן ההלכות המיוחדות כשחג השבועות חל בערב שבת קודש?

תשובה: ראשית, קביעות זו מעוררת שאלה בעניין בישול ועשיית מלאכות אחרות בחג לצורך השבת. כידוע, מותר לבשל ולהכין אוכל בחג לצורך החג, אבל לא לצורך יום אחר, אפילו הוא שבת. לכן תיקנו חז"ל את התקנה הנקראת 'עירוב תבשילין', שעיקרה הכנת תבשיל מיוחד מערב החג לצורך השבת, ועל-ידי כך מותר להוסיף לבשל, להדליק נרות וכו' גם בחג לצורך השבת, וכך גם ידאגו להכין מנה יפה לשבת.

וכך עושים זאת:

בערב החג (יום חמישי) לוקחים תבשיל (כגון בשר או דג) בגודל 'כזית' (נפח 27 סמ"ק לפחות), וכן חלה או לחמנייה. מניחים אותם בצד, ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב", ומוסיפים: "בעירוב הזה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת". את הלחם והתבשיל יש לשמור במקרר לפחות עד שמסיימים את כל ההכנות לשבת שנעשות בחג.

רב העיר או הקהילה נוהג לזַכות את עירובו (על-ידי אדם אחר) לכל מי ששכח לעשות 'עירוב', אבל זה מועיל רק למי ששכח או לא ידע. מי שידע וזכר, אלא שהתעצל וסמך על עירובו של הרב, עליו לשאול רב מוסמך כיצד לנהוג.

ה'עירוב' מאפשר לעשות רק מלאכות שאפשר, אם רוצים, ליהנות מהן בחג עצמו, אבל אין הוא מתיר להתחיל בישול בערב שבת בסוף היום.

הנוהגים לאכול סעודה חלבית אחרי תפילת מוסף, ולאחר זמן סעודה בשרית (שהיא חובה ביום החג) – ייזהרו שלא להתחיל באכילתה מתחילת 'השעה העשירית' (16:10 בערך), כדי שיאכלו את סעודת שבת לתיאבון.

מקורות: שו"ע, נו"כ ושו"ע אדמו"ר הזקן סימן תקג, תקכז (וראה בשו"ע ס"ז ומשנ"ב, ובשו"ע אדמו"ר הזקן סי"ד, ובקו"א להל' שחיטה שלו סי' ב סוף ס"ק ה). רמ"א סי' תצד ס"ג ונו"כ. שו"ע אדה"ז סט"ז, סי"ח וסי' רמט ס"ז-ט.

  חיים יהודיים

הילד האוקראיני גילה את היהדות

"היו לנו לא מעט תקריות עם אנטישמים, אבל ההתנכלויות פסקו. בכל מקום הצבנו חברים שלנו לשמור על בתי הכנסת ועל היהודים"

כשמאיר פבלובסקי נשאל על הרגע שבו גילה את היהדות, הוא צוחק. שמו היה פיליפ, ילד אוקראיני, שנולד במשפחה לא-יהודית. "מאז שאני זוכר את עצמי, בכיתה א, נהגתי לצייר מגן דוד", הוא מספר. "לא יודע איפה ראיתי את הסמל הזה, שגרם לי להתחבר אליו, אבל אני זוכר שיום אחד ראיתי בסרט מגן דוד על ארון קבורה, ושאלתי את אימי מה זה. היא ענתה: 'זה סמל של יהודים'. מאז ידעתי שהסמל שאני מרבה לצייר שייך ליהודים. אימי שומרת בביתה עד היום את המחברות שלי עם ציורי המגן דוד".

ההמשך היה מפתיע לא פחות. "כשהייתי בן תשע", מוסיף מאיר ומספר, "התהלכתי ב'שוק הפשפשים' המקומי וראיתי אישה מוֹכרת ספר ועליו מגן דוד. רצתי הביתה, לקחתי את המטבעות שהיו לי, וקניתי את הספר. התברר שזה היה ספר לימוד של השפה העברית. סחבתי את הספר הזה לכל מקום, עד שלמדתי אלף וחמש-מאות מילים בשפה שלא היה לי שום מושג עם מי אוכל לדבר אותה"...

קשר דמים

מאיר (38), תושב ירושלים, יושב במשרדו, בארגון 'משפחה אחת', הפועל עם משפחות נפגעי פעולות איבה. יש לו קשר קרוב, קרוב מאוד, לפעולות איבה. הוא נפצע אנושות בפיגוע דקירה בקריית ארבע, בחג הסוכות תשע"ו (2015). הפציעות היו קשות. "התחלתי לרוץ כשהמחבל מוסיף לדקור אותי. אלה רגעים שאתה לא יכול לשכוח".

בנס גדול, חייו ניתנו לו במתנה. "אני מרגיש זכות גדולה להיות בקשר דמים עם האדמה הזאת, עם העם היהודי", אומר מאיר. "כמי שנולד רחוק מיהדות – ופתאום אתה שוכב פצוע ומדמם וצועק 'שמע ישראל', זה אירוע מכונן בעבורי. באותם רגעים חשבתי על הזכות שנפלה בחלקי למות על קידוש השם".


חיבור ליהדות. שאלתי את אימי מה זה. היא ענתה: 'זה סמל של יהודים'

ההתרגשות של הברית

אנחנו שבים לסיפור התקרבותו ליהדות: "אחרי שלמדתי עברית עם עצמי, יום אחד עברתי ברחוב בעירי, זפוריז'יה, וראיתי שלט 'בית כנסת'. כבר ידעתי לקרוא עברית. נכנסתי פנימה, ניגשתי לספרייה והתחלתי לקרוא ספרים. ראיתי שם ספר של הרב חיים סבתו, שתורגם לרוסית. הספר ריגש אותי והשפיע עליי מאוד. ככל שקראתי יותר, נמשכתי יותר ליהדות. מעת לעת הייתי גם מתנדב בעניינים הקשורים לבית הכנסת".

גם כשגויס לצבא האוקראיני הוסיף לגשת לבתי כנסת במדינה, לקרוא, ללמוד, להתעניין, עד שנכנס למסלול רציני של לימוד, בהליך גיור. "לא אשכח את היום שבו ישבתי בבית הכנסת לבד, ורב הקהילה נכנס פתאום ואמר לי: 'נראה לי שאתה מוכן. מחר נעבור ברית מילה'. למחרת זכיתי להיכנס בבריתו של אברהם אבינו בידי מוהל של 'ברית יוסף יצחק' שבא במיוחד בטיסה. בחרתי לעצמי את השם מאיר-יצחק".


מרגיש זכות.
"קשר דם עם האדמה הזאת"

צריך לחפש את האמת

באותם ימים, לפני יותר מעשרים שנה, בתי כנסת באוקראינה סבלו מהצקות של אנטישמים. מאיר, בעל הניסיון הצבאי, גייס כמה מחבריו, והקים קבוצת הגנה פרטית לשמירה על בתי הכנסת. "היו לנו לא מעט תקריות עם אנטישמים, אבל לבסוף ההתנכלויות פסקו. בכל מקום הצבנו חברים שלנו לשמור על בתי הכנסת ועל היהודים", הוא אומר בגאווה.

מאיר חש קשר מיוחד לחג השבועות, חג הגירות. "כל אדם צריך לחפש את האמת", הוא מסכם. "וכשאדם מנסה להבין באמת, מישהו מלמעלה מוביל אותו ליהדות. זה בדיוק מה שקרה לי. רק ביהדות מוצאים את האמת".


קבוצת הגנה.
"הצבנו חברים לשמור על בתי הכנסת"


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)