עם הרב יוסי בקרמן, מנהל בית חב"ד גבעתיים
איך אפשר לצפות באמת לביאת המשיח כאשר עובר עוד יום ועוד יום ועדיין לא בא?
באמת לא קל לשמור על ציפייה דרוכה לגאולה בשעה שעוברים ימים ושנים ועדיין הגאולה מתמהמהת. טבעם של בני-אדם במצבים כאלה להוריד את רמת הציפייה, כדי למעט את האכזבה.
אבל יהודי נדרש לצפות לגאולה למרות הכול. חכמינו אומרים שזו אחת השאלות שאדם נשאל בבואו לעולם האמת – "ציפית לישועה?". שלוש פעמים ביום אנחנו אומרים בתפילה "לישועתך קיווינו כל היום". הדגש כאן הוא שהציפייה איננה בכל יום בלבד, אלא 'כל היום' – בכל רגע ורגע של היום.
אנשים שואלים אותי פעמים רבות: נו, איפה הגאולה? איפה המשיח? ואני משיב שהגאולה נמשלה ללידה. לעיתים קורה שהלידה מתעכבת. האם משום כך יפסיקו לצפות לה? להפך, כל יום שעובר מגביר את הציפייה שהיום זה יקרה.
אין לנו ספק שהגאולה תבוא. השנים שחלפו דווקא מחזקות בליבנו את הציפייה שעכשיו היא קרובה מאוד, ולכן צריך להעצים עוד יותר את האמונה בגאולה ואת הציפייה לקראתה.
אבל באמת זו עבודה, כי בדרך הטבע הציפייה נחלשת. עלינו ללבות אותה, כשם שמלבים מדורה – מכניסים לתוכה כל הזמן עוד ועוד חומרי בעירה.
צריך לדבר על האמונה בגאולה, בבחינת "האמנתי – כי אדבר": כשמדברים על זה, האמונה מתחזקת. צריך ללמוד מהי הגאולה, ואז חיים יותר את הנושא. וכמובן, שיחותיו של הרבי מליובאוויטש מלאות אמונה לוהטת בגאולה הקרובה, ומי שלומד אותן סופג את הלהט וההתלהבות.
החג האחרון של פסח הוא עת רצון מיוחדת, ובמיוחד ב'סעודת משיח', בסוף החג. זה הזמן להגביר את הציפייה, בתקווה שנזכה לגאולה השלמה כבר בחג הזה! | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
