בנים למקום
קריעת ים סוף מבטאת את היותנו בנים לה'. כי כדברי חז"ל, התעורר קטרוג גדול על-ידי שרו של מצרים שטען: הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. ובגמרא (סנהדרין צח,ב) נאמר שהקב"ה אמר "הללו מעשי ידיי והללו מעשי ידיי, היאך אאבד אלו מפני אלו". לבני ישראל לא הייתה זכות מצד מעשיהם, וההצלה הייתה מפני היותם בנים למקום.
(חידושי הרי"ם)
נושע עימנו
"ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים" (שמות יד,ל). אמרו חז"ל שהקב"ה נושע כביכול עִם ישראל, היינו שבשעת קריעת הים נודע שם ה' בעולם. זהו שנאמר "אשירה לה'", היינו שאני שר על הישועה של הקב"ה כביכול.
(אור התורה)
לשיר כך תמיד
"אז ישיר... ויאמרו לאמר" (שמות טו,א). כששרו על הים בשמחה והתלהבות — "ויאמרו" – בליבם התפללו, "לאמר" – שיאמרו תמיד את השירה הזאת באותו הלהט ובאותה ההתלהבות כמו בשעת קריעת ים סוף. על דרך שפירשתי את הפסוק "מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת": "ועשית" – באותו רצון וחשק, "כאשר נדרת" – שהיה לך בשעת הנדר.
(תפארת שלמה)
שירת העתיד
"שר לא נאמר אלא ישיר" (סנהדרין צא,ב). "שר" – שירה על העבר בלבד – "לא נאמר", אלא "ישיר" – העיקר הוא שירת השמחה בעתיד, והתקווה לניסים שלעתיד לבוא.
(רבי משה מקוברין)
צרה לטובה
"ויהי לי לישועה" (שמות טו,ב). כל מקום שנאמר 'ויהי' אינו אלא צרה. משל לאחד שהיה צריך לנסוע באונייה וחלה ולא היה יכול להפליג ונצטער צער רב. לסוף התברר שהדבר היה לטובתו, שכן האונייה טבעה. זו כוונת הכתוב : "ויהי" – הצרה הזאת, צרת הסבל הקשה במצרים, "לי לישועה" – שעל-ידי קושי השעבוד נגאלו קודם הזמן.
(המגיד מדובנה)
לשיר אחרי סטירה
"ביקש נבוכדנצר לומר שירה, בא מלאך וסטרו על פיו" (סנהדרין צב,ב). כך אמרו לו: אתה מבקש לומר שירה כשהכתר על ראשך? כדאי לשמוע איך תאמר שירה אחרי סטירת לחי. הרי לך סטירה ועכשיו אמור שירה!
(רבי מנחם-מענדל מקוצק)
פעל התקרבות
"ופרעה הקריב" (שמות יד,י). לא נאמר 'קרב' אלא 'הקריב'. המדרש אומר שיש כאן רמז שפרעה פעל על בני ישראל שיתקרבו אל ה', וכמו שנאמר בהמשך "ויצעקו בני ישראל אל ה'". גלות מצרים וקריעת ים סוף היו הכנה למתן תורה, והסבל שסבלו בני ישראל גרם להם לצעוק אל ה' ולהתקרב אליו.
(ספר המאמרים ת"ש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
