מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1837 - כל המדורים ברצף
	להסיר את התחפושות
	חדש על המדף
	מה מסתתר מאחורי האפר
	אש התמיד
	עצה ותחבולה
	קרבנות בזמן הגאולה
	אור במנהרה החשוכה
	בלי תחפושות, עם 'דמי פורים'
	צליית כבד מהקפאה
	רציתי לשאול

קָרְבָּנוֹת. בביאת המשיח תתחדש עבודת הקרבנות. כך הרמב"ם (בתחילת פרק יא מהלכות מלכים) מגדיר את תפקידו של המלך המשיח: "המלך המשיח... בונה מקדש, ומקבץ נידחי ישראל.  וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם:  מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצוותן האמורה בתורה".

יתרה מזו: בזמן הגאולה תהיה הקרבת הקרבנות בתכלית השלמות, ועל כך אנו אומרים בתפילות המוספים: "ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו... כמצוות רצונך", היינו שרק אז תהיה עבודת הקרבנות בשלמות הראויה. מבואר בתורת החסידות (תורת מנחם, כרך ג, עמ' 233) "שעיקר מעלת הקרבנות תהיה לעתיד לבוא, משום שאז תהיה העבודה כמו בגן עדן לפני החטא". בהמשך מבואר עוד יותר – "שמעלת הקרבנות דלעתיד היא לא רק על הקרבנות דזמן בית ראשון ושני, אלא שאז דווקא תהיה המעלה הכי נפלאה שבקרבנות, למעלה גם מהקרבנות שבגן עדן".

אמנם אמרו חז"ל (ויקרא רבה פרשה טז,ז) "לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל", אבל הכוונה בביטול הקרבנות – לקרבנות היחיד. "כי קרבנות היחיד הם קרבנות הבאים לכפר על חטא, כמו חטאת ואשם; ואפילו עולה, שגם היא מכפרת על הרהור הלב, ומכפרת גם על עשה. וכיוון שלעתיד לבוא כתיב 'את רוח הטומאה אעביר מן הארץ', אזיי יתבטלו כל קרבנות אלו" (תורת מנחם, כרך יח, עמ' 248).

קָרְבַּן תּוֹדָה. אף-על-פי שלעתיד לבוא יתבטלו קרבנות היחיד, בכל-זאת קרבן תודה לא יתבטל. זה גם יהיה הקרבן הראשון שכל יהודי יביא בבוא הגאולה – מתן תודה לקב"ה על היציאה מהגלות לגאולה. כך הרד"ק מפרש את הפסוק "אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹקִים בְּשִׁיר, וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה": "אהללה – כשתוציאני מן הגלות, מהשפלות שאני בו; בתודה – שאודה חסדו ואקריב לפניו קרבן תודה". גם בפיוט 'מעוז צור ישועתי' נאמר "תיכון בית תפילתי, ושם תודה נזבח".

וכך הרבי מליובאוויטש אומר (תורת מנחם תשנ"א, כרך ג, עמ' 367): "ושם מקריבים (לכל לראש) קרבן תודה על היציאה דכל בני ישראל ממאסר הגלות". ובהערה הוא מרחיב: "במכל שכן וקל וחומר מהיציאה ממאסר דאיש פרטי – 'ארבעה צריכין להודות יורדי הים... ומי שהיה חבוש בבית האסורים... יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם' (ברכות נד,ב), ועל אחת כמה וכמה היציאה דכל בני ישראל מהמאסר דכל ד' הגלויות לגאולה שאין אחריה גלות".

[ויש להעיר מדברי הרבי (לקוטי שיחות כרך יב, עמ' 26, הערה 36) שעל עצם היציאה מהגלות לא שייך חיוב של הבאת קרבן תודה מצד הגדר של 'חבוש בבית האסורים'. אלא הכוונה לקרבן תודה הבא כנדר ונדבה].