מושגים נוספים בנושא
	המבול
	מגדל בבל
	האבות
	אברהם, איש החסד
	יצחק, עבודת הגבורה
	יעקב, השלם באבות
	יעקב, מדת התפארת
	יהודה ויוסף, שתי הממלכות
	משה ואליהו
	חטא העגל
	מצוות מילה

על-פי הפתגם העממי, האמת אינה נמצאת בקצוות, אלא באמצע. הקיצוניות נתפסת כמגמה שלילית. "לך באמצע", אומרים האנשים. מהו אותו 'אמצע' כה מהולל? ה'אמצע' שהבריות מדברים עליה, אינו אלא סוג של פשרה, משהו פושר, לא חם ולא קר, מין ניסיון להלך בין הטיפות. האוּמנם זהו האידיאל?! וכי לא היינו מצפים מאדם לדבוק באמת בכל לבו ונפשו, בלי להתפשר ובלי להתחשב בדעת הסביבה?!

לאמיתו של דבר, ה'אמצע' של הבריות אינו אלא נוחות ופשרה עם האמת. אין זה ה'אמצע' של התורה. כשהתורה מדברת על 'אמצע', היא מתכוונת לדבר אחר לגמרי. יעקב, למשל, מייצג את ה'אמצע', את ה'קו האמצעי'. מידתו של אברהם אבינו היתה - חסד; מידתו של יצחק - גבורה; ואילו מידתו של יעקב היתה - תפארת, ה'קו האמצעי' המחבר את החסד והגבורה גם יחד.

אין מתנגדים

במדרש (ויקרא-רבה פל"ו) נאמר: "אברהם לא ניצל מכבשן-האש אלא בזכות יעקב. משל לאחד שהיה עומד ונידון לפני שילטון, ויצא דינו לפני שילטון לישרף. צפה אותו השילטון באצטרולוגים שלו וראה שעתיד להוליד בת שהיא נישאת למלך. אמר: כדאי הוא להינצל בזכות בתו, שהוא עתיד להוליד. כך אברהם - יצא דינו מלפני נמרוד לישרף, וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לצאת ממנו, אמר: כדאי הוא להינצל בזכות יעקב. הדא הוא דכתיב (ישעיה כט): כה אמר ה' אל בית יעקב, אשר פדה את אברהם".

בתורת החסידות מוסבר הדבר על-פי מידת התפארת, מידתו של יעקב, שבכוחה הוא 'פודה' את אברהם. מידתו של אברהם, כאמור, היא החסד. אך החסד כשלעצמו נמצא ב'מיצר', שכן מולו מתייצבת מידת הגבורה, שחוסמת ומגבילה אותו. למשל: איש החסד רוצה לתת לכולם, לטובים ולרעים, כי בעיניו הכול ראויים והכול טובים. אולם איש הגבורה קם ועוצר: לתת - רק לראויים ולטובים (ומכיוון שהוא קפדן וביקורתי ביותר, קשה מאוד להיות 'ראוי' לפי אמות-המידה שלו). נוצר אפוא מצב, שאיש החסד ואיש הגבורה מנטרלים זה את זה וחוסמים זה את זה.

מיהו המתיר את הסבך? מידת התפארת, שהיא גם מידת הרחמים. שלא כמידת החסד, מידת הרחמים אינה אומרת שהכול טובים וראויים; היא מסכימה שיש כאלה שלא מגיע להם. אבל היא אומרת: אף-על-פי-כן, צריך לרחם עליהם ולתת להם. מידת התפארת אינה עומדת בניגוד לא לחסד ולא לגבורה. היא גם לא מפשרת ביניהם. היא מקבלת במלואה את הביקורת והקפדנות של הגבורה, אלא שהיא מבקשת לנהוג במידת הרחמים ולתת גם למי שאינו ראוי (לא כמידת החסד, שבעיניה הכול ראויים). לכן נאמר על יעקב "אשר פדה את אברהם" - שכן במידת הרחמים שלו הוא 'פודה' ומשחרר את החסד מהקטרוג של מידת הגבורה.

אמת בלי פשרות

זו המשמעות של ה'אמצע', ה'קו האמצעי'. אין כאן פשרה והליכה 'בין הטיפות', אלא שילוב מופלא ומושלם של שני הצדדים. פשרה היא היפוכה של האמת, אך ה'קו האמצעי' הוא האמת השלמה, המחברת וממזגת בתוכה את השמאל והימין, בבחינת "עושה שלום במרומיו". זוהי מידתו של יעקב, ולכן נאמר עליו: "תיתן אמת ליעקב".

ה'קו האמצעי', מאחר שאין לו מתנגדים, הוא נצחי, בבחינת "נחלה בלי מצרים", כפי שהגמרא (שבת קיח,ב) אומרת על יעקב, שדווקא בו נאמר: "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה". זה גם הקשר בין יעקב לבית-המקדש השלישי: בית-המקדש הראשון והשני, שהיו כנגד אברהם ויצחק, חרבו, משום שביטאו רק צד אחד (חסד או גבורה), אבל בית-המקדש השלישי, שהוא כנגד יעקב, יעמוד לעד, כי כנגד מידתו, מידת התפארת, ה'קו האמצעי', אין שום מתנגדים ומפריעים.