מושגים נוספים בנושא
	המבול
	מגדל בבל
	האבות
	אברהם, איש החסד
	יצחק, עבודת הגבורה
	יעקב, השלם באבות
	יעקב, מדת התפארת
	יהודה ויוסף, שתי הממלכות
	משה ואליהו
	חטא העגל
	מצוות מילה

כאשר יש צורך להרים מישהו לדרגה גבוהה יותר, ניתן לעשות זאת בשתי דרכים: האחת - שזה שנמצא למעלה ימשוך אותו ויעלהו אליו; השנייה - לגרום לכך, שהתחתון עצמו, בכוחותיו-שלו, יעלה ויתרומם.

לכל אחת משתי הדרכים הללו יש יתרון. יתרונה של הדרך הראשונה, שהעלייה היא גדולה ועצומה. הואיל ועלייתו של התחתון נעשית בכוחו של העליון, יכול הוא בבת-אחת להגיע מהמקום הנמוך ביותר למקום העליון ביותר. בדרך השנייה העלייה היא איטית הרבה יותר וקשה הרבה יותר, הואיל והתחתון צריך לעלות בכוחותיו-שלו. לעומת זאת, כאשר התחתון עולה בעצמו, בכוחותיו-הוא - זו עלייה אמיתית ופנימית יותר, והוא עצמו מתעלה; ואילו כאשר העלייה נעשית בכוחו של העליון - אין היא משנה בהכרח את מהותו של התחתון, שהרי בעצם הוא נשאר במקומו, אלא שמישהו לקחו והעלהו למעלה.

חסד וגבורה

השפע האלוקי שמאיר בעולם יכול לבוא בשתי צורות כלליות: האחת, מה שתורת החסידות מכנה "המשכה מלמעלה למטה", והשנייה, מה שמכונה "העלאה מלמטה למעלה". הוא יכול לבוא כתוצאה מהתגלות גדולה שבאה מלמעלה, מהקב"ה, שמרוממת בבת-אחת את העולם לדרגה גבוהה יותר; והוא יכול לבוא כתוצאה מהזדככות עמוקה ופנימית של העולם עצמו, המשיר מעליו את ההסתרים השונים ומגלה את אור הקדושה שטמון בו.

שתי הדרכים הללו מיוצגות על-ידי אברהם אבינו ויצחק אבינו. אברהם עסק בגילוי אור אלוקי עליון בעולם - "ויטע אשל בבאר-שבע ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם". הוא היה בא אף "לערביים שמשתחווים לאבק רגליהם" ומגלה להם על מציאותו של בורא-העולם, באופן כזה שגם הם היו מתפעלים ונמשכים אחריו. זו היתה כל עבודתו בחייו - להביא לעולם אור אלוקי עליון, מלמעלה. הדבר גם תואם את מידתו העיקרית - מידת החסד - שעניינה הנתינה, הגילוי, השפע.

מידתו של יצחק היתה שונה. בעוד שעל אברהם נאמר: "אברהם אוהבי", הרי על יצחק נאמר: "ופחד יצחק". מידתו היתה הגבורה, שעניינה - ההתגברות מלמטה, עלייתו של התחתון. עבודתו הרוחנית התמקדה בהעלאתו של העולם התחתון, לא על-ידי שפע של גילוי אור אלוקי מלמעלה, אלא על-ידי זיכוך העולם וחשיפת הקדושה שקיימת בו עצמו.

חפירת בארות

פעולתו זו מוצאת את ביטויה בסיפור חפירת הבארות על-ידי יצחק. יצחק עשה בחייו דברים רבים ושונים, ועליהם לא מספרת לנו התורה. היא מספרת לנו דווקא על חפירת הבארות. מכאן, שהדבר משקף את מהות עבודתו של יצחק. חפירת באר משמעותה - שבאים למקום צחיח ויבש, ולא מביאים מים ממקום אחר, אלא מסירים את כל המחיצות וכל השכבות המסתירות, ומגלים את המים שקיימים במקום זה עצמו. על-ידי חפירת הבאר מגלים, שאותו מקום של יובש ושממה אוצר בתוכו ובפנימיותו מים חיים, שצריך רק לגלותם ולהוציאם. הדבר מסמל את קו-העבודה של מידת הגבורה - העלאתו של התחתון עצמו.

זו היתה דרך-פעולתו של יצחק אבינו - לגלות את הקדושה האלוקית שחבויה בעולם הגשמי עצמו. לאחר שאברהם האיר את העולם באור אלוקי נשגב מלמעלה, הגיע השלב שבו היה העולם צריך להתעלות ולהזדכך מלמטה, מתוכו עצמו. יצחק נאבק בהסתר שקיים בעולם, שמכסה על האמת האלוקית. הוא גם נלחם בכוחות הרע שקיימים בעולם, שניסו לסתום את הבארות שחפר - שניסו לחזור ולכסות על האמת האלוקית שגילה יצחק.

כולנו בני אברהם, יצחק ויעקב. אצל כל יהודי צריכים לבוא לידי ביטוי שני קווי-העבודה הללו. אין להסתפק בקדושה שניתנת מלמעלה, שבאה לידי ביטוי בעסק התורה, התפילה וקיום המצוות. יהודי גם צריך לגלות בכל דבר גשמי שקיים בעולם את הקדושה שחבויה בו-עצמו. ואת הכוח לכך הוא יורש מיצחק אבינו.