מושגים נוספים בנושא
	מרבים בשמחה
	נח מול אברהם
	הצומות שיהפכו למועדים
	זכור את אשר עשה לך עמלק
	המבול
	השבת
	גלות וגאולה
	מהות התורה
	האש שבוערת לעולם
	בריאת האדם
	מהי אמונה?
	תכלית הבריאה
	הבנה וביטול
	חסידות עכשיו!
	לא מבינים

אברהם יצחק ויעקב הם אבות האומה, שהורישו את המהות היהודית לכל יהודי, עד סוף כל הדורות. ירושה זו מתחלקת באופן כללי לשניים: א) עצם המהות היהודית, המשותפת לכל שלושת האבות, אם-כי כל אחד מהם תרם לה שלימות שונה; ב) המידה והתכונה הפרטית שבה הצטיין כל אחד מהאבות. ידוע שלכל אחד מהאבות היה קו-עבודה מיוחד לו, מידה שהיוותה את הציר המרכזי של עבודתו, ואף זה עובר בירושה לכל יהודי.

מידתו המיוחדת של אברהם אבינו היתה מידת החסד והאהבה. אברהם מכונה בפסוק "אברהם אוהבי", מפני שהאהבה (מידת החסד) היתה הקו השולט והמכריע באישיותו ובפעולותיו. מדרשי חז"ל מספרים בהרחבה על מידת חסדו המופלאה של אברהם אבינו, והוא מוגדר כ"איש הטוב והחסד בעצם", שנדיבותו היתה הן בממונו, הן בגופו, והן בנשמתו.

האיר את העולם

תורת החסידות מתמקדת יותר בצד הרוחני של החסד של אברהם אבינו. החסד מסמל את הנתינה, את השפע האלוקי שנובע מהקב"ה אל העולם. בכך התבטאה עבודתו הרוחנית של אברהם - הוא האיר את העולם באור האלוקי. עד אברהם אבינו היה העולם חשוך מבחינה רוחנית; לא האיר בו אור אלוקי (כמאמר המדרש: "עד אברהם היה העולם מתנהג באפילה, משבא אברהם התחיל להאיר"). עניינו של אברהם היה להוריד לעולם גילויים אלוקיים נעלים ביותר, שירוממו אותו מאפילתו.

דבר זה בא לידי ביטוי בכל מעשיו ופעולותיו של אברהם. תורת החסידות חושפת נקודה זו בכל סיפורי התורה אודות אברהם: מסעותיו, כריתת-הברית עם הקב"ה, הפרשה עם אבימלך, וכו'. נוסף לכך נאמר הדבר כמעט במפורש במקרא. על הפסוק: "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם", אומרת הגמרא (סוטה י,ב): "אל תקרי ויקרא אלא ויקריא. מלמד שהקריא הקב"ה לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב". כלומר, עבודתו של אברהם אבינו התבטאה בכך, שפירסם וגילה את שם ה' בעולם.

הרמב"ם מאריך (בתחילת הלכות עבודת כוכבים) על פעולתו של אברהם בפירסום שם ה' בעולם: "התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלו-ה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה (...) עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם". גם נאמר בספרים, שלאברהם היה כישרון-הסברה נפלא ביותר, והיה מסוגל להסביר רעיונות עמוקים ומופשטים בלשון פשוטה וברורה, שגם אנשים גסים ביותר, עד "ערביים שמשתחווים לאבק רגליהם", הבינו את דבריו.

חסד משולב

זה היה חסדו של אברהם אבינו - הוא הוריד לעולם גילויים אלוקיים נפלאים ורומם אותו מהאפילה הרוחנית ששררה בו. גם לפני אברהם היו צדיקים גדולים שגילו אור אלוקי בעולם. אולם יחודו של אברהם היה במה שמכונה 'התכללות'. לאמור: רק אצל אברהם אבינו נוצרה התמזגות והתכללות בין הקווים השונים, ואילו הצדיקים שחיו לפניו דבקו איש איש בקו-העבודה המיוחד שלו, מבלי לשלב את הדרכים האחרות בעבודת-ה'.

אברהם אבינו, למרות שהיה איש חסד בתכלית, ידע לשלב גם את המידה המנוגדת - מידת ה'גבורה' - במקרה הצורך. החסד לא היה אצלו מטרה, אלא אמצעי לפירסום של ה' בעולם. לכן מספר המדרש, שכאשר לא רצו האורחים לברך לשם ה', היה אברהם משנה את פניו ומתנהג איתם לגמרי לא על-פי חסד, עד שהיה מאלץ אותם להכיר בה' ולברך לשמו. אברהם היה גם זה שהוליך את בנו לעקידה וכבש רחמיו לעשות את רצון-ה'. כל זאת מפני שמידת החסד שלו היתה של עולם ה'תיקון', שיש בה התכללות והתמזגות של המידות האחרות. ולכן דווקא ממנו "התחיל להאיר".