מושגים נוספים בנושא
	פסח / מצה
	פסח/ חמץ ומצה
	פסח/ יציאת-מצרים
	פסח/ שמות החג
	שביעי-של-פסח
	פסח-שני
	ל"ג-בעומר
	שבועות
	שבועות / אמירת התיקון
	מתן-תורה, חיזור על כל אומה
	ראש-השנה
	ראש-השנה - תקיעת שופר
	תקיעת שופר בראש-השנה שחל בשבת
	יום-הכיפורים
	סוכות

מה הפריע

בתפילת ההודיה שאנו אומרים בחנוכה, מתוארת מגמתם של היוונים במלים: "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". הדגש הוא על "תורתך" ועל "חוקי רצונך". לימוד התורה כחכמה, כנכס תרבותי - זה לא הפריע ליוונים. הפריע להם שהיהודים רואים בתורה תורת-ה' ומתייחסים אליה בקדושה ובהתבטלות. גם בקיום המצוות, מה שהפריע ליוונים היה "חוקי רצונך" - החוקים, המצוות העל-שכליות. הם הסכימו למצוות שיש מאחוריהן נימוק שכלי, אך לא יכלו להשלים עם קיום מצוות מתוך קבלת-עול, תוך ביטול ההיגיון וההבנה לרצון-ה'.

סכנת הטומאה

היוונים לא שפכו את השמן, אלא רק טימאו אותו, ורצו שהיהודים ידליקו את המנורה בשמן טמא. מתתיהו ובניו לחמו נגד כוונה זו, ומסרו את נפשם על טהרתו של השמן.

האיום המסוכן ביותר על קיום היהדות אינו זה שרוצה לכבות לגמרי את אור התורה. כאן הסכנה ברורה, והכול יתקוממו ולא יניחו לעשות זאת. הסכנה האמיתית היא בניסיון להחדיר לתוך התורה 'שמן טמא'. יש אומרים, ששילוב של חכמות חיצוניות בתוך התורה, הוא לברכה לתורה. ולא כן הוא: כוחה של התורה הוא בהיותה תורת-ה' תמימה, זכה וטהורה, ואז היא משיבת-נפש.

תכונות השמן

המאבק בין החשמונאים ליוונים התרכז בשמן, שמסמל את עם-ישראל. אנו רואים בשמן תכונות  שונות ומנוגדות. שמן מסמל ענווה, שכן אין הזית מוציא שמנו אלא על-ידי שכותשים אותו. השמן מסמל קירוב והתחברות, כיוון שהוא מפעפע בכל דבר. מצד שני יש בשמן תכונה של התבדלות, שכן הוא אינו מתערבב עם שאר הנוזלים. יש בו גם תכונה של התנשאות, בהיותו צף על-פני הנוזלים האחרים.

כך צריך לנהוג יהודי: ראשית-כל עליו לצאת מנקודת-הנחה של התבטלות, ענווה וקבלת-עול. כשהוא פוגש יהודי שני, שעדיין אינו בבחינת 'שמן' - עליו "לפעפע" בו, מתוך אהבת-ישראל. עם זאת, אין הוא צריך להתערב עם המושגים וההשקפות שאותם הוא הולך להאיר, ואדרבה, הוא צף ועולה מעלה-מעלה. בסופו של דבר הוא מגיע לידי התנשאות, אבל לא התנשאות אישית חלילה, אלא בהיותו מייצג את הקב"ה, ושליחו של אדם כמותו. על-כן יש בו עוז ותוקף לעמוד נגד כל מונע ומעכב.

שלושה לקחים

במצוות הדלקת נרות-חנוכה טמונים שלושה לקחים:

מדליקים את הנרות "משתשקע החמה"; דווקא כשחשוך מסביב, אז מדליקים את הנרות. יהודי אינו צריך להיבהל מהחשיכה הרוחנית השוררת בעולם. אפילו מעט אור של תורה ומצוות דוחה הרבה חושך, על-אחת-כמה-וכמה הרבה אור.

מניחים את הנרות "על פתח ביתו מבחוץ"; אין להסתפק בכך שבתוך הבית יש אור וחמימות של יהדות - יש להשתדל להביא את האור והחום של התורה והמצוות גם אל ה'חוץ' - שגם ברחוב יורגש אור היהדות.

המצווה בנרות-חנוכה היא "מוסיף והולך"; אין להסתפק היום במה שנעשה אתמול. הפעילות בהפצת אור התורה צריכה להיות תמיד בתנועה של הוספה וגידול, ואז מובטחת ההצלחה.