מתי קרה נס חנוכה? לפני יותר מאלפיים שנה, לא כן? ובכן, לאו-דוקא. תורת החסידות אומרת שהדבר הזה קורה בכל יום ובכל עת ובכל שעה. חנוכה הוא חג נצחי ותמיד אקטואלי.
את המשמעות האקטואלית של חנוכה נבין תוך כדי התבוננות במהות המאבק שבין היוונים לחשמונאים, כפי שהוא בא לידי ביטוי בנס חנוכה.
היוונים לא לחמו כנגד הגוף היהודי. להיפך, הם היו נכונים להעניק ליהודים זכויות מפליגות ולאפשר להם ליהנות מכל הישגי התרבות והטכנולוגיה של יוון. מאבקם של היוונים היה בנשמה היהודית. הם ביקשו להפריד את העם היהודי מדתו ומקדושתו ולהפכו לעם ככל העמים.
מלחמתם זו היתה מתוחכמת למדי. כשכבשו את בית-המקדש יכולים היו להחריבו, כדרך שנהגו שליטים אחרים. אך הם לא עשו זאת. לא הפריע להם קיומו של מרכז רוחני ותרבותי, שבו אנשים מבטאים את רגשותיהם ואת אמונתם. הם גם לא שפכו את השמן ששימש להדלקת המנורה. לא הפריע להם שהיהודים מדליקים את המנורה. אבל דבר אחד הקפידו לעשות: הם "טימאו כל השמנים". כאילו אמרו: יכולים אתם להמשיך בעבודת בית-המקדש ובהדלקת המנורה, אבל בלי ה'טהרה' של השמן.
מעל ההגיון
אחת התכונות הבולטות של השמן היא, שהוא אינו מתערבב עם שום נוזל אחר. הוא לעולם יצוף למעלה או שיישאר בצורת בועות נפרדות. השמן מסמל איפוא את מהותו הייחודית של עם-ישראל שאינו מתערבב בין העמים.
הטהרה של השמן מסמלת את העל-שכליות במהותו הייחודית של העם היהודי. כל מושגי הטהרה והטומאה הם על שכליים. אי-אפשר להסביר בהגיון את ההבדל בין שמן טהור לטמא. אבל הדביקות של היהודי בקב"ה אף היא על-שכלית ואינה נשענת על ההגיון האנושי דוקא. גם קיומו של העם היהודי אינו ניתן להסבר הגיוני, כי העל-שכליות הינה אבן-יסוד במהותו של עם-ישראל.
בנקודה יסודית זו פגעו היוונים בכך שטימאו את השמנים. הם כאילו אמרו: רוצים להישאר יהודים? בבקשה! רוצים להמשיך ללמוד את תורתכם? אין לנו התנגדות. רוצים לקיים מצוות? למה לא! אבל אנו מתנגדים בכל תוקף לערך העל-שכלי שאתם מייחסים לתורה ולמצוות, לקדושה שאתם מעניקים להן. אפשר ללמוד את התורה כחכמה, כנכס תרבותי - למה חייבים לראות בכל מלה את דבר-ה'?! אפשר לקיים מצוות שיש בהן טעם והגיון, כמו כיבוד הורים, חגים היסטוריים וכדומה - אבל איזו משמעות יש במצוות העל-שכליות כמו 'שעטנז' ואיסורי הכשרות וכל יתר המצוות שאיננו מבינים את טעמיהן?!
פך-השמן הנצחי
ואמנם, היוונים הצליחו 'לטמא את כל השמנים'. הם הצליחו לעקור מליבם של יהודים רבים את הדביקות העל-שכלית, הבלתי-מוגבלת, בקב"ה ובתורה ובמצוות. רק בדבר אחד לא הצליחו לפגוע - באותו "פך אחד של שמן חתום בחותמו של כהן הגדול". פך זה מסמל את ה'נקודה היהודית' העצמותית שאינה ניתנת לשינוי; את האהבה הפנימית לקב"ה שאינה מושפעת מגורמים חיצוניים. קשר עמוק זה עם הקב"ה נשאר בשלימותו בליבו של כל יהודי, חרף כל מאמצי היוונים. כי יהודי, בתוך-תוכו, אינו יכול להיפרד ממקורו האלוקי.
זו המשמעות האקטואלית של חנוכה. בכל דור ובכל אדם יש את היצר-הרע ששואל את השאלות ששאלו היוונים ושרוצה להפריד את היהודי מקדושת התורה ומדביקותו המוחלטת בקב"ה. יש לדעת איפוא, שזו היתה מגמת היוונים ושעל כך מסרו את נפשם מתתיהו ובניו. ואם בכל זאת קשה להתגבר על כך, יש לעורר את ה'פך הקטן', את 'הנקודה-היהודית' הפנימית שבאמצעותה ניתן להתגבר על כל הקשיים. |