את משמעותו של יום שמיני-עצרת מסביר המדרש על-ידי משל: "משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים, וזימן כל בני-אדם שבמדינה בז' ימי המשתה. כיוון שעברו ז' ימי המשתה, אמר לאוהבו: כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה - נגלגל אני ואתה במה שתמצא".
הנמשל הוא, שבמשך שבעת ימי חג-הסוכות אנו מקריבים 70 פרים כנגד כל אומות העולם, וביום השמיני אומר הקב"ה לעם-ישראל: "גלגלו במה שאתם מוצאים, בפר אחד ואיל אחד". במדרש אחר מתואר הקב"ה כאומר: "קשה עלי פרידתכם", ולכן נתן לנו עוד יום של חג.
נשאלת כאן השאלה: הרי בין-כך ובין-כך תהיה לבסוף הפרידה - מהי איפוא המעלה הגדולה בכך שיהיו יחדיו עוד יום אחד? במה פותר יום שמיני-עצרת את ה"קשה עלי פרידתכם"?
הקב"ה אינו נפרד
נבין זאת על-ידי דיוק הלשון "פרידתכם". לכאורה מתאים היה לומר: "קשה עלי פרידתנו", שהרי מדובר כאן על הפרידה בין הקב"ה לעם-ישראל; ואולם הלשון הוא "פרידתכם". מזה מובן, שהפירוד אינו קיים אצל הקב"ה, ושכל אפשרות הפירוד קיימת רק מצד עם-ישראל.
מצד הקב"ה אין שום פירוד בינו לבין עם-ישראל. הקשר בינו לבין העם היהודי הוא קשר נצחי, קשר בלתי מותנה ושאינו נתון כלל לשינויים. אהבתו הגדולה לעמו אינה יכולה להיעלם והיא קיימת במלוא עוצמתה בכל זמן ובכל מצב. אפשרות הפירוד יכולה להיות רק מצד עם-ישראל, כפי שנאמר: "כי פנו אלי עורף ולא פנים". וזו הכוונה ב"קשה עלי פרידתכם": הקב"ה אומר לעם-ישראל - מצידי אין כל פירוד, אבל אני חושש מ"פרידתכם", מהאפשרות שאתם תיפרדו מאיתי במהלך השנה.
משמעות נוספת ב"פרידתכם" היא הפירוד הפנימי בתוך עם-ישראל. כאשר עם-ישראל מאוחד ומלוכד, יכולה השכינה לשרות בתוכו, בבחינת "ברכנו אבינו כולנו כאחד"; אך כאשר יש חלילה פירוד בתוך עם-ישראל, מפריע הדבר גם להשראת השכינה. וזה מה שאומר הקב"ה: לאחר ימי חג-הסוכות, שבהם הייתם מאוחדים ומלוכדים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במצוות הסוכה וארבעת-המינים, אני חושש עתה שמא יהיה "פרידתכם" - שמא יווצר ביניכם פירוד.
אחדות מוחלטת
איך ניתן למנוע את הפירוד במשמעותו הכפולה: הפירוד מה' והפירוד הפנימי בתוך עם-ישראל? הדרך לכך היא לעשות עוד יום חג, שבו "נגלגל אני ואתה". הקב"ה מעניק לנו יום נוסף של חג, שמטרתו לקבוע בתוכנו את האחדות הפנימית ואת האחדות עם הקב"ה, באופן שלא תוכל להיפגע ולהתרופף במשך השנה.
באחדות שבחג-הסוכות ניתן היה להבחין בפרטים מחולקים. היה אתרוג, היה לולב, היה הדס והיתה ערבה. הם אמנם התאחדו, אבל עצם החלוקה הזאת נותנת איזשהו מקום לפירוד. בשמיני-עצרת מקריבים "פר אחד איל אחד". הדגש הוא על אחדות פשוטה, מוחלטת. היום הזה ממחיש לנו, שכל ישראל הם דבר אחד, ושהם מאוחדים לגמרי עם הקב"ה. הוא חושף את הנקודה הפנימית של עם-ישראל, שמבחינתה אין שום הבדל בין יהודי ליהודי.
גם בריקודים של שמחת-תורה בא הדבר לידי ביטוי. במשך השנה יש הבדל בין יהודי למשנהו מבחינת ידיעתו והבנתו בתורה. אבל בשמחת-תורה רוקדים הכול עם ספר-התורה כשהוא סגור ומעוטף במעילו. אין הבדל בין יהודי ליהודי. כולם שמחים בשווה, רוקדים בשווה, ומבטאים יחדיו את הקשר העמוק שלהם עם התורה. בדרך זו מעניק לנו יום שמיני-עצרת ושמחת-תורה את הכוח לצאת לדרך, לשנה החדשה, עם בסיס איתן של אחדות, ובכך תימנע האפשרות של "פרידתכם". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 18:49
זריחה: 6:24
