בשמחת-תורה מבטאים יהודים את שמחתם הגדולה בתורה. יהודים מכל הסוגים באים לבתי-הכנסת כדי לרקוד ולשמוח עם התורה הקדושה. השמחה מקיפה גם יהודים כאלה, שבמשך השנה איננו רואים את הקשר הגלוי שלהם עם התורה וענייניה. ונשאלת השאלה: יהודי שאיננו לומד תורה ואיננו יודע על גדולתה של התורה - מה לו לשמוח בשמחת-תורה?
כדי להבין זאת נקדים שאלה נוספת. מהי התורה? התורה היא, כשמה, תורה עמוקה ורחבה שאותה יש ללמוד ובה יש להתעמק. התורה עצמה מגדירה את מהותה: "כי היא חכמתכם ובינתכם". כיצד יש לבטא את השמחה בדברי-חכמה? לכאורה יש להתיישב וללמוד אותם, להגות בהם, לערוך כינוס שבו תודגש ותובלט גדולתם של דברי-החכמה. אולם בשמחת-תורה אין אנו נוהגים לבטא את השמחה על-ידי הלימוד בתורה. אדרבה, אנו רוקדים עם ספר-התורה דוקא כפי שהוא סגור, קשור באבנט ומכוסה בבגד-הקטיפה (או בארגז), כאשר עצם הצורה הזאת של השמחה אינו מאפשר לראות אפילו אות אחת של התורה!
התורה אין-סופית
מכאן אנו למדים, כי השמחה בשמחת-תורה אינה על לימוד התורה או על מידת הידיעה בתורה. אילו זו היתה השמחה, היו בה הבדלים עצומים בין תלמידי-חכמים לבין פשוטי-עם. הראשונים היו שמחים יותר בתורה, כיוון שלמדוה ועסקו בה במשך השנה, ואילו האחרונים, אולי לא היו שמחים כלל. ואילו למעשה אנו רואים שהשמחה היא אחידה, והכול, תלמידי-חכמים ועמי-הארץ, יודעי-ספר וסתם 'עמך', שמחים בשמחה גדולה בשמחת-תורה.
השמחה של שמחת-תורה היא על עצם העובדה שיש לנו תורה שאותה קיבלנו מהקב"ה. גם יהודי פשוט שבפשוטים, שאינו יודע אפילו אות אחת בתורה, שמח בשמחת-תורה. הוא שמח על היותו יהודי, על הקשר של עם ישראל עם הקב"ה ועל כך שהקב"ה נתן לנו את תורתו. הוא לא יודע מהו הקב"ה, הוא לא יודע מהי התורה, אבל הוא יודע שהקב"ה והתורה הם דברים יקרים ונפלאים, שאין כמותם בכל העולם, ולכן הוא שמח.
גם היהודי הלמדן ויודע התורה שמח בשמחת-תורה לא על החכמה שבתורה אלא על עצם התורה. הוא יודע, שהואיל והתורה היא אין-סופית, הרי ככל שילמד ויעמיק בה לא יגיע לסופה ולעומקה. יותר מזה: לגבי אין-סופיותה של התורה תמיד יישאר בגדר תלמיד מתחיל בלבד. על כן הוא אינו שמח על מידת ידיעתו בתורה, שהיא מוגבלת ביותר ביחס לתורה עצמה, אלא הוא שמח על עצם העובדה שיש לנו את תורתו של הקב"ה, את חכמתו האין-סופית.
יתרון ליהודי הפשוט
מבחינה זו של שמחה בעצם התורה אין יתרון ללמדן על-פני היהודי הפשוט. אדרבה, מבחינה מסויימת דוקא היהודי הפשוט תופס בבהירות רבה יותר את מהות השמחה בתורה. הלמדן, בגלל רגילותו ללמוד ולהבין כל דבר, עשוי להתקשות להניח הצידה את שכלו ואת ידיעותיו ולשמוח על עצם התורה. ואולי זו הסיבה לכך, שדוקא אצל היהודים הפשוטים אנו רואים שמחה גדולה, עמוקה ואמיתית יותר, כי בגלל פשטותם הם מגיעים בקלות רבה יותר אל הנקודה האמיתית של שמחת-תורה.
לכן רוקדים בשמחת-תורה כשספר-התורה מגולל וסגור, שכן בכך אנו מבטאית את מהות השמחה בתורה - השמחה בעצם התורה. והשמחה גם נעשית ברגליים ולא בראש, כי דוקא הרגליים (שמסמלים את הביצוע מתוך אמונה וקבלת-עול, לעומת הראש שמסמל הבנה והשגה) הם שמבטאים יותר מכל את הנקודה האמיתית של שמחת-תורה.
בנקודה זו של שמחה בעצם התורה אין הבדל בין יהודי ליהודי, וכך מבטא גם שמחת-תורה, כמו כל חגי ומועדי חודש תשרי, את אחדות ישראל ואת הקשר העמוק של כל יהודי עם הקב"ה ותורתו. |
זמנים נוספים
שקיעה: 18:49
זריחה: 6:24
