חג-הסוכות הוא חג של אחדות. הסוכה מבטאת את האחדות בהיותה "סוכת שלום", וכפי שזה גם בפשטות, שכאשר האדם יוצא מביתו ויושב בסוכה, הרי בכך הוא גם מסיר את המחיצות בינו לבין האנשים האחרים, וקל לו יותר להתאחד איתם. חז"ל גם אומרים: "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת".
האחדות מתבטאת ביתר-שאת במצוות ארבעת-המינים, הרומזת לכל הסוגים שבעם-ישראל. כדברי המדרש, שהאתרוג, שיש בו גם טעם וגם ריח, רומז לאלה שיש בהם גם תורה וגם מעשים-טובים; הלולב, שיש בו טעם ואין בו ריח, רומז לאלה שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים; ההדס, שיש בו ריח ואין בו טעם, רומז לאלה שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה; ואילו הערבה, שאין בה לא טעם ולא ריח, רומזת לאותם יהודים שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ועל כך אומר הקב"ה: "יוקשרו כולם אגודה אחת". הרי לנו ביטוי מופלא של אחדות-ישראל.
ארבעה מינים של אחדות
תורת החסידות מפתחת ומרחיבה את רעיון האחדות שבמצוות חג-הסוכות. היא מראה, כיצד מתבטאת האחדות לא רק בארבעת-המינים יחדיו, אלא גם בכל אחד מהם בנפרד. ואגב כך מוסבר גם-כן למה נבחרו דווקא ארבעת המינים הללו (שהרי יש עוד מינים עם תכונות דומות), ולמה אנו נוטלים דווקא את הלולב (ענף התמר) כדי לייצג את מי שיש בהם טעם ואין בהם ריח, ולא את פרי התמר עצמו.
האחדות המתבטאת באתרוג היא בהיותו פרי ש"דר באילנו משנה לשנה". כל פרי יש לו את עונת גידולו, ולאחר מכן הוא נושר או מרקיב. האתרוג, לעומת זאת, יכול להישאר על האילן בכל עונות השנה, ולא זו בלבד שאין הוא נפגע משינויי העונות, אלא הוא אף גדל בכל העונות ויש בו את השפעות הקיץ והחורף, הסתיו והאביב. בדרך זו מבטא האתרוג את אחדותן של כל עונות השנה, היוצרות יחדיו שלימות אחת.
גם הלולב מבטא את רעיון האחדות. הלולב נקרא בתורה "כפת תמרים", והכתיב הוא חסר (כפת ולא כפות). דרשו מכך חז"ל, שהלולב צריך להיות "כפות" (קשור) - שהעלים יהיו צמודים ומחוברים ולא מפורדים. דבר נוסף שיש בלולב, שכל אחד מעליו מורכב משני עלים שמחוברים יחדיו. אם כן, גם בלולב עצמו מופיע מוטיב האחדות.
מסימניו של הדס כשר הוא, שעליו מסודרים בשלשות ("תלתא בחד קינא"). זו כוונת הפסוק בהגדרה "ענף עץ עבות. המספר שלוש מבטא את שלימות ה'קווים' השונים - ימין שמאל ואמצע - ובהדס בא לידי ביטוי הרעיון, שכל שלושת ה'קווים' הללו יוצאים מנקודה משותפת אחת.
גם בערבה אנו מוצאים את מוטיב האחדות. הערבה נקראת בגמרא "אחווינא", משום שהיא גדלה בטבע באחווה עם ערבות אחרות - "אגודות אגודות". כל ערבה היא אמנם אילן בפני עצמו, אך היא נוטה לגדול יחד עם ערבות אחרות, וזה ביטוי לאחווה ולאחדות.
אחדות למרות ההבדלים
בדרך זו מבטא כל אחד מארבעת המינים של חג-הסוכות את נושא האחדות. הדגש כאן הוא לא על טשטוש ההבדלים, אלא דווקא על הבאת האחדות בתוך כל ההבדלים והשינויים. כל אחד מהמינים הללו (ועל אחת כמה וכמה ארבעתם יחדיו) מבטא בדרכו שלו את הרעיון, שאף שיש כאן ריבוי גוונים, ויש שינויים ויש הבדלים - בכל זאת כולם מאוחדים יחדיו וכולם במשותף יוצרים מצווה אחת.
בכך ייחודה של האחדות שבה לידי ביטוי בארבעת המינים על האחדות שמבטאת הסוכה. האחדות שעל-ידי הסוכה היא אמנם נעלה מאוד, אך אין היא יורדת לפרטים הקטנים. היא אחדות כללית, 'מלמעלה'. עניינם של ארבעת המינים הוא להוריד לרמה של פרטים ופרטי-פרטים את האחדות של הסוכה, ולהדגיש, שגם בתוך מציאות של ריבוי פרטים וריבוי גוונים - יש נקודה משותפת של אחדות. |