חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:54 זריחה: 5:55 י"ז בחשון התשפ"ז, 28/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2078
ערב ש"ק פרשת וירא, י"ט במרחשון ה'תשפ"ז (30/10/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2078
כל יום כמו בבחירות
יש חדש
הירושה של אברהם
הכנסת אורחים
למה הילד בכה
מעל כל שיקול וחישוב
להציל נפשות בלי חישובים
חסד לנפטר
רציתי לשאול
חלב שאינו חלבי
שולחנו של אברהם אבינו

מס' 2078, ערב שבת-קודש וירא, י"ט במרחשון ה'תשפ"ז (30.10.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

כל יום כמו בבחירות

באותה מידה של אחריות שאנו מתייחסים להכנסת הפתק לקלפי, עלינו להתייחס לכל פעולה שלנו. גורל העולם כולו תלוי במעשה אחד שלנו

הבעש"ט מלמד שכל דבר שיהודי רואה או שומע נועד ללמדו דבר מה בעבודת הבורא. הלוא כל דבר הוא בהשגחה פרטית, ואם הביאו דבר מה לידיעתו של האדם, הרי זה כדי להנחותו בתפקידו העיקרי עלי אדמות – בעבודת הבורא. כמה וכמה סיפורים ממחישים כיצד הבעש"ט לימד את תלמידיו להפיק לקחים מכל דבר שראו או שמעו.

מה אפשר ללמוד ממערכת הבחירות שנסתיימה השבוע? כל המפלגות חיזרו אחרינו, האזרחים הפשוטים, וניסו לשבות את ליבנו. הון עתק הושקע בתעמולת הבחירות, כדי שנטיל בקלפי את הפתק המיוחל.

נכס יקר מפז

ימי הבחירות מזכירים נקודה שבימים כתיקונם נוטים לשכוח – כוחו של היחיד. בימים רגילים אנו מרגישים עצמנו חסרי חשיבות מול המנגנונים השלטוניים והמפלגתיים. הם קובעים, הם מחליטים, ואין הם טורחים כלל וכלל לשאול את פינו. אבל ערב בחירות מתברר פתאום שבלעדיי ובלעדיך כל המנגנונים הללו חסרי ערך. לכן הם מוציאים מיליונים במאמץ לשכנע אותנו, כי עכשיו מתברר בידי מי באמת מצוי הכוח.

זה בעצם הקסם של יום הבחירות. אחת לכמה שנים בא יום שבו אתה, האזרח הפשוט, מרגיש שהכוח בידך. אתה הולך לקלפי מתוך תחושה שבהצבעתך תקבע את התנהלות המדינה. ברצונך – תוריד, ברצונך – תרומם. אתה חושב היטב בטרם תחליט למי להצביע. אתה יודע שאתה אוחז בידך נכס יקר מפז – הפתק שלך.

למעשה, התורה מלמדת אותנו כי כל אדם צריך להרגיש שבמעשיו הוא קובע עולם ומלואו. "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם", אמרו חז"ל. אדם אינו צריך להרגיש בורג חסר חשיבות, אלא כמי שכל העולם תלוי בו. יעשה מצוות ומעשים טובים – יביא גאולה לעולם כולו; יסטה מדרך הישר – יגרום נזק וירידה לעולם כולו. כל העולם נתון בידי הפרט, בידיי ובידיך.

הכפות שקולות

הרמב"ם מדגיש נקודה זו וכותב כי אדם צריך תמיד לראות את עצמו ואת העולם כולו כאילו הם מונחים על כפות מאזניים והכפות שקולות. מעשה טוב אחד מכריע את העולם לכף זכות ומביא תשועה והצלה.

אלא שבימים רגילים קשה לנו לאמץ תחושה זו. סוף-סוף, אומר האיש הקטן לעצמו, אני אדם אחד בלבד; מי שומע לי, מי רואה את מעשיי, על מי אני יכול להשפיע. והנה באה מערכת הבחירות וממחישה כי אין אנו קטנים כלל וכלל. החיזורים הנמרצים של כל המפלגות אחרינו נובעים אך ורק מההכרה בכוחנו.

והאמת היא שזה כך לא רק ביום הבחירות, אלא בכל מערכות החיים. כשאומרים ליהודי שמצווה אחת שלו, שעה אחת של לימוד תורה, מעשה חסד אחד, יכולים לעזור לעם ישראל כולו ולהביא את הגאולה האמיתית והשלמה – אין זו מליצה. באותה מידה של אחריות שאנו מתייחסים אל הכנסת הפתק לקלפי, עלינו להתייחס לכל פעולה שלנו. גורל העולם כולו תלוי בהחלטה אחת, בדיבור אחד ובמעשה אחד שלנו.


פתק כל יום. כוחו של היחיד לא רק ביום הבחירות

  יש חדש

יום הולדת הרש"ב

בשבת קודש זו, כ' במרחשוון, יחול יום הולדתו של הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש (נולד בשנת תרכ"א, לפני 166 שנים), נשיאה החמישי של חסידות חב"ד, שכוּנה 'הרמב"ם של תורת החסידות', בשל מאמרי החסידות המעמיקים שכתב. הוא ייסד את ישיבת תומכי תמימים, שנועדה לגדל 'נרות להאיר', שיפיצו אור יהודי וחסידי בעולם כולו.

לקראת הכינוס העולמי

בשבוע הבא ייפתח בחצר הרבי מליובאוויטש בניו-יורק הכינוס העולמי של שלוחי חב"ד, שבו נפגשים יחדיו אלפי השלוחים העסוקים כל ימות השנה בעשייה למען עם ישראל, איש-איש בעירו ובמדינתו. לקראת נסיעתם הם מקבלים רבבות מכתבים מיהודי מקומם, כדי להניחם על ציונו של הרבי.

שבת חברון

כמדי שנה, בשבת הבאה, פרשת חיי שרה תהיה 'שבת חברון', שבה יתקבצו רבבות יהודים לחברון, לשהות בצל האבות והאימהות ולשמוע את קריאת הפרשה המספרת על קניין מערת המכפלה. בית חב״ד חברון וארגון הכנסת אורחים חברון יארחו את הבאים לסעודות שבת באוהלי ענק, ללא תשלום. הסעודות פתוחות לכולם, ואין צורך בהרשמה.

  שלחן שבת

הירושה של אברהם

אברהם אבינו, היהודי הראשון, הוא האב של העם היהודי כולו, ותכונותיו הועברו בתורשה רוחנית לצאצאיו עד סוף כל הדורות. בספר התניא מבואר שאהבת ה' החבויה בליבו של כל יהודי באה לנו בירושה מאברהם אבינו. כמו-כן הכוח לעמוד בניסיונות עד כדי מסירת נפש – גם הוא בא מאברהם אבינו, שבעצמו עמד בעשרה ניסיונות.

על אברהם נאמר: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים", ומבואר בזוהר כי ימיו היו מלאים ושלמים, בלי שום חיסרון. ומכיוון שבניו יורשים את תכונותיו, בכוחו של כל יהודי להגיע לניצול מרבי של הזמן במשך כל חייו, בלי לבזבז רגע לבטלה. אם חלילה עובר רגע שבו יהודי אינו עוסק בעבודת הבורא או בענייני הרשות לשם שמיים – אי-אפשר לומר שזה 'רגע של יהודי'.

לשון בחרדל

עוד תכונה שהנחיל אברהם אבינו לכל יהודי קשורה בעבודתו המרכזית: פרסום שמו של הבורא בעולם. חז"ל מספרים שאברהם עסק בהכנסת אורחים, הקים אוהל על אם הדרך וסיפק לעוברי אורח את צורכיהם: אכילה, שתייה וכו'.

הכנסת האורחים נעשתה בהידור רב ומתוך רוחב לב, עד שאברהם טרח בעצמו להתאים לכל אורח את המזון הערב לו. כך מספרים חז"ל על שלושת המלאכים – שנדמו בעיניו לערבים עובדי אלילים – שאברהם שחט בעבורם שלושה פרים, כדי להגיש להם מעדן משובח של לשון בחרדל.

אהבה תמורת שנאה

רק אחרי שהאורחים אכלו ושתו היה אברהם פונה אליהם ואומר: "ברכו למי שאכלתם משלו". כך הנחיל את ההכרה במציאות הבורא, שהרי "משלו אכלתם", ומתוך כך הודו לקב"ה על היותו "זן את העולם כולו בטובו, בחן בחסד וברחמים".

סגנון עבודה זה נחוץ בעיקר בזמננו, ב'עקבתא דמשיחא', שבה אנו מבקשים לבטל את שורש הגלות – שנאת החינם שהחריבה את בית המקדש השני. במקומה עלינו להרבות באהבת חינם בין יהודי ליהודי, וממילא הגלות תתבטל. אהבת ישראל מתבטאת – לכל לראש – בעשיית טובה גשמית לזולת, כפי שנהג הבעש"ט לסייע ליהודים בגשמיות, ורק לאחר מכן לקרבם לתורה ומצוות.

אגודה אחת

בימים הנוראים אנו מתפללים: "וְיֵעָשׂו כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם". מכאן נלמד כי האחדות שלובה בעבודת ה', שכן עבודת הבורא אינה יכולה להיות שלמה בלי ששוררת אחדות בעם ישראל. היותנו 'אגודה אחת' הוא תנאי לעשיית רצון ה' 'בלבב שלם'. על כן צריך לנהוג בדרכו של אהרון: "אוהב את הבריות", כדי "ומקרבן לתורה".

אנו עומדים בימי הגלות האחרונים, שבהם "הנה זה עומד אחר כותלנו, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים". בזכות אהבת ישראל ואחדות הלבבות נזכה לגאולה האמיתית והשלמה, כמאמרם ז"ל "אין ישראל נגאלים עד שיהיו כולן אגודה אחת".

(תורת מנחם תשמ"ב, כרך ג, עמ' 1218; 1226)

  מן המעיין

הכנסת אורחים

גם במחיר ביטול תורה

"אל נא תעבור מעל עבדך" (בראשית יח,ג). "אמר רבי יהודה אמר רב, גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה" (שבת קכז). מה נפקא מינה מזה לדינא? אלא לימוד גדול הלכה למעשה יש כאן: אף-על-פי שלפעמים כרוך הדבר בביטול תורה, אין להשגיח בזה ולא לבטל את מצוות הכנסת אורחים, כי היא גדולה מהקבלת פני שכינה.

(הבעש"ט)

מנין ידע אברהם

אנו למדים דבר זה מאברהם, שהניח את השכינה והלך לקבל את פני האורחים, אבל מנין ידע הוא להתנהג כך? אלא שאברהם הכיר בכך ממעשהו של הקב"ה, שהוציא חמה מנרתיקה, כדי שלא להטריחו באורחים. מדוע היה צורך בכך בשעה שהקב"ה עמד עליו, וכי יעזוב אותו כדי לטפל באורחים? מכאן למד אברהם שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה.

(רבי יעקב-שמשון משפיטובקה)

מה חשוב

להכניס תחת כנפי השכינה אדם הרחוק מאמונה באלוקים חיים, זר ליהדות, אורח בבית הכנסת – חשוב אצל הקב"ה מהקבלת פני השכינה, מזה שאדם מתבודד באוהלו, בד' אמותיו, לקבל את פני השכינה, עושה ייחודים ואינו דואג לבני דורו.

(ילקוט אליעזר)

מהאורחים לקבלת השכינה

גדולה מצוות הכנסת אורחים שעל-ידה זוכים לקבלת פני השכינה. מי שמכניס לביתו אורחים, אף שאינם הגונים וראויים, ומקבלם בסבר פנים יפות, משיבים לו מידה כנגד מידה, והוא זוכה לקבלת פני השכינה, אף שאינו כדאי והגון לכך.

(ישמח משה)

לסעוד בלב שמח

רבי אליעזר, אביו של הבעש"ט, היה מכניס אורחים גדול. הוא היה מכניס לביתו אורחים עניים ונותן להם את נדבתו קודם שהיה מגיש לפניהם את הארוחה, כדי שיסעדו בלב שמח.

רגישות

מעשה ברבי עקיבא איגר שישב אורח בשולחנו, והנה נתקלה ידו של האורח בכוס והוא שפך יין על המפה הלבנה. מייד נטל רבי עקיבא איגר אף הוא כוס מלאה יין, וכאילו שלא במתכוון שפכהּ על המפה, באומרו: דומני שהשולחן אינו יציב כל-כך...

אין מעבירין על האוכלין

"ואקחה פת לחם וסעדו ליבכם אחר תעבורו" (בראשית יח,ה). חז"ל אמרו (עירובין סד) "אין מעבירין על האוכלין". זהו שרמז אברהם למלאכים: "ואקחה פת לחם" – תחילה צריך לקחת את הלחם מן הדרך; "אחר תעבורו" – רק אחר-כך מותר לכם לעבור.

(רבי לוי-יצחק שניאורסון)

הגיש מבחר

"וייקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה וייתן לפניהם" (בראשית יח,ח). כיצד נתן אברהם לאורחיו בשר עם חלב? אלא אברהם אבינו הגיש לאורחים גם מאכלי חלב וגם מאכלי בשר, כדי שכל אחד ואחד מהאורחים יבחר לעצמו מה שליבו חפץ, חלבי או בשרי.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

למה הילד בכה

הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער שניאורסון) מליובאוויטש נהג בהיותו ילד להיכנס בכל שנה בכ' במרחשוון, יום הולדתו, אל סבו, אדמו"ר בעל ה'צמח צדק', כדי שיברכו.

שנה אחת, בהיותו בן ארבע או חמש שנים, נכנס אל סבו ופרץ בבכי. על שאלת סבו למה הוא בוכה, השיב: "למדתי בחומש שהקב"ה התגלה אל אברהם אבינו, ואני בוכה מדוע אין הוא מתגלה גם לפניי!".

השיב לו ה'צמח צדק':

"כשיהודי צדיק, בן תשעים ותשע שנים, מחליט למול את עצמו – ראוי הוא שהקב"ה יתגלה אליו".

ואמר הרבי מליובאוויטש: סיפור זה מלמדנו, שכאשר מחנכים נכון ילד יהודי אפשר להביאו למצב שיבכה לא על שחסרה לו סוכרייה, אלא מפני שהקב"ה אינו מתגלה אליו!

  גאולהפדיה

מעל כל שיקול וחישוב

הָעֲקֵדָה. בכל עת שאנו רוצים לעורר זכות אבות, אנו מזכירים את מסירת נפשו של אברהם אבינו, שהיה מוכן לעקוד את בנו יחידו בעבור הקב"ה. אך למעשה זה היה הניסיון העשירי שנתנסה בו אברהם. אחד הניסיונות הקודמים היה באור כשדים, שבו אברהם השליך עצמו לכבשן האש. ממסירת הנפש המופלאה הזאת אין עושים נס ודגל, וכמעט אין מזכירים אותה. הניסיון שעליו גאוותו של עם ישראל הוא הניסיון העשירי דווקא, העקידה!

מסירת נפש, במשמעותה האמיתית, היא ויתור מוחלט מצד האדם על כל ישותו. אם אדם מוסר את נפשו כדי לזכות בחיי העולם הבא – אין זו בהכרח מסירת נפש אמיתית. הלוא העולם הבא שווה (בעיני יהודי מאמין) יותר מהעולם הזה. מה הפלא שכאשר עליו לבחור בין העולם הזה ובין העולם הבא – הוא מעדיף את העולם הבא?

מסירת נפש אמיתית התגלתה בניסיון העקידה דווקא. זה היה ניסיון נטול היגיון ונעדר 'כדאיות'. בניסיון של אור כשדים התקדש שם ה' בעיני הבריות, ואילו העקידה התרחשה במקום שבו לא היה אדם זר. יתרה מזו, יצחק היה היורש האפשרי היחיד להמשך דרכו ואמונתו של אברהם. על-פי כל שיקול הגיוני זה היה דבר חסר כל טעם ותועלת. כאן נתגלתה מסירת הנפש האמיתית של אברהם אבינו, שהיא מעל כל שיקול וחישוב. זו מסירת הנפש שהוריש לנו, ובזכותה נזכה לגאולה האמיתית והשלמה.

  אהבת ישראל

להציל נפשות בלי חישובים

כשהקב"ה הודיע לאברהם אבינו על כוונתו להפוך את סדום ועמורה, ניסה אברהם בכל כוחו לבטל את רוע הגזירה. התורה מתארת זאת במילים: "וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר, הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע". רש"י מפרש ש'ויגש' מבטא התייצבות תקיפה: "מצינו הגשה למלחמה... הגשה לפיוס... הגשה לתפילה... ולכל אלה נכנס אברהם – לדבר קשות, ולפיוס ולתפילה".

אברהם אבינו מכונה "אברהם אוהבי". מידתו הייתה מידת החסד והאהבה. איך ייתכן שידבר קשות, ובפרט כלפי הקב"ה? אלא שכאשר בא לידו של אברהם עניין של הצלת נפשות, והוא הבין שאין דרך אחרת להציל את אנשי סדום אלא על-ידי תביעה תקיפה מהקב"ה בסגנון של 'לדבר קשות' – לא עשה שום חישובים, ונכנס מייד לפעולה בכיוון שהוא הפך טבעו, אולי יציל בכך את אנשי סדום!

בהתנהגותו זו מורה אברהם הוראה מעשית לכל הדורות: כשמזדמן לאדם עניין הנוגע להצלת נפש מישראל, בגשמיות או ברוחניות (לקרב ליבם של ישראל לאביהם שבשמיים), אסור לו לעשות שום חישובים, אלא מחובתו לפעול בכל האמצעים ובכל כוחו, אפילו 'לדבר קשות', ואפילו אם זה הפך טבעו. פעולה זו צריכה להיות כלשון רש"י: "לכל אלה נכנס אברהם" – צריך להיכנס לעניין בכל הכוח והנשמה, ואז מובטח לאדם שיצליח בעבודתו (לקוטי שיחות כרך י, עמ' 55).

  מעשה שהיה

חסד לנפטר

הרבי אמר לבחור: "הייתכן? כך מקיימים את מצוות הכנסת אורחים? הלוא אתה רואה שאנו אנשים זרים שבאו מתחנת הרכבת!"

אחרי הצוהריים נוהג היה הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש לנוח מעט על הספה שבחדרו, חצי שוכב חצי יושב. מנוחה זו נמשכה בין דקות אחדות למחצית השעה.

בחורף תרס"ג (1903) שהה הרבי בעיר וינה שבאוסטריה. יום אחד הבחין בנו, הריי"ץ (רבי יוסף-יצחק), כי מנוחתו של אביו אורכת הפעם זמן רב. הוא הביט בו ונבהל: הרבי שכב על צידו בעיניים פקוחות, אך הבעתן הייתה משונה מאוד, כמי שאינו שרוי בעולם הזה.

הבן לא ידע מה לעשות: להעירו – לא העז; להניחו כך – פחד. הוא החל להתהלך בחדר בצעדים נמרצים, כדי שאולי קול צעדיו יעיר את אביו. הזיז את השולחן אנה ואנה – לשווא. רק אחרי זמן רב הקיץ הרבי ושאל: "איזה יום היום? איזו פרשה היום?".

הבן השיב שזה יום רביעי והזכיר את פרשת השבוע, שכן השניים נהגו ללמוד בכל שבוע את מאמרי החסידות של הפרשה.

הערב ירד והרבי עמד להתפלל ערבית. הוא האריך מאוד בתפילתו. התפילה הייתה בנעימה החב"דית המיוחדת לראש השנה. כל הדברים הללו הפליאו מאוד את הריי"ץ.

למוחרת בבוקר שאל הרש"ב את בנו אם יש עימם כסף (הריי"ץ ניהל את הכספים). האמת היא שלא היה בידו כסף, אך הוא הבין שאביו נזקק לכסף, ולכן הפקיד את מקל הכסף שלו בבית המשכונות וקיבל הלוואה נכבדה. הרש"ב לקח את הכסף ויצא.

כעבור זמן החלו להגיע שליחים וחבילות בידיהם. התוויות שעל החבילות העידו שהובאו מחנויות לבגדי נשים ונערות, והשליחים אמרו שקנה אותן אדון אחד, והורה להביאן אל מלונו. הריי"ץ הניח שאביו קנה מתנות לבנותיו, לקראת שובם לביתם.

לעת ערב חזר הרש"ב למלון ואמר לבנו להתכונן לנסיעה ולקחת עימם את החבילות שקנה. הם עלו לרכבת שנסעה לפרשבורג, עירו של החת"ם סופר. בהגיעם לעיר רצה הריי"ץ לשכור עגלה, כדרכם, אך אביו העדיף ללכת ברגל.

בדרך פגשו בחור ישיבה. הרבי עצרו ושאלו למלונו של אברהם ביק. "אין לי פנאי. לכו ישר ושם תשאלו", אמר הבחור. אמר לו הרבי הרש"ב: "הייתכן? כך מקיימים את מצוות הכנסת אורחים? הלוא אתה רואה שאנו אנשים זרים שבאו מתחנת הרכבת!".

הבחור התעשת והבין שלא נהג בנימוס. הוא הסביר להם כיצד להגיע למלון, וציין שאתמול בעל המלון נפטר. אחר-כך התברר לריי"ץ כי שעת הפטירה חלה בדיוק בשעה שאביו נח את מנוחת הצוהריים המשונה שלו. הרבי הודה לבחור והם המשיכו בדרכם.

במלון מצאו את האלמנה ושלוש בנותיה יושבות 'שבעה'. המשרתים נתנו להם חדר, ואחרי מנוחה קצרה אמר הרש"ב לבנו כי רצונו לטייל מעט בעיר. הם יצאו לרחוב והרבי פנה לישיבה אחת והחל לנהל שם שיחה תורנית עם כמה מהתלמידים. הרבי נהנה מאוד לשוחח עם בחור מסוים, ושיבח באוזני בנו את הבנתו בתורה. גם את הבחור שפגשו ברחוב ראו שם ושוחחו גם איתו.

בשובם למלון ניגש הרבי הרש"ב לנחם את האלמנה ובנותיה ונכנס עימה בדברים. אט-אט סובב את השיחה בדבר הצורך להשיא את הבנות, שכבר הגיעו לפרקן. האישה התלוננה על מצבה הכלכלי הקשה, בפרט עכשיו אחרי מות בעלה, ועל ההוצאות המרובות הכרוכות בקניית בגדים לחתונה וכו', ואמרה שלא מצאה שידוכים טובים לבנותיה.

הרבי עודדה ואמר שיש לו הצעות שידוכין טובות לשתי בנותיה הגדולות. לאחת הציע את הבחור שמצא חן בעיניו בישיבה, ולשנייה – את הבחור שפגשו ברחוב. "יש עימי בגדי חתונה בעבור הבנות", אמר הרבי.


עסקי נשמות. מנוחה שכזאת. הרבי הרש"ב

הרש"ב מסר לידי האלמנה את החבילות. זו לא האמינה למראה עיניה. פתאום בא אדם זר, בעל ארשת פנים אצילית, ומביא עימו מערכת בגדים מושלמת לחתונה בעבור שתי הבנות!

בימים הקרובים נעשתה היכרות עם שני הבחורים המוצעים, והם מצאו חן בעיני האלמנה והבנות, ונערכו קשרי השידוכין. הרבי בירך את כולם בברכת הצלחה וחיים מאושרים, ונסע לדרכו.

חמש שנים חלפו. פעם אחת עבר הריי"ץ בקרבת פרשבורג, והחליט לנסוע במיוחד לשם, לראות מה עלה בגורל שתי הבנות שאביו השיא. הוא מצא במלון רק את הבת השלישית. היא זיהתה אותו מייד וסיפרה, שגם היא כבר נשואה ומרוצה, אבל שתי אחיותיה, שנישאו על-פי הצעתו של הרבי – מאושרות ביותר. בעלה של האחת, הרב יוסף ניימן, משמש רב בעיר ברשה שברומניה (ולימים בבודפשט שבהונגריה), ובעלה של השנייה, הרב יוסף לפקוביץ, משמש ראש ישיבה.

בעל המלון שנפטר היה הרב אברהם ביק, תלמיד-חכם מופלג ומחבר ספרים, ולפרנסתו עסק בחקר כתבי יד עתיקים.

חסידים אמרו, שבאותה שעה שהרבי הרש"ב נראה כמי שאינו בעולם הזה, ודאי ראה את אשר עובר על נשמת הנפטר, וחש צורך לגמול עימו חסד ולעזור לבנותיו להינשא. ואולי הזכות שעמדה לנפטר הייתה שבספרו 'ביכורי אביב' על התורה הביא פירושים מגדולי החסידות, ובהם מדברי אדמו"רי חב"ד.

(על-פי ספר השיחות תרפ"ד ו'רשימות היומן')

  רציתי לשאול

עם הרב יהודה אלחרר
מנהל בית חב"ד עמנואל

מה עושים כשיש אדם הזקוק לאירוח אבל בבית לא נערכו לקבלת אורחים?

בדיוק מן הטעם הזה צריך להשתדל להכין לשבת בשפע ולא בצמצום, שאם יהיה צורך לקבל אורח – שיהיה אפשר לעשות זאת כראוי. חשוב שגם הילדים יגדלו באווירה שבה הם רואים שמכינים לשבת בשפע בעבור אורחים בלתי-צפויים.

ברור שאם הכינו מראש בצמצום, הדבר עלול לפגוע גם בתחושתו של האורח, מפני שיתאכזב לגלות שהסעודה דלה מדי, או שאף אינה מספקת לבעליה. במצב כזה לא נכון לאדם לומר: "אני רוצה שיהיה לי אורח, גם אם אין לי מה להגיש לפניו", כי המחשבה העיקרית צריכה להיות על האורח ולא על עצמי ועל הרצון שלי להביא אורח לביתי.

כן, אנחנו בהחלט מחפשים אורחים, וזה מאוד חשוב. כל יהודי אוהב שיהיה לו אורח לשבת, וזה חלק מההכנות לשבת, להיות ערוכים לאורחים. אבל הדבר אמור כשבאמת יש אפשרות לארח בכבוד.

אם לא מתאפשר לנו לקבל את האורח, צריך לדאוג לו למקום אירוח אחר. היו מקרים שבאו לבית הכנסת שלנו אנשים שהיו זקוקים לאירוח ולא יכולתי לארח אותם בביתנו – דאגתי אפוא שיהיו אחרים שיזמינו אותם. אבל חס ושלום להשאיר יהודי בבית הכנסת או ברחוב בלי לוודא שיש לו איפה לסעוד בשבת. אסור שיקרה דבר כזה!

ידוע לי על מקרה שיהודי אורח נשאר בלי מקום אירוח בליל הסדר, זה סמך על זה, ובסוף איש לא הזמין אותו. היהודי הזה היה יודע ספר ואמר: "עכשיו אני מבין מדוע ליל תשעה באב חל באותו יום בשבוע שבו חל ליל הסדר"...

  פינת ההלכה ומנהג

הרב חיים הלל רסקין

חלב שאינו חלבי

שאלה: אחרי ארוחה בשרית האם מותר לשתות קפה עם 'החלב החדש' שהוא פרווה?

תשובה: חז"ל אסרו משום 'מראית עין' גם דברים מותרים הנראים כאיסור, מחשש שהרואים יבואו להתיר את האיסור עצמו. לדוגמה, דם דגים מותר באכילה, אך אסור לשתותו כשהוא לעצמו, אלא אם כן ניכרים בו קשקשי דגים, המוכיחים שאין זה דם אסור.

על יסוד זה פסק הרמ"א, שהמבשל בשר בחלב שקדים צריך להניח שקדים ליד התבשיל, כדי שיהיה ניכר שאין זה חלב רגיל.

ואולם יש פוסקים המחלקים בין הדברים: דם דגים הוא אכן דם, ואילו חלב שקדים אינו חלב כלל, אלא רק דומה לו במראהו. עוד כתבו הפוסקים, שכאשר תחליפי החלב נפוצים ומוּכָּרים, אין לחשוש למראית עין, שכן הציבור יודע שיש תחליפים שאינם חלביים.

בדומה לכך מצינו בהלכות שעטנז, שבעבר חששו ללבישת משי עם צמר משום מראית עין, אך כשהמשי נעשה נפוץ ומוכר – הדבר הותר.

'החלב החדש' מיוצר בטכנולוגיה המאפשרת לייצר חלבון הדומה לחלבון חלב פרה, בלי שימוש בחלב מן החי, והוא משוּוק בהכשר כפרווה.

למעשה, כאשר המוצר נושא הכשר מוסמך המעיד שהוא פרווה, מותר לשתותו בסעודה בשרית. ואולם מכיוון שמדובר במוצר חדש, שעדיין אינו מוּכר לכול, ראוי להשאיר את אריזתו על השולחן, כדי שיהיה ניכר שאין זה חלב רגיל, ובפרט כשאוכלים במקום ציבורי.

הערה חשובה: אף שהמוצר אינו בא מהפרה, הוא מכיל חלבון העלול לגרום תגובה בקרב מי שאלרגים לחלב.

מקורות: שו"ע יו"ד סי' סו ס"ט; סי' פז ס"ג–ס"ד; ש"ך שם סק"ח; פרי חדש שם סק"ז, סק"ל; כרתי ופלתי שם סק"ז–סק"ח; ט"ז שם סק"ד. וראה ספר הכשרות פ"י סמ"ב ובהערה צט.

  חיים יהודיים

שולחנו של אברהם אבינו

קרוב לעשור הוא בא מדי שבת לחברון ומפעיל מערך הכנסת אורחים, עם מאות מנות של אוכל משובח. אורחים מכל גוני הציבור נהנים מהסעודות, ברוחו של אברהם אבינו

תעודת זהות. הרב שאול דושינסקי (63), תושב ירושלים, מפעיל בשנים האחרונות מערך הכנסת אורחים בחברון. מדי שבת הוא דואג להכנת מאות מנות מזון, לאורחים ולמשפחות הנזקקות. הוא גם מחלק כריכים לחיילים הנושאים במשימות הביטחון בחברון.


לתת בלי שיקולים. דושינסקי בחלוקת כריכים לחיילים בחברון

קנאות. גדלתי בסביבה קנאית, שבה לא תמיד ראו בעין יפה קשר עם מי שאינו שייך לקבוצה. דווקא אווירה זו עוררה בי תגובה הפוכה: לאהוב כל יהודי באשר הוא. לפעמים עולה בי מחשבה שאולי מישהו אינו ראוי לקבל. למדתי לעצור את המחשבה הזאת, ודווקא לתת לו יותר מלאחרים. זאת העבודה שלי עם עצמי.

התחלה. לפני כתשע שנים באתי לחברון לשבת עם אשתי, הילדים והנכדים. אשתי הכינה אוכל, כדרכה, והתארחנו בדירה ששכרנו. הזמנתי כמה יהודים מקומיים להצטרף לסעודה. הם באו וישבו לאכול, אבל משהו בדרך שבה אכלו גרם לי להבין שהם לא זכו לאכול אוכל כזה זמן רב. שאלתי אותם מה היו עושים אילולא היינו מזמינים אותם. הם ענו בפשטות: "לא היינו אוכלים".


ליד המערה

אברהם. באותו רגע חשבתי על אברהם אבינו. חז"ל מספרים שהוא ישב בפתח אוהלו וחיפש אורחים, אפילו כשהקב"ה בא לבקרו אחרי ברית המילה. הוא היה סמל החסד. שאלתי את עצמי: אם אנחנו רוצים ללכת בדרכו, איך אפשר להסתפק בסעודה שלנו, כשיהודים אחרים נשארים רעבים?

הסעדה. החלטתי להתחיל לדאוג לאוכל גם לאחרים. תחילה בישלנו בביתו של יהודי יקר, ר' יונתן ברטלר, ואחר-כך הצטרף לעשייה ר' ברוך מרזל, שסייע לי למצוא מקום קבוע במתחם ההסעדה הסמוך למערת המכפלה. בהמשך נפתח לפנינו מקום נוסף, במתחם היישוב היהודי הישן, בזכות יהודים שמסירותם לחסד נוגעת ללב.


במתחם ההסעדה

השולחן. בשבת רגילה אנחנו מכינים מאות מנות. סלטים, חמישה סוגי דגים, מרק עוף, בשר, פשטידות ותוספות. אנחנו משתדלים שלא יחסר דבר. לפעמים באים יותר אנשים מכפי שאפשר להושיב בבת אחת, ואנחנו עורכים את הסעודה בשתי משמרות.

מימון. חלק גדול מההוצאות מכוסה מכספי, מתוך הפרנסה שהקב"ה נתן לי. כשצריך, אני פונה גם אל אנשים שמסייעים. בעלי עסקים נותנים לנו מחירים מיוחדים. הם יודעים לאן האוכל הולך, ורוצים להיות שותפים במצווה.

אחדות. אין אצלי הבדל בין ספרדים לאשכנזים, ליטאים וחסידים, חרדים ודתיים-לאומיים או מי שאינם שומרי מצוות. באים אלינו אנשים מכל הסוגים. אני לא בודק מי האדם ומה השקפתו. אם הוא יהודי ורוצה לאכול – הוא מוזמן.

ישועות. רואים ישועות מופלאות בתפילות בקברי האבות. לפני ל"ג בעומר האחרון פגשתי ליד מערת המכפלה יהודי מארה"ב, שסיפר לי שהוא מנסה כבר חצי שנה לסגור תסבוכת עם הבנק וללא הצלחה. הוא אמר שאם יצליח, יתרום 1500 דולר להכנסת האורחים. ניגשתי להתפלל אצל אברהם אבינו וביקשתי שהעסקה תסתדר, גם לטובת אותו יהודי וגם לטובת העניים בחברון. כעבור כמה שעות התקשר אליי בהתרגשות: הבנק יצר איתו קשר, והעניין התקדם לכיוון החיובי. הוא לא הבין מה קרה. אני מאמין שכאשר אדם משתדל לעשות טוב, נפתחים לפניו שערי החסד.

שותפה. אני בא לחברון כמעט מדי שבת, לפעמים עם המשפחה ולפעמים בלעדיה. אשתי שותפה מלאה לדרך, אף שהיא נדרשת לוותר לא מעט על הנוחות של שבת בבית. אני מודה לקב"ה שזיכה אותי בכך. מבחינתי, הכנסת אורחים היא לא רק להגיש צלחת אוכל. היא לתת ליהודי תחושה שהוא רצוי, שהוא לא שקוף, שמישהו חושב עליו. אם נצליח להמשיך את דרכו של אברהם אבינו אפילו במעט, עשינו דבר גדול (ליצירת קשר: 0504114766).


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)