חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:08 זריחה: 6:45 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2076
ערב ש"ק פרשת נח, ה' במרחשון ה'תשפ"ז (16/10/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2076
צימאון לאחדות ולא לשיסוי
יש חדש
תכלית הטהרה – 'יבשה הארץ'
תיבת נח
הניצול ממבול הזעם
שנה של ימות המשיח
לבקש רחמים על כל יהודי
ההשגחה כיוונה למקום הנכון
רציתי לשאול
גזל בטעימות
הבנת התורה בעזרת מחקרי הטבע

מס' 2076, ערב שבת-קודש נח, ה' במרחשון ה'תשפ"ז (16.10.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 

  עמדה שבועית

צימאון לאחדות ולא לשיסוי

האם בשם הפוליטיקה מותר לפעור פצע עמוק כל-כך? האם המסיתים חושבים לרגע על האישה או הילד ששומעים את הביטויים הנוראים ומתכווצים?

לאורך ההיסטוריה הכיר העם היהודי היטב את השיטה שבה הוצגו היהודים כמקור כל צרותיה של המדינה, הסתה שנקלטה היטב בקרב ההמון. מוּכר לנו הפתגם "הכה ביהודים והצל את רוסיה".

לדאבון הלב אנו רואים יהודים המאמצים אותה שיטה כלפי אחיהם החרדים. בלי בושה מציגים אותם כגורם המרכזי לכל הבעיות שהמדינה מתמודדת איתן. על כל שאלה ששואלים כמה מראשי המפלגות מקבלים אותה תשובה – החרדים. יוקר המחיה – החרדים. אתגרי ביטחון – החרדים. מצוקת הדיור – החרדים.

המסקנה שמובילות אליה אותן מפלגות היא שיש לחנוק את הציבור החרדי, להפסיק את כל תקציבי החינוך, הרווחה וכו', ולהדיר אותו מכל השפעה במדינה. אבל את הערבים – שנציגיהם לאומנים קיצונים, המזדהים הזדהות מוחלטת עם ארגוני הטרור – יש לחבק ולראות בהם שותפים לממשלה. למדינה כזאת הם קוראים 'יהודית ודמוקרטית'!

דמגוגיה מול נתונים

אתה שומע את הדמגוגיה וההסתה השקרית ומתפלץ. ומה שחמור יותר – שאיש מן המראיינים אינו טורח להציג את העובדות ולשאול את השאלות המתבקשות.

הנה, אחד מראשי המסיתים חוזר שוב ושוב על הנתון שמיליון וחצי חרדים אינם עובדים, ונופלים למעמסה על הציבור העובד. ובכן, לפי הנתונים העדכניים שיעור החרדים בישראל עומד על 14.3% מכלל האוכלוסייה, והם מונים כמיליון ו-450 אלף נפש. אכן, כמיליון וחצי.

אלא שהמספר הזה כולל את כל האוכלוסייה החרדית, ובכללה ילדים ובני נוער, קשישים וכו'. כשאתה מבקש לברר כמה חרדים בגיל העבודה יש, אתה מקבל מספר אחר לגמרי – 580 אלף נפש. אז זה כבר לא מיליון וחצי אלא כשליש מזה.

הלאה. האוּמנם כל אלה אינם עובדים? שיעור התעסוקה של הנשים החרדיות עומד על 81%, כמו בכלל האוכלוסייה. שיעור התעסוקה של הגברים החרדים עומד על 53%, בעוד שיעור התעסוקה של גברים בכלל האוכלוסייה עומד על 86%.

ובמספרים: מתוך 290 אלף גברים חרדים היו אמורים לעבוד 249,400 (לפי חישוב שיעור ההשתתפות של גברים בכלל המשק), ובפועל עובדים 154 אלף בלבד. כלומר, רק 95,400 גברים חרדים לומדים ואינם עובדים. זה מה שנשאר מכל הנפנוף במיליון וחצי!

תנו את התשובה

כבר התרגלנו למציאות שבבחירות מותר לשקר ולהטעות, להתחפש לאנשי ימין, להבטיח דבר אחד ולעשות את ההפך. אבל מי ייתן את הדין על הקרע העמוק שיוצרים כאן עם ציבור עצום, שאינו הולך לשום מקום ושיוסיף לחיות במדינה?

האם בשם הפוליטיקה מותר לפעור פצע עמוק כל-כך, שלא במהרה יתאחה? האם כל המסיתים נגד החרדים חושבים לרגע על האישה החרדית ששומעת את הביטויים הנוראים האלה ומתכווצת? על הילד או הילדה שחשים את אווירת המשטמה ונחרדים? על חרדים שעלו ממדינות אחרות למדינת היהודים, ופתאום שומעים קולות דומים לאלה ששמעו בארצות מוצאם?

ואולי התשובה צריכה להיות בקלפי, שיתברר אחת ולתמיד שהסתה נגד אחים אינה מביאה מנדטים ושהעם צמא לאחדות ולא לשיסוי!


53 %  עובדים. עובדות מול שקרים (צילום: אילוסטרציה)

  יש חדש

החלו חגיגות החומש

צעירי חב"ד פותחים השבוע את חגיגות החומש המסורתיות, לאלפי תלמידי כיתות ב מכל רחבי הארץ, לרגל תחילת לימוד החומש בבתי הספר. הילדים נהנים ממפגש עם סופר סת"ם, התנסות בכתיבה על קלף, ביקור בתערוכה ובמרכז למידה של מוצרי סת"ם, הפעלה בסדנה יצירתית, והעיקר — תכנית חווייתית מיוחדת בבית הכנסת, ובמרכזה הוצאת ספר תורה, מתוך שירה וריקוד. כל ילד מקבל שי מיוחד. האירועים מתקיימים בבית אגודת חסידי חב"ד (770) בכפר חב"ד, מא' במרחשוון (12.10) ועד כ"ב בכסלו (2.12). הרשמה מראש חובה בטל' 0548113770 או 0545731770.

יום פטירת רחל אימנו

ביום חמישי הבא, י"א במרחשוון, יחול יום פטירתה של רחל אימנו. המוני בית ישראל יעלו לפקוד את קברה. מערך היסעים מתוגבר יפעל מבנייני האומה ומעוד כמה מוקדים בירושלים, מיום רביעי בערב.

תפילת המושלת

מושלת מדינת ניו-יורק ביקרה ביום שישי האחרון בציונו של הרבי מליובאוויטש, וביקשה בתפילתה להיות שליחה למען הקהילה היהודית בניו-יורק ולהגן עליה מפני שנאה ואנטישמיות. המושלת מקיימת קשר הדוק עם קהילת חב"ד במדינה.

  שלחן שבת

תכלית הטהרה – 'יבשה הארץ'

המבול היה אירוע חד-פעמי, והקב״ה הבטיח שלא יישנה עוד: ״לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם... וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי״ (בראשית ח,כא), וכהסבר רש״י: ״כפל הדבר לשבועה". אך מאחר שכל עניין בתורה טומן בחובו הוראה נצחית לכל יהודי בכל זמן, הרי שגם המבול נועד ללמדנו.

למעשה מתעוררת תמיהה על עצם הכללת סיפור המבול בתורה. חז״ל לימדונו כי ״התורה קדמה לעולם״ – היינו שאף שהיא מתייחסת לעולם, היא למעלה ממנו. ואם התורה קדמה לעולם במצבו השלם, כפי שנברא, קל וחומר שהיא מרוממת מהעולם במצבו הירוד והפגום בעקבות החטא – מחטא עץ הדעת ועד השחיתות של דור המבול. כיצד ייתכן אפוא שבתורה ייכלל מאורע שלילי ובלתי-רצוי כמו המבול?

הכול קדוש

התורה כולה, על כל פרטיה, היא בעצם חוכמתו של הקב״ה. וכפי שהרמב״ם מגדיר זאת בהקדמתו לפירוש המשניות: ״ואין הפרש בין ׳ובני חם כוש ומצרים׳, ׳ושם אשתו מהיטבאל׳, ׳ותמנע הייתה פילגש׳, ובין ׳אנוכי ה׳ אלוקיך׳ ו׳שמע ישראל׳, כי הכול מפי הגבורה והכול תורת ה׳ תמימה טהורה וקדושה אמת״.

בדוגמאות אלה מופיעים פסוקים המבטאים קצוות מנוגדים: מצד אחד פסגת הקדושה, ומצד שני מצבים נחותים וירודים. אלא שהואיל והקב״ה הוא תכלית הטוב, הרי שכל הכתוב בתורתו הוא בהכרח טוב מוחלט, שהרי ״מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת״ (איכה ג,לח).

טהרה עליונה

מכאן יובן עניינו הפנימי של המבול: אף שמבחינה חיצונית היה עונש חמור, שמחה את העולם, הרי שברובד הפנימי מי המבול טיהרו את העולם בדרך דומה למקווה. בגמרא (ירושלמי חגיגה ב, הלכה א) נאמר שבתחילת הבריאה העולם היה מוצף מים, וזה היה מצבו הטבעי והחיובי בראשיתו.

אם כן, המבול החזיר את העולם למצבו הבראשיתי המושלם, ובכך העלה אותו למדריגת טהרה עליונה יותר. ועם זה, מייד אחרי המבול נאמר ״יָבְשָׁה הָאָרֶץ״, והקב״ה קבע שלא יהיה עוד מבול – כי תכלית הבריאה היא שתתקיים מציאות טבעית, ובתוכה דווקא יוחדרו הקדושה והאלוקות.

גריד כהלכתה

הנביא ישעיהו אומר ״לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ״ (מה,יח). לכן על אף המעלה הרוחנית בתקופת המבול, זה היה מצב אידיאלי לשעתו בלבד. מכאן ואילך הפעולה והשליחות נועדו להתממש בתוך בריאה מתפקדת ובעולם גשמי חי ופעיל.

רמז לכך מופיע בדברי רש״י על המילים ״יבשה הארץ״ – ״נעשה גריד כהלכתה״. הביטוי ׳כהלכתה׳ רומז לזיקה שבין התייבשות הארץ לחלק ההלכתי בתורה, המבטא את רצון ה׳ בחיי המעשה היום-יומיים. כי התכלית היא החדרת הקדושה בתוך העולם ה׳יבש׳ והגשמי דווקא, ולעשות ממנו דירה לו יתברך.

(תורת מנחם תשמ״ו, כרך א, עמ׳ 482)

  מן המעיין

תיבת נח

להבת אש קודש

"עשה לך תיבת עצי גופר" (בראשית ו,יד). "גופר" – גופרית. עשה שה'תיבה' שלך, דיבורך, תהיה משולהבת בלהבת אש קודש.

(רבי צבי מזידיצ'וב)

כדרכך וכשיטתך

"עשה לך" – לך, כדרכך וכשיטתך, שלא התערבת עם בני דורך ולא הוכחת אותם. לא רצית להיות בצוותא עימהם ולהתחבר אליהם. תהיה אפוא כעת בתיבה עם הבהמות ועם חיית השדה.

(אלשיך)

מילים מאירות

"צוהר תעשה לתיבה" (בראשית ו,טז). "יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טובה המאירה להם" (רש"י). על-פי הרמז יש לפרש: תיבה – מילה. והכוונה – שכל מילה ומילה שהאדם מוציא מפיו צריכה להאיר כאבן טובה, ושאדם יְיַקר את דבריו כמרגליות.

(נועם אלימלך)

להיכנס במסירת נפש

"בוא אתה וכל ביתך אל התיבה" (בראשית ז,א). תיבה משמעה גם מילה. רמז שהאדם צריך להיכנס לכל תיבה מתיבות התורה והתפילות בכל כוחותיו, ובכל רמ"ח איבריו, במסירת נפש.

(הבעש"ט)

הצלה מהטרדות

"בוא אל התיבה" – דבק באותיות הקדושות של התורה והתפילה. האדם מוטרד בצורכי החיים ובפרנסת בני ביתו. דאגות הפרנסה סובבות ומקיפות אותו מכל צד, וייתכן חלילה שישטפו אותו. העצה היא לדבוק באותיות התורה והתפילה, ובזכות זה ייוושעו "אתה וכל ביתך" בכל הנדרש.

(כתר שם טוב הוספות)

חלק מעבודת הבורא

'כניסה' אל תיבות ואותיות התורה והתפילה פירושה – הידיעה הברורה והמוחלטת שהעיקר הוא התורה והתפילה, ואילו כל שאר ענייני האדם, עסק הפרנסה וכדומה, טפלים ומשניים. כשיש לאדם הכרה זו – גם העיסוק עצמו נהפך להיות חלק מעבודת הבורא, ואין שום חשש שה'מים רבים' של עסק הפרנסה ישטפו אותו.

(הרבי מליובאוויטש)

מי גדול ומי קטן

אם אתה אומר מילה, תכניס לתוכה את כל רמ"ח איבריך, את כל פנימיותך וישותך. ואיך אדם גדול יכול להיכנס ולהתרכז בתיבה קטנה? אדם שאינו יכול להצטמצם ולהתקפל מחמת גאוותו וגדולתו – ודאי שהוא קטן מאוד.

(רבי משה מקוברין)

לחקוק בזיכרון

כל יהודי צריך לחקוק בכוח זיכרונו אותיות ותיבות של התורה, תורה שבכתב ותורה שבעל-פה, ולהיות בקי בהן על-פה. ובפרט – משנה, אותיות 'נשמה', ותניא – אותיות 'איתן'. ויש לחזור על אותיות ותיבות אלה תמיד, בכל רגע פנוי.

(ספר המאמרים קונטרסים)

  אמרת השבוע

הניצול ממבול הזעם

לאדמו"ר ה'אמרי אמת' מגור היו לפני מלחמת העולם השנייה כמאה מיוצאי חלציו, וכפי שכתב בצוואתו (משנת תרצ"ו) "חסדי השם יתברך לשפל כמוני זיכה אותי לראות יוצאי חלציי קרוב למאה נפשות. אבקש מכולכם לשמור דרך ה', לעשות צדקה. יהי רצון שיהיו כולם עובדי השם יתברך".

לדאבון הלב, רובם עלו על המוקד בשנות השואה, ורק מתי מעט שרדו והצליחו בניסי ניסים להימלט מגיא ההריגה עם הרבי, ב'נס ההצלה' המפורסם.

אחרי המלחמה המרה התברר שרק אחד מנכדיו הרבים, בן בתו, הרב אהרן-נח יוסקוביץ, שרד את התופת הנאצית. כשזכה ובא לירושלים, נכנס 'לקבל שלום' אצל סבו.

הרבי ישב שחוח, ובנו ה'לב שמחה' אמר לו: "נח כאן". הרים הרבי את ראשו, הביט בו בעיניו הטהורות, נאנח ואמר: "וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ".

  גאולהפדיה

שנה של ימות המשיח

תֵּבַת הַגְּאֻלָּה. אנו מצפים לגאולה ולעולם המופלא שייפתח לפנינו, אבל למעשה כבר הייתה שנה אחת שבה שרר מצב דומה לזה שישרור בימות המשיח. שנה זו, למרבה ההפתעה, הייתה בשנת המבול. בתיבת נח שרתה אווירה מעין זו שתשרור בימות המשיח, ולכן יכלו כל בעלי-החיים לחיות יחדיו, ושום בעל-חיים לא פגע בזולתו.

העובדה שהתיבה הספיקה לכל בעלי-החיים ודי היה בנח ובבניו כדי לטפל בכולם, מוכיחה שבתיבה היו תנאים שונים לחלוטין מן הקיימים כיום בין החיות והבהמות, כפי שנאמר על תקופת הגאולה: "וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם" (ישעיה יא,ו).

כאן רואים את החיבור – המתמיה לעיתים – בין טוב מופלא ביותר ובין מצבים של צער וחורבן. הגילוי המופלא הזה, שהאיר בתיבת נח, התקיים דווקא בשעה שהעולם כולו נשטף ונהרס. חיבור זה מעיד על הכוונה הפנימית, הנסתרת, של החורבן – ליצור תנאים להתגלות עצומה לאין ערוך.

המבול היה הכנה לקראת הגאולה. העולם שלפני המבול לא היה ראוי להשראת הקדושה האלוקית, ועל-ידי המבול נעשתה הכשרתו הראשונית, שכאשר יהודים ילמדו תורה ויקיימו מצוות, תוכל הקדושה להיתפס גם בתוך המציאות הגשמית של העולם, ובכך יתקדש העולם ויוכשר לקראת תכליתו העתידית.

לכן דווקא בשנת המבול האירה בתיבת נח הארה מעין זו שתאיר בימות המשיח, כדי לבטא את ייעודו העיקרי של המבול – טיהור העולם והכשרתו לקראת הגאולה, שהקדושה האלוקית תקיף אותו "כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (שם ט).

  אהבת ישראל

לבקש רחמים על כל יהודי

התורה מצווה: "הווי דן את כל האדם לכף זכות". מדוע אפוא יש הדורשים את "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" לגנאי, בשעה שיש אפשרות לדרוש אותו לשבח?

התשובה טמונה בדברי הזוהר (חלק א סז,ב) שנח לא ביקש רחמים על בני דורו – שלא כמשה רבנו שהתפלל אף על עושי העגל. זאת מלמדים אותנו אותם חכמים הדורשים את 'בדורותיו' לגנאי, שיהודי צריך לדעת שבכל מקרה ובכל מצב עליו לבקש רחמים על זולתו. גם אם הזולת מתנהג בדרך השלילית ביותר – חייבים לבקש עליו רחמים. עלינו להתנהג כמשה רבנו, שביקש רחמים על בני ישראל, ולא כנח, שלא ביקש רחמים על בני דורו.

מבחינה זו, דווקא הדרשה של לגנאי גורמת זכות לנח, כי היא מורה לדורות עד כמה חייבים לבקש רחמים על יהודי שני. לעיתים אדם עמל קשה להשפיע על סביבתו ואינו מצליח. אומרת לו התורה: גם אם עשית הכול, עליך להוסיף לפעול ולבקש רחמים.

ואם על דור המבול (דור חוטא ומושחת) היה צורך לבקש רחמים, על אחת כמה וכמה על בני דורנו, שעליו פסק הרמב"ם: "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומייד הן נגאלין". ודאי שצריך לבקש רחמים על כל יהודי, ועצם בקשת הרחמים תגרום שהלה יעשה תשובה, ועל-ידי התשובה תבוא הגאולה האמיתית והשלמה (לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 19).

  מעשה שהיה

ההשגחה כיוונה למקום הנכון

פתאום, בערך באמצע הדרך, עצר. הוא עבר בזיכרונו על רשימת חבריו, ולא היה בטוח לאן לפנות – ימינה, שמאלה, קדימה ואולי ללכת בחזרה

ליבו של דניאל גולדמן, תלמיד ישיבה צעיר, נמשך אל ההרים. ככל שטיפס לגבהים וראה רחוק יותר, כך חש השראה רבה יותר.

הוא אהב את ירושלים, עם ההמולה הקדושה שבה, אך יותר מכך אהב את ההרים והגבעות הסובבים אותה. בכל הזדמנות נהג לטפס למקומות גבוהים, שמהם היה יכול מבטו להרחיק ללא גבול – מזרחה לעבר מדבר יהודה, מערבה לעבר הים התיכון, צפונה ודרומה. הוא נהג לשתות בצימאון את אורה ואת חיותה של ארץ הקודש, בטרם שב אל הישיבה.

וכך, בכל פעם שהדבר התאפשר לו, נהג לארוז תיק ביום שישי אחר הצוהריים ולנסוע לשכונת רמות פולין שבצפון ירושלים, לעשות שם את השבת. הנוף והאוויר היו נהדרים, והכנסת האורחים הייתה למופת.


דניאל הסתובב והחל ללכת דרך הסמטאות המפותלות של רמות פולי ן (צילום: חגי אגמון־שניר. ויקיפדיה)

למעשה הוא הכיר משפחות רבות כל-כך באזור שרק לעיתים נדירות תכנן איפה לסעוד את סעודת יום שבת קודש.

הוא נהג לאכול ולישון אצל משפחה אחת ביום שישי בערב, ולאחר סיום התפילה למוחרת בבוקר להחליט את מי ממכריו יבקר לסעודת היום.

אף שהיה אורח בלתי-צפוי, מארחיו תמיד שמחו לראותו וסידרו לו בזריזות מקום על שולחנם. דניאל היה מלא רעיונות חסידיים למבוגרים וסיפורים מרתקים לילדים.

בוקר שבת בהיר אחד בשלהי חודש ניסן, שליח הציבור כבר עמד בסוף תפילת מוסף בבית המדרש החסידי המרכזי של רמות פולין, ודניאל כבר שקל את החלופות העומדות לרשותו לסעודת יום שבת. לאחר שנאמר הקדיש האחרון יצא מבית הכנסת ופנה שמאלה, לעבר בית חברו, שמעון אבידוב. הוא לא ראה את שמעון כבר כמה שבועות, ותמיד היה נלהב לראות אילו ספרי קודש חדשים קנה, ולשמוע באילו רעיונות חדשים הוא הוגה.

בערך באמצע הדרך לשם, עצר לפתע. 'אני באמת רוצה ללכת לבית של שמעון?', חשב. 'בעצם אני לא כל-כך בטוח... אולי כדאי ללכת למקום אחר?'.

דניאל עמד שם רגעים אחדים, עבר בזיכרונו על רשימת חבריו, ולא היה בטוח לאן לפנות – ימינה, שמאלה, קדימה ואולי ללכת בחזרה. אף שכבר התחיל ללכת בכיוון אחד, רוח חדשה החלה מנשבת בתוכו.

'לא', החליט לבסוף. 'מתאים לי לבקר דווקא את הרב שטרן'.

הרב אברהם שטרן היה המשגיח שלו בישיבה, ותמיד הייתה חוויה מיוחדת לשהות במחיצתו בשבת.

הרב שטרן התגורר במרחק חמש דקות הליכה בכיוון ההפוך. דניאל הסתובב והחל ללכת דרך הסמטאות המפותלות של רמות פולין, בין וסביב הבניינים המוזרים בעלי הבליטות המחומשות.

כשהגיע לבניין של הרב שטרן טיפס שני גרמי מדריגות והקיש בדלת. אחת מבנותיו הצעירות של הרב שטרן פתחה את הדלת וקידמה אותו בחיוך.

בדיוק באותו רגע נשמעה זעקה מרה מהמטבח.

"נחום, מה קורה לך?!", נשמע קול זעקתה המבועתת של הרבנית שטרן, ומייד: "הצילו! הצילו!".

דניאל שעט במהירות לעבר המטבח. הוא ראה את נחום, בנו בן השנתיים של הרב, ידיו מושטות קדימה, עיניו בולטות ופניו מכחילות. הוא הבין שהילד נחנק מדבר מה שנכנס לפיו.

הרב שטרן ואשתו לא ידעו מה לעשות. הם עמדו שם קפואים, מוכי הלם ותדהמה.

דניאל מעולם לא ביצע קודם לכן תמרון היימליך (פעולה לפתיחת נתיב אוויר החסום על-ידי גוף זר באמצעות הגברת הלחץ בחלל הבטן ובבית החזה), אף שראה כרזות גדולות ובהן הדרכה על כך בקירות של מסעדות. אבל הוא הבין שצריך לעשות משהו כאן ועכשיו, בטרם יחלוף זמן יקר.

הוא אחז בנחום הקטן והפך אותו וגבו אליו. את ידו האחת קפץ לאגרוף והציב אותה ברום בטנו של הפעוט. בידו השנייה לחץ לחיצה חזקה על אגרופו. לחיצה אחת, שנייה ושלישית.

חלפו כמה שניות מורטות עצבים, ופתאום ממתק קטן ואדום נורה מפיו של נחום אל הרצפה. הפעוט חזר לנשום. כששבה אליו נשימתו, החל ליילל בבכי. דניאל הרים אותו ומסר אותו לאימו. הצבע חזר ללחייו של הילד והמתח ששרר בחדר התפוגג בבת אחת. עיניהם של ההורים הוצפו דמעות של הודיה והקלה.

"דניאל!", קרא הרב שטרן נרגש, ולחץ את ידו בחוזקה. "לא היה לנו מושג שאתה בא! הצלת את חייו של נחום! זה ממש נס מן השמיים! האם באת אלינו לסעודת השבת?".

"זו הייתה התכנית המקורית שלי", השיב דניאל בחיוך, "אבל נראה שמן השמיים הובילו אותי לכאן בעבור מטרה אחרת".

(על-פי 'אליהו הנביא בתחנה המרכזית'. סיפורי השגחה עליונה מכלי ראשון)

  רציתי לשאול

עם הרב זלמן הכט

מנהל בית חב"ד בקריית רבין במגדל העמק ומשפיע בישיבת תומכי תמימים בעיר

יהודי שצריך ללכת בבוקר לעבודה ובשבת משפחתו ממתינה לו לסעודת שבת, האם הוא יכול להתפלל באריכות כדרישת החסידות?

אכן, בימות החול אדם יכול לטעון שאין לו פנאי להתפלל באריכות, כי הוא ממהר לעבודתו. אבל הלוא בשבת יש לו יותר זמן, ואם גם בשבת הוא מתפלל במהירות, הדבר מוכיח שגם כל השבוע קיצר בתפילה לא בגלל העבודה, אלא מפני שהתפילה אינה מעניינת אותו כל-כך, ופחות חשוב לו החיבור עם הקב"ה שנעשה בשעת התפילה.

רבנו הזקן מסביר ב'תורה אור' (פרשתנו) שדווקא בעלי עסקים, שאינם יכולים להאריך בתפילה בימות החול, נדרשים להאריך בתפילתם בשבת, ויש בה מעלה יתרה על תפילתם של 'יושבי אוהל'.

ההדגשה העיקרית באריכות התפילה אינה כל-כך על הזמן כמו על המשמעות, התוכן. להקדיש יותר זמן לכוונה, לנסות לראות את משמעותם של קטעי התפילה. הלוא בשבת מוסיפים קטעים בתפילה, כמו 'נשמת כל חי', כי זה הזמן להדגיש יותר את השתוקקותו של האדם לבוראו ואת הרצון הפנימי להודות לקב"ה על כל חסדיו – "אילו פינו מלא שירה כים" וכו'.

איך משלבים את התפילה באריכות עם התפילה בציבור? אפשר להתחיל להתפלל לפני הציבור, אחרי הכנה ראויה בלימוד חסידות, להתפלל במתינות, ולהיפגש עם המניין בתפילת העמידה. וגם אם התפילה בכוונה אורכת זמן רב יותר מהתפילה בציבור – בחסידות החשיבו יותר את התפילה בכוונה, גם אם לא השתלבה עם קצב הציבור.

ואפילו אם אריכות התפילה תגרום שסעודת השבת תתאחר מעט – לא נורא. אדרבה, טוב שבני המשפחה יידעו שאבא מאחר לבוא לסעודה מפני שהוא מתפלל במתינות ובכוונה, והדבר יעודד גם אותם לייקר את התפילה וללכת בדרכו.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב שמעון גדסי

גזל בטעימות

שאלה: האם מותר לטעום בחנות מפירות, פיצוחים, סוגי שוקולד וכדומה?

תשובה: אסרה התורה על האדם ליטול ממון חברו בלי ידיעתו, אפילו דבר כלשהו, אם יהודי ואם גוי, אם הוא אדם בוגר ואם הוא ילד – משום איסור גזל.

יתרה מזו, גם אם ברור לאדם שכשייוודע לחברו שהוא לקח זאת – ישמח מאוד, מפני אהבתו אותו – אסור לו ליהנות מרכושו בלי ידיעתו, כי מכיוון שעכשיו הבעלים אינו יודע זאת – הרי הנאה זו באה באיסור.

איסור גזל חמור כל-כך, עד שהתורה ציינה אותו כסיבה לעונש המבול שהביא הקב"ה על העולם, כפי שאמר רבי יוחנן בגמרא: "בוא וראה כמה גדול כוחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכול, ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר (בראשית ו,יג) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ".

פירות וירקות המוצגים למכירה לציבור, והאדם מבקש לטעום מהם כדי לבחון את טעמם, הדבר מותנה בהתקיים התנאים שלהלן:

א) שכוונתו אכן לקנות מהסחורה, ולא רק לטעום ממנה ולבחון אותה. טעימה שאינה מתוך כוונת קנייה – יש בה משום איסור גזל וגניבת דעתו של בעל הבית. ב) שטעימה זו היא על דעת בעל הבית. כאשר מדיניותו אינה ידועה – יש לברר תחילה אצל המוכר שאכן טעימה זו היא על דעתו. ג) מותרת טעימה קטנה בלבד, כדי לבחון את הטעם בלבד, ולא יותר. אכילה ניכרת אינה על דעת בעל הבית, ויש בכך משום איסור גזל. ד) אין לפתוח מוצרים סגורים לצורך זה, מכיוון שמן הסתם בעל הבית מקפיד על כך, אלא אם כן התיר זאת בפירוש.

מקורות: סנהדרין קח,א. שו"ע אדה"ז חו"מ הל' גזילה וגניבה ס"א, והל' מציאה ופיקדון ס"ד. הל' אונאה וגניבת דעת סי"א.

  חיים יהודיים

הבנת התורה בעזרת מחקרי הטבע

מהו עץ גופר? מדוע נח לא ידע מה הזיקית אוכלת? האם יש דג החי בשדות? ומהו 'גמל מרחף'? איש המחקרים בפורטל הדף היומי מסביר

תעודת זהות. הד"ר משה רענן (78), תושב אלון שבות, נולד בתל-אביב, לאב שעלה ארצה לפני המלחמה ולאם ניצולת אושוויץ. למד ב'יסודי התורה', בישיבת תל-אביב, בישיבת 'נתיב מאיר' בירושלים ובמחזור הראשון של ישיבת ההסדר 'הר עציון'. במלחמת יום כיפור נפצע קשה מפגיעת טיל אר-פי-ג'י בטנק שבו שימש תותחן.


הד"ר משה רענן

טבע. אחרי נישואיי התחלתי ללמוד ביולוגיה באוניברסיטה העברית והשלמתי שלושה תארים. התואר השלישי הוענק לי על מחקר בכינרת. כיום אני גמלאי של מכללת ירושלים לבנות ומכללת הרצוג.

ש"ס. ה'רכוש' היחיד שהביאה אימי מבית הוריה, שעלו בסערה השמיימה, היה הש"ס של סבי, הרב משה אקשטיין מפרשבורג, שאני נקרא על שמו. כיום עיסוקי העיקרי הוא לימוד 'הדף היומי' וכתיבת מאמרים ל'פורטל הדף היומי'.

ידע. כל משתתף בשיעורי דף יומי מכיר את התופעה שאנשים מתחומים שונים 'מתעוררים לחיים' כאשר הסוגיה עוסקת בתחום הקרוב לליבם. רואי החשבון מרגישים 'אחריות' לניהול חשבונות העולים בתוך לימוד, וכך הנגרים, עורכי הדין, הרופאים, החקלאים וכו'. כמרצה לטבע, מצאתי את עצמי תורם את חלקי במהלך הלימוד, כאשר עלו תופעות ושמות מעולם החי והצומח.

חז"ל. מפעם לפעם גיליתי מבטי ספקנות אצל משתתפי השיעור, באשר לתופעה כזאת או אחרת המתוארת בגמרא. הספקות נעלמו לאחר שהארתי את הדברים, והתברר שחז"ל תיארו תופעות טבע בדרך ריאלית לחלוטין.

מחקרים. אבי למד על התורמוס וביקש לדעת מהו. הבאתי לו זרעי תורמוס, והוא הציג אותם לחבריו לשיעור והדבר עורר תגובות נלהבות. לאחר שגיליתי את 'פורטל הדף היומי', התחלתי לכתוב מחקרים על תופעות טבע, בעלי-חיים וצמחים המתוארים בתורה.


מחקרים לעזרת הלומדים. הד"ר רענן מוביל סיורים לימודיים

גופר. בציווי על המבול נאמר לנח "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר". הגמרא (סנהדרין קח,ב) שואלת מהו 'גופר', ויש בזה שתי דעות: "אמרי דבי רבי שילא: זו מבליגה, ואמרי לה: גולמיש". עשיתי מחקר מקיף בנושא, ומתברר שיש מגוון דעות במקורות. למשל, במדרש הגדול נאמר שהגופר הוא "עץ שהוא שוהה במים ואינו מרקיב", ולכן רבים סבורים שהגופר הוא עץ התאשור (ברוש).

זיקית. בגמרא שם מסופר שנח לא ידע מה הזיקית אוכלת, עד שחתך רימון ונפלה ממנו תולעת והזיקית מיהרה וחטפה אותה. מדוע דווקא מזונה של הזיקית לא היה ידוע? במאמר שכתבתי העליתי השערה שייתכן שהדבר נבע משיטת הציד המיוחדת שלה. היא ניזונה מחרקים, שאותם היא צדה בעזרת לשונה הארוכה והדביקה, שאותה היא שולחת במהירות רבה כל-כך עד שכמעט אי-אפשר להבחין בה. משום כך, וגם לנוכח הנשיפות שהיא משמיעה, סברו בעבר שהיא אוכלת רוח, ומכאן שמה זיקית (זיקא בארמית – רוח).


מחקרים לעזרת הלומדים. הד"ר רענן מוביל סיורים לימודיים

דג. במאמר אחר אני מציג תופעה הנראית מוזרה במבט ראשון אך מעוגנת היטב במציאות. למשל, בגמרא (מכות טז,ב) מדובר על 'ביניתא דבי כרבא'. על-פי מקצת הראשונים זה "דג החי בין התלמים"; כלומר, דג החי בשדות. לכאורה זה נראה בלתי-מציאותי. ובכן, השפמנון יכול לשהות כמה ימים מחוץ למים, בעזרת מערכת נשימה נוספת על הזימים. בסין מגדלים זה כאלפיים שנים אורז עם שפמנונים. זה בדיוק הדג שחי בין תלמי השדה!

גמל. עוד דוגמה: "גמלא פרחא" (גמל מרחף), שמוזכר במסכת מכות (ה,א). בדובאי ובעוד מדינות באזור מקיימים מירוצי גמלים. יש תיאור היסטורי מהמאה ה-12, מאת רבי פתחיה מרגנסבורג, שהראו לו גמל כזה. הוא כותב שדרך שאדם הולך ב-15 ימים, ה'גמלא פרחא' עובר ביום אחד. השוואתו של ה'גמלא פרחא' לגמלי המירוץ הופכת אותו למציאות ריאלית. גמל מירוץ יכול להגיע ל-65 קמ"ש, ובשעת דהירה הוא נראה כמרחף, משום שארבע רגליו ניתקות מהקרקע.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)