חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2074
ערב שבת קודש שמחת-תורה, כ"א בתשרי ה'תשפ"ז (02/10/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2074
השמחה על עצם יהדותנו
יש חדש
שמחה וצימאון בחג אחד
שמחת תורה
יום אחד בשנה
שמחת הילדים
קשה עליי פרידתכם
אורח מפתיע בליל החג
רציתי לשאול
עליית 'כל הנערים'
ארון הקודש הגדול בעולם

מס' 2074, ערב שבת-קודש שמחת-תורה, כ"א בתשרי ה'תשפ"ז (02.10.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

השמחה על עצם יהדותנו

בשמחת תורה כולנו מרגישים את עומק הקשר אל התורה ואל אבינו שבשמיים. זה הזמן לשכוח את המחלוקות ואת הפוליטיקה המפלגת

אמרה עממית מנסה להסביר את מהותו של חג שמחת תורה בסיפור על יהודי עם-הארץ שרקד בהתלהבות בשמחת תורה. שאלוהו: "שמחה זו על שום מה? אילו היית מתייגע בתורה כל השנה, אפשר היה להבין את שמחתך; אך מכיוון שעם-הארץ אתה, על מה השמחה?". החזיר אותו עם-הארץ תשובה: "וכשאחי משיא את בנו, אינני שמח בשמחתו?".

הסיפור הזה אולי מעלה חיוך על שפתותינו, אבל הרעיון הבסיסי הטמון בו אינו נכון. השמחה בשמחת תורה איננה של הלמדנים ושל תלמידי-החכמים, והיהודי הפשוט אינו בא לשמוח בשמחתם של אחרים. זו שמחה אישית של כל יהודי באשר הוא.

שמחה שיש לנו תורה

אחד הביטויים לכך היא הדרך שבה אנו שמחים בשמחת תורה. לכאורה שמחה הקשורה לתורה הייתה צריכה להיות בעלת אופי עיוני-לימודי. מן הראוי היה שהיום הזה יְיוּחד ללימוד תורה, וגדולי הלמדנים היו צריכים לשאת דרשות ולהשמיע פלפולים וחידושים.

למעשה אנו נוהגים אחרת לגמרי. איננו עוסקים כלל בדרשות ובעיון בסוגיות עמוקות. מתכונת הריקודים בשמחת תורה אף אינה מאפשרת כלל לעיין וללמוד בתורה. אנו רוקדים עם ספר התורה כשהוא מכוסה במעילו או סגור בארגז העץ המיוחד לו.

מכאן שהשמחה בשמחת תורה אינה על מידת הלימוד ועל היקף הידע בתורה. אנו שמחים על עצם היותנו יהודים ועל עצם הקשר שלנו עם התורה. אנו שמחים על שיש לנו תורה.

תחושה זו משותפת לכולנו. גם מי שלא זכה ללמוד תורה – יהודי הוא. גם מי שאין לו ידיעה בתורה מרגיש את יוקר מעלתה ואת קדושתה. לכן זו שמחה של כל אחד ואחד מבני העם היהודי.

לקבֵּע את האחדות

אנו מביטים בהמונים הבאים לשמוח בשמחת תורה. באבות המרכיבים את ילדיהם על כתפיהם. בנערים עונדי העגילים הרוקדים עד כלות הכוחות. פתאום אנו מרגישים את עומק הקשר של כולנו אל התורה ואל אבינו שבשמיים. פתאום מתגלה כי בלב כל אחד ואחד מאיתנו שוכנת נשמה יהודית טהורה וזכה, מלאת אהבה לבורא ולתורתו.

שמחת תורה הוא הזמן לקבֵּע בלב כולנו את האחדות, את האהבה לתורה ואת השמחה. את ההרגשה המלכדת המופלאה שחשנו בתפילה המשותפת ביום הכיפורים ובשמחה המשותפת בשמחת תורה, עלינו להזרים למשך כל ימות השנה כולה. גם בימי חולין אפורים ורגילים עלינו לזכור את הבסיס היהודי העמוק המאחד את כולנו.

וזו בעצם מהותם של הימים הללו – הם בבחינת מאגרים שמהם אפשר לשאוב שפע של ערכים, אהבה ושמחה למשך כל ימות השנה. לכן חשוב כל-כך לנצל את הרגעים האלה לשמחה גדולה. זה הזמן לשכוח את המחלוקות, את הפוליטיקה המפלגת, את הבעיות הארציות, את טרדות היום-יום ואת שאר הדאגות והעיסוקים, ולהשקיע את כל הכוחות בשמחה טהורה.

נשמח אפוא בשמחת תורה, ובעזרת ה' תהיה לנו שנה שמחה, שנת הגאולה השלמה!


לשמוח שמחה טהורה. ההקפות השניות בכפר חב"ד (צילום: שניאור שיף)

  יש חדש

הקפות עם בית חב"ד

בתי חב"ד ברחבי הארץ מסיימים את הפעילות הענֵפה של חודש החגים באירועים גדולים של הקפות שניות, שנערכות בכל רחבי הארץ, בתיאום עם הרשויות המקומיות. זו הזדמנות מיוחדת במינה להתחבר אל המוני בית ישראל, מכל החוגים והגוונים, ולשמוח בשמחת התורה. פרטים בבית חב"ד.

הקפות שניות בכפר חב"ד

ועד כפר חב"ד מזמין את הציבור להקפות השניות המפורסמות, שייערכו במוצאי שמחת תורה, ברחבת האירועים ברחוב המגיד ממזריטש. מדי שנה באים אלפים לשמוח שמחה טהורה וסוחפת, עם חסידי חב"ד, עד השעות הקטנות של הלילה. את השמחה יובילו הזמר נמואל הרוש ותזמורתו. ההקפות יתחילו בשעה 8:30 בערב.

הקפות במערת המכפלה

בית חב"ד חברון מקיים במוצאי שמחת תורה הקפות שניות במערת המכפלה, עם תושבי היישוב היהודי בחברון ועם ציבור מגוּון שיבוא מכל רחבי הארץ. הזמר החסידי מנדי ג'ירופי ירקיד את הציבור. אולם יצחק יהיה פתוח. ההקפות מתואמות עם כוחות הביטחון (כרטיסים להסעות ב'טיקצ׳אק').

  שלחן שבת

שמחה וצימאון בחג אחד

שמחת תורה מקרב אותנו לפרידה מחגי תשרי המלאים קדושה, ולחזרה לשגרת היום-יום, הרחוקה מתחושת ההתעלות שמאפיינת את החגים. למעשה, החג עצמו טומן בחובו צידה לימים האפורים. לדוגמה, השמחה העצומה על התורה מתבטאת בריקוד שנעשה ברגליים דווקא, המבטאים את החלק הנחות שבגוף האדם, כדי לסייע לאדם לקבל החלטה מתוך 'קבלת עול', שגם בחלקי השנה ה'נחותים' יעסוק בשמחה בלימוד התורה.

זאת ועוד: השמחה איננה הרגש היחיד שממלא את הלב בשמחת תורה, אלא יש גם צימאון והשתוקקות להתקרב לקב"ה – תחושות שמתעוררות בדרך כלל כשמצויים בעמדה מרוחקת מהקדושה, בימי חולין, ולא בחגים המוארים בשפע רוחני.

מעבר חד

תחושת הצימאון מלווה את היהודי תמיד, מעצם העובדה שנשמתו הקדושה הורדה ממקומה הנשגב, תחת כיסא הכבוד, אל תוך גוף בשר ודם, ובפרט כשנוסף על כך נדרשת גם התמודדות עם תקופת הגלות. וכאשר יהודי חושב על כך, מתעורר בו ביתר שאת הצימאון של הנשמה לאלוקות.

סופי חגים הם זמנים שבהם הצימאון מורגש במיוחד. המעבר החד מקדושת החג לשגרת ימי החול ממחיש את הריחוק ומעורר את התשוקה להתקרב לקב"ה. תחושה דומה מתעוררת אחרי תפילת שחרית והמעבר לעיסוקי החולין בכל יום. גם מי שאינו בעל השגות רוחניות גבוהות בתפילה נמצא במעמד רוחני גבוה מהרגיל, והירידה הכפויה מעוררת בו צימאון.

הכוח להתמודד

הצימאון והשמחה אינם סותרים זה את זה. הצמא לדבקות בקב"ה גורם לאדם דווקא לשמוח על הזכות שניתנה לו לקיים את רצון ה' ולעובדו גם בחיי החולין. ואדרבה, ככל שהצימאון לקב"ה מתגבר, זה אות שהאדם דבק באלוקות וממילא תתעצם השמחה על שהוא זוכה למלא את רצונו.

קריאת התורה בחג, בפרשיות ברכה ובראשית, נותנת כוח לשמוח על אף הצמא. הפרשה נפתחת ב"וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל": משה רבנו, ה"עומד בין ה' וביניכם", מסייע לכל יהודי להתמודד עם חשכת העולם, כפי שהתורה מסיימת את תיאור הניסים שחולל ושגילו את יד ה' בעולם: "לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים... אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל".

בלי חסימות

פרשת בראשית מספרת על בריאת האור: "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר". ואף שהעולם מעמיד הפרעות לקדושה, יש לדעת שאלו חסימות חיצוניות בלבד והיהודי יכול ונועד להתגבר עליהן ולגלות את האור הטוב.

ובמילים פשוטות: עלינו לחבר את האלוקות שב"האותות והמופתים" עם 'בראשית', עם העולם הגשמי. בכוחו של יהודי לשנות את העולם, ולפעול שיהיה חדור באלוקות. להמשיך את שמחת החג לכל השנה, ולהאיר את העולם כולו.

(תורת מנחם, כרך לב, עמ' 121)

  מן המעיין

שמחת תורה

לדאוג לגשמיות

"ביום השמיני עצרת תהיה לכם" (במדבר כט,לה). בראש השנה וביום הכיפורים התפללנו למען הנפש, ועסקנו בענייני שמיים בלבד. שמיני עצרת הוא היום הראשון שבו מתחילים להתפלל על הגשם, לדאוג לצרכים הגשמיים – העניינים הנוגעים 'לכם'. זאת הכוונה במאמרם ז"ל: "שמיני עצרת רגל בפני עצמו הוא" – שמיני עצרת הוא החג שבו מתחילים לדאוג "בפני עצמו", בשביל עצמו ובשרו וגופו.

(רבי משה-לייב מסאסוב)

שמחה 'לכם' בלבד

בכל שאר הימים של 'זמן שמחתנו' השמחה קשורה עם עוד מצוות: סוכה, לולב וכו'. אבל המצווה של שמיני עצרת כל-כולה היא שמחה בלבד – 'לכם'.

(מאוצרנו הישן)

מניעת פירוד

בעניין שמיני עצרת אומרים חז"ל: "משל למלך שעשה סעודה וכו'. לאחר שבעה ימים אמר: קשה עליי פרידתכם". "קשה עלי פרידתכם" – קשה עליי הפירוד השורר בין היהודים. בשביל להתגבר על הפירוד מנהג הוא שיתכנסו בשמיני עצרת חבורות-חבורות וישמחו את לבבם בכל טוב, כדי לבוא לידי התקרבות ולידי אהבה ואחווה.

(צרור החיים)

שמחה בבחירה

חסיד אחד כתב לאדמו"ר הצמח צדק שקשה לו להגיע לידי שמחה. השיב הרבי: המחשבה, הדיבור והמעשה הם העיקר בהתנהלות האדם, ובהם נתונה לו הבחירה לחשוב, לדבר ולעשות כרצונו. אדם צריך לשמור על מחשבתו – לחשוב מחשבות משמחות בלבד; עליו להיזהר מלדבר בענייני עצבות ומרה שחורה; ועליו להתנהג כאילו הוא מלא שמחה בליבו, ולהראות תנועות שמחות. ואז סופו להיות כן באמת.

בזכות השמחה

אמר רבי שמעון מירוסלב: כשיבוא המשיח ישאלו אותנו אומות העולם: במה זכיתם לניסים ונפלאות כאלה? ואנו נשיב להם: זכינו לכך בזכות השמחה. זהו שנאמר (תהילים קכו,ב-ג) "אז" – כאשר יבוא המשיח, "יאמרו בגויים" – יאמרו אומות העולם על בני ישראל, "הגדיל ה' לעשות עם אלה" – הגדיל ה' את חסדו איתם. ובני ישראל יענו להם: יודעים אתם מדוע "הגדיל ה' לעשות עימנו"? – מפני ש"היינו שמחים".

(הרבי מליובאוויטש)

על מה הדמעות

"וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה'" (דברים לד,ה). "הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע" (רש"י). לא על 'וימת שם' שפך משה דמעות, אלא על השבח 'עבד ה'' שהיה צריך לכתוב על עצמו.

(תפארת שלמה)

שיראו את 'בראשית'

"ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל" (דברים לד,יב). הפסוק האחרון קשור לפסוק הראשון של התורה: "אשר עשה משה" – כל תורתו של משה, כל לימודו ופעולתו, היו – "לעיני כל ישראל" – שכל ישראל יראו בעיניהם כי "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" – שיש יוצר ויש בורא ויש מנהיג לבירה זו.

(נפלאות חדשות)

התורה מגדלת

התורה מסתיימת באות ל, שהיא האות הגבוהה מכל האותיות. רמז שהלומד תורה ומקיימה היא מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים, ונותנת לו גדולה.

(ליקוטי רצב"א)

  אמרת השבוע

יום אחד בשנה

בישיבתו של רבי ברוך-בער לייבוביץ בקמניץ היה נהוג שבליל שמחת תורה היו התלמידים באים אל ביתו, והולכים איתו לישיבה בשירה ובריקודים.

שנה אחת, כשבאו התלמידים אל ביתו וביקשו ללכת איתו לישיבה, סירב רבי ברוך-בער לצאת. התלמידים המתינו ועדיין לא יצא רבם. עד שנכנסו אליו כמה מהם ושאלו לפשר הדבר.

השיב להם כי שמע שכמה תלמידים החליטו שאין זה מתאים שנשים ובנות יבואו לראות את ההקפות של הבחורים, והחליטו לסגור את עזרת הנשים. "יש יום אחד בשנה שבו אפשר להרבות את כבוד התורה בעיני הנשים", אמר בכאב. "הלוא בימינו לא כל אישה ובת מבינה את ערכם של לומדי התורה, ודווקא ביום שבו אפשר לרומם את קרן התורה סוגרים את עזרת הנשים?!".

רק לאחר שהבטיחו לו כי עזרת הנשים תיפתח הסכים ללכת עם התלמידים לשמחת התורה.

  גאולהפדיה

שמחת הילדים

מְשִׁיחָי. שמחת תורה הוא היום היחיד שבו הילדים עולים לתורה כמו המבוגרים. גם בשמחה ובריקודים משתתפים הילדים השתתפות מלאה, בדיוק כגדולים. כי השמחה בשמחת תורה אינה קשורה בלימוד התורה – שהרי מבחינת הלימוד וההבנה יש הבדלים בין גדולים לקטנים. השמחה היא על-ידי שרוקדים עם ספר התורה כשהוא סגור ועטוף במעילו, ובריקוד כזה משתווים לגמרי הקטנים לגדולים, עד שגם ילד קטן ביותר רוקד ושמח כפי שרוקד הגדול שבגדולים.

חז"ל (שבת קיט,ב) מפרשים את הפסוק "אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי", שהכוונה ל"תינוקות של בית רבן". הילדים נקראים 'משיחָי' משום ש"דרך תינוקות למושחן בשמן" (רש"י שם), או כביטוי לחשיבותם ולערכם, "הבל שאין בו חטא". אבל ישנו גם הפירוש הפשוט של המילה – 'משיחי' מלשון משיח.

הקשר של הילדים לגאולה מתבטא בכמה דברים. למשל, חז"ל אומרים (שבת שם): "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן". מזה מובן שעל-ידי לימוד תורה של תינוקות של בית רבן באה הגאולה.

כאשר הילדים רוקדים ושמחים עם ספר התורה בשמחת תורה ממש כמו המבוגרים, יש בכך גם רמז לאחד מייעודי הגאולה – "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ... כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי, לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם" (ירמיה לא,לג). כשתבוא הגאולה ישתוו הקטנים לגדולים נוכח עוצמת הגילוי האלוקי, והשמחה של שמחת תורה היא דוגמה לכך (תורת מנחם התוועדויות תשנ"ב, כרך א, עמ' 146).

  אהבת ישראל

קשה עליי פרידתכם

חג שמיני עצרת נמשל במדרש למלך שעשה סעודה לבניו ושמח עימם שבעה ימים, ואז אמר להם: "קשה עליי פרידתכם", וביקש שיחגגו עימו עוד יום חג. במה החג הנוסף מסייע להתגבר על קושי הפרידה, והלוא בסופו של דבר תגיע עת הפרידה?

מסביר הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 433) שהדבר יובן על-פי דיוק הלשון של המדרש "קשה עליי פרידתכם". לכאורה היה צריך להיאמר "פרידתנו". אלא שהקב"ה רומז שמצידו אין שום פירוד; כל האפשרות לפירוד היא "פרידתכם" – הפירוד שביניכם ובין עצמכם. כאשר עם ישראל מאוחד בינו ובין עצמו, הוא קשור ומאוחד גם עם הקב"ה; אבל כאשר יש פירוד בתוך עם ישראל, נוצר פירוד גם עם הקב"ה.

כדי למנוע את הפירוד מבקש הקב"ה לעשות עוד יום חג, שיקַבֵּע את האחדות. המצווה של שמיני עצרת היא: "פר אחד איל אחד" – קרבן אחד, שאין בו התחלקות של פרטים. הדבר מחדיר את ההכרה, שעם ישראל הוא מהות אחת מאוחדת שאינה ניתנת כלל לחלוקה.

אחדות זו מתבטאת גם בשמחת החג – ביום הזה מתאחדים כל חלקי העם בריקודים עם ספר התורה. כל ימות השנה יש הבדלים במידת הידיעה בתורה, אבל בשמחת תורה הכול רוקדים בשווה, ואי-אפשר להבדיל בין האיש הפשוט ללמדן הגדול. זו האחדות השלמה החותמת את החגים, והיא מבטיחה שגם אחרי החגים לא תהיה חלילה 'פרידתכם'.

  מעשה שהיה

אורח מפתיע בליל החג

ביקורו הפתאומי של האיכר בשעת לילה, בעיצומו של חג, היה תמוה ביותר. "אין לכם ממה לחשוש", הרגיע אותם ניקולאי, בעודו פוסע לעבר השולחן הערוך בכל טוב

ליל שמיני עצרת בכפר האוקראיני מיריה, הסמוך לעיירה בוגופול (כיום חלק מהעיר פרבומייסק, במחוז אודסה, אוקראינה).

משפחתו של ר' עוזר רפאלוביץ' ישבה בסוכה סביב שולחן החג. פתאום הופיעה בפתח דמות בלתי-צפויה. זה היה ניקולאי איוואניטש, אחד מאיכרי הכפר.

בני המשפחה נבהלו. ביקורו הפתאומי של האיכר בשעת לילה, בעיצומו של חג, היה תמוה ביותר. "אין לכם ממה לחשוש", הרגיע אותם ניקולאי, בעודו פוסע לעבר השולחן הערוך בכל טוב. הוא הביט במאכלים הטובים ואמר: "אני רק רוצה לשבת איתכם זמן מה וליהנות מחברתכם".

אבי המשפחה השתומם אך הזמין אותו לשבת. הוגשו לו חלה, חתיכת דג וכוס וודקה. ניקולאי אכל ושתה, ישב עם הסועדים זמן קצר, ולאחר מכן קם והלך בלי לומר דבר. הופעתו המוזרה נותרה בגדר תעלומה בעבור בני המשפחה. ניקולאי לא טרח להסביר את פשר ביקורו המפתיע.

ר' עוזר הכיר מעט את ניקולאי. כמי שהחזיק בית מסחר, הכיר את איכרי הכפר. ניקולאי היה אחד מהם, אך שונה מחבריו. הוא לא שתה לשוכרה, מיעט בדיבור, ולא נשמעו מפיו דברי ההבל שהיו שגורים על לשונם של איכרי המקום. הוא נחשב אדם אמיד. היהודים הכירו אותו כסוחר קשה, והיו שאמרו כי הוא מבין יידיש, ולכן מכיר את כל שיטות המסחר של הסוחרים היהודים.

אחד הנוכחים בסעודת החג בליל שמיני עצרת בסוכתו של ר' עוזר היה אחיינו, ר' משה רפאלוביץ', שהתגורר לימים בבוגופול והיה סוחר אמיד.

בחודש אדר תרמ"א (1881) נרצח הצאר הרוסי, אלכסנדר השני, בידי מתנקשים, שהשליכו פצצה לעבר הכרכרה המלכותית. בעיתונות הרוסית היו שהפנו אצבע מאשימה לעבר היהודים, ובמהרה החלו מעשי פרעות ביהודים.

ר' משה החליט שצריך לעזוב את רוסיה ולעלות לארץ ישראל. אחרי חג הפסח תרמ"ב (1882) יצאו הוא ובני משפחתו לדרך, לא קודם שעברו דרך סדיגורה, לקבל את ברכת האדמו"ר הזקן מסדיגורה.

משפחת רפאלוביץ' השתקעה בירושלים, ור' משה היה מקורב מאוד לר' ניסן ב"ק. יום אחד חזר הביתה נרגש. "אני לא מאמין למה שראו עיניי!", קרא בהתרגשות אל זוגתו. "את זוכרת את ניקולאי איוואניטש?".

"ודאי שאני זוכרת", ענתה האישה. "אני גם זוכרת כי יום אחד נעלמה משפחתו מהכפר ועד היום לא נודעו עקבותיהם".

"ראיתי אותו עכשיו בדירתו של ר' ניסן ב"ק!", אמר ר' משה בעיניים נוצצות. "זה צפניה הגר!".


שכונת ניסן ב"ק בירושלים, לפני חורבנה במאורעות תרפ"ט

הוא סיפר לילדיו על פגישתו האחרונה עם ניקולאי. זה היה כאשר ר' משה נסע במרכבתו בדרך המובילה לעיירה. באמצע הדרך ראה את ניקולאי צועד ברגליו. הוא ביקש מהעגלון לעצור והציע לניקולאי לעלות למרכבה. ניקולאי נענה, ובמהלך הדרך סיפר לו את סיפור חייו.

ניקולאי גילה כי נולד במשפחה יהודית, ובהיותו בן עשר נחטף לצבא הצאר והיה מהקנטוניסטים. כשסיים את שירותו הצבאי התגלגל לכפר, נשא אישה והצליח להתבסס ולהיות איכר אמיד.

את יהדותו מעולם לא שכח, אך במרוצת השנים כמעט לא חשב עליה. משום כך אף התרחק מן היהודים. אלא שבחודשים האחרונים קרה משהו. "כבר כחצי שנה", סיפר לר' משה, "אני רואה כמעט בכל לילה את אימי בחלום. אני שומע את קולה הקורא אליי: 'חזור לעמך ולמולדתך'. בתחילה לא ייחסתי לכך חשיבות, אבל בזמן האחרון החלום חוזר ונשנה, וקולה של אימי אינו נותן לי מנוחה".

עוד סיפר ניקולאי, כי הוא חוזר עכשיו מהרבי מטולנה, שאליו הלך לבקש את עצתו. הרבי אמר לו כי אין בידו לעשות דבר, שכן חזרתו ליהדות עלולה להגביר את השנאה ליהודים באזור ולסכן את חייהם. "אם רצונך לשוב ליהדות", יעץ לו הרבי, "צא מגבולות המדינה".

בהגיעם לעיירה נפרד ניקולאי מר' משה, והם לא נפגשו עוד עד אותו יום, בירושלים.

עכשיו סיפר לר' משה כי בשובו לכפר סיפר לאשתו על החלטתו לשוב אל חיק היהדות. הוא הציע לה את כל רכושם, אך היא השיבה לו במילותיה של רות המואבייה: "עמך עמי ואלוקייך אלוקיי". ניקולאי מכר את כל רכושו ויום אחד נעלם עם אשתו ובני משפחתו.

בני המשפחה עברו את הגבול האוסטרי והגיעו לסדיגורה. שם, בעצת הרבי מסדיגורה, חזר ניקולאי ליהדותו. אשתו התגיירה, ובניו נימולו. ניקולאי קיבל את השם צפניה, ומאז נקרא צפניה הגר. אשתו כונתה 'שרה הגיורת'. בהמשך עלתה המשפחה לארץ ישראל והשתכנה בעיר העתיקה בירושלים.

לימים סיפרו כי אחֶיה של שרה ביקרו בירושלים, מצאו אותה, והתחננו לפניה שתשוב עימם לארץ מולדתה. היא השיבה להם: "יהודייה אני ויהודייה אמות".

(על-פי 'ציונים ותמרורים', ספרו של ישעיהו רפאלוביץ')

  רציתי לשאול

עם הרב מנחם-מענדל דוברבסקי
מנהל מוסדות 'משכן מנחם' ושליח בשכונת השומר, ראשל"צ

איך שותים בשמחת תורה אלכוהול בתוך בית הכנסת? זה לא מקום קדוש?

קודם כול, יהודים אינם שותים; אומרים 'לחיים'. זה לא עניין של משחק מילים, אלא המשמעות שונה לגמרי. המטרה של אמירת 'לחיים' איננה להתפרק ולהתיר רסן חס ושלום, אלא להתרומם ולהתעלות.

הבעש"ט המשיל על כך משל: מלך גדול שלח את בנו-יחידו לאזור נידח במדינתו, כדי שיביא לתודעת יושביו את העובדה שיש מלך. הבן נסע לשם וגילה שהאנשים שם פרימיטיביים ביותר, ואין ביכולתו להסביר להם מהו מלך. החליט הבן להתערות בתוכם, בתקווה שבמשך הזמן ימצא איתם שפה משותפת. יום אחד קיבל הבן מכתב מאביו. הוא שמח מאוד ורצה לרקוד מרוב אושר, אבל אם יתחיל סתם לרקוד, יחשבוהו למשוגע. מה עשה? קנה בקבוק משקה, מזג לאנשים שסביבו, ואחרי שהם שתו התחיל לשיר ולרקוד איתם. הם רקדו מפני ששתו אלכוהול, והוא רקד מתוך שמחה על המכתב מאביו המלך.

בן המלך בנמשל הוא הנשמה שבקרבנו. היא נשלחה למקום 'פרימיטיבי' מאוד – לתוך הגוף הגשמי. והנה בא חג והנשמה מקבלת 'מכתב' מאביה המלך, מהקב"ה. היא רוצה לשמוח ולהתעלות, אבל הגוף שרוי במקום אחר. מה עושים? מוזגים לו 'לחיים', ואז הגוף משתחרר ומרפה, והנשמה יכולה לשמוח בשמחת החג.

בשמחת תורה מתבקש לשמוח ביתר שאת, וכדי שהגוף לא יפריע, אומרים 'לחיים' יותר מהרגיל. ואולם חשוב מאוד שלא לעבור את המידה, כי אם חלילה מגזימים, עלול לצאת שכרנו בהפסדנו, ובמקום לשמוח שמחה אמיתית, שמחה של קדושה, נגיע לשכרות ולתוצאות לא בריאות שעלולות לנבוע ממנה. אז 'לחיים, לחיים'!

  פינת ההלכה ומנהג

הרב מנחם והבה

עליית 'כל הנערים'

שאלה: מה עניינה של עליית 'כל הנערים' בשמחת תורה ומה הם המנהגים הכרוכים בה?

תשובה: בשמחת תורה נוהגים להרבות בעליות לתורה, כדי שכולם יזכו להשתתף בשמחת התורה. בכלל זה נהגו מקדמת דנא להעלות לתורה גם את כל הילדים – בשונה מכל השנה, שנמנעים מלהעלותם לספר תורה (חוץ מקהילות הספרדים, ובמקרים מסוימים) – בעלייה מיוחדת הנקראת 'כל הנערים'. מטרת המנהג לחנך את הילדים למצוות קריאת התורה, ולתת להם תחושה שגם להם חלק בתורה ובשמחתה.

המנהג הנפוץ הוא שעלייה זו היא עליית חמישי, העלייה האחרונה לפני 'חתן תורה' או 'חתן מעונה', מהפסוק 'ולדן אמר' ועד 'מעונה אלוקי קדם'.

בקהילות רבות עולה עם הילדים אדם מבוגר, ונקרא 'חתן כל הנערים', ויש מקומות שבהם מוכרים עלייה זו. המבוגר מברך את ברכות התורה והילדים מברכים איתו. בקהילות אשכנז נהגו לפרוס טלית מעל ראשי הילדים בשעת הקריאה, ואחריה אומרים ״המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים״. ויש מקומות שהיו קוראים פסוקים אלו מתוך ספר התורה.

למנהג חב״ד הילדים עולים עם אדם מבוגר, והוא לבדו מברך ומוציא אותם ידי חובת הברכות. אין פורשים טלית על הילדים, ואין אומרים לאחר הקריאה את פסוקי 'המלאך הגואל'. כמו-כן נוהגים שילדים עולים לתורה גם בעליות האחרות, עם אביהם או עם אדם אחרי בר-מצווה.

מקורות: רמ"א או"ח סי' תרסט. לבוש שם. מלבושי יו"ט סק"א. משנ"ב שם סקי"ג. שערי אפרים שער ח סנ"ז. תהלה לדוד סי' שטו אות ט. שיחות הרבי בתורת מנחם: חי"ג ע' 55. חי"ח ע' 80. חכ"ד ע' 146. חל"ח ע' 152. ועוד. אוצר מנהגי חב"ד אלול־תשרי ע' שעט. וראה לוח כולל חב"ד.

  חיים יהודיים

ארון הקודש הגדול בעולם

במחנה שורה ברמלה שמור אוצר ספרי התורה הגדול בעולם, ובו ספרים עתיקים לצד ספרים שניצלו מהשואה, חזרו משבי במצרים או נפגעו במלחמה. ספרי התורה שמספרים את סיפורו של עם ישראל

תעודת זהות. הרב אודי שוורץ, רע"ן הלכה ברבנות הצבאית, תושב אלון שבות. במסגרת תפקידו עוסק גם בספרי התורה של צה"ל. באוצר הספרים במחנה שורה שמורים מאות ספרי תורה שהגיעו לצה"ל במרוצת השנים, ובהם ספרים מיוחדים, שמאחוריהם סיפורים מרגשים.


הרב שוורץ

האוצר. אנחנו קוראים לאוצר ספרי התורה שלנו ארון הקודש הגדול בעולם. אמור להיות בו מאגר חירום של שלוש-מאות ספרי תורה כשרים. למעשה אנחנו מחזיקים שם עכשיו ארבע-מאות ספרי תורה, אלא שרובם המכריע אינם כשרים וזקוקים לתיקון.

מלחמה. עם פריצת המלחמה, בשמחת תורה לפני שלוש שנים, נזקקנו לספרי תורה נוספים, בעבור החיילים שגויסו. הרבנות הצבאית גייסה סופרי סת"ם ומגיהים, ואלה הצליחו להשמיש יותר מתשעים ספרי תורה, שנשלחו מייד ליחידות שבהן נדרשו.

סיפורים. בין הספרים שמור ספר תורה עתיק, הכתוב בכתב בבלי, שגילו מוערך בכ-350 שנה. הוא עבר מעיראק לארצות-הברית, ומשם נתרם לצה"ל. ספר אחר מכונה 'ניצול שואה'. יהודי ניצול אושוויץ מצא אותו באסם תבואה. אין לנו דרך לדעת מי היה הבעלים שלו. הספר תוקן, וכיום הוא מלווה משלחות צה"ל לפולין.


הרב הלל אונסדורפר ז"ל נושא את ספר התורה לשבי

שבי. ספר תורה אחר קשור למלחמת יום הכיפורים. חיילי מוצב המזח, שנפלו בשבי המצרי, לקחו עימם מהמוצב שני ספרי תורה. אחד מהם חזר לישראל אחרי כשלושים שנה, במחווה של נשיא מצרים חוסני מובארכּ לנשיא המדינה עזר ויצמן. ואולם רק חציו של הספר חזר. החלק שהוחזר מתחיל באמצע ברכת כוהנים. חלקו הראשון של הספר, ובו המילים "יברכך ה' וישמרך", נשאר במצרים, ואילו החלק שמתחיל במילים "יישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" חזר לארץ.

 


שלמה ארדינסט, מפקד מוצב 'המזח'


ספר התורה שחזר מהשבי (צילום: דו"צ)

רסיסים. באוצר שמור גם ספר תורה שנפגע במלחמה הנוכחית. כטב"ם פגע פגיעה ישירה במוצב צה"ל בגבול לבנון, ובית הכנסת וספר התורה נפגעו קשה. רסיסים חדרו לתוך ספר התורה מ'בראשית' ועד 'לעיני כל ישראל'. סופרי הסת"ם עמלו להוציא רסיס אחר רסיס. הנזק לספר התורה אינו ניתן לתיקון, אבל הספר נשמר אצלנו מכיוון שהוא מספר סיפור.

מסר. על-פי ההלכה, ספר תורה שאינו ניתן לתיקון טעון גניזה. אבל אנחנו סברנו שספר תורה שנושא עימו מסר ומורשת, ראוי שיישאר ויוצג. הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, ביקר באוצר. הצגנו לפניו את המקורות להחלטתנו, והוא אמר: "אתם צודקים לגמרי".

התחדשות. בזכות תרומה גדולה שצה"ל קיבל, אוצר ספרי התורה מתחדש. בונים עכשיו אוצר חדש ומכובד, עם מדפי עץ, ופרוכת גדולה בכניסה. אתה מרגיש ממש שאתה נכנס לתוך ארון קודש. האוצר המחודש ייחנך בע"ה בחודש הבא.

ביקורים. במהלך המלחמה ביקרו במחנה שורה קבוצות רבות, ובפרט משלחות מחוץ לארץ. לצד מרכז הצבי, שבו מטפלים בחללי המלחמה, ביקשנו להפגיש את המבקרים גם עם עולם של חיים וקודש, ונערכו סיורים באוצר ספרי התורה. לא נשארה עין יבשה לנוכח החיבור המיוחד הזה של גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר, עם כל המשמעות של הדבר הזה.

מחסור. גם אחרי כל התיקונים והתרומות, עדיין יש מחסור חמור בספרי תורה בצבא. בבסיסים הגדולים וביחידות הגדולות יש ספרי תורה, אבל במוצבים קטנים וביחידות המתפצלות לכמה מוקדים לא תמיד יש די ספרים. קרה במלחמה שגויס למילואים גדוד של בני ישיבות, ויכולנו לתת ספר תורה אחד בלבד לכל הגדוד. אבל הם אמרו: אנחנו מחולקים לשלושה מוצבים, ורוצים ספר לכל פלוגה; ולא היה לנו לתת.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)