חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2073
ערב שבת קודש חג הסוכות, י"ד בתשרי ה'תשפ"ז (25/09/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2073
חודש ההצטיידות לשנה החדשה
יש חדש
סוד האבוקות המתעופפות
חג הסוכות
כוונות הנענועים
מלחמה שהקב"ה ינהל
שתי רמות באחדות
סוכה מול קנה הרובה
רציתי לשאול
חובת סוכה לילדים
יצירות פלא בתוך הסוכה

מס' 2073, ערב שבת-קודש חג הסוכות, י"ד בתשרי ה'תשפ"ז (25.09.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

חודש ההצטיידות לשנה החדשה

בורא העולם הציב בתחילת השנה את חודש תשרי, העשיר בחגים ובמועדים, כדי שנצטייד בכל הכוחות הדרושים לנו בעבור כל ימות השנה

בכל שנה יש המקטרים על גודש החגים שבחודש תשרי. לדעתם, צריך היה לפזר את החגים לאורך שאר חודשי השנה ולא להגישם בריכוז גבוה כל-כך. כך יכולים לחשוב רק מי שרואים בחגים ימי חופשה וארוחות חגיגיות. מי שיודע את המהות הפנימית של החגים מבין שכל חגי תשרי הם חטיבה אחת שלמה.

בורא העולם, שהתווה לנו בתורתו דרך חיים נכונה ובריאה, הציב בתחילת השנה את חודש תשרי, העשיר בחגים ובמועדים, כדי שנצטייד בכל הכוחות הדרושים לנו לתפקוד תקין בשאר ימות השנה. כל חג ומועד מעניק לנו ערכים ותכנים ייחודיים, ויחד הם יוצרים שלמות שמאפשרת לנו לצאת בכוחות רעננים לשנה החדשה.

מאגרי השמחה

חלקו הראשון של החודש הוא 'הימים הנוראים', ימי דין ורחמים, ימי תפילה ותשובה. בימים אלה אנחנו מטהרים את עצמנו מכל הדברים השליליים שאולי דבקו בנו בשנה שחלפה, מקבלים עלינו מחדש את מלכותו של הקב"ה וחושפים את הנקודה היהודית הפנימית שבתוכנו.

אבל חיילים היוצאים לקרב צועדים כשהם שרים שירי ניצחון, מתוך שמחה והתרוממות הרוח. עלינו למלא את עצמנו במאגרים של שמחה ואהבת ה'. זו משמעותם של ימי חג הסוכות ושמחת תורה.

כל אחת מהמצוות המיוחדות של החג מוסיפה מרכיבים נוספים ב'חבילת ההצטיידות' שניקח עימנו מחודש תשרי. הסוכה מבטאת את אהבת ה' לעמו ואת הביטחון המוחלט שלנו בו ובהשגחתו. ארבעת המינים מייצגים את כל הסוגים שבעם ישראל, ומבטאים את רעיון האחדות הפנימית של כל חלקי העם היהודי.

וכל זה נכנס אחר-כך לתנור החם של שמחת תורה – שמחה עצומה, טהורה, שאינה מבחינה בין יהודי ליהודי. שמחה שמאחדת את כל בני העם היהודי, מהגדול שבלמדנים ועד הפשוט שבפשוטים. שמחה שבה הלב נפתח באהבה אין-סופית אל ה' ותורתו, כפי שאנו רואים בכל שנה ושנה בבתי הכנסת ובכיכרות הערים.

מחיצות מלאכותיות

ערכים אלה חשובים לנו במיוחד במציאות חיינו. במשך השנה אנחנו שקועים כמעט ללא הרף במחלוקות ובוויכוחים, או במונח הנכון יותר – ב'מלחמות היהודים'. לא חסרים, לצערנו, מוקדי תבערה קבועים במחוזותינו.

קשה להאמין שהוויכוחים ייעלמו. כך נבראנו, 'אין דעותיהם שוות'. אבל לפחות אנו נדרשים לסלק את העוינות והשנאה, וזאת אפשר להשיג רק על-ידי העמקת המכנה המשותף והרקמה הפנימית המחברת את כולנו. ככל שנחוש יותר שכולנו יהודים ואחים, כן אפשר לצפות שמפלס היריבות יונמך והאחדות תגבר.

ביום הכיפורים ובשמחת תורה כולנו רואים עד כמה המחיצות שבינינו מלאכותיות וחיצוניות. ההמונים הגודשים את בתי הכנסת מעידים יותר מכול כי בלב כולנו פועמת נשמה יהודית שהיא חזקה מכל ההבדלים.

חשוב במיוחד להעמיק את האחדות לנוכח המבחנים הקשים העומדים לפתחנו. ואולם באחדות הלבבות ובכוחות משותפים נוכל להם, וברכת ה' תשרה בתוכנו.

חג שמח ושנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה.


חג האחדות והשמחה. זיכוי במצוות החג ב'סוכות האחווה'

  יש חדש

זיכוי הרבים בסוכה ולולב

צעירי חב"ד נערכים לקראת הפעילות הגדולה בימי חג הסוכות. מאות סוכות ניידות יסובבו אי"ה בחוצות הערים והיישובים, ויזַכו את המוני בית ישראל במצוות החג. במרכזי הערים בתי חב"ד מציבים את 'סוכות האחווה', שיאפשרו לציבור לקיים את מצוות הסוכות וארבעת המינים. חסידי חב"ד ישַמחו את כוחות הביטחון, וכמו-כן תהיה פעילות מיוחדת במרכזים רפואיים, בבתי אבות, בריכוזי עולים ואף בבתי כלא.

מוזמנים לשמוח

בלילות חול המועד בתי חב"ד מקיימים עצרות גדולות של שמחת בית השואבה. האירועים נערכים בחוצות הערים, ביטוי לעניינו המיוחד של חג הסוכות, שמביא את אווירת הקדושה אל הרחוב, עד שהרחוב עצמו רוקד. פרטים בפרסומים ובלוחות המודעות. הציבור מוזמן להשתתף בשמחה.

הקפות ראשונות

בתי חב"ד מפעילים את מיזם ההקפות הראשונות, שנועד להעלות את המוּדעות להקפות בליל שמחת תורה. הציבור הרחב מוזמן להקפות האלה, והבאים גם ייהנו מקידוש ומכיבוד ביד רחבה.

  שלחן שבת

סוד האבוקות המתעופפות

המשנה מספרת שבחגיגות שמחת בית השואבה "חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים בפניהם באבוקות של אור שבידיהן". בגמרא מבואר שהריקוד היה באופן ש"היה נוטל... בידו אחת וזורקם כלפי מעלה, וזורק אחת ומקבל אחת".

נשאלת השאלה, מה המשמעות הפנימית של זריקת האבוקות? מובן מאליו ש'חסידים ואנשי מעשה' לא באו להציג מופעי להטוטים, ועלינו לומר שהייתה בזה כוונה פנימית עמוקה.

זיכוך ה'כלי'

בתורת החסידות מבואר ש'אור' מייצג את החיות האלוקית, המהווה ומקיימת כל נברא. כדי שהאור האלוקי יאיר ויפעל בדרך גלויה ורצויה, עליו להיקלט ב'כלי' טהור. אם ה'כלי' הקולט את האור הרוחני 'שחור' ומלוכלך מבחינה רוחנית, האור האלוקי לא יהיה ניכר בו כלל.

מכאן חשיבות העבודה בזיכוך ה'כלי' הקולט את האלוקות. זו עבודת האדם בעולם, כדברי המדרש "לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות". 'צירוף' – מלשון בירור וזיכוך, לעדן את הגשמיות, עד שתשקף את האור האלוקי בבהירות רבה ככל האפשר.

עבודה משותפת

ואולם גם כאשר ה'כלי' הגופני נקי ומזוכך, עצם החיבור לגשמיות מכתים את הטוהר של האור הרוחני. אפילו נביאים נדרשו להתנתק מענייני הגוף כדי לקלוט את אור הנבואה. לכן לא די בזיכוך העצמי, ונדרש מהאדם מעת לעת להתעלות מעל הגדרותיו הגופניות, ובכך להתנתק זמנית מתחושת ה'יֵשות' של הגוף והנפש הבהמית. התבוננות זו מאפשרת לאור הרוחני להתנקות מהעניינים שדבקו בו במשך היום, עד שהגוף לא יבלבל את שמחת הנפש.

זה הרעיון העמוק הטמון בריקוד זריקת האבוקות. 'אבוקה' נוצרת משילוב של לפחות שני נרות השזורים יחד, והיא מסמלת את העבודה המשותפת של הנשמה והגוף ושל הנפש האלוקית והנפש הבהמית, העובדות יחד את ה'.

לעוף ולנחות

זריקת האבוקה כלפי מעלה מסמלת את ההתנתקות הזמנית מהגוף ומענייני החומר – ניעור רוחני מהאבק שדבק באדם. ואולם המטרה אינה להישאר מנותק; בשלב הבא האבוקה צונחת ונקלטת בידו השנייה של האדם, זו המייצגת את ענייני החול ועולם המעשה. כעת, מאיר בה אור מחודש, רענן ונקי מהשפעות החומר.

החסידים ואנשי המעשה הם שהדגימו כיצד לבצע עבודה מאוזנת זו. מי שאינו בקי, עלול להיתפס לאחד משני הקצוות: לזרוק את האבוקה ולא לתופסה – התעלות לכיליון הנפש ולהתנתקות מהעולם; או מנגד, להיכנע לכובד הגוף ולא להצליח להתרומם כלל. החסידים ואנשי המעשה לימדו את סוד המעבר בין התנועות: שאיפה מתמדת לגבהים רוחניים, ובה בעת – חיבור הנשמה עם הגוף וקידוש חיי המעשה, כרצון ה'.

(תורת מנחם, כרך כא, עמ' 67)

  מן המעיין

חג הסוכות

רשות כניסה

רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב היה רגיל להכניס לסוכתו את פשוטי העם. והסביר: לעתיד לבוא, כשהצדיקים יישבו בסוכת עורו של לווייתן, אבוא גם אני וארצה להיכנס, ולא ירשו לי, שכן מי אני שאזכה לשבת במסיבת הצדיקים. אבל אוכל לטעון: כשם שאני הכנסתי לסוכתי אנשים פשוטים, אף אתם הניחו לי להיכנס לסוכתכם.

אמונה למעלה מראייה

סיפרו לרבי מנחם-מענדל מקוצק שאחד הצדיקים בזמנו אמר שהוא רואה את האושפיזין בסוכתו. אמר הרבי מקוצק: אני איני רואה אותם, אבל אני מאמין שהם נמצאים בסוכתי, ואמונה גדולה מראייה. אחד מגדולי תלמידיו הביא סימוכין לדבריו מהפסוק "וירא ישראל... ויאמינו" – אחרי שראו האמינו; סימן שהאמונה היא מדריגה גבוהה מראייה.

ראשון לחשבון עוונות

"ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא כג,טו). וכי ראשון הוא, והלוא ט"ו הוא? אלא ראשון לחשבון עוונות. כי מיום הכיפורים עד החג ישראל עסוקים במצוות – זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו.

(מדרש רבה)

העלייה מביאה הרגשה

על-ידי הגילויים הנעלים וקרבת האלוקים של חג הסוכות, אנו מרגישים ביתר שאת את החומרה שבחטא ועוון. למה הדבר דומה? לעבד פשוט שחטא כנגד המלך, ואחר-כך העלהו המלך למשרה נעלה ומכובדת. רק אז הרגיש העבד בחומרתו הגדולה של החטא שחטא כלפי המלך.

(הבעל-שם-טוב)

יכולת ההבחנה

בשעה שמסתופפים בצל ענני הכבוד ונכנסים ל'צילא דמהימנותא', רק אז יכול אדם לעשות את חשבון נפשו, לתת אל ליבו את חטאיו ולעמוד על שגיאותיו. כל השנה אין האדם מבחין בין טוב לרע וחי בלי חשבון.

(חידושי הרי"ם)

העוונות מתהפכים

רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב אמר שבראש השנה ויום הכיפורים העבודה היא מיראה, ועל-ידי תשובה מיראה נעשים הזדונות כשגגות; ואילו בחג הסוכות, כאשר התשובה היא מתוך אהבה ושמחה, נהפכים הזדונות לזכויות. זהו "ראשון לחשבון עוונות" – בחג הסוכות מתחילים העוונות להתהפך לזכויות.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

במקדש ובמדינה

"בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד" (משנה סוכה ג,י). בנוהג שבעולם, מקפידים יותר על ההידור במדינה מאשר על ההידור כלפי הקודש. רוצים יותר להתהדר ולהתגאות לפני הבריות מלהתגאות לפני המקום. מרמזת המשנה שההידור כלפי המקדש צריך להיות פי שבעה מההידור כלפי ה'מדינה'.

(עיטורי תורה)

כוח הדעת

"למען ידעו דורותיכם". לבני ישראל ניתן כוח הדעת, שעניינו הכרה והרגשה. כל אחד ואחד מישראל יכול להגיע להכרה בעצמות אין-סוף ברוך הוא. כשם שהתינוק מכיר את אביו ואימו, אף שאינו יודע מה זה אב ואם, והוא נמשך אחריהם במשיכה עצמית – כך ישראל 'מכירים' את אין-סוף ברוך הוא.

(ספר המאמרים ש"ת)

  אמרת השבוע

כוונות הנענועים

פעם אחת ראה רבי נפתלי מרופשיץ יהודי כפרי העומד ועושה את הנענועים בארבעת המינים, ופניו מביעות ריכוז מיוחד.

האיש היה פשוט בתכלית, ולכן שאלו רבי נפתלי: "מה הכוונות שאתה מכוון בשעת הנענועים?".

השיב היהודי: "אני גר בכפר בין הגויים, ומכל צד מקיפים אותי שונאי ישראל, מבקשי רעתי. לכן אני מנענע את הלולב לארבע רוחות העולם, ומכוון על הרשעים הנמצאים בכל צד. לאחר מכן אני מגביה את הלולב למעלה ומורידו למטה, ואני מכוון בזה – אבא רחום, היושב במרומים, עשה שתהיה לכל הרשעים מפלה, שישקעו בבור תחתיות ולא יקומו עוד".

רבי נפתלי נהנה מאוד מפשטותו התמימה של היהודי הכפרי ומ'כוונות' הנענועים שלו.

  גאולהפדיה

מלחמה שהקב"ה ינהל

סֻכָּה. חז"ל אומרים (עבודה זרה ג,א) שבבוא עת הגאולה יטענו אומות העולם שגם הן היו רוצות לקבל מצוות וליהנות משכרן. הקב"ה ייענה לטענה זו וייתן לגויים 'מצווה קלה' – סוכה. "מייד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא".

יש קשר פנימי בין חג הסוכות ובין אומות העולם. בזמן בית המקדש היו מקריבים בימי החג שבעים פרים, כנגד שבעים אומות העולם. החג הזה הוא מקור של השפעה רוחנית לא רק לעם ישראל, אלא גם לגויים. לכן גם מבחנם של הגויים יהיה במצוות סוכה.

הנביא זכריה (פרק יד) מתאר את חג הסוכות כמועד שבו, בזמן הגאולה, יתרחש הניצחון על אומות העולם שיתאספו על ירושלים למלחמה. לדעת המפרשים, המלחמה המתוארת שם היא מלחמת גוג ומגוג (שעליה ניבא גם יחזקאל בפרק לח-לט). בהמשך הנביא אומר שהגויים שיישארו לאחר המלחמה הזאת יתהפכו לטוב ויעלו בחג הסוכות לירושלים להשתחוות לה'; ומי מהם שלא ירצו לעלות לירושלים – יינגפו במגֵפה וייענשו.

כפי שנראה מדברי הנביאים וחז"ל, המלחמה תתנהל על-ידי הקב"ה עצמו, בניסים ובנפלאות עצומים. כמו-כן חז"ל אומרים שהמשיח יילחם בגוג ובצבאותיו על-ידי 'רוח שפתיו', כפי שנאמר (ישעיה יא,ד): "וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע". ברור עוד שהמלחמה תביא שפע וברכה לעם ישראל, ועימה הגאולה תבוא אל שלמותה.

  אהבת ישראל

שתי רמות באחדות

במצוותיו של חג הסוכות מודגשת במיוחד האחדות של כל ישראל. הסוכה מבטאת את האחדות, כמאמר חז"ל: "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת". האחדות מתבטאת ביתר שאת במצוות ארבעת המינים, הרומזת לכל הסוגים שבעם ישראל, כדברי המדרש הידועים. ועל כך הקב"ה אומר: "יוקשרו כולם אגודה אחת".

תורת החסידות ('וככה' תרל"ז פרק פז ואילך, 'בסוכות תשבו' תשל"ח, 'וחג האסיף' תשמ"ג) מרחיבה את רעיון האחדות שבמצוות חג הסוכות. האחדות קיימת לא רק בחיבור ארבעת המינים, אלא גם בכל אחד ואחד מהם בנפרד.

האחדות שבאתרוג היא בהיותו פרי ש"דר באילנו משנה לשנה", וכך הוא מבטא את אחדותן של כל עונות השנה, היוצרות יחדיו שלמות אחת. גם הלולב נקרא בתורה "כַּפֹּת תְּמָרִים", בכתיב חסר (כַּפֹּת). דרשו מכך חז"ל, שהלולב צריך להיות 'כפוּת' (קשור) – שהעלים יהיו צמודים ומחוברים ולא מפורדים. הדס כשר הוא שעליו מסודרים בשלשות ("תלתא בחד קינא"). גם בערבה מופיע מוטיב האחדות, שכן בגמרא היא נקראת 'אחווינא', מפני שהיא גדלה בטבע באחווה עם ערבות אחרות.

בזה ייחודה של האחדות בארבעת המינים לעומת האחדות שבסוכה. האחדות המושגת על-ידי הסוכה היא אחדות כללית, 'מלמעלה'. ארבעת המינים מדגישים שגם בתוך מציאות של ריבוי פרטים וריבוי גוונים – יש נקודה משותפת של אחדות.

  מעשה שהיה

סוכה מול קנה הרובה

רבי שניאור הרים את עיניו. לרגע הצטלב מבטו עם מבטו של החייל. הוא ראה את הרובה מכוּון אליו, ראה את החייל העומד מולו, ופשוט חזר לעבודתו

"אבא, אל תעשה את זה. מסוכן לצאת מהבית!", התחננו בני המשפחה. "השוטרים עלולים לעצור אותך ואף לפגוע בך חלילה על הפרת העוצר!".

אלה היו שנות הזעם, שבהן העולם כולו נשטף בדם, עשן ואבק שריפה. אירופה בערה, וסחפה בעקבותיה את העולם כולו למערבולת איומה של שפיכות דמים.

גם ארץ ישראל, שהייתה נתונה באותם ימים לשלטון המנדט הבריטי, הייתה רוויה בדם, וההפקרות שנהגו השלטונות כלפי היהודים גם היא גאתה.

ארגוני המחתרות של היישוב היהודי פעלו כנגד הבריטים, ובתגובה הקשיחו הללו את יחסם כלפי היהודים.

בראש השלטון הבריטי בארץ עמד הנציב העליון, סר הרולד מקמייקל, שיחסו ליישוב היהודי היה עוין במיוחד.

בי"ב בתשרי תש"ה (1944) אירע בלב ירושלים מאורע שהסעיר את העיר. לוחמי לח"י ארבו לתומאס ג'יימס וילקין, מבכירי הבולשת הבריטית, שהיה ממונה על המחלקה היהודית בבולשת, וירו בו למוות.

וילקין נחשב אחד מאויביה המרכזיים של המחתרת, בין השאר בשל מעורבותו במרדף אחר אנשי לח"י ובפרשת מותו של מפקדם, אברהם שטרן, שכונה יאיר.

התגובה הבריטית לא איחרה לבוא. מייד אחרי ההתנקשות הטילו השלטונות עוצר כללי על ירושלים, והחלו במסע חיפושים, סריקות ומעצרים, בניסיון ללכוד את מבצעי ההתנקשות. הכניסות והיציאות נחסמו, והעיר כולה נכנסה למצב של מצור.

בעבור תושבי ירושלים זה היה עיתוי קשה במיוחד. בתפר שבין יום הכיפורים לחג הסוכות כולם שוקדים על בניית סוכות, קניית ארבעת המינים והצטיידות במצרכי מזון לחג הקרב.

אלא שהחנויות ננעלו על סורג ובריח ואיש לא העז לצאת אל הרחוב. הכול ידעו כי הפרת העוצר עלולה להסתיים במעצר. איש לא היה מוכן להסתכן בהסתבכות עם החיילים.

אך הבעיה הקשה מכול הייתה הסוכה. כיצד יבנו סוכה כשהיציאה לרחוב אסורה ומסוכנת?

רוב התושבים השלימו עם המציאות והבינו שהשנה, ככל הנראה, לא תהיה להם סוכה, אם כי התפללו לשינוי ונס. לא כך חשב רבי שניאור פרידמן.


"אם הקב"ה מצווה לבנות סוכה — בונים!". רבי שניאור פרידמן

רבי שניאור היה מדמויות ההוד של ירושלים. הוא התגורר בחצר נייטין, מתחם בניינים שנבנה סמוך לשכונת מאה שערים, והיה תלמיד-חכם וירא שמיים, עובד ה' ומקפיד על קלה כחמורה. הוא גם נודע במעשי חסד שעשה, בדאגה ליתומים ונזקקים, וכל זה מתוך ענווה וזהירות מופלגת בכבוד הזולת.

רבי שניאור ידע היטב את המתרחש בחוץ. הוא הכיר את יחסם של הבריטים ליהודים וידע שהרחובות אינם מקום בטוח בימים האלה. אך לא העלה על דעתו שחג הסוכות יעבור עליו בלי לשבת בסוכה. הוא החליט להפר את העוצר ולצאת לבנות סוכה.

בני ביתו ניסו לשכנע אותו לוותר וביקשו שימתין עד שיוסר העוצר, אך הוא לא השתכנע. כשראו שאי-אפשר לשכנעו, ניסו למנוע בגופם את יציאתו. רבי שניאור הביט בהם ואמר בקול יוקד: "ילדים יקרים, אם הקב"ה מצווה לבנות סוכה – בונים!".


סוכות העץ

הוא יצא מהבית ובהתלהבות של קדושה החל לגרור דופנות, קורות וסכך. קולות הגרירה נשמעו היטב ובלטו בדממת העוצר. שכנים הציצו החוצה בתימהון. מי האיש שמעז להפר את העוצר?! ואז גילו שזה רבי שניאור, שהחל לבנות את סוכתו במרכז החצר, כפי שעשה כל השנים. הוא הלך וחזר שוב ושוב, מביא עימו בכל פעם את החומרים הנחוצים לבניית הסוכה.

ואז זה קרה. לפתע נשמעו צעדים, וחייל בריטי נכנס לחצר. הוא הבחין מייד ברבי שניאור, העומד במרכז החצר ובונה סוכה בעיצומו של העוצר. הוא התקרב והמתין שרבי שניאור יבחין בו, אך זה המשיך בעבודתו כאילו אינו רואה אותו.

חמתו של החייל בערה בו. הוא הרים את רובהו, וכיוון אותו אל רבי שניאור. אך זה המשיך בשלו. החייל ביקש כנראה להשיג זווית טובה יותר. הוא עלה במדריגות בית הכנסת 'בית מנחם' המפורסם, ומשם כיוון את הרובה ישירות אל ראשו של רבי שניאור.

רבי שניאור הרים את עיניו. לרגע הצטלב מבטו עם מבטו של החייל. הוא ראה את הרובה מכוּון אליו, ראה את החייל העומד מולו, ופשוט חזר לעבודתו. הוסיף להעמיד את הדופן, לסדר את הקורות ולהתקדם בבניית הסוכה.

החייל הביט בו בתדהמה. שניות ארוכות צפה בפלא המוזר מבעד לכוונת הרובה. ופתאום הוריד את הרובה, הסתובב, ירד במדריגות ונעלם מעבר לעיקול הרחוב.

רבי שניאור לא עצר גם עכשיו. הוא המשיך בבניית הסוכה מתוך שלווה ושמחה של חיבוב המצווה, כאילו לא התרחש דבר.

(על-פי 'עבד נאמן')

  רציתי לשאול

עם הרב דוד טל
שליח חב"ד בתמרת

החסידות חידשה שצריך להיות חיבור עם האנשים הפשוטים. והלוא זו המשמעות של ארבעת המינים, שבהם כלולה גם הערבה?

אכן, החסידות לא המציאה שום דבר חדש. גם השמחה, הדבקות, אהבת ישראל, שנחשבות מחידושיה של החסידות, כבר מופיעות במקורות הקדומים. החידוש של החסידות הוא בהפיכת כל הערכים האלה למציאות חיים ממשית.

בתקופה שבה הפציע אור החסידות התפתח נתק בין תלמידי-החכמים ובין היהודים הפשוטים, אף-על-פי שהמדרש על ארבעת המינים היה ידוע לכול. החידוש של הבעש"ט היה בהפניית זרקור אל כל אותם דברים שנדרש בהם תיקון, ובכלל זה החיבור בין כל חלקי העם.

החסידות חשפה את הפנימיות שבכל דבר, וגם את העומק הטמון בכל יהודי. כאשר מביטים על יהודי בהיבט הנשמתי הפנימי, מבינים שכל יהודי, גם הפשוט ביותר, הוא 'חלק א-לוה ממעל ממש', והוא חלק בלתי-נפרד ממני ומכל עם ישראל.

אני רואה יום-יום את הנשמה הזוהרת בקרבו של כל יהודי. הנה, בראש השנה, אחרי התפילה, במקום ללכת הביתה ולאכול את סעודת החג עם משפחתי, סובבתי ביישוב והצעתי לאנשים לשמוע תקיעת שופר. ואתה רואה אנשים שבמבט שטחי אינם נראים מחוברים לענייני יהדות, ופתאום הם מתרגשים ושמחים על שגם הם זכו לשמוע את קול השופר.

גם בחג הסוכות אני מציע לאנשים לברך על ארבעת המינים, ושוב רואים עד כמה כל יהודי מחובר בפנימיותו לבורא העולם, לתורתו ולמצוותיו. זו המשמעות העמוקה של לקיחת כל ארבעת המינים יחד, ולפעמים דווקא ב'ערבה' אתה רואה איך הנשמה זוהרת ומאירה.

הכרה זו עלינו להפנים כל השנה, ולזכור שבלעדי ה'ערבה' אנחנו עצמנו איננו שלמים.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב חיים הלל רסקין

חובת סוכה לילדים

שאלה: כשיש אורחים בסוכה ואין מקום לכולם, האם חשוב להקפיד שגם הילדים יאכלו בסוכה?

תשובה: מלבד החובה הכללית לחנך ילדים לקיום המצוות כהלכתן, חז״ל קבעו חובה לחנך ילד, שהגיע לגיל חינוך, לאכול בסוכה. בלילה הראשון של החג עליו אף לאכול כזית לחם בסוכה, מדין חינוך.

גיל חינוך לסוכה הוא כשהילד כבר אינו תלוי לגמרי באימו. אדמו״ר הזקן קובע שגיל זה הוא חמש שנים בילד חריף, ושש שנים בשאר הילדים.

ילד צעיר יותר פטור, בין השאר משום שאין חובה להפרידו מאימו, שאינה חייבת בסוכה. יש המבארים שמטרת החינוך היא להרגיל את הילד לקיים את המצווה כפי שיתחייב בה כשיגדל. מכיוון שמצטער פטור מן הסוכה, אין חובה לצער ילד קטן ולהפרידו מאימו לצורך הישיבה בסוכה.

נשים פטורות ממצוות סוכה, מכיוון שזו מצוות עשה שהזמן גרמא, אך כאשר אישה יושבת בסוכה היא מקיימת מצווה. למנהג האשכנזים היא אף מברכת עליה. בקרב הספרדים נחלקו המנהגים – לדעת הגר"ע יוסף אין לברך, ואילו לדעת החיד״א וכף החיים יש הנוהגות לברך.

האחריות לחנך את הבן שהגיע לגיל חינוך לאכול בסוכה מוטלת על האב, ועליו לדאוג שבנו יאכל בסוכה. אם האב אינו נמצא, יש פוסקים הסוברים שחובת החינוך מוטלת במידה מסוימת על האם. עם זה, אדמו״ר הזקן פוסק שהאם רשאית להניח לפני הילד אוכל מחוץ לסוכה, אך לא להאכילו בידיה או להורות לו לאכול מחוץ לסוכה.

חובת החינוך נוגעת לדברי מאכל המחייבים אכילה בסוכה, כגון לחם או מיני מזונות בשיעור המחייב. ואילו פירות ומים, שמעיקר הדין מותר לאוכלם מחוץ לסוכה, אינם בכלל חיוב זה.

מקורות: שוע"ר או"ח סי' שמג ס"ב ולקו"ש חל"ה עמ' 61. סוכה כח,ב. עירובין פב,א. שו''ע הרב סי' תרלט סי"ז וסי' תרמ ס"ב-ד. כף החיים סי' תקפט סכ''ג. גרי"ז ערכין ב,ב. ראה נט"ג סוכות פרק סה ה''ב. ישועת חכמה על קצשו"ע סי' קלה אות ו. וראה חינוך הבנים כהלכתו פרק ק סי"ג.

  חיים יהודיים

יצירות פלא בתוך הסוכה

ילדותו עברה עליו בין 'סוכות הפלא' של בני-ברק וסמטאות צפת, וכיום יש לו 'סוכת פלא' משלו, ובה עולם יהודי שלם במיניאטורות

תעודת זהות. ר' אברהם-יעקב סלומון (25), חסיד בוהוש, תושב ירושלים, עוסק בעיסוי רפואי. נולד בצפת, גדל בבני-ברק, ובחדר העבודה שלו בונה עולם מיניאטורי של סיפורי התורה, בית המקדש ומראות מן העולם היהודי. בחג הסוכות הוא פותח את יצירותיו לקהל.


סלומון ויצירותיו ב'סוכת הפלא'

חלום. בהיותי ילד צעיר הייתי הולך עם אחי הגדול, מרדכי, לראות סוכות של אחרים. בבני-ברק ובצפת היו 'סוכות פלא' מרשימות. היינו מסתכלים על היצירות וחולמים שגם אנחנו נבנה יום אחד סוכה שכזאת. כבר בגיל שבע התחלתי לאסוף פריטים שחשבתי שאולי יוכלו לשמש אותי יום אחד.

יצירה. היצירה הראשונה שבניתי הייתה בית כנסת, העשוי כולו מגפרורים. היצירה קשורה לזיכרון מתקופת השואה. מאז כל יצירה לקחה אותי למקום אחר. יש יצירות קטנות יחסית, וכאלה שעבדתי עליהן שנה ואפילו שנתיים. בחדר העבודה שלי הצטברו המון כלים, סכינים מיוחדים, מסורים וחומרי יצירה. אני עובד בעץ, בקרטון ובחומרי בידוד, ופעמים רבות ממציא פתרונות בעצמי. אחי מרדכי עזר לי מאוד והוא שותף בהרבה מהיצירות.


"כי הנה כחומר", בית כנסת עתיק

סבלנות. מעבר לחשיבות שהיצירה תהיה יפה, אני רוצה שהיא תהיה רעיונית, מדויקת, מעניינת ומובנת. זה דורש הרבה זמן. את הסוכה עצמה אני בונה קרוב לחודש, ובתקופה זו ממש חי בתוך הבנייה. אבל למעשה העבודה נמשכת כל השנה. יש רעיונות שמחכים שנים עד שהם מגיעים לביצוע.

המקדש. יש לי קרוב לשלושים יצירות, וכל אחת מהן מספרת סיפור אחר. במרכז נמצאת יצירה גדולה של בית המקדש, שאורכה כמטר ועשרים. השתדלתי לבנות את הדגם על-פי המקורות והמידות, ולאפשר למתבונן להיכנס לפרטים ממש. יש גם יצירה של דניאל בגוב האריות, יצירות הקשורות לאושפיזין, יצירות עם מנגנוני תנועה, קבר רחל, סוכה מיניאטורית ועוד הרבה רגעים מהעולם היהודי.


"כי הנה כחומר", בית המקדש

שיא. בניתי עם אחי רעשן ענק, בגובה שני מטרים וחמישה סנטימטרים. הוא גם מרעיש באמת. אינני מכיר רעשן גדול ממנו, ולכן אני מציג אותו כרעשן הגדול בעולם.

שמחה. יצירה שאני מאוד אוהב נקראת 'אין שמחה אלא בבשר ויין'. בניתי בה מבנה עתיק, עם אווירה שמנסה להחזיר את הצופה לעולם יהודי ישן.

מורשת. סוכות היה תמיד חג מרכזי מאוד במשפחתנו. אבי היה מפאר את הסוכה בפריטים בעלי משמעות, ותמיד היה בה משהו לראות. אני חושב שהרעיון של סוכה שיש בה עולם שלם התפתח משם.

מבקרים. בשנה הראשונה ביקרו בסוכה שלנו כמאה אנשים, בשנה השנייה כשלוש-מאות, אחר-כך אלף, ובשנה האחרונה באו יותר מ-2500 איש. יש מי שבאים במחשבה שיסתכלו ביצירות רבע שעה וימשיכו הלאה, אבל רבים נשארים שעה, שעתיים ויותר. לפעמים אני צריך להזכיר לאנשים להתקדם, אבל זה בהחלט מרגש (לתיאום ביקורים: טל' 0533178105).

סיפור. בא קהל מגוּון: ילדים, מבוגרים, משפחות, ואפילו תיירים. הילדים מתחברים במיוחד לפרטים הקטנים – בעלי-חיים, ציפורים, דברים שזזים ומנגנונים. מרגש אותי לראות אבא אומר לילד הקטן: "אתה רואה? זה הסיפור שלמדתם בחומש". פתאום הסיפור שהילד שמע בשיעור נהפך לדבר שהוא רואה מול עיניו.

ידען. פעם בא ילד בן שתים-עשרה, ניגש היישר לדגם המקדש, והתחיל להסביר לאחיו את פרטי הבית. התקבצו סביבו עוד אנשים, והקשיבו לילד המסביר על בית המקדש. אחר-כך התברר לי שזה ילד ידען, שלמד לעומק את המסכתות העוסקות בבית המקדש.

חזון. החלום הגדול שלי שבעתיד תהיה לנו תערוכה קבועה. אני רוצה שאנשים ייכנסו לעולם הזה, יראו, יתפעלו, ויקבלו הצצה מוחשית לסיפורי התורה וחז"ל.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)