חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:08 זריחה: 6:45 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2026
ערב ש"ק פרשת לך לך, ט' במרחשון ה'תשפ"ו (31/10/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2026
רוח חדשה נושבת בעם
יש חדש
גוף ונשמה יוצאים למסע
סדום
נדבה ואחריה ברכה
הרחבת הארץ מתוך שלום
מפיצים באהבה
הביטול התבטל והציל חיים
רציתי לשאול
מינוי מוהל בהעדר אב
חייו של מוהל בשחקים

מס' 2026, ערב שבת-קודש פרשת לך לך, ט' במרחשון ה'תשפ"ו (31.10.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

רוח חדשה נושבת בעם

אירועי המלחמה, הניסים הכבירים וגילויי האמונה – חוללו רעידת אדמה ממש בחיבור לערכי האמונה והמסורת. כל מי שבא במגע עם הציבור הרחב חש זאת

אי-אפשר שלא לחוש בשינוי הדרמטי שחל בזיקה הציבורית הכללית כלפי היהדות. רואים זאת על כל צעד ושעל. לאורך כל המלחמה ראינו את החיילים מחוברים לערכי אמונה. משלוחי ענק של ציציות נחטפו בידיהם ולא סיפקו את הביקוש. הם שרו שירי אמונה ותפילה, וערכו קבלות שבת ותפילות גם בלב התופת.

הרוח הזאת סחפה את המוני בית ישראל. מראה שכיח כיום בחוצות הערים הוא של נערים לובשי ציצית, אף שאינם חובשי כיפה. מכל רחבי הארץ מתקבלים דיווחים על תופעה שבלטה השנה בימים הנוראים – המוני בני נוער שבאו בפעם הראשונה בחייהם לתפילות. הם מרגישים צורך פנימי להתחבר למקורות, לשורשים.

שיחות עם 'אבא'

אין ספק שהחטופים שחזרו מהשבי נתנו רוח גבית עצומה למגמה הזאת. כולנו התרגשנו מהתמונה של החטופה אגם ברגר שכתבה במסוק את המילים "דרך אמונה בחרתי". כמעט כל אחד ואחת מפדויי השבי סיפר על התחזקות האמונה דווקא במנהרות האפלות של המרצחים.

אחת העדויות המרטיטות ביותר היא של עומר שם-טוב, שסיפר כי נכלא בחדר קטן וחשוך לגמרי במנהרה שעומקה ארבעים מטרים. "זו הייתה תקופה קשה ומדכאת", תיאר את תקופת השבי, "אבל אף פעם לא כבה לי האור. לאורך כל תקופת השבי האמונה התחזקה אצלי, והייתי יושב ומדבר עם אלוקים. תמיד התחלתי ב'אתה בסדר אבא? איך אתה מרגיש?', ואז דבר ראשון הייתי מודה. אומר: 'אבא תודה. תודה על זה שאני חי ואני נושם. תודה על האוכל שיש לי. תודה על כל דבר שיש'".

למרבה הצער, רבים מאנשי התקשורת חיים בתוך בועה מנותקת מהציבור, ואינם קולטים את רוח האמונה המנשבת בעם. וכך יכולנו לשמוע שדרנית ידועה מראיינת את אימו של החטוף בר קופרשטיין ושואלת אותה: "מה הדבר הראשון שבר ביקש?". האם עונה לה: "ציצית". אבל היא, שציפתה לתשובה הקשורה באוכל, שואלת: "ולאכול?"...

הזעזוע שטבח שמחת תורה עורר בעם, וכל אירועי המלחמה, הניסים הכבירים וגילויי האמונה – חוללו רעידת אדמה ממש בחיבור לערכי האמונה והמסורת. כל מי שבא במגע עם הציבור הרחב חש את השינוי ואת הצימאון ליהדות.

אחריות גדולה

המציאות הזאת מחייבת את כולנו לפעול להושטת יד לאחינו ואחיותינו המגששים את דרכם לעבר האמונה. אם בעבר חששנו מלפתוח בשיחה עם שכן או עם חבר לעבודה, מחשש שניתקל בתגובה שלילית, עכשיו אנחנו חיים במצב שונה לחלוטין. אנשים מצפים להזמנה לשולחן שבת או לבית הכנסת.

בה בעת מוטלת על כולנו אחריות גדולה להיזהר מכל דבר שעלול לגרום לחילול השם ולהרחקת יהודים מקהל שומרי המצוות. גם פה יכולה להיות תופעה של בועה, שאנשים חיים בתוך קבוצה מסוימת, שאולי נהנית מפרובוקציה כלשהי, ואינם קולטים איזה נזק היא גורמת בציבור הרחב.

הבה נפעל כולנו להאהיב שם שמיים על הבריות ולהתחבר יותר אל בורא העולם ומנהיגו, וכך נזכה בקרוב לגאולה האמיתית והשלמה.


יהודים בעולם מניחים את התפילין של בר קופרשטיין, לזכותו

  יש חדש

חגיגות החומש נפתחות

צעירי חב"ד פותחים השבוע את חגיגות החומש המסורתיות, לאלפי תלמידי כיתות ב מכל רחבי הארץ, לרגל תחילת לימוד החומש בבתי הספר. הילדים נהנים ממפגש עם סופר סת"ם, התנסות בכתיבה על קלף, ביקור בתערוכה ובמרכז למידה של מוצרי סת"ם, הפעלה בסדנה יצירתית, והעיקר — תכנית חווייתית מיוחדת בבית הכנסת, ובמרכזה הוצאת ספר תורה, מתוך שירה וריקוד. כל ילד מקבל שי מיוחד. האירועים מתקיימים בבית אגודת חסידי חב"ד (770) בכפר חב"ד, מח' במרחשוון (30.10) ועד כ' בכסלו (10.12). הרשמה מראש חובה בטל' 0548113770 או 0545731770.

יום פטירת רחל אימנו

ביום ראשון הקרוב, י"א במרחשוון, יחול יום פטירתה של רחל אימנו. המוני בית ישראל יעלו לפקוד את קברה. מערך היסעים מתוגבר יפעל מבנייני האומה ומעוד כמה מוקדים בירושלים, ממוצאי השבת.

סדנה לחיזוק הקשר

עמותת התקשרות – מאמינים ב-יחד פותחת סדנה חדשה לזוגות ולהורים המתמודדים עם פער דתי. הסדנה מעניקה כלים לחיזוק הקשר, הקשבה הדדית והתמודדות בריאה עם השוני. פרטים בטל' 0586775158.

  שלחן שבת

גוף ונשמה יוצאים למסע

מסע החיים של האדם דומה למסעו של אברהם אבינו, שנצטווה "לך-לך מארצך", בשני פרטים מרכזיים: א) הליכה בפועל; ב) הידיעה לאן ללכת. כשם שהראש מנחה את ההולך והרגליים נושאות אותו, גם מסעו של כל אדם נעשה על־ידי הגוף – הנושא את האדם, והנשמה – המכוונת את האדם ומורה את דרכו הישרה בחיים. שותפות זו של הגוף והנשמה מעידה שהם חולקים אחריות משותפת על האדם ועל מעשיו.

מסופר בגמרא (סנהדרין צא,א) שאנטונינוס טען כלפי רבי – איך אפשר לדון אדם על מעשיו, והלוא הגוף והנשמה יכולים להטיל את האחריות זה על זה: הגוף אומר, "הנשמה היא העיקר, והראיה – מרגע מותי אני מוטל כאבן", והנשמה תשיב: "הגוף חטא; מיום שעזבתיו אני פורחת באוויר כציפור".

החיגר והעיוור

השיב לו רבי ממשל שני השומרים שהציב המלך בפרדסו, האחד חיגר והשני עיוור, כדי שלא יוכלו לקטוף פירות. מה עשו? "רכב חיגר על גבי סומא, והביאום ואכלום". בא המלך ודן אותם כאדם אחד. מכאן שהנשמה והגוף אינם יכולים לעשות את ההליכה זה בלא זה.

חיבור הנשמה עם הגוף הוא מעין 'חתונה', היוצרת משתי ישויות נפרדות דבר חדש – יצור בשר ודם שמסוגל להתהלך בעולם, במשמעות של תהליך והתקדמות רוחנית, לפתח בקרבו אהבת ה' ויראת ה' ולקיים תורה ומצוות.

הנשמה מתברכת

על כך יש להקשות: אם זו דרך טובה וישרה, מדוע ההליכה בה כרוכה בקשיים ובהפרעות, בגשמיות וברוחניות? וכפי שרואים גם בהליכה של אברהם, כדברי המדרש (תנחומא על הפרשה) ש"הדרך ממעטת שלושה דברים", גם במשמעות הרוחנית: א) מיעוט ה'שֵם' (מוניטין) – היינו הפחתה בעיסוק במצוות; ב) מיעוט הממון – הפחתה באהבת ה' ויראת ה' (הנמשלים לזהב ולכסף); ג) מיעוט ב'פרו ורבו' – מיעוט בלימוד התורה.

חז"ל מתרצים שהקב"ה העניק לאברהם אבינו ברכה מיוחדת לריבוי בשֵם, בממון ובפריה ורביה. וכך גם הנשמה מתברכת על-ידי הקב"ה בסייעתא דשמיא להתגבר על היצר. או-אז מתברר שדווקא על־ידי הירידה של הנשמה בגוף וההליכה בעולם – הנשמה מתעלה למקום גבוה מזה שבו הייתה קודם לכן. היא משיגה דבקות בקב"ה דווקא מתוך הגשמיות, על־ידי לימוד התורה וקיום המצוות בעולם הזה.

העלייה שעל-ידי הגלות

אם כל הליכה של הנשמה בעולם הגשמי מביאה אותה לידי התעלות, הרי כאשר ההליכה איננה רגילה אלא הליכה בגלות, במצב שבו לא רק הדרך עצמה עורמת קשיים על הנשמה, אלא הדרך נעשית קשה ומרובת תלאות – ההתעלות היא שלא בערך.

זה העיקרון של התשובה – ככל שהאדם התרחק יותר, כך החזרה צריכה להיות עוצמתית שלא בערך. ירידה חדה וחריפה כמו הגלות צריכה לבוא על תיקונה על-ידי עלייה שמשולה לדילוג ולזינוק, ועל־ידי זה באים לגאולה.

(לקוטי שיחות, כרך כט, עמ' 450)

  מן המעיין

סדום

לגנות רשע

״ואנשי סדום רעים וחטאים לה׳ מאוד״ (בראשית יג,יג). רש"י אומר שמהפסוק הזה למדו רבותינו ששם רשעים ירקב. והלוא ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״ הוא מקרא מלא במשלי (י,ז)? אלא שמהפסוק במשלי לומדים שיש להימנע מלהזכיר שם של רשעים, ואז הוא ישתכח מעצמו; ואילו הפסוק שלנו מלמד שכאשר מזכירים רשעים – צריך לגנותם ולהזכירם בשם גנאי.

(הרבי מליובאוויטש)

במה מחמירים

לצערנו ולבושתנו יש 'אנשי סדום', שהם רעים וחטאים, חוטאים ליחיד ולציבור בגניבות ובמעילות, בשחיתות ובמעשים מגונים – אבל ״לה׳ – מאוד״, בחומרות ובדקדוקי מצווה הם חרדים עד מאוד, ואפילו קיצוניים ביותר.

(ריב״ש)

מצוות לשם תהילה

״רעים וחטאים״, גונבים, גוזלים ועושים כל דבר אסור, ואולם ״לה׳ – מאוד״: במצוות שאינן עולות כסף ואינן תובעות הקרבה מעושיהן, אלא מביאות להם כבוד ותהילה – בהן הם זהירים מאוד.

(גנזי אהרון)

כחיות טרף

בבעלי-החיים הטורפים אפשר להבחין בין חיות טרף הטורפות ודורסות מפני הצורך שלהן במזון, ובין חיות רעות שאינן טורפות לצורך האכילה, אלא רק מחמת העונג שיש להן מקריעת גופה ושפיכת דמה של זולתה. כדוגמת החיות האלה יש גם בני-אדם שהם רעים בעצם מהותם. תמיד יחפשו להצר, להעיק ולהרע לשני, והכול הם עושים מתוך רוע. כאלה היו אנשי סדום, כחיות רעות ממש.

(ספר המאמרים קונטרסים)

נפרצו הגבולות

״זעקת סדום ועמורה כי רבה״ (בראשית יח,כ). ״זעקת סדום״ – אם אנשי סדום, הרגילים במעשי עוול ורשע, אם אף הם עצמם זועקים, סימן הוא ״כי רבה״ – שאכן רע ומר שם, שהמעשים הרעים כבר פרצו את כל הגדרות.

(חמש ידות)

רעים לקרוביהם

אנשי סדום היו רעים בגופם וחטאים בממונם, וגם רעים אלה לאלה. וכדוגמת האנשים שגם עם מכריהם מתנהגים בדרך קשה, וגם לבני ביתם הם מצירים ומעיקים, ונהנים מייסורי הזולת. ולאידך גיסא, הם מצטערים בהצלחת חברם, בעושר או בבנים. כך יש לראות את הרוע של אנשי סדום – שהוא כרוע של אותם אנשים, הרעים בעצם מהותם ובעצם טבעם.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

טענה עתיקה

זאת טענתם של כל העמים, שמעשיהם כסדום, מאז ועד עצם היום הזה: ״כי רבה״ – רבים הם, פרים ורבים, ולכן אין הם יכולים להניח לזר לבוא בתוכם, והם נועלים את שעריהם בפני הנרדפים המתדפקים עליהם.

(הדרש והעיון)

הצדקת הרשעות

יותר מעצם התנהגותם המרושעת, עיקר שפלותם וכיעורם של אנשי סדום היה בכך, שביקשו להציג את רשעתם כדרך של צדק ויושר. הם ראו את עצמם שלמים ומהוגנים לחלוטין.

(עקדת יצחק)

  אמרת השבוע

נדבה ואחריה ברכה

פעם אחת נכנס אל רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב יהודי מכובד וגילה לו כי למרבה הצער כשל בעסקיו וירד מנכסיו, ועוד מעט עליו להשיא את בתו ואין לו אפשרות למלא את התחייבויותיו לצד השני, והוא חושש שהשידוך יתבטל.

החליט רבי לוי-יצחק להיחלץ לעזרתו, ויצא לחזר בעיירות ישראל ולקבץ כספים בעבור מצווה גדולה זו של הכנסת כלה.

יום אחד הגיע לפתח ביתו של יהודי עשיר. בבואו ראה שעומד שם עני המצפה לנדבה. העשיר פתח את הדלת, שמע את דברי העני ובירך אותו שהקב"ה יהיה בעזרו, ולא נתן לו פרוטה.

נפנה אליו רבי לוי-יצחק ואמר: התורה מספרת (בראשית יד,יח-יט): "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן... וַיְבָרְכֵהוּ". תחילה "הוציא לחם ויין", ולאחר מכן "ויברכהו". קודם כול צריכים לתת לנזקק ולעזור לו, ורק אחר-כך אפשר להרעיף ברכות...

  גאולהפדיה

הרחבת הארץ מתוך שלום

עֶשֶׂר אֲרָצוֹת. בברית בין הבתרים הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו את ארץ ישראל הגדולה, מן הפרת ועד הנילוס (בראשית טו,יח): "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". בהמשך מפורטות עשר ארצות: "אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי".

רש"י מפרש: "עשר אומות יש כאן, ולא נתן להם אלא שבעה גויים. והשלושה, אדום ומואב ועמון, הם קיני קניזי וקדמוני, עתידים להיות ירושה לעתיד".

ה'אור החיים' כותב בפירושו: "עד עתה לא מצינו שנתן ה' לישראל אלא ז' אומות, ונשארו ג' אומות... אכן ודאי כי מאת ה' הייתה זאת, להעירך ולהגיד לך כי עיקר הנתינה היא העתידה, שיבואו יחד השלושה, ועימם הנותר מהז' אומות".

הרבי מליובאוויטש אומר (התוועדויות תשנ"ב כרך א, עמ' 254): "כאשר נתן הקב"ה את ארץ ישראל לאברהם בברית בין הבתרים כבר נתן לו בפועל את כל עשר הארצות... רק שבגלוי ובפועל לא נתן להם אלא שבעה גויים והשלושה עתידים להיות ירושה לעתיד – בימי המלך המשיח... החידוש כעת יהיה שיקבלו את ג' הארצות בדרכי נועם ובדרכי שלום. כיוון שבאותו הזמן (בימות המשיח) לא יהיה שם כו' מלחמה כו', אומות העולם ימסרו אותן לבני ישראל מרצונם הטוב".

מפיצים באהבה

אליעזר-חיים שטיין

בן 47

תושב שילה, עובד בצוות הלוגיסטיקה של מועצת בנימין, מפיץ את 'שיחת השבוע' ביישובי הסביבה

אני לא זוכר כמה שנים אני מחלק את 'שיחת השבוע' באזורנו, אבל ודאי כבר יותר מעשרים שנה. בעבר הייתי מקבל את העלונים מהרב רפי סלומון, שליח חב"ד בעלי, וכיום מהרב יוני אדמוני, שליח חב"ד בשילה.

אני מחלק את העלונים בשילה, בשבות רחל ובמועצת בנימין. אני עושה זאת שנים על שנים, בהתמדה, ואם, לעיתים נדירות, העלון אינו מגיע בזמן – מייד אני מקבל טלפונים: "איפה 'שיחת השבוע'?!".

גם אצלנו במועצה האנשים יודעים שהם יכולים לקבל אצלי את העלון, והוא מבוקש מאוד.

  מעשה שהיה

הביטול התבטל והציל חיים

"מה אלוקים רצה מאיתנו?", שאל האב את המוהל. "מדוע היינו צריכים לבטל את הברית, להודיע על כך למוזמנים, ואז לקיים אותה בכל-זאת?"

זה היה בחודש אלול לפני שלוש שנים. השעה הייתה אחת אחר חצות הלילה. בליבם של ההורים הטריים, דוד ונועה ארגמן, תושבי באר יעקב, ניקרה דאגה הולכת וגוברת. מחר אמורה להיערך ברית המילה לתינוקם הרך, אבל עכשיו חומו עלה והוא נראה חסר מנוחה.

ההורים חששו להעיר את המוהל בשעה כזאת ולשאול את פיו אם לקיים את הברית כמתוכנן. הם החליטו לקחת את הילד למוקד החירום. "הילד קצת חם", אמר הרופא, והציע להורים לדחות את הברית למועד אחר.

בבוקר התקשר האב למוהל, הרב חנן כוחונובסקי, שליח חב"ד ברמת אליהו, ראשון-לציון. "אנחנו צריכים לדחות את הברית", בישר למוהל בקול מאוכזב וסיפר לו על המלצת הרופא. "מה הביא את הרופא להחליט כך?", התעניין המוהל, והאב סיפר בפירוט את מה שאירע בלילה.

המוהל חש את שיברון ליבם של ההורים מהצורך לדחות את הברית. כל ההכנות שנעשו, האולם, הקייטרינג, האורחים שכבר הוזמנו. כעת צריך לבטל הכול.

"הייתי רוצה לראות את התינוק ולבדוק אותו לפני שתחליטו סופית אם לדחות את הברית", הציע המוהל. "בינתיים עִצרו את הודעות הביטול".

ההורים הסכימו, וכעבור זמן קצר הופיע המוהל בביתם. הוא בחן את התינוק והתרשם שמצבו הכללי סביר בהחלט. "בואו נמדוד שוב את חום הילד", הציע. הבדיקה העלתה שחום גופו תקין לחלוטין.

"האם מרחתם עליו משהו?", שאל המוהל. ניסיונו לא איכזב. התברר שאכן הסבתא מרחה על התינוק משחה מסוימת.

המוהל חייך קלות. "אני מכיר את השפעות המשחה הזאת", אמר. "היא עלולה לגרום לגוף רגישות מסוימת, ואפילו הופעת אדמומיות קלה על העור, אבל אין בכך כל סכנה. אפשר לקיים את הברית במועדה".

ההורים הביטו בו בחשש. "אתה בטוח בכך?", תהו.

"ראו, אני משמש מוהל כבר עשרות שנים. מניסיוני אני יכול להבטיח לכם שהברית יכולה להתקיים כרגיל ולא נשקפת לתינוק שום סכנה. אני אומר לכם זאת באחריות מלאה", הבהיר המוהל בביטחון.

נחה דעתם של בני הזוג, והם השתכנעו לקיים את הברית בזמנה. הם חידשו את ההזמנות לאורחים שכבר הספיקו להודיע להם על ביטול האירוע. הברית נערכה במועדה ועברה בשלום, ומצב בריאותו של התינוק היה תקין לחלוטין.

למחרת שב המוהל לבית המשפחה לבדיקה שגרתית של התינוק, ומצא אותו רגוע ובמצב בריאותי מצוין.

"מה אלוקים רצה מאיתנו?", שאל האב את המוהל, אחרי שזה סיים את בדיקת התינוק ואת מתן ההוראות להמשך הטיפול בו. "מדוע היינו צריכים לעבור את כל הטלטלה הזאת, לבטל את הברית, להודיע על כך למוזמנים, ואז לקיים אותה בכל-זאת?".

המוהל הרים את ידיו לשמיים וחייך בעדינות. "אין ספק שכל זה היה משמיים, אך אינני יודע לומר לכם מדוע".

חלפו כמה חודשים. יום אחד צלצל הטלפון של הרב כוחנובסקי. על הצג הופיע שמו של דוד ארגמן. "כבוד הרב", אמר בהתרגשות, "בזמנו לא הבנתי מדוע הקדוש-ברוך-הוא עשה לנו את הטלטלה הזאת של ביטול הברית ואחר-כך ההחלטה לקיימה. עכשיו אני מבין למה הכול קרה".

וכך סיפר: "באותו בוקר שבו ביטלנו את הברית, הייתי נסער בשל ביטול האירוע וכל הכרוך בכך. יצאתי למרפסת הבית כדי לשאוף מעט אוויר. במרפסת הסמוכה ישבה באותו זמן השכנה שלנו, מילה גילובסקי. היא ראתה שאני מתהלך במרפסת בחוסר מנוחה ושאלה אותי מה קרה.

"סיפרתי לה שהילד היה בלילה קצת חם ושהברית נדחתה. אבל גם אמרתי לה שאמנם איננו מבינים מדוע הקדוש-ברוך-הוא רוצה שנבטל את האולם והאורחים, אבל אני מאמין באמונה שלמה שהכול משמיים והכול לטובה. היא איחלה לי שאכן כך יהיה ואני נכנסתי בחזרה הביתה.


מסר מהקב"ה. המוהל הרב כוחנובסקי עם שני האבות בברית השנייה

"כעבור כמה ימים סיפרה השכנה לאשתי שגם הם עוברים תקופה מטלטלת. הרופאים שבדקו אותה קבעו כי העובר שהיא נושאת בתוכה עלול להיוולד עם מומים קשים, והמליצו לה לעשות הפסקת היריון. באין ברירה החליטו היא ובעלה לעשות כדברי הרופאים.

"ואולם לאחר ששוחחנו באותו בוקר במרפסת, סיפרה האישה לבעלה, אריאן, את תוכן שיחתנו, ואמרה לו: 'ראה את השכנים שלנו, הם לא התייאשו ולא נשברו ממה שקרה, והם בוטחים בבורא העולם שהכול יהיה לטובה. אני רואה בזה סימן גם בעבורנו. נמשיך עד הסוף, ואני מאמינה שיהיה בסדר!'.

"בעלה חשש מהחלטתה, אך האישה הייתה נחושה. היא אמרה לו: 'ראיתי את השכן איך הוא מרים את עיניו לשמיים ומתפלל לאלוקים. גם אני אתפלל ואבקש מעומק הלב שהתינוק יהיה בריא, ואני בטוחה שהוא ייוולד בריא ושלם'".

ודוד סיים: "אתמול נולד להם בן בריא ושלם והכול בסדר גמור!".

בבוא יום הברית מל הרב כוחונובסקי גם את הילד הזה, ואף שיתף את הקהל בסיפור המרגש.

  רציתי לשאול

עם הרב יהושע סלפושניק
בית חב״ד שכונת תל גנים גבעתיים

בשכונת מגוריי יש מעט מאוד משפחות דתיות. אני רוצה לעבור לשכונה דתית, אבל אשתי סבורה שיש לנו כאן שליחות.

בעיקרון חשוב מאוד להתגורר במקום שבו השכנים והאווירה הכללית תואמים את ערכיך ואורח החיים שלך. האדם מושפע מסביבתו, וכאשר זו אינה יכולה לשמש בעבורו דוגמה חיובית, נוצר אתגר שלא קל להתמודד איתו.

מנגד, בשכונה שיש בה מעט משפחות דתיות, יש משקל רב לכל אחת ואחת על קיום הקהילה הדתית במקום. משפחות שעברו משכונות כאלה לשכונות דתיות, לצד היתרונות בקיום תנאים שמתאימים לשומרי מצוות, הרגישו שהן נבלעות בתוך השכונה, וכבר אין להן אותה תחושת משמעות שהייתה להן בשכונה הקודמת.

אדם שכבר מתגורר במקום כלשהו צריך לזכור ש"מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ" (תהילים לז,כג), היינו שההשגחה העליונה שלחה אותו לשם, כדי להפיץ את אור התורה ומצוותיה בסביבתו.

לכן הדילמה אינה פשוטה, והיא תלויה מאוד בתנאים ובאישיות של בני המשפחה, וראוי להתייעץ עם רב שמכיר את המשפחה ואת התנאים לפרטיהם.

באופן כללי אפשר לומר, ששיקולי חינוך הילדים גוברים על הכול. אם במקום המגורים הנוכחי אין תנאים מתאימים לחינוך הרצוי, ראוי לעבור למקום שבו אפשר לקבל אותם. כמו-כן אם יש חשש להשפעה שלילית של הסביבה על הילדים, זה שיקול מכריע.

יוצאים מן הכלל הם אנשים בעלי תודעת שליחות, שרואים אתגר דווקא במגורים במקום שבו הם יכולים להשפיע ולתרום. תחושת השליחות באה לידי ביטוי בעשייה אקטיבית לחיזוק היהדות בשכונה, ותודעה זו עצמה מהווה חיסון מפני קליטת השפעות שליליות, בבחינת "איידי דטריד למפלט – לא בלע" (מושג בהלכות כשרות. כלי ששרוי במצב של פליטה, אינו בולע).

  פינת ההלכה ומנהג

הרב מנחם והבה

מינוי מוהל בהעדר אב

שאלה: בברית מילה לתינוק שאביו נפטר לפני לידתו, מי ממנה את המוהל?

תשובה: מצוות המילה מוטלת בעיקרה על האב, שנאמר: "וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ". ואולם מכיוון שרוב האבות אינם בקיאים במלאכת המילה, ויש בה סכנה, נהוג שהאב ממנה מוהל לשלוחו, והמוהל נחשב כעושה את המצווה במקומו.

לדעת רבים מהפוסקים, נכון שהאב אף ימנה את המוהל במינוי שליחות כדין, ונהגו בקהילות ישראל לעשות זאת בכמה דרכים: במינוי מפורש בפה, במסירת התינוק למוהל, בעמידת האב לידו, או במסירת הסכין וכדומה.

כאשר האב נפטר לא עלינו או שאינו רוצה למול את בנו, המצווה אינה מוטלת על האם, אלא החובה עוברת לבית הדין. למעשה, החיוב הוא על כלל ישראל, אלא שבית הדין, או הרב המקומי, מקיימים בזה את שליחות כלל ישראל ודואגים לביצועה.

יש מהפוסקים שכתבו שאם האב נפטר, יורשיו הבוגרים הם הממנים את המוהל. ואם האב הניח אפוטרופוס, הוא ממנה את המוהל. רק אם אין יורשים ואין אפוטרופוס מוטלת החובה על בית הדין.

עם זה, יש שכתבו שהאם, אף שאינה מצוּוָה – רשאית למול את בנה כשאר כל אדם מישראל, ויש שהגדילו לומר שאף יש לה חיוב יותר משאר כל אדם. ולפיכך ודאי שאם רצונה בכך, היא רשאית למנות את המוהל ובוודאי יש להתחשב בשיקול דעתה בזה.

מקורות: בראשית כא,ד. קידושין כט,א. תוס' מגילה ד"ה ויעבירנה השני. המקנה קידושין שם. טושו"ע יו"ד סי' רס ס"א. כרתי ופלתי יו"ד סי' כח. ראשון לציון סי' רסו סק"א. שדי חמד כללים מערכת המ' אות נד, נז. דרכי תשובה סי' כח סקס"א. שו"ת: מהר"ח אור זרוע סי' יא. רעק"א מהדו"ק סי' מב. חכם צבי סי' סט־עא. חתם סופר חו"מ סי' קעז אות ג. ציץ אליעזר ח"כ סי' לז. אוצר הברית ח"ג ע' קצ.

  חיים יהודיים

חייו של מוהל בשחקים

שלושים שנה הוא זוכה למול את ילדי ישראל בכל רחבי העולם, גם באלסקה. על הסגר בהונג קונג, הלחץ בבנגקוק והנחת בקזחסטן

תעודת זהות. הרב שמשון אייזנברגר, חסיד צאנז, בן 58, תושב ירושלים. מוהל וסופר סת"ם, המתמסר כבר שלושים שנה לבריתות ברחבי העולם – מבנגקוק ויפן ועד קפריסין ואלסקה, כדי להביא את מצוות ברית המילה לקהילות מרוחקות, מתוך שליחות ואהבת ישראל.


ברית מילה לתאומים בסיאול, דרום קוריאה. יהודים לא מוותרים

התחלה. הכול התחיל בהתבדחות עם חבר מוהל. שאלתי אותו: למה לא תלמד אותי? הוא קיבל את שאלתי ברצינות והזמין אותי לברית באותו בוקר, הלביש עליי טלית ונתן לי לעשות פעולה קטנה. משם זה נהפך לעיסוק רציני. מהרגע הראשון הרגשתי שזו מצווה עם שליחות, לחבר יהודים למצווה שמלווה אותנו דורות.

טלפון. בתחילת הדרך קיבלתי יום אחד טלפון מהרב ירון עמית, מארגון 'ברית יוסף יצחק', ובפיו בקשה לא שגרתית: אנחנו צריכים מוהל בבנגקוק, תאילנד. לא היה לי ניסיון עם נסיעות לחו"ל ושאלתי אותו מה מזג האוויר שם. זו הייתה ברית בלתי-נשכחת. נשארתי שם לשמחת תורה ושמיני עצרת, והשמחה והאווירה שהיו שם אינן משות מזיכרוני.

מסעות. מאז לא הפסקתי לנסוע. פעם אחת זה בעבור ילדיהם של שלוחי חב"ד, ופעם אחרת בעבור ילדי הקהילות ומקורביהם של השלוחים. לאורך השנים עשיתי חגים ושבתות רבים בחו"ל, מבנגקוק ויפן ועד סינגפור, הפיליפינים וקוריאה. הייתי באין-ספור מקומות, ובכל נסיעה אני חש את גודל הזכות שנפלה בחלקי.

הונג-קונג. לפני שנים היו הרבה בריתות במזרח הרחוק, ואחד השלוחים הציע לי להתגורר זמן מה בהונג-קונג. בכל שבוע המראתי ליעד אחר, ובזמנים הפנויים עסקתי במלאכת הסת"ם. המגורים בהונג-קונג הקלו מאוד את זמן הנסיעות וגם את העלויות.

ממתקים. בכל נסיעה אני רואה את מסירותם של השלוחים. בנסיעותיי אני נוהג תמיד לקחת איתי מוצרי חלב, סוכריות, וגם במבה בעבור השלוחים – דברים שהם בגדר מציאה בעבורם. פעם אחת השליח ביפן ביקש ממני להביא לו חבילה קטנה של סוכריות לילדים, והבאתי חבילה ענקית. הם לא האמינו וכמובן שמחו.

פתאומיות. כל ברית מיוחדת, אבל אחת זכורה לי במיוחד. התקרב אליי הרב נחמיה וילהלם מבנגקוק ואמר: "השלוחים בסינגפור חייבים עכשיו מוהל". וזה מה שקרה מאחורי הקלעים: המוהל שהוזמן נתקע בגבולות. אבי התינוק, בן הקהילה, התעורר כמה ימים לפני הברית וחש מחנק. כשנשימתו חזרה לסדרה, נזכר במוהל שבדרך והחליט לבדוק מה קורה איתו, ואז גילה שהוא הסתבך בגבול. טסתי במהירות, מהרגע להרגע, ובנמל התעופה בסינגפור חיכו לי כאילו הייתי מלאך מושיע.


ברית מילה בפיליפינים. "גודל הזכות בכל נסיעה"

חינוך. אני נדהם בכל פעם מחדש בביקורי אצל שלוחים מחינוך הילדים. בקמבודיה, למשל, ראיתי את ילדי משפחת בוטמן הנפלאים; מחונכים, בקיאים בלימוד. אף-על-פי שהם לומדים בבית הספר הווירטואלי של ילדי השלוחים, רמת ידיעותיהם עולה על זו של ילדים שלומדים בתלמוד תורה רגיל. זה מפעים.

הקרבה. המסירות של יהודים למצוות הברית תמיד מרגשת אותי. יהודים שאינם מחוברים ביום-יום לחיי תורה ומצוות, משלמים עלויות מטורפות – טיסות, מלון, הכול, כדי לא לוותר על מוהל. יש מקומות בחו"ל שזו הקרבה ממש להזמין מוהל.

בידוד. בתקופת הקורונה נסעתי להונג-קונג לברית מילה, והייתי צריך להיות שם בבידוד שבועיים. אחרי הברית, יהודי מהקהילה אמר שהוא ורעייתו ממתינים להולדת בנם בעוד כמה חודשים, ושאל אם אוכל להתגורר בקהילה באותם חודשים... "ארוקן את כל חשבון הבנק שלי בעבור זה", אמר לי.

המשכיות. בעקבות הצורך יש שלוחים שנעשים מוהלים בעצמם. אחד מהם הוא הרב אלחנן כהן, רבה של אלמטי שבקזחסטן, שזכיתי ללוות אותו בברית הראשונה שעשה. עד היום, כשאני רואה תמונה שלו בברית, אני חש זכות מיוחדת בהעברת שרביט מצוות המילה למוהלים נוספים.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)