חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2025
ערב ש"ק פרשת נח, ב' במרחשון ה'תשפ"ו (24/10/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2025
למחות את הרוע עד תום
יש חדש
הלקח הכפול ממעשיו של נח
נח
אושר ושמחה
לא להמתין לציווי
מפיצים באהבה
סופו של השיכור
רציתי לשאול
הנחלת מצוות בני נח
עוד יוסף-חיים חי

מס' 2025, ערב שבת-קודש פרשת נח, ב' במרחשוון ה'תשפ"ו (24.10.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

למחות את הרוע עד תום

השמחה על שובם של החטופים אינה צריכה להסיט אותנו מהמטרה החשובה של השמדת החמאס וניקוי מוחלט של הרוע שצמח ברצועת עזה

כל יהודי בארץ ובעולם התרגש עד עמקי נשמתו ממראה החטופים שחזרו בהושענא רבה. כולנו התפללנו עליהם לאורך השנתיים הקשות שעברו מאז נחטפו באכזריות. כאבנו את כאבן הנורא של משפחותיהם. אין ספק שזה נס אלוקי מופלא שכולם חזרו אל חיק משפחותיהם.

ואולם אף-על-פי שהחזרת כל החטופים (ובכלל זה החללים שעדיין לא הוחזרו) היא אחת ממטרות המלחמה העיקריות, אי-אפשר לוותר על השגת המטרה העליונה והחשובה של השמדת הרוע שצמח ברצועת עזה לממדים מפלצתיים, ועל הסרה מוחלטת של האיום שנשקף מהרצועה על יישובי הדרום ועל הארץ כולה.

לא עוד 'סבבים'

שוו בנפשכם שמתקפת הרצח שהתחוללה בשמחת תורה לפני שנתיים הייתה מסתיימת 'רק' במעשי הזוועה המחרידים שעוללו המחבלים ביישובי העוטף, ושהם לא היו חוטפים אנשים, נשים וילדים לתוך רצועת עזה. וכי לא היינו נחושים באותה מידה למחות את קן הצרעות הזה מעל פני האדמה?

בדיוק להפך, אילולא החטופים הייתה המלחמה שלנו במחבלים עוצמתית ומהירה פי כמה וכמה. מפלצות הרוע ידעו זאת, ודווקא משום כך פעלו לחטוף מאיתנו כמה שיותר אנשים, כדי שהללו ישמשו בעבורם מגן מפנינו.

ואכן, הדאגה לחטופים והמאמצים שלא לפגוע בהם הכבידו מאוד על המלחמה, האריכו אותה, ואף גרמו לעצירתה שוב ושוב, לצורך 'עסקות חטופים' עם בני השטן. לכן שילמנו מחיר נורא כל-כך בדמות שחרור מרצחים נתעבים מבתי הכלא תמורת החטופים, והלוואי שלא נשלם בדם יהודי על המהלך הזה (כפי ששילמנו על שחרור גלעד שליט, לדאבון הלב).

ואולם השמחה על שובם של החטופים אינה צריכה להסיט אותנו מהמטרה החשובה של השמדת החמאס, ויצירת מציאות חדשה, שבה רצועת עזה לא תהווה עוד איום עלינו. לא עוד 'הודנות', 'סבבים', 'צבע אדום' או 'חמאס מורתע', אלא ניקוי מוחלט של הרוע השטני הזה.

חובה מוסרית

אחרי שהעולם השחית את דרכו ונשטף במבול, הזהיר הקב"ה את נח ובניו על קיום שבע מצוות, שהן יסוד לקיומה של חברה אנושית מתוקנת. בתוכן כלולה אזהרה חריפה מפני שפיכות דמים: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט,ו).

צו אלוקי זה מחייב אותנו לעקור מן היסוד את תרבות הרצח שמטפח האסלאם הקיצוני. שומה עלינו להנחיל לכל בני-האדם תודעה כי הרג ורצח הם דבר נפשע ומתועב; כי למרצחים לא מחכה גן עדן אלא גיהינום; כי תומכי טרור מוציאים את עצמם מכלל בני-האדם שעימם מנהלים שיג ושיח.

כשם שהעולם פעל למחות את הנאציזם, כן עלינו להשמיד עד היסוד את תשתית הרוע שנבנתה ברצועת עזה. עלינו להעביר מסר לעולם כולו, שאין לרוע הזה זכות קיום, וכי כל מקום שבו ינסה להרים ראש – יושמד.

זו איננה חובה ביטחונית וקיומית בלבד, למען שלום תושבי הדרום, אלא חובה מוסרית ממדריגה ראשונה. רק כך נוכל לקוות לעולם תקין, שבו אפשר לחיות בשלום ובשלווה.


מתן אנגרסט מניח תפילין לראשונה מאז שובו מהשבי, עם שליח חב"ד בעירו, הרב פיני מרטון (צילום: עיריית קריית ביאליק)

  יש חדש

תפילין ליד כל אחד

במסגרת מיזם 'תפילין ליד כל אחד' הוצבו ברחבי הארץ קרוב לאלפיים עמדות תפילין, מעוצבות ונגישות לציבור הרחב, המאפשרות לכל המעוניין להניח תפילין מדי יום. המטרה היא להגיע לפריסה מלאה של עמדות תפילין, במרחק של עד עשר דקות נסיעה מכל נקודה בארץ. באתר חב"ד ישראל אפשר למצוא את המפה המלאה, לתרום להקמת עמדה חדשה וכן להזמין עמדה מעוצבת ולהציב אותה בבית העסק, במשרד או במבנה ציבורי לזיכוי הרבים.

עמדות נרות שבת קודש

צעירי חב"ד משיקים עמדה מעוצבת לזיכוי נשים במצוות הדלקת נרות שבת קודש. העמדה מתאימה להצבה במבואות בנייני מגורים, במשרדים ובחנויות. באתר חב"ד ישראל אפשר להזמין את העמדה במחיר השקה מיוחד, ובכלל זה ערכות נרות שבת מוכנות למילוי העמדה ולחלוקה.

  שלחן שבת

הלקח הכפול ממעשיו של נח

התורה מספרת בפירוט רב על בניית תיבת נח ועל משך הזמן שנדרש לנח לבנותה – מאה ועשרים שנה. נשאלת כאן השאלה מדוע היה צריך נח לבנות את התיבה הענקית במו ידיו? הלוא היה ראש משפחה גדולה, והיו לו בנים ותלמידים, עבדים ומשרתים, והללו היו יכולים לעשות את המלאכה. הוא עצמו, בהיותו מנהיג הדור, היה צריך להתרכז בנשיאת דרשות יפות, ובפרט שהקב"ה ציווה אותו להוכיח ולהזהיר את אנשי דורו.

אלא שמכיוון שהקב"ה ציווה אותו "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר... וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ... תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ" – לא היה יכול למסור את הביצוע למישהו אחר, והיה חייב לעשות את כל העבודה בעצמו. ובאשר לציווי להוכיח את בני דורו, הרי אם הקב"ה הטיל עליו לעשות את שני הדברים, ברור שהאחד לא יפריע לשני, וביכולתו לקיים את שניהם, ואדרבה, האחד יסייע ויוסיף להצלחה של התפקיד השני.

לא אותו להט

ואולם מכיוון שנח חי קודם מתן תורה, לא היה אצלו אותו להט שהיה אצל משה רבנו אחרי מתן תורה, שאמר לקב"ה "מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ" (שמות לב,לב) אלא אם כן ימחל לבני ישראל אחרי חטא העגל.

כך מבואר בזוהר שעבודתו של נח לא הייתה כמו של משה, ואפילו לא כמו של אברהם (שהתפלל על אנשי סדום ועמורה), אלא כשראה שאינו מצליח להחזיר את בני דורו בתשובה, נכנס עם בני משפחתו לתיבה והניח את שאר בני-האדם לגורלם.

החיוב והשלילה

הלקח מסיפור תיבת נח כפול אפוא. ראשית, ללמוד מההתנהגות החיובית של נח, שעסק בעצמו בבניית התיבה מאה ועשרים שנה ולא השאיר זאת לאחרים בטענה שאין זה לפי כבודו; ובד בבד הזהיר את בני דורו מפני המבול המתקרב.

שנית, ללמוד מההתנהגות השלילית של נח, שנמנע מלהתפלל על בני דורו. עלינו ללכת בדרכיהם של אברהם אבינו ומשה רבנו – להתפלל בעבור כל יהודי ולמסור את הנפש כדי להצילו ולהשיבו אל חיק אבינו שבשמיים.

שלום עולמי

מדברי חז"ל עולה שאילו היה נח מתמסר באמת למען בני דורו, היה יכול להציל את העולם כולו מכליה. עלינו ללמוד מכך, שכאשר יהודי אחד קם ומצהיר שהוא הולך בשליחות של הקב"ה, ביכולתו לפעול שלום בכל העולם כולו, כפי שיהיה לעתיד לבוא, כשיתקיים הייעוד "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי" (ישעיה יא,ט).

וכפי שהיה בתיבת נח עצמה, שבה שרר מצב שהוא מעין אחרית הימים, "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ" (שם יא,ו), שכן כל בעלי-החיים חיו יחד בשלום שנה תמימה ולא הזיקו זה את זה. כן יהיה בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו.

(תורת מנחם, כרך פב, עמ' 252)

  מן המעיין

נח

נח ונחת

'נח' הוא מלשון ״זה ינחמנו״, נחת, 'נייחא דרוחא'. מרכיב זה מצוי ברוב הסיפורים שבפרשתנו: סיפור המבול שטיהר את העולם; ״וירח ה׳ את ריח הניחוח״; כריתת הברית של הקב״ה עם נח על קיום העולם; לידת אברהם אבינו; ועד הפסוק האחרון בפרשה – ״וימת תרח בחרן״, המלמדנו שפסק חרון אף של מקום בעולם.

(הרבי מליובאוויטש)

ניכר בבנים

״אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו״ (בראשית ו,ט). התנהגותו וצדקתו של האב ניכרות בפרצופיהם של הבנים.

(רבי חיים מצאנז)

התכלית – לעשות נחת

'תולדות' כל אדם, תכלית בריאתו וירידת נשמתו למטה, היא לשם מטרה אחת – 'נח', נחת הרוח שהוא גורם ליוצרו על-ידי עבודתו ב'עבודת הבירורים', בירור ניצוצות הקדושה שנפלו למטה והתלבשו בדברים גשמיים.

(ספר המאמרים תש״ה)

הגורם למבול

כל המבול הוא תולדה ותוצאה מהתנהגותו של נח. על-פי המדרשים, הוא היה הגורם למבול, מפני שלא מיחה בבני דורו. וזהו שנאמר ״כי מי נח זאת לי״.

(אמרי שפר)

נחת גוררת נחת

״נייחא לו, נייחא לעולם, נייחא בעולם הזה, נייחא לעולם הבא״ (מדרש רבה). מצווה גוררת מצווה: עשית נחת רוח למקום, גרמת נחת רוח לך; היטבת לזולת, היטבת לך. ״תולדות נח״ – ״נח״.

(עיטורי תורה)

המבחן במעשים

הצדיק אינו נבחן בזכות האבות שיש לו, שאבותיו ואבות אבותיו היו צדיקים, אלא בזה שהוא בעצמו מצטיין במידות ובמעשים טובים.

(קול ישראל)

תמים גדול

איזו מדריגה גבוהה יותר, 'תמים' או 'גדול'? הווי אומר: תמים. והא ראיה: אם לפניך שתי חלות, אחת גדולה ופרוסה והשנייה קטנה ושלמה, מברכים על השלמה. הרי שהתמימות נעלית מהגדלות.

(החוזה מלובלין)

טוב לשמיים ולבריות

לתואר ״איש צדיק״ זכה נח בהיותו טוב לא רק לשמיים אלא גם טוב לבריות: לא רק ״את האלוקים התהלך נח״, אלא גם  ״תמים היה בדורותיו״, לבני דורו.

(רבי יצחק מוולוז'ין)

  אמרת השבוע

אושר ושמחה

רבי אלעזר-שמחה וסרמן ייסד את ישיבת 'אור אלחנן' בקליפורניה. בשנת תשל"ח (1978) החליט לעלות לארץ ישראל, והעביר את הישיבה לידי חסידות חב"ד. בבואו ארצה הקים את ישיבתו בירושלים, תחילה במבנה קטן בשכונת 'עזרת תורה'.

בתחילת 'זמן החורף' תשמ"ג נעשה היכל הישיבה צר מלהכיל את התלמידים הרבים שצבאו על שעריה. בדרשתו לרגל פתיחת 'הזמן' אמר הרב וסרמן:

"נח בנה תיבה שאורכה שלוש-מאות אמה ורוחבה חמישים אמה. בתוכה היו צריכים להצטופף בני-האדם וכל נציגי בעלי-החיים שעל פני האדמה. כיצד יכלו לשאת צפיפות נוראה כזאת במשך שנה תמימה?! אלא שכאשר ראו איזה מבול מתחולל בחוץ, הרגישו אושר ושמחה על שזכו להיות בתיבת ההצלה, ולא נתנו את דעתם כלל לצפיפות ולדוחק שבתוך התיבה!".

  גאולהפדיה

לא להמתין לציווי

פְּתִיחַת הַחַלּוֹן. יש הסבורים כי מאחר שהגאולה היא בידי הקב"ה, עלינו לשבת ולהמתין שיעלה רצון מלפניו לשלוח לנו את משיח צדקנו, ואין לנו לפעול לזירוז הגאולה. תשובה לטענה זו הפיק הרבי מליובאוויטש מסיפור התורה על מעשיו של נח בתום המבול (התוועדויות תשמ"ה, כרך ד, עמ' 2406), שפתח את חלון התיבה ושילח את העורב ואת היונה:

לכאורה, מכיוון שכניסתו של נח לתיבה הייתה על-פי ציווי הקב"ה – היה עליו להמתין לציווי הקב"ה לצאת מן התיבה, ומה מקום יש לשלח את העורב (ואחר-כך את היונה כו') לראות אם כבר יבשו המים – הרי בלאו הכי לא יוכל לצאת מן התיבה עד שיצטווה מפי הקב"ה 'צא מן התיבה'?!

והביאור בזה: מכיוון שידע נח שהקב"ה הטיל עליו את התפקיד לדאוג לקיום העולם, שהרי ציווה אותו לעסוק בבניין התיבה, להכניס בה 'מכל החי מכל בשר' – הוצרך לעסוק בזה בדרך הטבע, ולכן כאשר הייתה סברא שכבר יבשה הארץ ויכולים לצאת מן התיבה, לא המתין, אלא תיכף ומייד עשה ככל יכולתו לראות אם כבר יבשה הארץ.

ואף שהיציאה מהגלות אל הגאולה אינה יכולה להיות אלא על-פי ציווי הקב"ה – בכל-זאת, כאשר הקב"ה רואה שיהודים משתוקקים וחפצים שהגאולה תהיה תיכף ומייד, 'אנו רוצים משיח עכשיו', הרי זה גופא ממהר ומזרז את ציווי הקב"ה 'צא מן התיבה', לצאת מן הגלות לגאולה האמיתית והשלמה.

מפיצים באהבה

מיכאל כגן

בן 70

תושב יקנעם

הנדסאי אלקטרוניקה במקצועו, שימש איש קבע בחיל האוויר ולאחר מכן בחברה פרטית. מפיץ את 'שיחת השבוע' בעירו.

כבר שנים רבות אני מחלק את 'שיחת השבוע' בבתי הכנסת בעיר. שליח חב"ד בעיר, הרב נועם דקל, מזמין את העלונים, מביאים את החבילה אליי הביתה, ואני מפיץ את העלונים לבתי הכנסת. בדרך כלל אני עושה זאת כבר בימי רביעי, והגבאים מוציאים את העלונים לציבור בליל שבת.

התגובה העיקרית שאני מקבל היא שחסרים גיליונות, כי מייד כשמוציאים אותם הם נחטפים ויש אנשים שאינם מצליחים להשיג את העלון.

  מעשה שהיה

סופו של השיכור

אלסרי היה נכנס אל יצרני הערק היהודים ומאיים עליהם כי אם לא ייתנו לו לשתות, ילשין עליהם לשלטונות שהם מוכרים ערק למוסלמים

ריחו החריף של הערק היכה באפו של מקבל אלסרי. הוא ידע היטב שרק בשכונות היהודים אפשר לטעום מהמשקה האסור בלי להיתפס כעובר על דת האסלאם, ובפרט שהשתייה אצל היהודים הייתה חינם...

אלסרי, מתושביה המוסלמים של צנעא, היה שונא ישראל מובהק. עיסוקו במסחר עצי הסקה הביאו תכופות אל שכונות היהודים, ושם נחשף למאכלי היהודים שאותם חיבב באופן מיוחד. בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו היה מתגנב לחתונה, ברית או שמחה משפחתית גם בלי שהוזמן, ושם היה מוצא את פורקנו, אף-על-פי שהדבר מנוגד לחוק ולכללי הנימוס.

נוסף על כך הייתה לאלסרי חולשה גדולה לערק. המשקה האלכוהולי אסור על המוסלמים, אבל הוא לא יכול היה לוותר עליו. הוא היה נכנס אל יצרני הערק היהודים ומאיים עליהם כי אם לא ייתנו לו לשתות, ילשין עליהם לשלטונות שהם מוכרים ערק למוסלמים. זו נחשבה עבירה חמורה ביותר, שכן היא מפתה את המוסלמים לעבור על חוקי דתם, והעונש עליה היה כבד.

התנהגותו עוררה כלפיו זעם רב בקרב היהודים, אך הם נזהרו מלפגוע בו. מתוך פחד ותקווה לשמור על שקט מצידו, ניסו תמיד לפייסו בדרכים שונות.


לימוד תורה בבית הכנסת בצנעא לפני כ 125- שנה (צילום: הרמן בורקהרט)

יום אחד נטפל אלסרי אל אחד מיהודי צנעא. פניו היו קודרות וקולו מאיים: "אם לא תיתן לי ערק, אלשין עליך לשלטונות. אומר להם שאתה מוכר ערק למוסלמים. ראה הוזהרת!".

בערב הופיע אלסרי בבית היהודי וגילה כי הוא מסב לשולחן עמוס בכיבוד וערק. עיניו יצאו מחוריהן. "הזהרתי אותך!", רמז המוסלמי בפנים מאיימות.

היהודי נבהל מהדברים, אך כלפי חוץ שמר על קור רוח. "קח לך ערק כמה שרק תרצה, אך תבטיח לי שלאחר מכן תסתלק מביתי במהירות".

המוסלמי שמח על ההצעה והחל לרוקן לפיו את הכוסות שנמזגו לו זו אחר זו. גופו לא היה מורגל בשתייה מרובה כל-כך של אלכוהול, והוא החל לאבד שליטה. עיניו חשכו ודיבורו נעתק מפיו. היהודי נבהל וגרר אותו לרחוב, ושם קרס ומת.

חרדה אחזה ביהודי. "אם יגלו את גופתו יאשימו אותנו ברצח", אמר לאשתו. בחסות החשיכה גרר את הגופה אל אחד הרחובות הצדדיים הריקים והניחה שם.

מפחד שמא יתגלה המעשה ברח היהודי מן העיר אל אחד הכפרים בסביבה. לאשתו הורה כי לכל מי שישאל עליו תאמר שהוא כבר שלושה ימים מחוץ לעיר.

למחרת יצאו בניו של אלסרי לחפש את אביהם. הם פנו לשכונות היהודים, שכן הכירו את מנהגיו לבלות שם. כעבור זמן קצר מצאו את גופתו מוטלת באחד הרחובות. קמה מהומה רבתי. המוסלמים טענו כי היהודים רצחו את אחיהם, והמושל הורה לאסור את נכבדי היהודים.

בינתיים הופיעו מי שהעידו כי ראו את אלסרי נכנס לביתו של אותו יהודי, ואולם כאשר באו השוטרים לביתו, אמרה להם אשתו כי כבר שלושה ימים בעלה אינו בבית, וגרסתה התקבלה.

לאחר כמה ימים שוחררו העצורים היהודים, ואולם במקביל נפתחה חקירה נרחבת, כדי לאתר את הרוצח. בינתיים יצא פסק דין כי על היהודים לשלם כופר נפש בסכום עתק. ראשי הקהילה נדהמו מהגזירה והכריזו על צום ותפילה. הם כפרו בטענות וטענו שזו עלילת שווא.

השופט שניהל את המשפט היה שונא ישראל. טענתם של היהודים הייתה כי לא ייתכן להאשימם ברצח. ברור שאירע כאן מוות פתאומי, טענו, ואין ליהודים אחריות לשכרותו של האיש. לעומתם טען השופט כי לא ייתכן שהמוסלמי ימות פתאום בלי סיבה, וברור כי יד היהודים בדבר ועליהם לשלם את דמי הכופר.

השופט חרץ את דינו וכל שנותר היה לקבל את אישורו של המושל, הוואלי, על פסק הדין. בתום המשפט קם השופט בדרכו אל המושל, כדי להחתימו על פסק הדין. בעודו צועד על מדריגות בית המשפט אחז את השופט שבץ פתאומי והוא קרס במקום ומת.

מותו הפתאומי של השופט היה נס גלוי, שכן בכך הוא סתר את ליבת טענתו. הנה הוכח לכול כי ייתכן בהחלט שאדם ימות פתאום.

בעקבות הנס המופלא עלתה קרנם של היהודים בעיני הגויים, והללו נוכחו כי תפילת היהודים אינה חוזרת ריקם, ולפיכך פסקו מלהתנכל להם.

בשעת הלווייתו של השופט עמדו יהודים רבים בצד הדרך וצפו בנעשה. הם שמעו כמה מנכבדי המוסלמים מתלחשים כי היהודים הרבו לומר את מזמור קט בתהילים ואת פסוקי שירת הים 'ויושע', וכך העבירו את הגזירה מעל ראשם.

גם המושל לא האריך ימים. זמן קצר לאחר מכן נורה למוות כשביקר בבית המשפט. גם מותו נזקף לזכות תפילתם של היהודים.

(על-פי 'בתלאות תימן וירושלים')

  רציתי לשאול

עם הרב דב גרינברג

שליח חב"ד בכוכב יאיר – צור יגאל

הבעש"ט אומר שכאשר אני רואה משהו רע בזולת, זה סימן מן השמיים שהרע הזה קיים בי. ואולי הראו לי זאת כדי שאתקן את הזולת?

יסוד מרכזי בתורת הבעל-שם-טוב הוא האמונה בהשגחה פרטית – שכל פרט בעולם אינו אקראי, אלא בכוונת מכוון, למטרה מסוימת.

ברשימה שהרבי מליובאוויטש כתב לעצמו לפני כמאה שנים העמיק ביסוד הזה. מכיוון שכל תכלית האדם בעולמו היא עבודת השם, ומכיוון שכל דבר שמגיע לידיעת האדם הוא בהשגחה פרטית, כלומר מכוּון ומיועד באותו רגע אליו דווקא, הרי כאשר אדם רואה או שומע משהו, זה מסר ישיר לחיים שלו – כחיזוק של מצוות עשה או לא תעשה או כהנהגה טובה או כלימוד מוסר.

מזה מובן שכאשר אדם רואה משהו בזולתו, בעצם אין הוא רואה את הזולת. הוא רואה מסר שהקב"ה שיגר אליו. והשליחות הזאת נועדה קודם כול לכוון אותו בעבודתו "לשמש את קוני".

כשאדם רואה חיסרון בזולת, גם אם הכוונה מן השמיים היא שיתקן זאת אצל אותו יהודי, הרי עצם העובדה שהוא נחשף לעניין שלילי צריכה לגרום לו לחפש חיסרון זה גם בעצמו ולתקנו, ואז יהיה לו קל יותר להשפיע על הזולת.

ידועים הסיפורים על האחים רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאניפולי, שהיו נוסעים בדרכים ומתארחים באכסניות, וכשהיו רואים חיסרון אצל בעל האכסניה, היו יושבים ועושים תשובה על העניין הזה, ובעקבות זאת היה אותו יהודי מתעורר לתקן את מעשיו.

הם לא שיקרו. הם לא עשו את זה ב'כאילו'. הם עשו זאת מתוך אמונה עמוקה שמה שראו נועד לתקן זאת בתוכם, וכך תוכל לצמוח תועלת גם לזולת. אבל התיקון תמיד מתחיל בנו.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב יוסף שמחה גינזבורג

הנחלת מצוות בני נח

שאלה: האם יש להפיץ בקרב אומות העולם את האמונה בה' ואת שבע מצוות בני נח?

תשובה: הקב"ה ציווה את אדם הראשון שש מצוות, ואחרי המבול ניתנה לנח המצווה השביעית (איסור איבר מן החי). מצוות אלה מחייבות את כל בני-האדם, ועל עם ישראל הוטל להנחיל אותן לכל האנושות, כמו שהרמב"ם כותב: "ציווה משה רבנו מפי הגבורה, לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח".

ואלה שבע המצוות: א) איסור לעבוד עבודה זרה (והצד החיובי: אמונה בא-ל אחד). ב) איסור לגדף חלילה את שמו של הבורא. ג) איסור רציחה, אפילו של עוברים. ד) איסור עריות. ה) איסור גזל. ו) איסור לאכול איבר מן החי. ז) להקים מערכת משפטית שתבטיח צדק ויושר בכל מקום.

על יסוד הפסוק (איוב לה,יא) "מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ", כפי שפירשו חז"ל, חלה חובה על בני נח לקיים גם את כל הדברים שבתורה המתחייבים מהשכל האנושי, כמו כיבוד אב ואם ועוד.

כל מי שיש לו קשרי מסחר וכדומה עם גויים ואפשרות להשפיע עליהם בדרכי נועם לקיים מצוות אלה – צריך לעשות זאת. בדורות הקודמים נמנעו מלעסוק בכך מחשש שהדבר יתפרש כשידול לקבלת הדת היהודית, והגויים היו עלולים לנצל זאת לפגיעה ביהודים. בימינו החשש הזה אינו קיים, ואדרבה.

המציאות בימי השואה הוכיחה שגויים שהאמינו בה' ושמרו במידה מסוימת את שבע המצוות הזדעזעו ממעשי הרצח והגזל, ועל-ידי זה ניצלו יהודים. ככל שיותר בני-אדם יהיו חדורים בהכרה זו – ישפיע הדבר לטובה על שלום העולם ובכלל זה על היחס ליהודים.

מקורות: עירובין ק,ב. רמב"ם הל' מלכים פ"ח ה"י. שלחן מנחם יו"ד סי' כג.

  חיים יהודיים

עוד יוסף-חיים חי

אביו של ניצול השבי יוסף-חיים אוחנה מדבר על שנתיים קשות אבל גם של אמונה בוערת. הוא מתאר איך בנו ניצל מהמחבל שרצה לירות בו בשבי, ועוצמות של ביטחון מול המרצחים

תעודת זהות. ר' אברהם (אבי) אוחנה, בן 48, תושב קריית מלאכי, אביו של ניצול השבי יוסף-חיים אוחנה שהשתחרר בהושענא רבה. במשך שנתיים היה אבי לפיד בוער של אמונה, חיזק המונים בארץ ובעולם, ולא הפסיק להתפלל לשובו של בנו.


ברכה על הלולב אחרי השחרור

שמחה. בהושענא רבה זכינו לראשונה לשמוח, לחייך, לחגוג. בלילה שאחרי השחרור הצלחתי לראשונה לישון אחרי שנתיים, שינה רצופה של שש-שבע שעות, בלי להתעורר כל עשר דקות עם חרדות. אלה היו שנתיים של סבל שאי-אפשר לשער. אני עדיין מרגיש בחלום, מרחף על ענן גדול. עדיין בוכה מהתרגשות, מתקשה לעכל את הנס הגדול. זו שמחה שמעל כל גבול ומידה.

אמונה. התפללנו והאמנו כל הזמן, אבל בהחלט היו גם רגעים של שבירה, של אכזבות. להגיע ליום שבו אזכה שוב לחבק את בני – היה נראה לפעמים בגדר חלום רחוק. אבל הקב"ה קיבל את תפילתנו ופתח לנו שער.


חיבוק ראשון

שמע ישראל. שנתיים חלמתי על הרגע שבו אפגוש את בני, והדבר הראשון שיצא לי ספונטנית מהפה זה 'שמע ישראל' וברכת 'שהחיינו'. הסרטון מהמפגש הזה רץ בכל מקום, ואני לא מפסיק לקבל תגובות נסערות, מאנשים שצפו בזה שוב ושוב ודמעו. עבורי זה היה רגע של גאולה ממש!

השגחה. רק השם יתברך השגיח על יוסף-חיים. הוא אמר לי: "כל דקה לא ידעתי אם אחיה בדקה הבאה". לא אוכל כעת להיכנס לכל הפרטים, אבל העובדה שהוא חי, היא כנגד כל הסיכויים. הוא סיפר איך ניצל שוב ושוב מרצח בידי שוביו. בניסים גלויים הצליח לשכנע אותם שלא כדאי להם להרוג אותו.

קדימה. בני אדם אמיץ מאוד, עם הרבה כוחות נפש חזקים. הוא אומר לי: 'אבא, די, הכול עבר, לא ניפרד עוד לעולם, לא צריך להתעסק עם זה יותר מדי. לאט-לאט אספר לכם מה קרה לי. בואו נתמקד בעתיד'. זה האופי שלו. הוא הצליח בשבי להסתיר את היותו בעל תפקיד בכיר בצבא.

ביטחון. בני סיפר לי שהם נהגו תמיד להשאיר בצד שתי פיתות ליום סגריר. יום אחד אמר לחבריו בשבי: אין עוד שתי פיתות; אנחנו מאמינים בקב"ה, ונאכל הכול, מתוך ביטחון שנקבל את המזון הדרוש, בדיוק כמו המָן שהיה יורד מן השמיים. חבריו הסכימו ועשו כדבריו. אחד החטופים צם לראשונה ביום כיפור בשבי בזכותו. גם כשהלכו להביא כוס מים מהמחבלים השובים, נהגו לשיר יחד 'מזמור לתודה' ולומר פרקי תהילים.

מצווה. יומיים לפני שנחטף בירך איתי על הלולב. שמתי עליו יד ואמרתי לו לפי תומי: "ארבעת המינים יצילו אותך". אין לי ספק שהמצווה הזאת הייתה לצידו בשבי.

בציוּן. ביקרתי בציון הקדוש של הרבי וגם בבית מדרשו 770, במסגרת מסע משפחות החטופים של צעירי חב"ד. נשאתי שם תפילה מעומק הלב. לאורך כל תקופת השבי קיבלתי חיבוק חם ואוהב מכלל חסידי חב"ד, ובפרט מתושבי קריית מלאכי, עיר מגוריי.


תפילה בציון הרבי

זיכוי. לא שמרנו את האמונה לעצמנו, אלא חיזקנו המונים בארץ ובעולם. לפני כל חג הוצאנו סרטון לציבור, בעזרת ידידי הרב שבתי ויינטרוב, וביקשנו להתחזק. זכינו להיענות עצומה. ניצול השבי אוהד בן-עמי, רואה חשבון בבארי, אמר: 'אני לימדתי את אבי אוחנה חשבון והוא לימד אותי אמונה וביטחון'. עם שחרורו הניח תפילין לזכותו של בני.

תודות. כולנו מלאי תודה מעומק הלב לבורא עולם. קרה כאן נס שאי-אפשר בכלל להסבירו. לצד התודה הגדולה לראש הממשלה נתניהו, שעשה לילות כימים למען בנינו, ולנשיא ארה"ב טראמפ – אנו מלאי הודיה עצומה לחיילים הגיבורים שלנו, הצדיקים, שנלחמו וחירפו את נפשם, ובזכותם הגענו לרגע הזה. ותודה לכל אחד ואחת שהתפללו, דאגו וסייעו.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)