חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 2009 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת חוקת, ח' בתמוז ה'תשפ"ה, (04/07/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 2009 - כל המדורים ברצף
יש המוכיחים שאפשר לנצח
יש חדש
להבין את כוונת השליחות
שירת ישראל
לשם מה הספרים!
השאיפה לראש ההר
מפיצים באהבה
הנער חזר לשורשיו
רציתי לשאול
פירות מהעץ
המתמטיקאי שמחבר מדענים ליהדותם

מס' 2009, ערב שבת-קודש פרשת חוקת, ח' בתמוז ה'תשפ"ה (04.07.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

יש המוכיחים שאפשר לנצח

יש מי שתמיד יסבירו למה אי-אפשר, ולעומתם אנשי האמונה ועוז הרוח לא יירתעו גם מפני הקשיים הגדולים ביותר ויוכיחו שאפשר לגבור על כל המכשולים

כולנו מכירים את תופעת המומחים והפרשנים שתמיד יסבירו למה אי-אפשר. העולם לא יאפשר, אמריקה תתנגד, מיליארד מוסלמים יקומו עלינו. הם הביאו טיעונים משכנעים מדוע אי-אפשר לבנות יישובים ביהודה ושומרון ולהחיל את הריבונות על ירושלים המזרחית ועל רמת הגולן. למה אין סיכוי ששגרירויות זרות יעברו לירושלים. למה אין לנו יכולת לנצח את הטרור, ועד כמה אין בכוחנו למנוע את תכנית הגרעין של איראן.

גם אחרי שהתברר שוב ושוב שהאתגרים האלה בהחלט אפשריים, ושעל-ידי נחישות ונכונות לעמוד בלחצים מצליחים לקבוע עובדות בשטח ולאלץ את העולם להסכים למציאות החדשה – עדיין יעמדו אותם מומחים ופרשנים ויזעקו על כל אתגר חדש כי הוא חסר סיכוי ובלתי-אפשרי. ובאמת, לא תמיד אלה פחדי שווא. לעיתים ההתנגדות הצפויה אמורה להיות קשה, והשאלה היא אם להירתע או להתייצב נגדה.

עניין של אמונה

לדילמות האלה אין תשובה אובייקטיבית. הכול עניין של אמונה. קטני אמונה ייסוגו לנוכח הקושי הקטן ביותר וימהרו לקבוע שאי-אפשר להתקדם אל היעד. לעומתם, אנשי האמונה ועוז הרוח לא יירתעו גם מפני הקשיים הגדולים ביותר. הם יוסיפו לצעוד ולהתקדם, אף-על-פי שסביבתם תאמר כי הם מטיחים ראשם בקיר – ובסופו של דבר הם יבקיעו את הקיר.

הבה נחזור מאה שנים לאחור, אל ברית-המועצות הקומוניסטית. היהדות ניצבה מול שלטון אכזר, נטול עכבות; שלטון שמסוגל לתלוש אדם מביתו וממשפחתו ולהוציאו להורג בלי אומר ודברים. מולו התייצב הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש. בלי נשק, בלי תמיכה ציבורית, בלי כלים להילחם בשלטון הרשע. וכי יש מאבק נטול סיכוי מזה?

הרבי הקים רשת מחתרתית של חסידים נחושים ובעלי מסירת נפש, שהתפזרו על פני כל המדינה וניסו לשמר את גחלת היהדות. הם פתחו בתי כנסת, תלמודי תורה, מקוואות טהרה. דאגו לשחיטה כשרה, לברית מילה ולאספקת תשמישי קדושה וספרות יהודית.

הזהירו את הרבי כי הוא משחק באש, אך הוא לא נרתע, וכך הדריך את חסידיו – למסור את הנפש בפועל, בלי לפחד ובלי לחשוש. הפעילים נתפסו, נאסרו, הוגלו ואף הוצאו להורג. אבל במקומו של פעיל שנתפס בא אחר.

נקודת השבירה של הרשע

גם הרבי נאסר, ולרגע נדמה היה שאין כוח בעולם שיוכל למנוע משלטון הרשע לבצע את זממו ולקפד חלילה את פתיל חייו. כאן התחולל הנס, שעד היום קשה להעריך את עוצמתו – בסופו של דבר הרבי שוחרר, וימי שחרורו, י"ב-י"ג בתמוז, נהפכו לחג הגאולה.

כיום ברור שנקודת השבירה של ממלכת הרשע הייתה באירוע שנראה בשעתו שולי – שחרורו של הרבי ממאסרו. השלטון, שחיסל בלי להניד עפעף שרים ורוזנים, מנהיגי ציבור וכוהני דת – הובס ונכנע מול רבי יהודי, שבור בגוף אך ענק ברוח.

חג הגאולה ממחיש את כוחה של האמונה. אם אך נהיה נחושים וניאבק במסירת נפש ובנחישות על הדברים החיוניים לקיום עמנו – הקב"ה יהיה בעזרנו ואנחנו ננצח, למרות כל המכשולים.

כיתוב:
אז והיום. בימים ההם השלטון סגר ישיבות; כיום הישיבה במוסקווה פורחת והמצטיינים נוסעים לחצר הרבי

  יש חדש

רבבות בציון

קהל עצום של רבבות יהודים עלו לציונו של הרבי מליובאוויטש בניו-יורק בימים הסמוכים ליום ההילולא ג' בתמוז וביום זה עצמו. תורים ארוכים השתרכו בדרך אל הציון, אבל הכול התנהל בסדר מופתי ובחרדת קודש.

התוועדויות חג הגאולה

בימים שני-שלישי בשבוע הבא יצוינו ימי הגאולה י"ב-י"ג בתמוז, שבהם שוחרר הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש ממאסרו ברוסיה הקומוניסטית, על פעילותו לשמירת גחלת היהדות (בשנת תרפ"ז-1927). בריכוזי חב"ד בארץ ובעולם יהיו התוועדויות מיוחדות, ובהן יסופר סיפור המאסר והגאולה ויופקו הלקחים האקטואליים. בתי חב"ד מזמינים את הציבור לבוא להתוועד יחדיו, שבת אחים גם יחד, לשמוח בשמחת הגאולה ולשמוע דברים מפי רבנים, משפיעים חסידיים ואישי ציבור.

קייטנות חב"ד

עם יציאת תלמידי בתי הספר לחופשת הקיץ החלו בתי חב"ד ברחבי הארץ את המחזור הראשון של קייטנות חב"ד. הקייטנות מיועדות לכל ילדי ישראל, תלמידי בתי ספר ממלכתיים וממלכתיים-דתיים כאחד. פרטים בבית חב"ד.

  שלחן שבת

להבין את כוונת השליחות

בסוף פרשתנו מסופר: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ". רש"י מפרש: "המרגלים לכדוה. אמרו: לא נעשה כראשונים; בטוחים אנו בכוח תפילתו של משה להילחם".

לכאורה, אם משה רבנו הטיל עליהם שליחות רק לרגל את יעזר, מדוע הרחיבו אותה ולכדו את העיר? מכאן שהמרגלים שיערו שאמנם השליחות של משה דיברה בפירוש על ריגול בלבד, אך הכוונה הפנימית שלה איננה הריגול אלא גם הכיבוש.

תן לחכם ויחכם

המרגלים אמרו: "לא נעשה כראשונים". חטא המרגלים נבע ממעילה בשליחות שהוטלה עליהם. לעומתם, המרגלים ששלח משה לרגל את יעזר אמרו: "בטוחים אנו בכוח תפילתו של משה להילחם". הם נשענו על כוחו של משה והבינו שיש לממש את כוונת השליחות, בבחינת "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד" (משלי ט,ט).

שליחות זו היא דוגמה לשליחות של כל נשיא בדורו. אדמו"ר הריי"צ, שחג הגאולה שלו חל בי"ב בתמוז, נאסר בשל פעילותו המחתרתית ברוסיה הסובייטית על שמירת גחלת היהדות. הרבי שיגר שליחים לכל רחבי ברית-המועצות, והטיל עליהם שליחות – לא רק 'לרגל' אלא גם 'לכבוש' – לפתוח מחדש תלמוד תורה וישיבה לבנים ומוסדות חינוך לבנות, בית כנסת, מקווה טהרה וכל מה שנדרש לקיום היהדות.

כל המאמין בכוח המשלח

העשייה הזאת הייתה כרוכה בסכנת נפשות ממש, וגם חיי הרבי היו בסכנה. ואולם בסופו של דבר המאסר נהפך לשחרור, וכפי שאמרו הקומוניסטים בטרוניה: "ממאסרו של הרבי שניאורסון נוסף חג חדש ליהודים".

שליחות זו נמשכה ביתר שאת עם בוא הרבי לארצות-הברית, שבה אין שום קשיים על פעילות למען היהדות, ואדרבה, מעניקים כבוד וסיוע לעושים במלאכה. יש לעשות ולפעול להקמת עוד בית בישראל, הקמת עוד בית כנסת וכו', ומתוך שמחה וטוב לבב. לא רק מי שקיבל הוראה מפורשת מהרבי להיות שליח, אלא כל אחד שמאמין בכוחו של המשלח יכול לא רק 'לרגל' אלא גם 'לכבוש'; לא להסתפק במילוי החובה המצומצמת אלא לאמץ את החזון הכללי, מתוך ראייה רחבה.

שחרור הנפש האלוקית

העשייה שהרבי הוביל במסירת הנפש ברוסיה הצליחה לשבור את ההתנגדות של משטר שלם, ופרצה את הדרך בעבור כל אחד, שגם הוא יוכל להתגבר על ה"מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל" (קהלת ד,יג), הוא יצר הרע, ולסלק כל דבר המונע ממנו להתמסר לשליחות.

גם הנפש האלוקית כלואה בתוך גוף ונפש בהמית. יצר הרע, הנקרא 'רשע', מכתר את ה'צדיק' – יצר הטוב, ומנסה למנוע ממנו לפעול. אך כאשר פורצים בנחישות את המאסר הזה – כובשים את "יעזר ואת בנותיה", היינו שמצליחים ליצור מרחב חדש בנפש ובסביבה, שנהפכים להיות משכן לקדושה, עד למימוש השליחות עצמה – 'לכבוש' כל מקום שיש בו יהודים ולהכניס בו קדושה.

(תורת מנחם, כרך לא, עמ' 127)

  מן המעיין

שירת ישראל

הנשק הנוסף

"על כן יאמר בספר מלחמות ה'" (במדבר כא,יד). אומות העולם מנצחות על-ידי נשק משוכלל, שכן זו הברכה שניתנה לעשיו: "ועל חרבך תחיה". אבל לישראל יש נשק נוסף – הספר – "ספר מלחמות ה'". בכוחו הוא מנצח במלחמות, כמו שנאמר "לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי אמר ה'".

(רבי מאיר שפירא מלובלין)

הנשמה כבאר

"באר חפרוה שרים" (במדבר כא,יח). 'באר' היא רמז לכנסת ישראל. כשם שמי הבאר נובעים מתחת לארץ עד שנעשים מי באר, כך נשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף, ועל-ידי זה נעשית 'באר מים חיים', שחוזרת ועולה באהבה ותשוקה לה'. וכשם שמי הבאר מלוחים בתחילה, ונעשים צלולים וזכים על-ידי המעבר דרך עפר הארץ, כן הנשמה מתבררת ומתעלה על-ידי ירידה זו.

(לקוטי תורה)

הכול על התורה

"באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם, במחוקק במשענותם, וממדבר מתנה" (במדבר כא,יח). כל הפסוק נאמר על התורה: "באר חפרוה שרים" – באר מים חיים זו תורה. "חפרוה שרים", שרי התורה ולומדיה החופרים ומעמיקים במסתריה. 'כרוה', לשון קניין, כמו שנאמר "אשר כריתי לי" – הם נדיבי העם, מחזיקי התורה. כי אלה ואלה יש  להם חלק בתורה – אלה "במחוקק", שהם חוקקים את חוקי התורה, ואלה "במשענותם", בהיותם תומכי אורייתא.

(רבי חיים מוולוז'ין)

היכולת להישען

"במחוקק במשענותם" – במידה שהתורה חקוקה בלב האדם, כן אפשר להישען עליה ולבטוח בה. זהו "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג) – כפי מה שמחזיקים בה, כן היא נותנת חיים. משל לחבל שמשליכים לטובע בנהר לאחוז בו, כפי שמחזיק בו, כך הוא ניצל.

(חידושי הרי"ם)

כסף טהור

עשיר אחד עשה את הונו שלא במשפט ובדרכים מפוקפקות, אבל היה פזרן, וחילק כסף לצדקה על ימין ועל שמאל. פעם אחת בא אל רבי ישראל מרוז'ין, הניח 'פתקה' ו'פדיון' בסכום הגון. לקח רבי ישראל את ה'פתקה' אבל את הכסף לא לקח. הוא אמר לעשיר: "כתוב 'וממדבר מתנה' – 'מדבר' הוא סמל של ישרות וטוהר. רק מכסף שבא ביושר וניקיון כפיים מותר לקבל מתנות, אבל לא מכסף שנעשה על-ידי מרמה ועושק".

(מגנזנו העתיק)

בזכות חשבון הנפש

"בואו חשבון, תיבנה ותיכונן עיר סיחון" (במדבר כא,כז). "בואו חשבון" – על-ידי חשבון הנפש קודם השינה, נפעל ש"תיבנה ותיכונן עיר סיחון" - התפילה היא כדבעי, שכן 'סיחון' רומז לתפילה, שנקראת שיחה, כמאמר "אין שיחה אלא תפילה".

(רבנו הזקן)

עבודת התפילה

הרבי הרש"ב מפרש: "תיבנה" – היינו הבנה והשגה בעניין אלוקי, "ותיכונן" – שיש לה בסיס ויסוד, היינו שהעניין בא לידי ביטוי בעבודה בפועל. וכיצד מושכים את ההשגה אל העבודה בפועל? על-ידי "עיר סיחון" – עבודת התפילה, שנקראת 'שיחה'.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

אוי לעם שאבד

"אוי לך מואב אבדת עם כמוש" (במדבר כא,כט). זה המשך הפסוק "אכלה ער מואב בעלי במות ארנון". אם חרבה עיר, אפשר לחזור ולבנותה, אבל "אוי לך מואב אבדת עם כמוש" – עם כי יחרב, "נתן בניו פלטים ובנותיו בשבית" – הם מתבוללים בעמים שמסביב ומתכחשים לצור מחצבתם, ולזה אין תקנה.

  אמרת השבוע

לשם מה הספרים!

קודם עלייתו לארץ הרב אברהם-יצחק ברומברג (מחבר סדרת הספרים 'מגדולי התורה והחסידות') היה רב בעיירה ליד ורשה. יום אחד יצאה גזירה מטעם מושל המחוז שאסרה את הפעלת המקוואות. רבני האזור התכנסו לדיון חירום, והטילו עליו להיכנס אל הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש ולבקש את עצתו.

כאשר נכנס הרב ברומברג אל הרבי והציג את העניין, קם הרבי ממקומו, וכשהוא מצביע על ספרייתו הגדולה קרא בהתרגשות: "יש למסור על כך את הנפש! אם לא נמסור את נפשנו על מקווה, לשם מה לנו כל הספרים האלה!". דבריו פעלו את פעולתם, והרבנים החליטו להיאבק נגד הגזירה בכל התוקף, עד שביטלו אותה.

עברו עשרות שנים. יום אחד בא הרב ברומברג אל הרבי מליובאוויטש, בעניין חשוב. כשסיים לגולל את העניין קם הרבי ממקומו, הצביע על הספרים שבארונות וקרא: "אם לא מסירת נפש על עניינים אלה, לשם מה לנו כל הספרים!".

  גאולהפדיה

השאיפה לראש ההר

הַתַּכְלִית. הרבי הריי"צ מליובאוויטש אמר (לקוטי דיבורים חלק א, עמ' קלג) שצריך לנצל כל רגע ורגע בזמן הגלות, כי יבוא זמן שנתפוס את שערות ראשנו מרוב צער על שלא ניצלנו ימים יקרים אלה. אם כן, מדוע להשתוקק לגאולה, בשעה שבזמן הגלות דווקא יש יתרון בהתמודדות עם הרע ובהפיכת הרע לטוב?

האמת היא, שהתכלית איננה עצם ההתמודדות עם הרע, אלא 'יתרון האור' שמושג על-ידה. הצורך בהתגברות על החשיכה אינו משום שהחשיכה היא תכלית כשהיא לעצמה, אלא מפני שזו הדרך שבאמצעותה אפשר להגיע לדרגות גבוהות יותר של קדושה ושל התקשרות עם הקב"ה. לכן כשיסתיים שלב העבודה של בירור הרע, וכבר יאיר האור שהושג על-ידה – נגיע אל התכלית עצמה.

הדבר דומה לרכיבה על סוס, שיש בה ירידה לכדי התעסקות עם סוס, אך דווקא על-ידו אפשר להעפיל לראש ההר. ואולם צריך לזכור שהתכלית היא להגיע לראש ההר ולא להתעסק עם הסוס. כך גם העיסוק בבירור הנפש הבהמית אינו תכלית לעצמה, אלא אמצעי להשגת רמות עליונות יותר של קדושה. הנפש הבהמית היא מעין 'מקפצה' כדי לקפוץ גבוה יותר, אבל התכלית היא להגיע למעלה, לקדושה הטהורה עצמה.

בזמן הגאולה, כאשר יסתיים שלב העבודה של בירור העולם הזה הגשמי ויחדלו ההתמודדויות עם הרע, ייפתח שלב חדש, שבו תתגלה האמת האלוקית במלואה ובשלמותה. ולשם עלינו לשאוף!

מפיצים באהבה

מוטי קליין

בן 70

תושב פתח-תקווה

היה איש חיל האוויר, ואחר-כך עבד בתעשייה האווירית, באסטרונאוטיקס, באלקטרוניקס, בטלרד, ולקראת הפרישה לגמלאות למד נטורופתיה

אני מביא את 'שיחת השבוע' לבית הכנסת המרכזי בשיכון הפועל המזרחי בכפר אברהם בפתח-תקווה. בעבר הייתי לוקח את העלונים מנקודות חלוקה בעיר, וכיום הרב אליעזר וייספיש, מבית חב"ד המרכזי בעיר, דואג להביא את העלונים ל'הדר גנים', ומשם אני לוקח אותם.

אני חייב לציין את הייחודיות של העלון, שהוא מופיע בסדירות ובקביעות, וגם בחול המועד וכדומה, כשעלונים אחרים אינם מופיעים, 'שיחת השבוע' מגיע כסדרו.

העלון מבוקש מאוד. הכמות לעולם אינה מספקת, אבל ביקשנו שהקוראים ישאירו את העלון בבית הכנסת, כדי שגם אחרים יוכלו לקוראו. כשהחלה המלחמה באיראן, ובשבת הראשונה לא היו תפילות בבית הכנסת, אנשים התקשרו וביקשו לוודא שיקבלו את העלון.

 

  מעשה שהיה

הנער חזר לשורשיו

האישה לקחה את ילדיה ומיהרה לברוח איתם, אך בשל הבהלה והחיפזון, לא הבחינה שאחד מבניה נותר מאחור. כשגילתה זאת כבר היה מאוחר מדי

משאלה מיוחדת הייתה לבחור הצעיר, שעמד והתפלל על ציונו של הבעל-שם-טוב: "אבקש שיודיעו לי מן השמיים מיהו צדיק הדור".

אליהו בולטקין נולד וגדל באחת מערי אוקראינה, ותשוקה גדולה ניצתה בליבו – לדעת מיהו צדיק הדור. על כך התפלל בציון הבעש"ט, וכעבור כמה ימים חלם כי הבעש"ט הופיע לפניו ואמר לו שתי מילים בלבד: "סע ללנינגרד".

לנינגרד, העיר הגדולה, הנקראת כיום סנקט פטרבורג, הייתה רחוקה ממקום מגוריו מסע של כמה ימי נסיעה, אך אליהו לא התחשב בטלטולי הדרך, ארז את חפציו במזוודה ויצא למסע.

בבואו לעיר ניגש אל בית הכנסת והחל לשאול את המתפללים מיהו צדיק הדור. השאלה של הבחור הצעיר העלתה על פני האנשים מבטים תמהים. לבסוף אמר לו אחד המתפללים: "אתה בוודאי מתכוון לרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש. אסביר לך כיצד להגיע אליו".

אליהו הגיע אל ביתו של הרבי הריי"ץ, נכנס אליו וסיפר בפשטות את סיפורו. הרבי הביט בו במבט חודר והורה לו: "סע לנֶוְול". באותם ימים הייתה נוול עיירה חסידית, שבה חיו חסידים גדולים, עובדי ה' מופלאים. אליהו מילא את הוראתו, נסע לנוול, ושם התקרב לתורת החסידות ודרכיה. כעבור זמן שב ללנינגרד, נשא אישה ונולדו להם חמישה ילדים.

אלה היו ימיה האפלים של ברית-המועצות. השלטון הקומוניסטי פעל לדכא את הדת, וניהל מלחמת חורמה בכל פעילות יהודית-דתית. תלמודי תורה וישיבות נסגרו. מוסדות יהודיים חדלו מלפעול. רבנים, שוחטים ומוהלים הוגלו לסיביר או הוצאו להורג.

הרבי הריי"צ התייצב נגד השלטון וניהל מערכה רחבה לשמירת גחלת היהדות ברחבי רוסיה. חסידיו הנאמנים הקימו מחתרת חשאית, שפעלה באומץ ובתעוזה כדי לקיים את החיים היהודיים. רבים מהם נאסרו, עונו, שולחו למחנות עבודה ואף הומתו. אך חסידים אחרים באו בעקבותיהם ומילאו את מקומם.

כאחיו החסידים, גם אליהו פעל ברשת המחתרתית, ולדאבון הלב נאסר בידי השלטונות בתחילת שנת תש"ב (1941). העילה הרשמית למאסרו הייתה החזקת תעודת פטור מזויפת מגיוס לצבא האדום. הוא שולח לאחד ממחנות העבודה הידועים לשמצה.

כיתוב:
שנות האימים. החסיד שולח לאחד ממחנות העבודה הידועים לשמצה

אשתו חששה שיבואו לאסור גם אותה ואולי לקחת מידיה את ילדיה ומיהרה לברוח איתם. למרבה הצער, בשל הבהלה והחיפזון, לא הבחינה שאחד מבניה נותר מאחור. כשגילתה זאת כבר היה מאוחר מדי.

סמוך לביתם התגוררו בני זוג רוסים חשוכי ילדים. כשגילו שהילד הקטן נשאר לבדו, שיערו שאימו תחשוש לחזור לקחתו והחליטו לאמצו. ואולם האם חזרה וביקשה לקחת את בנה, אבל עכשיו סירבו השכנים להשיב את הילד לחיק אימו. תחנוניה לא הועילו, והם ידעו היטב כי פנייה א הלשלטונות לא תושיע את האם.

כך נשאר הילד בידי השכנים הלא-יהודים וגדל אצלם. כאשר המלחמה התקרבה לעיר לנינגרד ברחו הוריו המאמצים אל הקווקז, והתיישבו בעיר קרסנודאר. אך גם לשם הגיעו חיילי גרמניה הנאצית, ובתוך זמן קצר הושמדו כשמונת-אלפים מיהודי העיר.

בני הזוג הבחינו כי שכניהם מביטים בחשד על הילד שבביתם. פניו היהודיות הכריזו על יהדותו. הם החליטו לברוח מהעיר ולהתיישב בכפר סמוך, שבו חשו ביטחון.

בתום המלחמה חזרו בני הזוג עם הילד ללנינגרד. יום אחד, כשהנער כבר היה בן שש-עשרה, פגש ברחוב אחד מחסידי חב"ד. דמותו של החסיד הזכירה לנער את פניו של אביו. הוא ניגש אל החסיד וגילה לו כי הוא בנו הצעיר של החסיד ר' אליהו בולטקין.

החסיד עמד המום. הוא הזדעזע מהגילוי שבנו של ר' אליהו שבוי בידי משפחה לא-יהודייה. הוא נרתם מייד לאתגר, ובפעילות נועזת חילץ את הנער מזרועות שוביו.

זכות מסירות הנפש של אביו עמדה לו והגנה עליו לבל ייטמע בין העמים. הוא חולץ מידי המשפחה הרוסית, ובהמשך נשא לאישה את בתו של החסיד ר' אליעזר רקסין והתגורר בלנינגרד.

אימו וארבעת ילדיה הצליחו לצאת את מסך הברזל ולהגיע לצרפת. האישה לא ידעה דבר על גורל בעלה ובנה, עד שיום אחד קיבל החסיד ר' פרץ מוצ'קין מכתב מידידו ר' שמואל (מולע) פרוס, ובו כתב: "אם אתה יודע איפה נמצאת אשת ר' אליהו בולטקין ז"ל, יש להודיע לה כי נמצא בנה, וגם נשא את בתו של ר' לייזר רקסין ז"ל, והם מתגוררים בלנינגרד".

(על-פי 'אלה תולדות פרץ')

  רציתי לשאול

עם הרב שניאור רייניץ

שליח 'חב"ד בעלייה', ראשון-לציון

עובדים איתי עולים מרוסיה שכבר מאה שנה מנותקים מחיי יהדות. יש סיכוי שיתקרבו?

מהניסיון שלי ושל שלוחים רבים, התשובה חיובית בהחלט. אכן, יש מי שאפילו הסבא והסבתא שלהם נותקו מחיי היהדות, אבל בתוכם שוכנת נשמה יהודית חמה, וכאשר מוצאים אליה מסילות מתאימות, היא מתעוררת.

הנה, רק עכשיו, בימי המלחמה, גויסתי למילואים בפיקוד העורף. היה איתנו שם איש מילואים דובר רוסית. התחלתי לשוחח איתו, וגיליתי שאין לו שום מושג על היהדות. אבל יצרנו קשר חברי, והוא התחיל להתעניין. הוא ראה אותנו יושבים בשיעור תניא והחל לשאול מהו הספר הזה ומה תוכנו. אחר-כך ראה אותנו בתפילה ושאל מה זה. ישבתי איתו והסברתי לו, והוא אמר: "אז גם אני רוצה להתפלל".

גם כשהייתי בשליחות בסמרה החל לבוא לשיעורים של תכנית 'סטארס' (תכנית לצעירים) בחור צעיר שלא ידע דבר על היהדות, אפילו לא מושגי יסוד מינימליים. הוא הביט בתמיהה על התפילין ושאל מה הן הרצועות השחורות האלה. התחלנו ללמוד, והוא נדלק ובלע בצמא כל מילה. החלה לבעור בו תשוקה אדירה להיות יהודי כמו שצריך, וכעבור זמן לא רב נעשה שומר תורה ומצוות, הקים משפחה יפה, וכיום הוא מוסר שיעורים לצעירים שהיו במצבו בתחילת דרכו.

צריך לזכור שיהודים אלה הם 'תינוקות שנשבו' במלוא מובן המושג. השלטון הקומוניסטי שבה אותם וגזל מהם את יהדותם. אל לנו לשפוט אותם על הניכור שאולי הם חשים כלפי היהדות, כי אין זו אשמתם. להפך, עלינו להאיר להם פנים ולמצוא דרכים לעורר בהם התעניינות במסורת אבותיהם.

  פינת ההלכה ומנהג

פירות מהעץ

שאלה: האם חייבים להפריש תרומות ומעשרות מפרי שקוטפים מהעץ ואוכלים אותו במקום?

תשובה: פירות מתחייבים בתרומות ומעשרות אחרי ש"נגמרה מלאכתם" (היינו שלא נדרשת עוד עבודה כדי למוכרם או להשתמש בהם) ושכבר הוכנסו לבית. לעומת זה, בעודם בשדה או במטע עדיין לא חל החיוב, ואפשר לאכול מהם שם בדרך עראי, בלי להפריש תרומות ומעשרות.

'הכנסה לבית' כוללת גם את חצר הבית, ומרגע זה חל החיוב של תרומות ומעשרות. ואולם דין זה תקף דווקא בחצר בית שיש בה פרטיות, והנחשבת כ'בית'. הקריטריון לכך הוא אם אפשר לאכול בה ארוחה משפחתית בצנעה, או לשמור בה חפצים בלי חשש שייגנבו. חצר הפרוצה לכול אינה מחייבת בתרומות ומעשרות, ודינה כשדה, שמותר לאכול בו בלי הגבלה.

פירות הגדלים בתוך חצר המשתמרת התירו חכמים לקטוף פרי אחד בלבד ולאוכלו מייד בלי להפריש תרומות ומעשרות. אין לקטוף שני פירות יחד או זה אחר זה, אלא יש לאכול תחילה את הפרי הראשון ורק אז מותר לקטוף פרי שני כדי לאוכלו מייד (גם בענבים אין לקטוף אשכול שלם, אלא עינב אחד בלבד).

כל האמור נכון בפירות קטנים דווקא, הנאכלים בבת אחת, דובדבן, תאנה, שסק, משמש וכדומה, אך פירות שדרך אכילתם מעט-מעט, כמו רימון או אבטיח – חייבים לעשר גם אם קוטפים פרי אחד בלבד. ויש מי שכתב שגם פרי הדר, שאוכלים ממנו פלחים, חייבים לעשר גם אם קוטפים פרי אחד בלבד.

מקורות: משנה מעשרות פרקים ג-ד ובמפרשים. רמב"ם הל' מעשר סוף פ"ד. משפטי ארץ תרו"מ פ"ז, סכ"ה-כ"ז ובהערות. תודה לאתר כושרות ולרב יהודה עמיחי.

  חיים יהודיים

המתמטיקאי שמחבר מדענים ליהדותם

המתמטיקאי הבכיר מנובוסיבירסק שבסיביר סבל מאנטישמיות בקריירה האקדמית. דווקא הרדיפה הזאת הביאה אותו לחפש את שורשיו ולהפוך לשליח של אור

תעודת זהות. הפרופ' ליאוניד ארקדביץ בוקוט נולד בשנת תרצ"ז (1937) בקרופקי, מחוז מינסק, בבלרוס. כתב שישה ספרים ומאות מאמרים במתמטיקה, והכשיר בין השאר את יפים זלמנוב, מבכירי המתמטיקאים בארה"ב. יהדותו, שהתעוררה מתוך קשיים, נהפכה לימים לשליחות הייחודית שלו – לחבר מדענים יהודים לתורה ולקב"ה.

כיתוב:
הרב והפרופסור. המתמטיקאי והרב זקלס

ילדות. נולדתי לאם יהודייה, הינדה, מנהלת גני ילדים מוכשרת ואהובה, ולאב לא-יהודי. במלחמת העולם השנייה, כשהגרמנים חיפשו יהודים בכפרנו, המקומיים כיבדו את אימי ולא הסגירו אותה, מתוך הערכה לחסדה ולעבודתה. אך בשנת תש"ג (1943), כשהייתי בן שש, חבר לעבודה, שידע על יהדותה, הסגיר אותה. אסרו אותה ואותי, ילד בן שש, ולאחר זמן הנאצים רצחו אותה. אבי הצליח לחלץ אותי ברגע האחרון. הכאב הזה, על אובדן אימי בשל יהדותה, מלווה אותי מגיל רך.

אנטישמיות. בהיותי בן שש-עשרה נסעתי למוסקווה ללמוד מתמטיקה. האוניברסיטה הייתה עולם של הוכחות, משוואות וחקר. הצטיינתי, כתבתי מאמרים, התעמקתי בתחום האהוב עליי. חלמתי להתקדם, להיות מרצה בכיר, אולי ראש מחלקה. אך כשניסיתי לטפס בסולם האקדמי, נתקלתי בחומה בלתי-נראית. הדלתות נסגרו בפניי. התברר לי שהסיבה היחידה הייתה מוצאי היהודי.

הניצוץ. האנטישמיות במוסקווה הייתה שקטה אך מוחשית: מבטים קרים, תירוצים, דחיות. אבל דווקא מתוך החושך הזה ניצת בליבי הניצוץ היהודי. באותם ימים לא ידעתי מהי יהדות, אך הרגשתי שאני שייך לעם הזה.

נובוסיבירסק. בהיותי בן 26 עזבתי את מוסקווה ועברתי לנובוסיבירסק, עיר האקדמיה ברוסיה. שם, במכללת המתמטיקה, המשכתי את דרכי. כתבתי ספרים, פרסמתי מאמרים, והכשרתי תלמידים רבים. גם שם האנטישמיות לא הרפתה, אך הצלחתי להתגבר על המכשולים ולהפוך למדען בעל-שם. כתיבת הספרים והמחקר פרסמו את שמי, אך הרגשתי ריקנות פנימית. חיפשתי משמעות וחיבור למקורות.

התקרבות. כשנפתח בית הכנסת הראשון והמרכז הקהילתי בנובוסיבירסק, הרגשתי שאני צריך לבוא לשם. הרב זלמן זקלס, שליח חב"ד, קיבל אותי בחום. הוא לימד אותי תורה, סיפר על המצוות, והראה לי את יופייה של המסורת היהודית. עד מהרה נעשיתי מתפלל קבוע. בית הכנסת היה לביתי השני. הרגשתי שהקב"ה מושך אותי אליו, כאילו השורשים שהיו חבויים כל השנים התחילו לבצבץ. התחלתי להבין את משמעות היותי יהודי.

שליחות. הבנתי שתפקידי אינו מסתיים בתפילה ובלימוד. הזמנתי מדענים יהודים, עמיתים ממכללת המתמטיקה, למשרדי. הרב זקלס מסר להם שיעורי תורה, ואני עודדתי אותם להניח תפילין. עשרות מדענים, שמעולם לא נגעו בתפילין, התחברו למצווה זו בפעם הראשונה בחייהם. ראיתי איך הם מתחילים להרגיש קשר לשורשיהם, וזה חימם את ליבי.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)