"פתאום הרגשתי מכה חזקה בחזה. בהתחלה לא קלטתי מה קרה. התחלתי ללכת הלוך-חזור בחדר. באותם רגעים הכאבים לא היו מורגשים, אבל הייתי היסטרי ממש"
"אין לי בלמים! אני תיכף מתדרדר לתהום!". מאיר איתן התעורר מחלומו בבעתה. זה קרה בשעת צוהריים, זמן מה אחרי שמחת תורה תשפ"ד. באותם ימים היה עסוק עד מעל הראש בחלוקת אלפי ציציות לחיילים.
יום אחד חש עייפות ופנה לחטוף שנת צוהריים קצרה. בשנתו חלם כי הוא נוסע באופנוע במהירות ולצידו אוטובוס. פתאום הוא מגיע לעיקול חד ומנסה ללחוץ על ידית הבלמים, וזו נשברת בידו.
הוא מתחיל לזעוק באימה, ואז מרגיש משיכה עזה בגרונו והאופנוע עצר. הוא מביט אחורה ורואה שהציצית שלבש נתפסה בגלגל האופנוע ובלמה את הנסיעה.
איתן מתגורר בירושלים. עד המלחמה עסק בשיפוצים. הוא מספר שתמיד הרגיש קשר מיוחד לציצית, ולא ויתר עליה מעולם. "היו מצבים שיכולתי ללכת בלי כיפה, אך הציצית תמיד הייתה עליי", הוא מעיד.
אחרי שמחת תורה אשתקד ירד לדרום והחל בחלוקת מזון וציציות לחיילים. זה הגיע לאלפי ציציות, וידיו היו עמוסות עבודה בימים ובלילות. כל זה היה רק הקדמה ליום הדרמטי בחייו.
וכך הוא מספר:
כחודש אחרי החלום ההוא אימי ביקשה ממני לשפץ את חדר השינה שלה. התחלתי בעבודת פרקט, והייתי צריך לבצע חיתוכים בעזרת מסור דיסק.
פתאום הרגשתי מכה חזקה בחזה. בהתחלה לא קלטתי מה קרה. התחלתי ללכת בחדר הלוך ושוב. באותם רגעים הכאבים לא היו מורגשים, אבל הייתי היסטרי ממש.
בשלב מסוים התחלתי להרגיש סחרחורת וקוצר נשימה. אחותי הקטנה הייתה בבית וצעקתי לה שתזמין מהר אמבולנס.
ההמתנה נראתה לי כנצח, ומתוך הלחץ שהייתי שרוי בו, בעוד האמבולנס אינו מופיע, ירדתי למטה, במחשבה לקחת את הרכב ולנסוע בעצמי לחדר המיון. לא הבנתי את חומרת מצבי. כשירדתי למטה הסחרחורת גברה. חשתי קוצר נשימה מוגבר. ואז ראיתי את האמבולנס מגיע. קרעו ממני את החולצה והחלו לטפל בי. עדיין לא הבנתי מה באמת קרה לי.
האמבולנס הביא אותי למרכז הרפואי והוכנסתי מייד לחדר הטראומה. רופאים רבים חשו לכיווני. הבנתי שקורה לי דבר הרבה יותר משמעותי ממה שחשבתי. הרופאים החלו בסדרת פעולות ובדיקות, לאבחן את מצבי.
הסבירו לי שאין זו פציעה קטנה, אלא שנפגעתי פגיעה עמוקה ומסוכנת. אמרתי לעצמי שזה השלב שבו עליי להראות לעצמי את כוח הרצון שיש בתוכי. לא אאבד את ההכרה, לא אתעלף. לחמתי עם עצמי. הרגשתי שבעוד דקה אני מתעלף, אבל החזקתי את עצמי בכוח. הכניסו אותי לחדר ניתוח, עשו מה שצריך והצילו את חיי.
הרופאים סיפרו לי שקרה לי נס גדול. המסור שנפגעתי ממנו נעצר בנקודה קריטית, מילימטרים לפני שהפגיעה הייתה נהפכת לקטלנית. לאחר שהתאוששתי מהניתוח השתחררתי לביתי. בדרך חזור, כשאני עדיין מנסה לעכל את האירוע, התחלתי לחשוב מה בדיוק קרה שם.
אודה על האמת: כשעבדתי באותו יום עם המסור, לא השתמשתי באמצעי המיגון הדרושים, וכך נפגעתי. אבל התחלתי לתהות, מה עצר את המסור מלפגוע בי פגיעה חמורה הרבה יותר? זה מסור עוצמתי שמסתובב בלי הפסקה, כל עוד אין מפסיקים את פעולתו. מה עצר אותו? ניסיתי להבין ולא הצלחתי.
כשחזרתי הביתה נכנסתי לחדר ששיפצתי, ואז הבנתי את גודל הנס שקרה לי. מסור הדיסק עדיין היה מחובר לחשמל ופעל, אבל הלהב היה תקוע ולא הסתובב.
המראה שראיתי העביר צמרמורת בכל גופי. התברר שהציצית שלבשתי נתפסה במכשיר, נכרכה סביב הלהב ונעלה אותו לחלוטין, עד שלא היה יכול להוסיף להסתובב. החולצה שלבשתי נחתכה, אבל בגד הציצית נכרך סביב הדיסק. בדיוק כמו בחלום שחלמתי חודש קודם לכן, הציצית הצילה את חיי.
.jpeg)
ניסי הציצית. "הציצית נתפסה במכשיר, נכרכה סביב הלהב ונעלה אותו". מאיר איתן
כשקלטתי שהקב"ה הציל את חיי על-ידי הציצית, החלטתי להתמסר בכל כוחי להפצת מצווה זו, ולהאיר את האור שלה בכל מקום אפשרי. צילמתי סרטון, שבו אני מספר את הסיפור. היו לי ציפיות שמאה-מאתיים איש יצפו בסרטון ויתחזקו בקיום המצווה. בערב פתחתי את הטלפון והמתין לי מבול הודעות מרגשות מאנשים, שסיפרו עד כמה הסרטון חיזק אותם.
לאחר שראיתי את השפעתו המחזקת של הסיפור על אנשים, לקחתי את זה צעד קדימה, והתחלתי לפעול, לספר את הסיפור בשיעורי תורה ובהזדמנויות רבות. רבים מאוד הודיעו לי שקיבלו עליהם את מצוות הציצית.
מאז אותו נס אני מפיץ את הסיפור ודואג לחזק את עם ישראל בחשיבות מצוות ציצית. לא לשווא הקב"ה העניק לי את חיי במתנה. הוא רצה שאהיה שליח להפיץ את המצווה בארץ ובעולם כולו.
(על-פי סיפורו של מאיר בערוץ 2000) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
