חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 2007 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת שלח, כ"ד בסיון ה'תשפ"ה, (20/06/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 2007 - כל המדורים ברצף
התמונה מתחילה להתבהר
יש חדש
הביטחון עצמו יביא את הטוב
ביטחון בה'
יהודים כשרים מלאי ביטחון
במי אנחנו בוטחים
מפיצים באהבה
"הציצית הצילה את חיי"
רציתי לשאול
מצוות ציצית
לייצר ציצית מהכבש המקראי

מס' 2007, ערב שבת-קודש פרשת שלח, כ"ד בסיון ה'תשפ"ה (20.06.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

התמונה מתחילה להתבהר

לא תמיד הננו זוכים לראות את יד ההשגחה המניעה את המהלכים. לעיתים התהליכים נפרשים על פני שנים רבות, וקשה לחבר נקודה לנקודה

יש מי שהמילה 'נס' מתקשרת בדמיונם עם התרחשות על-טבעית, כמו קריעת ים סוף, עצירת השמש ברקיע, אש שיורדת מן השמיים וכדומה. מהלכים אנושיים, ארציים, הניתנים להסבר – אינם בבחינת נס בעיניהם.

ואולם במקורותינו נאמר שהקב"ה מחולל ניסים כבירים גם בתוך המערכות הטבעיות והארציות. במובנים מסוימים הניסים האלה גדולים מהניסים שמשדדים את מערכות הטבע. כי כשהנס שובר את הטבע, הוא מראה שהקב"ה חזק מהטבע ובכוחו לשנותו; ואילו כשהנס עובר בתוך מערכות הטבע, הוא מלמד שגם הטבע אינו אלא כלי ביד הבורא, וברצותו נעות מערכות הטבע 'כחומר ביד היוצר'.

התכלית – השמדה סופית

לא תמיד הננו זוכים לראות את יד ההשגחה המניעה את המהלכים. לעיתים התהליכים נפרשים על פני שנים רבות, וקשה לחבר נקודה לנקודה ולראות את המהלך הכולל ואת תכליתו. פעמים אנו צופים במלאכתו של צייר ואיננו מבינים את מעשיו. הוא מותח קו פה קו שם, מורח כתם פה כתם שם. רק בסוף מתחברים כל חלקי הפאזל ומתגלה התמונה השלמה.

על כך נכתב במזמור הנאמר בכל שבת: "אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע, וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת". מהו הדבר שאותו קשה לדעת ולהבין? ממשיך המזמור: "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן". אתה רואה את הרֶשע עולה ומשגשג, שולח את זרועותיו לכל פינה, ותמיהה גדולה ממלאת אותך: האין דין ואין דיין?! וזה בדיוק מה שאינך מבין, שיש כאן מהלך אלוקי שתכליתו – "לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד"; להכרית את הרוע הזה סופית.

המהלך האלוקי הזה עובר דרך אלפי פעולות והחלטות אנושיות. פרשנים למיניהם יכולים לתת לכל פעולה והחלטה הסברים כאלה ואחרים. אבל אין זו אלא כסות חיצונית ליד הנסתרת של הבורא, שמכוונת את כל האירועים. רק במבט לאחור, בפרספקטיבה של זמן, אתה רואה בהשתאות איזה ציור נשגב נרקם לנגד עינינו.

מהלך אל הגאולה

החזירו את עצמכם שנתיים לאחור. ידענו היטב איזו טבעת חנק בנתה איראן סביבנו, בהזרמת משאבים כבירים לבניית תשתיות תת-קרקעיות אדירות ברצועת עזה, בלבנון, בסוריה ועוד. אילו הייתם שואלים אז את כל המומחים והפרשנים, האם בכוחנו למוטט ולהשמיד את ציר הרשע הזה – היו אומרים לכם שזו הזיה.

עכשיו צרפו נקודה לנקודה וראו איזה מהלך אלוקי מופלא מתחולל כאן. אכן, הוא התחיל באירוע דמים נורא וכואב, בשמחת תורה אשתקד, אבל מכאן הוא התקדם צעד אחר צעד, נדבך אחר נדבך, וכעת אנו חוזים במלחמה הנחרצת בראש הנחש. לתוך המהלך הזה נכנסים השינויים בארצות-הברית, מלחמת רוסיה-אוקראינה ועוד – הכול כדי לחלץ את עם ישראל ממלכודת המוות שטמנו לנו אויבינו.

על הניסים הכבירים האלה עלינו להודות לבורא העולם, לצד הכרת הטוב לכל מי שהיו שליחי ההשגחה במהלך הנשגב הזה, הן בדרג המדיני הן בדרג הצבאי. בטוחים אנו שהמהלך הזה לא ייעצר כאן, אלא ימשיך ויתעצם עד הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו.


"לְהִשָּמְדָם עֲדֵי עַד". להכרית את הרוע הזה סופית

  יש חדש

התחזקות רוחנית

עם פתיחת מבצע 'עם כלביא' פרסם ועד רבני חב"ד קריאה להוסיף בכל יום באמירת פרקי התהילים: כ, כב, סט, קכד וקנ, וכמו-כן מפרק פא עד צ, ומי שיכול גם את פרקי התהילים לימי השבוע, ונכון לקשר את אמירת התהילים עם נתינת צדקה (בימות החול). הרבנים גם קוראים להתחזק באמונה ובביטחון בה', ש"לא ינום ולא יישן", ובמיוחד בארץ הקודש, שעליה יש שמירה אלוקית מיוחדת.

להגן על הבית

לצד ההתגוננות על-פי הוראות גורמי הביטחון ראוי להזכיר את קריאת הרבי מליובאוויטש למקם קופת צדקה במטבח, ובכך הבית כולו נעשה בסיס למצווה ולקדושה. כמו-כן כדאי להתרגל לתת מדי יום ביומו מטבע לצדקה (לא חשובה כל-כך הכמות אלא עצם הנתינה היום-יומית). כמו-כן להחזיק בבית חמישה חומשי תורה, סידור תפילה, תהילים וספר תניא, דבר המוסיף הגנה רוחנית על הבית.

מזל טוב ללשונאי

בשבת זו ייכנס לשנתו השבעים הלשונאי המסור, ידיד האקדמיה ללשון העברית, מר חיים נקר, המלווה את 'שיחת השבוע' מיומו הראשון, והתורם תרומה נכבדה לרמתו הלשונית הגבוהה. הננו מאחלים לו בריאות טובה ואריכות ימים ושנים טובות.

  שלחן שבת

 הביטחון עצמו יביא את הטוב

אחרי חטא המרגלים, כשהקב"ה קצף על בני ישראל ואמר למשה: "עַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ", התפלל משה אל ה' וביקש: "סְלַח נָא לַעֲו‍ֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ", והקב"ה נענה לו ואמר: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ". אבל למרות הסליחה, נגזרה גזירה על כל הדור למות במדבר. נשאלת השאלה, אם הקב"ה סלח לבני ישראל, מדוע לא הכניסם לארץ ישראל?

אלא שבאמת, כל מה שסיפרו המרגלים על גבורת יושבי הארץ – היה נכון, ולא היה אפשר להיכנס לארץ ישראל אלא על-ידי ביטחון עצום ביכולת ה' ובאותותיו. בזכות הביטחון הזה היה הקב"ה נותן לבני ישראל כוח לנצח את יושבי הארץ בדרך נס. ואולם אחרי שבני ישראל לא האמינו "בי בכל האותות", ניטלה מהם היכולת להיות כלים להנהגה ניסית, וממילא לא הייתה אפשרות להכניסם לארץ.

תחשוב טוב – יהיה טוב

הדבר יובן לאחר ביאור השאלה, מה היסוד לביטחונו של האדם שהקב"ה ייטיב עימו, והלוא באמת ייתכן "שמא יגרום החטא"! אפילו כשיש הבטחה מפורשת של הקב"ה ייתכן שההבטחה לא תתקיים בגלל חטאי האדם; קל וחומר כשאין לאדם הבטחה כזאת. על מה אפוא מבוסס הביטחון שיהיה לו טוב?

התשובה טמונה במעשה שהיה עם אדמו"ר ה'צמח צדק'. יהודי התחנן לפניו שיעורר רחמים על חולה מסוכן, ואמר לו ה'צמח צדק': "תחשוב טוב – יהיה טוב". מתשובתו משמע, שעצם המחשבה בכיוון הטוב תביא את התוצאות הטובות, שאכן יהיה טוב.

הביטחון כלי לברכה

כלומר, הביטחון בה' הוא עצמו עבודה שהאדם צריך להתייגע עליה ולהביא את עצמו לידי ביטחון גמור – לסמוך ולהישען על ה' ולהשליך עליו את כל גורלו, עד שאין הוא נשען על שום דבר בעולם מלבדו. הביטחון הזה נעשה כלי לברכת ה', שהקב"ה אכן ייטיב עם האדם בטוב הנראה והנגלה.

כאשר האדם סומך באמת ובעומק נשמתו רק על הקב"ה לבדו, עד שאינו דואג כלל מן הקשיים והבעיות – ביטחון זה פועל למעלה, שהקב"ה יתנהג עימו גם כן באופן כזה, אף-על-פי שאילולא הביטחון לא היה ראוי לכך.

להתחזק בביטחון

וכך בענייננו: אילו אמונתם וביטחונם של בני ישראל בקב"ה היו בשלמות, עצם הביטחון הזה היה מאפשר להכניסם לארץ ישראל בדרך נס, על אף גבורתם ועוצמתם של עמי כנען. אבל מאחר שאמונתם וביטחונם נפגמו, כבר לא היו כלים לניסים כאלה. זה לא היה עונש, שכן הקב"ה סלח על החטא, אלא תוצאה ישירה של חולשת הביטחון.

עלינו להתחזק בביטחון מלא בקב"ה, ובכלל זה ביטחון בגאולה הקרובה לבוא – ועצם הביטחון יביא לידי כך שהקב"ה ימהר לגאול אותנו, בגאולה האמיתית והשלמה, בקרוב ממש.

(לקוטי שיחות כרך כג, עמ' 109; כרך לו, עמ' 1)

  מן המעיין

ביטחון בה'

החסד מגן

הביטחון בה' מסיר את כל הקטרוגים והדינים, כפי שנאמר (תהילים לב,י) "הבוטח בה' חסד יסובבנו". על-ידי מידת הביטחון החסד יקיפנו ויסתירנו מכל בעל-דין, ויצילנו מכל נגעי העולם.

(ראשית חכמה)

רב חסד

חסד זה נקרא בשם 'רב חסד', שהוא חסד בלי גבול ומידה. הוא נמשך ומאיר גם כאשר אין האדם ראוי כלל לגילוי הזה. עיקר הביטחון הוא לבטוח בבחינה הזאת של 'רב חסד'.

(הצמח צדק)

כשאין מוצא

עיקר הביטחון הוא כאשר האדם אינו רואה שום מבוא ומוצא לישועתו בעיני בשר, והוא בוטח בה' לבדו. חיזוק הביטחון הוא על-ידי השמחה.

(הרבי הריי"ץ מליובאוויטש)

הנח ל'עצות'

נאמר (תהילים יג,ג) "עד אנה אשית עצות בנפשי, יגון בלבבי". כל עוד לא תמלא את נפשך בביטחון בקב"ה, אלא "תשית עצות" בליבך איך לעזור לעצמך – מודיע לך דוד המלך שתישאר עם "יגון בלבבי".

(היהודי הקדוש מפרשיסחה)

ביטחון שיהיה ביטחון

אדם שאין לו ביטחון כראוי, אין הוא יכול לסמוך על הביטחון, כי ביטחונו אינו ביטחון, אבל לי יש עצה גם לזה: יש לי ביטחון מלא שה' יתברך יעזור לי ויהיה לי הביטחון הראוי. ואף שיודע אני שאין ביטחוני שלם, עם זה אני בוטח בקב"ה שיעזור לי להשיג את מידת הביטחון.

(רבי רפאל מִבֶּרשיד)

אמונה וביטחון

אמונה וביטחון ירדו מכורכים יחד, ונקוט סימן זה בידך: המאמין יש לו ביטחון, ומתנהג כאיש מלא ביטחון; מי שאינו בעל ביטחון, סימן שאינו מאמין.

(רבי אהרן מסטרשלה)

כוחה של אמונה

לוּ היה אדם מאמין באמונה שלמה שהקב"ה יכול לזמן לו כל צרכיו שהוא זקוק להם, לא היה טורֵח שום טורַח ולא היה נוסע לשום נסיעה.

(רבי נחמן מברסלב)

המכשול נהפך לחומה

כאשר בני ישראל נכנסו לים בקריעת ים סוף נאמר "והמים להם חומה" (שמות יד,כד). כאשר שומרים אמונים לקב"ה ותורתו ובוטחים בו בביטחון גמור, גם אם הולכים בים, ה'ים' מתבטל, ויתרה מזו, הוא עצמו נהפך לחומת מגן.

(הרבי מליובאוויטש)

בכוח הביטחון

בקריעת ים סוף נאמר "ובני-ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" (שמות יד,כט). בני ישראל הלכו בתוך הים, גלי הים איימו עליהם, אך הם "הלכו ביבשה". הביטחון בה' נתן להם תחושה כאילו הם צועדים על יבשה איתנה.

(רבי מנחם-מנדל מקוסוב)

  אמרת השבוע

יהודים כשרים מלאי ביטחון

בימים שקדמו למלחמת המפרץ הִרבה הרבי מליובאוויטש לעודד את תושבי הארץ, הורה ליהודים שתכננו לנסוע לארץ שלא לשנות את תכניותיהם, ולתלמידים ותלמידות מחו"ל שלמדו בארץ הורה שלא לצאת ממנה.

הרבי הבטיח שסופה של המתיחות במפרץ הפרסי היא לטובתם של ישראל, ברוח דברי המדרש: "בניי, אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. הגיע זמן גאולתכם!".

באותם ימים כתב לרבי יהודי תושב תל-אביב מכתב רווי חרדה, ובין השאר התבטא במילים: "כולם מלאי דאגה".

הרבי השיב מייד וכתב: "חושד בכמה וכמה כשרים המלאים ביטחון בה' שומר ישראל". בהמשך הורה לכותב המכתב לבדוק את התפילין והמזוזות שלו.

  גאולהפדיה

במי אנחנו בוטחים

לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ. הנביא מיכה מתנבא על זמן הגאולה (מיכה ה,ו):  וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת ה'... אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי-אָדָם". המפרשים מסבירים שאז בני ישראל לא יתלו את ביטחונם באומות העולם, "אלא יתלו ביטחונם בה', כמו ביטחון ירידת הטל שהוא מה' בלבד" (מצודת דוד). "ישראל לא יקווּ אלא לא-ל יתברך, כי הוא המושיעם ואין זולתו מושיע" (רד"ק). אבן-עזרא מפרש יותר מזה, שעם ישראל ילמד את "העמים לקרוא בשם ה'... וכל גוי לא יקווה לאיש".

הרבי מליובאוויטש מסביר (לקוטי שיחות כרך יח, עמ' 293) שנבואה זו מדברת על ערב הגאולה, שכן מדובר בה על מלחמות עם האומות, ואף על התמודדות עם הרע שבתוך עם ישראל עצמו. ובכל-זאת, גם במציאות זו, עם ישראל מתעלה למדריגה שבה "לא יקווה לאיש ולא יְיַחל לבני-אדם". יהודים כבר אינם צריכים לסמוך על בני-אדם אלא שמים את מבטחם בקב"ה בלבד.

הפסוק הזה לא בא לשלול התנהגות אסורה, שעליה נאמר (ירמיה יז,ה) "אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם", אלא גם סוג של "יקווה לאיש" שיש לה בסיס בתורה, כמו הכנת כלים בדרכי הטבע לברכה האלוקית, בידיעה שהברכה באה מאת הקב"ה. ואולם בזמן הגאולה הכול יראו בעיני בשר כי גם הטבע עצמו הוא אלוקות, וההכנה לקראתה היא שכבר עכשיו יהודי "לא יקווה לאיש" – אין הוא מייחס חשיבות לדרכי הטבע, אלא שם את מבטחו בקב"ה לבדו.

מפיצים באהבה

אשר צאירי

בן 66

תושב פתח-תקווה

בנקאי בבנק מזרחי-טפחות

מפיץ את 'שיחת השבוע' כמעט מראשית הופעתו, לבית הכנסת באזור מגוריו, לקשישים המרותקים לבתיהם ולאנשים בבנק

מייד כשראיתי את הגיליון הראשון של 'שיחת השבוע' התלהבתי ממנו. הייתי מקבל אותו בבית חב"ד בפתח-תקווה, שנוהל אז בידי הרב בנימין רבינוביץ. יום אחד הרב שאל אותי אם ארצה להפיץ את העלון, ונעניתי בשמחה. הייתי מביא את העלונים לבית הכנסת 'דביר יעקב'.

בתקופת הקורונה פנה אליי הרב אליעזר וייספיש, מבית חב"ד המרכזי בעיר, ושאל אם אוכל להביא את העלון לכמה יעדים. מאז אני בא אליו בכל שבוע ולוקח את העלונים להפצה. יש גם אנשים מבוגרים שאני מביא להם את העלון הביתה, וגם בבנק יש כמה אנשים שמקבלים אותו ממני. גם כשנקראתי למילואים לקחתי עימי עלונים להפצה.

אני נהנה בכל שבוע לקרוא את העלון, ורואה שכל אחד ואחד מוצא בו את מה שהוא אוהב.

  מעשה שהיה

"הציצית הצילה את חיי"

"פתאום הרגשתי מכה חזקה בחזה. בהתחלה לא קלטתי מה קרה. התחלתי ללכת הלוך-חזור בחדר. באותם רגעים הכאבים לא היו מורגשים, אבל הייתי היסטרי ממש"

"אין לי בלמים! אני תיכף מתדרדר לתהום!". מאיר איתן התעורר מחלומו בבעתה. זה קרה בשעת צוהריים, זמן מה אחרי שמחת תורה תשפ"ד. באותם ימים היה עסוק עד מעל הראש בחלוקת אלפי ציציות לחיילים.

יום אחד חש עייפות ופנה לחטוף שנת צוהריים קצרה. בשנתו חלם כי הוא נוסע באופנוע במהירות ולצידו אוטובוס. פתאום הוא מגיע לעיקול חד ומנסה ללחוץ על ידית הבלמים, וזו נשברת בידו.

הוא מתחיל לזעוק באימה, ואז מרגיש משיכה עזה בגרונו והאופנוע עצר. הוא מביט אחורה ורואה שהציצית שלבש נתפסה בגלגל האופנוע ובלמה את הנסיעה.

איתן מתגורר בירושלים. עד המלחמה עסק בשיפוצים. הוא מספר שתמיד הרגיש קשר מיוחד לציצית, ולא ויתר עליה מעולם. "היו מצבים שיכולתי ללכת בלי כיפה, אך הציצית תמיד הייתה עליי", הוא מעיד.

אחרי שמחת תורה אשתקד ירד לדרום והחל בחלוקת מזון וציציות לחיילים. זה הגיע לאלפי ציציות, וידיו היו עמוסות עבודה בימים ובלילות. כל זה היה רק הקדמה ליום הדרמטי בחייו.

וכך הוא מספר:

כחודש אחרי החלום ההוא אימי ביקשה ממני לשפץ את חדר השינה שלה. התחלתי בעבודת פרקט, והייתי צריך לבצע חיתוכים בעזרת מסור דיסק.

פתאום הרגשתי מכה חזקה בחזה. בהתחלה לא קלטתי מה קרה. התחלתי ללכת בחדר הלוך ושוב. באותם רגעים הכאבים לא היו מורגשים, אבל הייתי היסטרי ממש.

בשלב מסוים התחלתי להרגיש סחרחורת וקוצר נשימה. אחותי הקטנה הייתה בבית וצעקתי לה שתזמין מהר אמבולנס.

ההמתנה נראתה לי כנצח, ומתוך הלחץ שהייתי שרוי בו, בעוד האמבולנס אינו מופיע, ירדתי למטה, במחשבה לקחת את הרכב ולנסוע בעצמי לחדר המיון. לא הבנתי את חומרת מצבי. כשירדתי למטה הסחרחורת גברה. חשתי קוצר נשימה מוגבר. ואז ראיתי את האמבולנס מגיע. קרעו ממני את החולצה והחלו לטפל בי. עדיין לא הבנתי מה באמת קרה לי.

האמבולנס הביא אותי למרכז הרפואי והוכנסתי מייד לחדר הטראומה. רופאים רבים חשו לכיווני. הבנתי שקורה לי דבר הרבה יותר משמעותי ממה שחשבתי. הרופאים החלו בסדרת פעולות ובדיקות, לאבחן את מצבי.

הסבירו לי שאין זו פציעה קטנה, אלא שנפגעתי פגיעה עמוקה ומסוכנת. אמרתי לעצמי שזה השלב שבו עליי להראות לעצמי את כוח הרצון שיש בתוכי. לא אאבד את ההכרה, לא אתעלף. לחמתי עם עצמי. הרגשתי שבעוד דקה אני מתעלף, אבל החזקתי את עצמי בכוח. הכניסו אותי לחדר ניתוח, עשו מה שצריך והצילו את חיי.

הרופאים סיפרו לי שקרה לי נס גדול. המסור שנפגעתי ממנו נעצר בנקודה קריטית, מילימטרים לפני שהפגיעה הייתה נהפכת לקטלנית. לאחר שהתאוששתי מהניתוח השתחררתי לביתי. בדרך חזור, כשאני עדיין מנסה לעכל את האירוע, התחלתי לחשוב מה בדיוק קרה שם.

אודה על האמת: כשעבדתי באותו יום עם המסור, לא השתמשתי באמצעי המיגון הדרושים, וכך נפגעתי. אבל התחלתי לתהות, מה עצר את המסור מלפגוע בי פגיעה חמורה הרבה יותר? זה מסור עוצמתי שמסתובב בלי הפסקה, כל עוד אין מפסיקים את פעולתו. מה עצר אותו? ניסיתי להבין ולא הצלחתי.

כשחזרתי הביתה נכנסתי לחדר ששיפצתי, ואז הבנתי את גודל הנס שקרה לי. מסור הדיסק עדיין היה מחובר לחשמל ופעל, אבל הלהב היה תקוע ולא הסתובב.

המראה שראיתי העביר צמרמורת בכל גופי. התברר שהציצית שלבשתי נתפסה במכשיר, נכרכה סביב הלהב ונעלה אותו לחלוטין, עד שלא היה יכול להוסיף להסתובב. החולצה שלבשתי נחתכה, אבל בגד הציצית נכרך סביב הדיסק. בדיוק כמו בחלום שחלמתי חודש קודם לכן, הציצית הצילה את חיי.



ניסי הציצית. "הציצית נתפסה במכשיר, נכרכה סביב הלהב ונעלה אותו". מאיר איתן

כשקלטתי שהקב"ה הציל את חיי על-ידי הציצית, החלטתי להתמסר בכל כוחי להפצת מצווה זו, ולהאיר את האור שלה בכל מקום אפשרי. צילמתי סרטון, שבו אני מספר את הסיפור. היו לי ציפיות שמאה-מאתיים איש יצפו בסרטון ויתחזקו בקיום המצווה. בערב פתחתי את הטלפון והמתין לי מבול הודעות מרגשות מאנשים, שסיפרו עד כמה הסרטון חיזק אותם.

לאחר שראיתי את השפעתו המחזקת של הסיפור על אנשים, לקחתי את זה צעד קדימה, והתחלתי לפעול, לספר את הסיפור בשיעורי תורה ובהזדמנויות רבות. רבים מאוד הודיעו לי שקיבלו עליהם את מצוות הציצית.

מאז אותו נס אני מפיץ את הסיפור ודואג לחזק את עם ישראל בחשיבות מצוות ציצית. לא לשווא הקב"ה העניק לי את חיי במתנה. הוא רצה שאהיה שליח להפיץ את המצווה בארץ ובעולם כולו.

(על-פי סיפורו של מאיר בערוץ 2000)

  רציתי לשאול

עם הרב נחמיה קפלון

מנהל בית חב"ד מזרח רחובות

אני מנסה להתחזק בביטחון בקב"ה, שלא יקרה לנו שום דבר רע, אבל אנו רואים שיש פגיעות ויש קרבנות למרבה הצער.

אכן, זו התמודדות שרבים חוֹוים בימים אלה. ביום ראשון לפנות בוקר ביתנו רעד מעוצמת הפיצוץ של נפילת הטיל בעיר, וב"ה שלא היו קרבנות בנפש מאותה נפילה.

ראשית, חשוב להיזכר בדברי המדרש, שציטט הרבי מליובאוויטש ערב מלחמת המפרץ, על האירועים שיקדמו לביאת המשיח: "וישראל מתרעשים ומתבהלים, ואומרים: להיכן נבוא ונלך, להיכן נבוא ונלך? ואומר להם [=הקב"ה לישראל]: בניי, אל תתייראו, כל מה שעשיתי, לא עשיתי אלא בשבילכם... הגיע זמן גאולתכם".

באותה תקופה של חרדה גדולה הרעיף הרבי דברי עידוד וביטחון שהקב"ה מגן על ארץ ישראל ויושביה, בהיותה "אֶרֶץ אֲשֶׁר... תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ" (דברים יא,יב). ואכן, עשרות הטילים ששוגרו מעיראק לעברנו גרמו פגיעות קטנות יחסית, והמערכה עצמה הביאה טובה וברכה לעם ישראל.

זו התחושה שצריכה למלא אותנו גם עכשיו. ניסים כבירים מתחוללים לנגד עינינו. ציר הרשע שקם עלינו לכלותנו מתפרק, וכוחותינו זוכים להצלחה אלוקית מופלאה, שמשאירה את העולם כולו פעור פה. ברור לנו שהקב"ה מוביל אותנו "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק" (במדבר יא,יב), והכרה זו אמורה לנסוך בנו ביטחון.

אכן, יש גם מקרים מצערים של פגיעות בגוף ובנפש, ה' ירחם, אך אין זה צריך להחליש את הביטחון. "במופלא ממך אל תחקור", ואל לנו לעסוק ב'חשבונות שמיים'. ברור לנו ש"טוֹב וְיָשָׁר ה'" (תהילים כה,ח), הוא מקור הטוב האמיתי, ועצם הביטחון בו מושך על האדם את חסדו לעשות עימו טוב גלוי, כפי שנאמר "הַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (תהילים לב,י).

  פינת ההלכה ומנהג

גינזבורג

מצוות ציצית

שאלה: מי שאינו לובש טלית קטן כל היום, האם ראוי שלפחות פעם אחת ביום ילבש אותה ויברך על הציצית?

תשובה: גדר המצווה הוא שאם האדם לובש בגד בן ארבע כנפות, עליו לקשור בו ציצית, ומן התורה אין הוא חייב ללבוש בגד כזה כדי להתחייב במצווה. ואולם חז"ל אמרו שלפעמים עלול אדם להיענש גם על שלא יצר תנאים לקיום מצווה, כגון שלא קנה בגד בן ארבע כנפות כדי להתחייב בציצית.

על כן טוב ונכון שיהיה כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן במשך כל היום, ויקיים בכל רגע את המצווה החשובה הזאת, שמטרתה המוצהרת בתורה – להזכיר תמיד את מצוות ה'.

מי שאינו לובש טלית קטן כל היום, יכול לקיים את המצווה על-ידי התעטפות בטלית (אם הוא נשוי) בתפילת שחרית, ואז הוא גם מברך עליה.

מי שאינו מתעטף בטלית (גדול), ילבש בבוקר טלית קטן, ויברך "ברוך אתה... אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות ציצית". כדאי מאוד שיהיה לבוש בה לפחות בשעת קריאת שמע, כפי שנאמר בספר הזוהר: "כל הקורא קריאת שמע בלא ציצית, מעיד עדות שקר בעצמו".

האר"י ז"ל כותב שראוי לאדם גם לישון כשהוא לבוש טלית קטן: "צריך להיזהר שלא להסיר מעליו טלית קטן לא ביום ולא בלילה, וישכב עימו בלילה, ויועיל מאוד לבטל כוחות החיצונים. ואין צריך להסיר אותו מעליו אלא בכניסתו לבית המרחץ". החיד"א קבע שכך ראוי לכל אדם לנהוג, ובמקום אחר כתב שזה מציל ושומר מן החטא.

מקורות: מנחות מא,א. זוהר ח"ג קעד,ב ואילך. שו"ע או"ח סימן כד, שו"ע אדמו"ר הזקן ואחרונים שם. הלכות ציצית שבסידור אדמו"ר הזקן. שער הכוונות, דרושי תפלת ערבית, דרוש א, מג"א ואחרונים ר"ס כא. ברכי יוסף סי' ח סק"ז, וציפורן שמיר שם ס"ק ב. 'ציצית הלכה למעשה' פרק א וט.

  חיים יהודיים

לייצר ציצית מהכבש המקראי

בבית מלאכה צנוע בירושלים הרב ישראל ולס וצוות עובדיו עמלים על ייצור ציצית מצמר כבש האוואסי הגדל בארץ ישראל, והכול בעבודת יד, לשם מצוות ציצית

תעודת זהות. הרב ישראל ולס, ירושלים. בבית המלאכה שלו במאה שערים – אגודת 'עושי ציצית' – הוא מכין ציציות מצמר כבשים טהור, על-פי מסורת עתיקה, בת אלפי שנים.


הרב ישראל ולס

מדור לדור. הסבא רבא שלי, ר' חיים ולס, עלה מהונגריה לפני יותר מ-150 שנה. בידי הזהב שלו עסק בהכנת ציציות מצמר טהור של ארץ ישראל. בהמשך העמיד את הידע לבנו – סבי, שהוריש זאת לאבי. זכיתי לקבל מידי אבי את סודות המקצוע, ועד היום אני עוסק במצווה קדושה זו.

סימנים. אבותיי עבדו לבדם, בכוחות עצמם. כיום יש עימי צוות מסור של אברכים, המכינים את הציציות על-פי כל הסימנים הכתובים בתורה, על טהרת הקודש. העבודה הזאת מרוממת את הנפש ממש. אנחנו מרגישים זאת במהלכה בכל רגע ורגע. כל ציצית נעשית ביד, בקפידה, בכוונה 'לשם מצוות ציצית'.

הכבש. ההלכה דורשת צמר כבשים טהור, בלי תערובות. אני משתמש בצמר הנגזז מכבש האוואסי, החי בארץ ישראל. כבש זה מותאם לאקלים מדברי. צמרו עבה, לבן בדרך כלל, ואיכותי מאוד. האוואסי היה נפוץ בארץ ישראל בתקופת המקרא, וצמרו שימש לבגדים, ובכלל זה לבגדי כהונה וציציות.

ניפוץ. אחת המצוות המרכזיות בהכנת הציצית היא הניפוץ – תהליך ידני שבו מפרידים את סיבי הצמר, לשם מצוות ציצית, לקראת הטווייה של החוטים.

פלך. אחרי הניפוץ עוברים לשלב הפלך – מוט עץ, המשמש ציר לטוויית הפתילים. הפלך הוא חלק ממערכת הטווייה העתיקה, הכוללת גם את הכישור, והוא משמש לסיבוב הסיבים כדי ליצור חוטים.



מסורת הקודש (צילומים: וידאו צוות)

הידור. לבישת ציצית מצמר, ובפרט כזאת העשויה בעבודת יד, לשם המצווה, היא ההידור הטוב ביותר. זה משהו שרק כשרואים – מבינים, ואינה דומה שמיעה לראייה. כל מי שמבקר בבית המלאכה שלנו, ורואה מקרוב איך מכינים את הציצית, שלב אחר שלב – מבין את משמעות הדבר.

חיבור. בבית המלאכה שלנו עובדים אברכים יראי שמיים, החשים חיבור מיוחד להכנת הציצית. זו עבודה פיזית, ידנית, שדורשת הקפדה ומיומנות והרבה רגישות ועדינות. בזכות המסירות של האברכים היקרים שלנו, אני יכול במהלך היום גם ללמוד תורה וחסידות.

ביקוש. ציצית בעבודת יד עולה הרבה יותר מציצית המיוצרת במכונות, אבל אנחנו מוצפים באין-ספור פניות לציצית שלנו. יש גם ביקוש לבגד הציצית עצמו, הנארג גם הוא בעבודת יד, בנול אריגה ידני, על אף עלותו הגבוהה.

התעוררות. המלחמה יצרה התעוררות עצומה במצוות הציצית. ראינו גם את המופתים הרבים והמרגשים שנקשרו במצווה זו. נוסף על הלוחמים, שביקשו ללבוש ציציות, אני יכול לספר שגם יהודים שומרי תורה ומצוות, שלא הקפידו ללכת כל היום עם ציצית, החלו להקפיד על כך.

עמידות. אני נשאל לא פעם כמה זמן מחזיקה מעמד ציצית מצמר, בעבודת יד. התשובה אולי תפתיע אתכם: אצל מי שיודע לשמור על הציצית, ויודע איך לכבס אותה – היא יכולה להישמר אפילו חמישים שנה.

התקשורת. כלי תקשורת מהארץ ומהעולם באים לעיתים לבית המלאכה שלנו, לראות מקרוב את התהליך הידני הייחודי של הכנת הציצית. אני גם מוזמן לבתי ספר ותלמודי תורה לספר על התהליך. בקיץ אני מתארח בקייטנות ובקמפים, מביא עימי דוגמיות של צמר וכלי שזירה, ומראה לתלמידים כיצד שוזרים ציצית, וכך משתף אותם בחוויה. זו דרך מצוינת להתחבר לחיבת המצווה כבר בילדות ובגיל הנעורים.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)