על הפסוק "וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה", מפרש רש"י שבזמן מות שרה היה יצחק בן שלושים ושבע, והמתין שלוש שנים עד נישואיו עם רבקה.
בפרשת חיי שרה נאמר "וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה... וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ", היינו שעד נישואיו עם רבקה לא התנחם על פטירת אימו. ומכיוון שנישואיו עם רבקה היו שלוש שנים אחרי מות שרה אימו, נמצא שתקופת האבל של יצחק על אימו נמשכה שלוש שנים.
שלוש שנות אֵבֶל?
נשאלת השאלה, הלוא ההלכה קובעת שאסור להתאבל על מת יותר מדיי, וגם על הורים מתאבלים שנים-עשר חודשים בלבד. בגמרא (מועד קטן כז,ב) נקבע שאסור להמשיך את האבל מעבר לכך.
אי־אפשר לתרץ שהגבלת תקופת האבלות התחדשה במתן תורה ולא קודם לכן. ראשית, המגבלה נובעת מהקב"ה, כדברי חז"ל (בגמרא שם) "אי אתם רחמנים יותר ממני". שנית, האבות קיימו את כל התורה קודם שניתנה (יומא כח,ב ועוד). זאת ועוד: על יעקב נאמר "וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם", ונאמר על כך במדרש שהסיבה נבעה מכך שיוסף היה חי. הרי שאילולא זאת היה מתנחם.
שמועה רחוקה
ההסבר טמון בדברי חז"ל שאחרי העקידה נטמן יצחק שנתיים בבית המדרש של שם ועבר או בגן העדן (מדרש, הובא בריב"א. חזקוני בראשית כד,סג). נמצא שבשנתיים הראשונות לפטירתה של אימו לא ידע מכך, משום שהיה בבית המדרש של שם ועבר או בגן העדן.
לאחר מכן, כאשר נודעה לו הפטירה, נהג כדין 'שמועה רחוקה', ומייד "ויינחם יצחק אחרי אימו".
שנים למעלה מהזמן
על-פי זה תובן עוד שאלה המתעוררת לאור פירוש רש"י על הפסוק "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים": "כיוון שנעשו בני י"ג שנה, זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודת אלילים". הלוא רש"י עצמו אומר שהקב"ה קיצר את חיי אברהם בחמש שנים, למאה שבעים וחמש שנים, כדי "שלא יראה את עשיו בן-בנו יוצא לתרבות רעה". אם עשיו פרש לעבודה זרה בהיותו בן שלוש-עשרה, נמצא שזה היה שנתיים בחיי אברהם. שהרי יצחק נולד לו בהיותו בן מאה, ויצחק היה "בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם", ובמלאת שלוש־עשרה ליעקב ועשיו היה יצחק בן שבעים ושלוש שנה, ואברהם בן מאה שבעים ושלוש!
אלא שאותן שנתיים שבהן היה יצחק בגן העדן אינן נכללות במניין שנותיו, מכיוון ששם זה למעלה מהזמן. נמצא שכאשר יצחק היה בן שישים, כבר היה אברהם בן מאה שישים ושתיים (כי במניין שנותיו חלפו שישים ושתיים שנים מלידת יצחק, אלא שיצחק נותר בן שישים בלבד), וכאשר יעקב ועשיו הגיעו לגיל שלוש-עשרה, יצחק היה בן שבעים ושלוש ואילו אברהם כבר היה בן מאה שבעים וחמש, ולכן לא ראה את עשיו יוצא לתרבות רעה.
(תורת מנחם, כרך מא, עמ' 298) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
