חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1978 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת תולדות, כ"ח במרחשון ה'תשפ"ה, (29/11/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1978 - כל המדורים ברצף
מתוך הכאב יצמח אור גדול
שנה סוערת בקמפוסים
יש חדש
לאן נעלמו שנתיים של יצחק
יעקב ועשיו
לשמור על בארות האבות
האומות יימשכו ללמוד מעם ישראל
הפצת יהדות כ'השבת אבידה'
הדחייה הצילה מאסון
רציתי לשאול
שקר לא חינוכי
אפריקנים בחגיגת בר-מצווה

מס' 1976, ערב שבת-קודש פרשת וירא, י"ד במרחשון ה'תשפ"ה (15.11.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  בעקבות הפיגוע באיחוד האמירויות

מתוך הכאב יצמח אור גדול

בצד אחד עומד שליח של אור, אהבה ונתינה, ובצד השני עומדים רוצחים שפלים, שכל מגמתם לגדוע חיים ולהרבות אפילה ורוע

לקראת הכינוס העולמי של שלוחי חב"ד הוקדמה הדפסתו של גיליון 'שיחת השבוע', כדי שהשלוחים ברחבי הארץ יספיקו להפיצו קודם צאתם לכינוס. אחרי ההדפסה וההפצה נתבשרנו למרבה הצער והכאב על הירצחו של שליח חב"ד בדובאי, הרב צבי הכוהן קוגן הי"ד. בעקבות זאת, מטבע הדברים, אין בגיליון המודפס התייחסות לאירוע המחריד.

הפגיעה הנפשעת בשליח חב"ד ממחישה בחדות את הפסוק (קוהלת ז,יד) "זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים". הקב"ה ברא עולם שבו מוצבים זה כנגד זה – אור מול חושך, טוב מול רע, חסד מול רשע, אהבה מול שנאה, עדינות מול גסות. בצד אחד עומד שליח של אור, אהבה ונתינה, שכל שאיפתו לעזור לזולת ולעשות את העולם מואר יותר, ובצד השני עומדים רוצחים שפלים, שכל מגמתם לגדוע חיים ולהרבות אפילה ורוע.

התגובה היהודית העתיקה

השליח קוגן הוא עוד קרבן בשרשרת הארוכה והכואבת של יהודים שנטבחו רק בשל היותם יהודים. זו אותה שנאת ישראל ששפכה את דמם של יהודים במסעי הצלב, בפרעות ת"ח-ת"ט, בפוגרומי 'סופות בנגב' באוקראינה, בטבח תרפ"ט, בשואה הנוראה, ובכל פיגועי הטרור שבוצעו מאז, בארץ ובעולם, עד טבח שמחת תורה אשתקד. קו אחד מחבר אותם – תאוות רצח שכל מגמתה להרוג יהודים.

כוחות הביטחון ודאי יעשו הכול כדי להניח את ידם על המרצחים ולגדוע מזימות טרור בעודן באיבן, אבל לצד זה אנחנו נדרשים להגיב בדרך היהודית העתיקה – "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". כנגד החושך נגביר את האור, וכנגד הרוע נחזק את הטוב.

כוחות הרשע לא יצליחו לגבור על הטוב. להפך, האור יגבר ויתעצם אלף פעמים ככה. המרצחים נטלו את חייו הגשמיים של השליח, אבל לא יצליחו לפגוע ברוח השליחות ובנחישותם של השלוחים להוסיף אור וקדושה בעולם.

זו הדרך שהתווה המְשַׁלֵחַ, הרבי מליובאוויטש, אחרי אירועים כאובים בעבר. תמיד הדגיש את הצורך לרתום את הכאב להתחזקות ולהתגברות, ולהגביר עוד יותר את העשייה החיובית, בבחינת "מעט אור דוחה הרבה חושך".

גאון יהודי וזקיפות קומה

יש הסבורים כי במצבים כאלה ראוי להתכנס פנימה, לא להרגיז יותר מדיי את האויבים, לא להתבלט, להסתיר סממנים יהודיים. אולי אם נצמצם את נוכחותנו, לא נפריע להם כל-כך, ואז יסכימו ברוב טובם לשאת את קיומנו בסביבתם.

הניסיון הרב שנצבר במרוצת ההיסטוריה היהודית הוכיח חד-משמעית כי דרך זו פותחת מדרון לתהום. ברגע שאתה משדר חולשה, התקפלות, התבטלות, אתה רק מעורר יותר את תאבונם של האויבים. אם אתה מוותר על זהותך ועל ערכיך, אתה מאבד את כבודך בעיניהם.

בניגוד לגישה הפחדנית, זקיפות קומה וגאון יהודי אינם מגבירים את שנאת הגויים אלא להפך. היו שחששו בעבר מהפעילות של שליחי חב"ד בהצבת חנוכיות במרכזי הערים והפגנת ביטויים אחרים של יהדות בראש חוצות. המציאות הוכיחה את ההפך. פעולות אלה הביאו כבוד והערכה ליהודים. אישים בכירים באו לטקסים, בירכו ועודדו. התקשורת סיקרה באהדה, התעניינה וביקשה ללמוד על החגים היהודיים ועל משמעותם. הציבור הרחב הגיב בהבעת הערכה.

יהודים צריכים להיות גאים ביהדותם. לא להרכין ראש ולא לנסות לשכך את זעמו של ה'פריץ'. בדיוק להפך. עמידה זקופה על אמונתנו ועל ערכינו – היא שתביא גם את הערכת העולם שסביבנו, תהפוך את האנטישמיות לדחויה ובזויה, ותרים את קרן עם ישראל.


השליח הרב צבי קוגן הי"ד. לרתום את הכאב להתחזקות ולהתגברות

  עמדה שבועית

שנה סוערת בקמפוסים

בשנה האחרונה נדרשה תגובת נגד לגל האנטישמי העכור, והרמת רוחם של סטודנטים שנחרדו מהעוינות שהופגנה כלפיהם

שנה סוערת במיוחד עברה על הקמפוסים בארה"ב ובעוד מדינות בעולם. הפגנות ענק נגד ישראל. אווירה אנטישמית כלפי סטודנטים יהודים. פגיעה במוסדות יהודיים ובסמלים יהודיים. סימנים רבים העידו על הפעלה מצד גורמים עוינים, שהתסיסו וליבו את הסטודנטים.

מי שמצאו את עצמם בחזית המאבק הם מאות שלוחי חב"ד בקמפוסים. אם בשגרה הם ממוקדים בהזמנת סטודנטים לסעודות שבת, בבניית בית יהודי חם לכל סטודנט יהודי, בהנחת תפילין ובהדלקת נרות שבת – בשנה האחרונה נדרשו להציב תגובת נגד לגל האנטישמי העכור, ולהרים את רוחם של סטודנטים שנחרדו מהעוינות שהופגנה כלפיהם.

שיער כחול

"ההפגנות לא היו רק בעד הפסקת המלחמה בעזה, אלא ביטאו תמיכה מפורשת בטבח שהחמאס עשה ביישובי העוטף", אומר הרב גיל-יוסף לידס, השליח בקמפוס אוניברסיטת קליפורניה בברקלי. "חזרו ונשנו שם הצהרות שישראל היא פרויקט קולוניאליסטי, שיש למחוק אותו. היו גם אירועים אלימים. סטודנטים יהודים הוכו".

אבל בדיעבד התברר שדווקא העוינות הזאת יצרה התעוררות בקרב הסטודנטים היהודים. הם הרגישו צורך להתחבר לשורשים. "לא הייתה לי שנה שבה הנחתי תפילין לכל-כך הרבה יהודים שזו להם הפעם הראשונה בחייהם לקיים את המצווה", אומר הרב לידס. "ארגנתי תפילות מנחה המוניות סמוך לשער הירוק בברקלי, שהפך למוצב חמאסי. המוני סטודנטים יהודים ניגשו, לקחו סידור והצטרפו".

תיאור דומה מתאר הרב מענדל מצוף, השליח באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון: "עברנו ימים קשים מאוד אחרי טבח שמחת תורה. היה כאן מצעד שחגג את הטבח. הנהלת הקמפוס לא הוציאה שום הודעת גינוי. סטודנטים יהודים חוו טראומה ממש. כתבתי מכתב גלוי, שהתפרסם בכל רחבי הקמפוס, ושאלתי איך ייתכן שהפעם היחידה שהאוניברסיטה אינה מגנה טרור היא כשקרבנותיו יהודים?!".

אבל דווקא בימים הקשים האלה באו הרבה יותר יהודים לבית חב"ד, ואפילו כאלה שלא היית מצפה לראותם בין כתליו. "סטודנטים הצובעים את שערם בצבע כחול מבטאים בזה זהות פרוגרסיבית מובהקת ושלילת כל מה שקשור לדת ולמסורת", הוא מספר. "יום אחד נכנסה לבית חב"ד אחת כזאת ואמרה: אני יהודייה ואני רוצה ללמוד יותר על העם שלי".

הקושי כאתגר

הנתונים מראים כי בשנה האחרונה עלה בשיעור ניכר מספר הסטודנטים שהשתתפו בפעילויות יהודיות. זה עתה, בשבת פרשת וירא, התאספו יותר מאלפיים סטודנטים לשבתון מיוחד בשכונת קראון הייטס – כמעט פי שניים ממספר המשתתפים אשתקד.

בכינוס העולמי של שלוחי חב"ד ייפגשו יחד כל הכוחות העומדים בחזית המאבק מול האנטישמיות, ישתפו רעיונות, יציגו מודלים של הצלחות, ויפַתחו עוד כלים לקרב את הדור היהודי הצעיר לערכי היהדות.

"הרבי לימד אותנו שכל קושי הוא למעשה אתגר, שצריך להזניק אותנו למקום גבוה יותר", הם אומרים. "לא דיי להתגבר על הקושי, אלא צריך להפוך אותו לקרש קפיצה, שעל-ידו מתחזקים ומתעצמים יותר. אנחנו בטוחים שמעז ייצא מתוק, ושדווקא העוינות תלהיט עוד יותר את שלהבת היהדות".


זה לעומת זה. הרב לידס ודוכן תפילין מול הפגנה פרו־חמאסית

  יש חדש

המנהיגות העולמית

השבוע נפתח בחצר הרבי מליובאוויטש בניו-יורק הכינוס העולמי של שלוחי חב"ד. צפויים להשתתף בו כארבעת-אלפים שלוחים, הפועלים ביותר ממאה מדינות ברחבי העולם. ביום שישי בבוקר עולים כל השלוחים אל ציונו של הרבי, ומזכירים את שמות בני קהילותיהם לברכה ולהצלחה. ביום ראשון אחר-הצוהריים מתקיים ערב ההצדעה החגיגי, שבו משתתפים כ-6000 איש, השלוחים והשותפים לפעילותם.

נתוני השליחות בארץ

בתוך הבאים לכינוס העולמי מאות משלוחי הרבי בארץ. אגף הסניפים בצעירי אגודת חב"ד מוסר כי מכינוס השלוחים אשתקד ועד היום יצאו לשליחות 97 שלוחים חדשים. 63 מתוכם הקימו סניפים או תת-סניפים – בתי חב"ד חדשים – בשכונות, ביישובים קהילתיים, במושבים, או בתי חב"ד מגזריים וייעודיים בערים הגדולות. מספרם הכולל של השלוחים בארץ עומד על 1256, ב-876 סניפים.

כתיבת ספר תורה

במהלך הכינוס יכתבו אלפי השלוחים אותיות בספר תורה מיוחד, שיוכנס לעילוי נשמתו של הרב משה קוטלרסקי, שהיה הרוח החיה בארגון הכינוס ובניווטו, ונפטר ממחלה קשה בשנה האחרונה.

  שלחן שבת

לאן נעלמו שנתיים של יצחק

על הפסוק "וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה", מפרש רש"י שבזמן מות שרה היה יצחק בן שלושים ושבע, והמתין שלוש שנים עד נישואיו עם רבקה.

בפרשת חיי שרה נאמר "וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה... וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ", היינו שעד נישואיו עם רבקה לא התנחם על פטירת אימו. ומכיוון שנישואיו עם רבקה היו שלוש שנים אחרי מות שרה אימו, נמצא שתקופת האבל של יצחק על אימו נמשכה שלוש שנים.

שלוש שנות אֵבֶל?

נשאלת השאלה, הלוא ההלכה קובעת שאסור להתאבל על מת יותר מדיי, וגם על הורים מתאבלים שנים-עשר חודשים בלבד. בגמרא (מועד קטן כז,ב) נקבע שאסור להמשיך את האבל מעבר לכך.

אי־אפשר לתרץ שהגבלת תקופת האבלות התחדשה במתן תורה ולא קודם לכן. ראשית, המגבלה נובעת מהקב"ה, כדברי חז"ל (בגמרא שם) "אי אתם רחמנים יותר ממני". שנית, האבות קיימו את כל התורה קודם שניתנה (יומא כח,ב ועוד). זאת ועוד: על יעקב נאמר "וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם", ונאמר על כך במדרש שהסיבה נבעה מכך שיוסף היה חי. הרי שאילולא זאת היה מתנחם.

שמועה רחוקה

ההסבר טמון בדברי חז"ל שאחרי העקידה נטמן יצחק שנתיים בבית המדרש של שם ועבר או בגן העדן (מדרש, הובא בריב"א. חזקוני בראשית כד,סג). נמצא שבשנתיים הראשונות לפטירתה של אימו לא ידע מכך, משום שהיה בבית המדרש של שם ועבר או בגן העדן.

לאחר מכן, כאשר נודעה לו הפטירה, נהג כדין 'שמועה רחוקה', ומייד "ויינחם יצחק אחרי אימו".

שנים למעלה מהזמן

על-פי זה תובן עוד שאלה המתעוררת לאור פירוש רש"י על הפסוק "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים": "כיוון שנעשו בני י"ג שנה, זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודת אלילים". הלוא רש"י עצמו אומר שהקב"ה קיצר את חיי אברהם בחמש שנים, למאה שבעים וחמש שנים, כדי "שלא יראה את עשיו בן-בנו יוצא לתרבות רעה". אם עשיו פרש לעבודה זרה בהיותו בן שלוש-עשרה, נמצא שזה היה שנתיים בחיי אברהם. שהרי יצחק נולד לו בהיותו בן מאה, ויצחק היה "בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם", ובמלאת שלוש־עשרה ליעקב ועשיו היה יצחק בן שבעים ושלוש שנה, ואברהם בן מאה שבעים ושלוש!

אלא שאותן שנתיים שבהן היה יצחק בגן העדן אינן נכללות במניין שנותיו, מכיוון ששם זה למעלה מהזמן. נמצא שכאשר יצחק היה בן שישים, כבר היה אברהם בן מאה שישים ושתיים (כי במניין שנותיו חלפו שישים ושתיים שנים מלידת יצחק, אלא שיצחק נותר בן שישים בלבד), וכאשר יעקב ועשיו הגיעו לגיל שלוש-עשרה, יצחק היה בן שבעים ושלוש ואילו אברהם כבר היה בן מאה שבעים וחמש, ולכן לא ראה את עשיו יוצא לתרבות רעה.

(תורת מנחם, כרך מא, עמ' 298)

  מן המעיין

יעקב ועשיו

דת ומלכות

"ויתרוצצו הבנים בקרבה" (כה,כב). זו הייתה סיבת ה'התרוצצות' – שיהיו שני גויים נבדלים בדת, ושני לאומים נבדלים במלכות.

(ספורנו)

לא גילתה

"ויאמר ה׳ לה שני גויים בבטנך״ (בראשית כה,כג). לה לבדה נאמר, ולכן רבקה לא גילתה זאת לאיש, אפילו לא ליצחק. לכן לא ידע את מעלת יעקב על עשיו.

(שפת אמת)

שבע נביאות בלבד

"על-ידי שליח. לשֵׁם נאמר ברוח הקודש והוא אמר לה" (רש״י). מה דחק את רש״י לפירוש הזה? מדוע לא כפשוטו של מקרא, שה׳ דיבר אליה? כי חז״ל מנו שבע נביאות שעמדו לישראל, ואילו היה ה' מדבר אל רבקה הייתה נכללת בתוכן.

(חסד לאברהם)

להשאיר את הבחירה

מדוע לא דיבר אליה הקב"ה עצמו? כדי שלא ייצא הדבר מפי ה׳ שעשיו יהיה רשע, שכן אז תישלל ממנו הבחירה ולא תהיה לו ברירה אלא להיות רשע. כל זמן שהדיבור לא יצא מפי ה׳ עדיין נשאר בעל בחירה.

(אמרי שפר)

עד הקצה

״וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה״ (בראשית כה,כד). ״תומים״ – תמימים. שניהם היו תמימים ושלמים במעשיהם. זה צדיק תמים וזה רשע גמור. הצדיק תמים בצדקתו והרשע תמים ברשעתו.

(חתם סופר)

תמיד מתחיל מחדש

״ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער ויקראו שמו עֵשָׂו״ (בראשית כה,כה). ״עֵשָׂו״ – עשוי וגמור, תם ונשלם. לדעתו כבר אין לו צורך להתאמץ, לעלות במדריגה ולהתרומם. זו תכונתו של עשיו. אבל יעקב מלשון עקב, עניו, קטן בעיני עצמו, כמי שעדיין לא השיג כלום, ובכל פעם צריך הוא לחפש, לחתור, להתחיל מחדש.

(שם משמואל)

שתי דרכי עבודה

״ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים״ (בראשית כה,כז). אלה שתי דרכים בעבודת הבורא: ״איש תם יושב אוהלים״ – העבודה של לימוד התורה וקיום המצוות; ״איש יודע ציד איש שדה״ – העבודה של ״כל מעשיך יהיו לשם שמיים״, האדם 'צד' את ענייני העולם והופך אותם לקדושה.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

לשמור על בארות האבות

קודם שהוכתר רבי שמחה-בונם מאוטווצק כממלא-מקום אביו, רבי מנחם-מענדל מוורקה, נסע אל רבי יעקב-אריה מרדזימין, לקבל סמיכה ממנו. אמר לו רבי יעקב-אריה: "את סבך הכרתי, על אביך שמעתי, ואתם מה?"...

השיב רבי שמחה-בונם: "מצאנו שאברהם ויצחק חפרו בארות מים, אבל יעקב לא חפר, כי לאחר שהאבות חפרו בארות, הנכד יכול להגיע בקלות אל המים".

קם רבי יעקב-אריה וקרא: "שלום עליכם הרבי מוורקה". אחר-כך אמר: "אברהם ויצחק חפרו בארות חדשות. יעקב אמר, בארות חדשות אין בכוחי לחפור, לפחות אשמור שלא ייסתמו הבארות של אבותיי".

  גאולהפדיה

האומות יימשכו ללמוד מעם ישראל

אוֹר לַגּוֹיִם. העם היהודי מפוזר כיום בכל העולם, ובעת הגאולה תתקיים התפילה – "וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו". זה אחד ההסברים מדוע בזמן הגאולה ייאמר ליצחק דווקא "כִּי אַתָּה אָבִינוּ" (שבת פט,ב), כי יצחק לא יצא לחוץ לארץ (לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 123 ואילך).

אך הלוא אחד מתפקידי העם היהודי הוא להנחיל לכל בני-האדם את 'שבע מצוות בני נח'. אם כל היהודים יהיו בארץ ישראל – כיצד יוכלו לפעול בקרב האומות ולהביאן לידי הכרה בקיום שבע מצוות בני נח?

יצחק נושא עימו את התשובה גם לשאלה זו. פעולתו לא הייתה על-ידי הליכה "מעיר לעיר ומממלכה לממלכה" לפרסם את שמו של הקב"ה בכל מקום ומקום, כפי שפעל אברהם. כאשר היה רעב בארץ אמר לו הקב"ה: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה, שְׁכֹן בָּאָרֶץ", וכפי שחז"ל מפרשים: "שַׁכֵּן את השכינה בארץ". הקב"ה הבהיר לו שדרך העבודה שלו בפרסום שמו של הקב"ה אינה על-ידי ירידה לחוץ לארץ, אלא על-ידי הגברת הקדושה בארץ ישראל, וממנה יוקרן אור הקדושה לכל באי עולם.

כך יהיה גם בזמן הגאולה: "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ – לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', אֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו" (ישעיה ב,ב-ג). כולנו נשב בארץ ישראל, והגויים עצמם יבואו לכאן, ללמוד איך לקיים את שבע מצוות בני נח ולפעול לתיקון העולם.

טעימה מהרמב"ם

הפצת יהדות כ'השבת אבידה'

"הָרוֹאֶה מַיִם שׁוֹטְפִין וּבָאִין לְהַשְׁחִית בִּנְיַן חֲבֵרוֹ אוֹ לְהַשְׁחִית שָׂדֵהוּ – חַיָּב לִגְדֹּר בִּפְנֵיהֶם וּלְמָנְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ" (הלכות גזלה ואבדה יא,כ)

היה אפשר לחשוב שחובת 'השבת אבידה' תקפה רק על חפץ שנעלם. באה הלכה זו ומבהירה: גם נזקי רכוש מוגדרים 'אבידה', ויש להשתדל למונעם. אך מהו שיעור המאמץ שנדרש מהאדם לשם כך?

אדמו"ר הזקן מגדיר זאת: "מצוות עשה לטרוח בגופו להציל ממון חברו מהפסד" (הלכות נזקי ממון ה). יש כאן הדגשה כפולה: מצד אחד 'לטרוח' – להתאמץ ולהשקיע מאמץ מרבי בהצלת רכוש רעהו, ואף אם מדובר במניעת נזק מזערי; מצד שני יש כאן הדגשה: 'בגופו' – ולא בממונו. שורת הדין אינה מחייבת להוציא כסף או להפסיד שעות עבודה למען מטרה זו, אלא אם כן ידוע בבירור שחברו ישלם על כך (שם הלכות מציאה לג־לד).

מהמילים "וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ" לומדים חז"ל שמצוות השבת אבידה קיימת גם על אבידת הגוף, שעל האדם להציל את חברו מפגיעה בגופו (סנהדרין עג,א).

ומה בדבר אבידת הנפש? נפלאים המה דברי ה'מנחת חינוך' באשר למצוות "הוכח תוכיח" (מצווה רלט). הוא קובע כי מוטלת חובה לעסוק בהפצת התורה ובהשבת יהודים לצור מחצבתם משום מצוות השבת אבידה. ובלשונו: "וַהֲשֵׁבֹתוֹ – לרבות אבדת גופו, על אחת כמה וכמה דאם יכול להציל מן העבירה דהוא אבידת נפשו וגופו רחמנא ליצלן, בוודאי חייב להחזירו למוטב ולהצילו".

  מעשה שהיה

הדחייה הצילה מאסון

בימים הבאים התחבטו בני הזוג בינם לבין עצמם. שינוי כל התכניות היה אתגר וניסיון לא פשוט בעבורם. כעבור כמה ימים התקשרו אל הרב והודיעו לו את החלטתם

פניה של הכלה חוורו. "מה זאת אומרת בעיה?", תהתה, "האם לא נוכל להינשא במועד שקבענו?".

הרב חיים מנץ הוא שליח הרבי מליובאוויטש בעיר בל-אייר, קליפורניה. יום אחד, לפני כעשרים שנה, הופיעו במשרדו אנדרו ושרון, שנמנו עם חברי הקהילה. "החלטנו להינשא זה לזה", אמרו לרב בהתלהבות. "אנו מעוניינים לערוך את החתונה בחמישה בדצמבר (כ"ב בכסלו). נשמח אם הרב יוכל לסדר לנו חופה וקידושין".

"מזל טוב!", קרא הרב מנץ בשמחה. "אשמח לערוך לכם חופה וקידושין, אם שניכם עומדים בארבעת הסעיפים שההלכה דורשת מכל זוג יהודי שמתחתן".

"מה הם?", שאלו בני הזוג, בהבעה שאמרה כי הם רואים בכך עניין טכני כמעט חסר משמעות.

הרב החל לפרט:

"הדבר הראשון הוא ששני בני הזוג צריכים להיות יהודים על-פי ההלכה. על הכלה למלא את ההלכות הנדרשות מכלה יהודייה לפני החתונה. האוכל המוגש בחתונה צריך להיות כשר, וחובה ששני בני הזוג הם רווקים או פנויים. אם מישהו מהם היה נשוי בעבר, עליו להציג גט כשר כדין".

אנדרו ושרון חייכו בסיפוק ואמרו לרב מנץ שהם עומדים בכל התנאים. "אם כך, שיהיה לכם בהצלחה!", קרא הרב. בני הזוג המשיכו בהכנות לקראת החתונה, והכול התקדם כמתוכנן.

בינתיים החל הרב לבדוק את מסמכיהם של בני הזוג ושאל שאלות הנוגעות לעברם. במהלך השיחה גילתה לו הכלה פרט 'שולי', על-פי הבנתה. היא סיפרה כבדרך אגב על "אפיזודה זניחה וחסרת משמעות" שקרתה לה בעבר.

ה'אפיזודה' הייתה נישואין שנמשכו שש שעות בלבד. כשהתבררה לה ה'טעות' שעשתה, בנישואיה לאדם הלא-נכון, פנתה אל בית המשפט וזה ביטל את הנישואין, בשל התנהגות קשה ביותר מצד הבעל.

"זה היה אירוע חסר משמעות", אמרה הכלה. "השארתי אותו מאחוריי ושכחתי ממנו לגמרי".

הרב נדרך. משמעות ה'אפיזודה' יכולה להיות שבעצם היא עדיין אשת איש!

הוא החל לתחקר אותה ולשאול עוד פרטים. התברר שהחתן באותו חצי יום היה יהודי...

מעיו של הרב מנץ התהפכו בקרבו. לא היה לו הרבה זמן לנסח את דבריו. הוא ניסה להסביר בסבלנות שעל-פי ההלכה אין שום אפשרות לערוך נישואין לאישה שהייתה נשואה ושלא קיבלה גט כשר מבעלה הקודם, גם אם הם התקיימו למשך שעות אחדות בלבד. העובדה שבית המשפט ביטל את הנישואין אינה מסייעת לעניין, הבהיר הרב.

לשרון היה קשה מאוד לקבל את ההסבר. לא היה לה שום חשק להיזכר בפרשה הכאובה, והזיכרונות היו קשים מדיי בעבורה. הרב מנץ הקשיב בהבנה לדבריה, אך הבהיר חד-משמעית שחובה עליה להשיג גט כשר מבעלה לשעבר.

הוא הציע לה לפנות אל בית דין בלוס-אנג'לס שמיומן בטיפול בעניינים כאלה, והדגיש שמדובר בהליך שיכול להיות קצר ולא מורכב.

הצעירה עשתה כדבריו, פנתה אל בית הדין, ושליחיו איתרו את הבעל לשעבר. למרבה השמחה לא התנגד לתת גט למי שהייתה נשואה לו כמה שעות. כעבור זמן קצר קיבלה ממנו שרון גט כשר כדת וכדין.

לאחר קבלת הגט אמר אב בית הדין לשרון כי עכשיו היא יכולה להתחיל לתכנן את נישואיה ואיחל לה הצלחה.

"אנחנו כבר בסיום ההכנות", אמרה הצעירה בהבעת שמחה, "החתונה תתקיים בחמישי בדצמבר".

הרב תפס את ראשו. "אני מצטער שלא הזכרתי זאת מוקדם יותר", אמר, "אך ההלכה דורשת שלאחר קבלת הגט, במקרה כמו שלך, עליכם להמתין שלושה חודשים".

בני הזוג התקשרו בבהלה אל הרב מנץ ועדכנו אותו בדברי אב בית הדין.  "כבר תכננו את כל החתונה ואפילו את ירח הדבש. האם עלינו לשנות הכול?! זה בלתי-אפשרי!".

הרב מנץ הסביר להם בעדינות את דרישות ההלכה וניסה לדבר אל ליבם. "התורה אומרת שהקב"ה הוא הצד השלישי בנישואין בין בני זוג. הַראו לו כמה חשוב לכם שיהיה שותף בחייכם. זה בוודאי יביא לכם ברכה גדולה!".

בימים שלאחר מכן התחבטו בני הזוג בינם לבין עצמם. שינוי כל התכניות היה אתגר וניסיון לא פשוט בעבורם. כעבור כמה ימים התקשרו אל הרב והודיעו לו חגיגית שהחליטו לקיים את החתונה על-פי רצון ה'. הם שינו את כל התכניות ודחו את החתונה ל-23 בינואר (י"ג בשבט).

בי"ד בטבת תשס"ה (26.12.2005) הבינו שרון ואנדרו כמה חיוני לחייהם השותף השלישי. אילו היו עורכים את חתונתם במועד המקורי, היו אמורים להיות ביום הזה באיים המלדיביים, במלון יוקרתי באי לנקפושי. באותו יום אירע הצונאמי האדיר באוקיינוס ההודי, שגבה את חייהם של מאות אלפים. החדר שהזמינו במלון היה אחד מאלה שנסחפו לים בגל הנורא!


החדר נסחף. "באותו יום אירע הצונאמי האדיר"

חייהם של בני הזוג ניצלו בזכות הציות להוראות התורה!

(על-פי חב"ד אורג)

  רציתי לשאול

עם הרב ישראל דיסקין

שליח חב"ד הראשי בגרמניה

אינני חסיד חב"ד אבל אני מתפעל ממפעל השליחות העולמי. האם אוכל גם אני להיות חלק ממנו?

לא אחת שואלים אותנו מהו מסלול הכשרה של שלוחי חב"ד, והתשובה היא שמסלול ההכשרה מתחיל בגן הילדים ועובר דרך תלמודי התורה, הישיבות והכולל (לבנים) ובתי הספר היהודיים והתיכוניים והסמינרים (לבנות).

מייד עם עלותו על כס הנשיאות יסד הרבי את עניין השליחות, והתחיל לשגר שלוחים למקומות שונים בעולם, כדי להביא את אור היהדות לכל יהודי באשר הוא, ולקרב כל יהודי לאבינו שבשמיים. השליחות משתנה בכל מקום לפי צרכיו – עזרה בקהילה קיימת, הקמת קהילות חדשות או עזרה לתיירים וכדומה.

השליח מייצג את המשלח, ומכאן שהשליחות אינה עניין טכני, אלא דרך חיים שלמה, המבוססת על התורה, החסידות, מנהגי חב"ד והבנה מעמיקה של משנת הרבי.

כדי להיות 'שליח של הרבי' במשמעות המלאה של המושג, כמו שלוחי חב"ד הרשמיים ברחבי העולם, נדרשת מחויבות לאורח חיים חב"די, הליכה בדרך שהרבי סלל, ויישום הוראותיו והדרכותיו הלכה למעשה, לצד התמסרות מוחלטת לעשיית רצון המשלח.

עם זה, הרבי לימד שכל יהודי הוא בעצם 'שליח של הקב"ה' בעולם. כל יהודי, בכל מקום, נשלח לעולם הזה וקיבל משימה: לעשות את העולם למקום טוב יותר, להאיר את סביבתו, ולהביא קדושה לכל פרט בחיי היום-יום. שליחות זו אינה מוגבלת לחוגים מסוימים או לרקע מסוים, אלא היא חובה וזכות של כל יהודי.

גם אם אינך חסיד חב"ד ביכולתך להיות חלק מהמטרה הנעלה של הפצת אור היהדות והאהבה לכל יהודי. אתה גם יכול לשתף פעולה עם שלוחי חב"ד ולתמוך בעשייה שלהם.

  פינת ההלכה ומנהג

שקר לא חינוכי

שאלה: האם מותר להורים לומר שקר לילדיהם למטרות טובות?

תשובה: הוזהרנו בתורה להתרחק ביותר מן השקר: "מדבר שקר תרחק" (שמות כג,ז). עם זה, מותר וצריך לשנות בדברים מפני השלום, אלא שגם אז יש להשתדל לשתוק או להעלים מידע, אך למעט ככל האפשר באמירה מפורשת של דברים שאינם נכונים.

במיוחד חובה על הורים ומורים להיזהר ביותר שלא ישמעו הילדים מהם דברי שקר, כי הדבר פוגע קשה בחינוכם. כשהילד יגלה שהוריו או מוריו שיקרו לו, הוא עלול לאמץ תכונה זו ולחשוב ששקר הוא דבר לגיטימי.

לעיתים נדמה שהשקר הוא אמצעי טוב לפתרון בעיה, אך נזקו גדול מתועלתו. למשל, הורים שאינם רוצים שהילדים יאכלו עוד ממתקים, אומרים להם שהממתקים נגמרו. או שילד מבקש מההורה לקנות לו ממתק מסוים בחנות וההורה אומר לו שיש ממתק כזה בבית, כשהוא יודע שאין (וההורה חושב בליבו שכשישובו הביתה יאמר: אוי, טעיתי, נגמר הממתק). התסכול והאכזבה שיחוש הילד יוגברו שבעתיים בעקבות התחושה ששיקרו לו ורימו אותו.

כשילדים לומדים עניינים בתורה שהצניעות יפה להם ושואלים שאלות, אסור להשיב להם פירוש שאינו אמת. עם זה מובן שאין צורך להיכנס לפרטי פרטים.

במיוחד יש להיזהר מהבטחה לילד שאין כוונה לקיימה. יש בזה גם אמירת שקר וגם דוגמה שלילית לחוסר יושר, שהילד עלול לאמצה.

מקורות: יבמות סה,ב. רי"ף ב"מ יג,א (בדפי הרי"ף). שו"ע אדה"ז סי' קנו ס"ב. הליכות בין אדם לחברו פ"כ, סעיפים ג-ד. 'התקשרות' גיליון תקסו עמ' 17.

  חיים יהודיים

אפריקנים בחגיגת בר-מצווה

בשנה שבה האנטישמיות הרימה את ראשה בעולם, דווקא בניגריה המוסלמית חגגו מקומיים את בר-המצווה של בנו של שליח חב"ד. החתן הצעיר העניק מתנה מקורית

תעודת זהות. הרב ישראל אוזן (39), יליד פריס, משמש יותר מעשור שליח חב"ד בניגריה, המדינה הגדולה ביותר במערב היבשת השחורה. קרוב לרבע מיליארד תושבים מתגוררים בה. פעילות בית חב"ד מקיפה במעגל השנה יותר מאלף יהודים מקומיים וגם אנשי עסקים ישראלים.


"רבים מקרב המקומיים מצהירים על אהדתם כלפינו". הרב אוזן

אתגר. בית חב"ד שלנו ממוקם בעיר הבירה אבוג'ה, אבל הפעילות מתקיימת בעוד מקומות. יש לנו חמישה לילי סדר ברחבי ניגריה. אנחנו עורכים שיעורי יהדות לילדים, אחרי שעות בית הספר, ליווי אישי לנערי ונערות בר ובת מצווה, מספקים מזון כשר, מקיימים מחנה קיץ, ביקורי בית, שבתונים ועוד.

שכנות. פעילות ייחודית שלנו היא חלוקת מזון וביגוד למקומיים ופעילות לילדים יתומים, או עם צרכים מיוחדים, זאת כחלק מיחסי השכנות הטובים. פעילות זו מתקיימת לעיתים בסיוע גורמים נוספים, כמו שגרירות ישראל, ומקדשת שם שמיים.

חמלה. בית חב"ד מעסיק לא מעט מקומיים, וזו אחת הסיבות שגרמו לנו להירתם בעבורם. ראינו שקרובי המשפחה של העובדים אצלנו סובלים לעיתים חרפת רעב, והבנו שיש כאן עוד תפקיד בשליחותנו הייחודית.

אהדה. מחצית מאוכלוסיית המדינה מוסלמים, ואף שקיימת מתיחות בינם ובין הנוצרים, שני הצדדים אינם שונאי יהודים. מרביתם אינם יודעים מה זה יהודים, ובקרב מי שיודעים, רבים מצהירים בגלוי על אהדתם כלפינו.

מתנה. לפני פחות משנה, חגגנו לבננו יוסף-יצחק (יוסי) בר-מצווה. זו הייתה חגיגת בר-המצווה הראשונה בתולדות המדינה, לפחות מאז קיבלה את עצמאותה. בננו ביקש שחלק מהכסף שיקבל באירוע ייתרם לכריית באר מים באחד הכפרים. זו הייתה מחווה שגרמה לנשיא המדינה לשלוח לבני תעודת הוקרה נדירה.


נכבדים מקומיים באים לברך

מזל טוב. לחגיגת בר-המצווה באו עמיתיי השלוחים מאפריקה, בראשות השליח הראשי למרכז אפריקה, הרב שלמה בן־טולילא, לצד אורחים מקומיים מכל הזרמים. המקומיים הביאו עימם את הריקודים האפריקניים המסורתיים, שהשתלבו עם המוזיקה החסידית...

הכפר חוגג. אחרי חגיגת בר-המצווה ערכנו אירוע מיוחד לרגל חפירת הבאר. זה היה בכפר במרחק שעת נסיעה מהבירה. כפר מוסלמי שלם בא לחגוג עם בננו, הן את בר-המצווה שלו הן את הצטרפותו לרשימת הכפרים שבהם יש מים חיים.

ג'ריקנים. אחרי שהמקדח הגיע למי התהום, התייצבו המקומיים בתור לקבל מים. בננו ביקש שנקנה להם ג'ריקנים, שיוכלו למלא בהם מים. וכך התושבים נראו מחזיקים ביד אחת ג'ריקן צהוב וביד השנייה שלט שעליו נכתב באנגלית 'מזל טוב יוסי אוזן'.


חתן הבר־מצווה תורם באר וג'ריקנים

בצל המלחמה. המלחמה המתנהלת בארץ מלווה גם אותנו בניגריה. בחגיגת בר-המצווה אמרנו פרקי תהילים למען ארץ הקודש. עם זה, לניגרים צרות משלהם. כמה ימים קודם בר-המצווה, נחטפו (שוב) כמה מאות ילדים בידי ארגון הטרור בוקו-חראם.

אחד על אחד. אף-על-פי שאצלנו לא מורגשת אנטישמיות, ברוך השם, יש לנו קושי לארגן פעילויות קהילתיות, מפני שאנשים רבים חוששים לבוא למפגשים ציבוריים. עם זה אנחנו מנסים לגבש את הקהילה ולפעול איתה בדרכים אחרות, בין היתר בשיטת 'אחד על אחד' או באירועים מצומצמים מאוד.

ציפייה לישועה. לפני כמה שנים זכינו לחנוך, לראשונה במדינה, מקווה טהרה. זו הייתה חגיגה של ממש. בשנה האחרונה, לצערנו, המקווה הזה נחרב בשל כמה סיבות, והדבר מכאיב לנו מאוד. אנחנו מצפים לישועה גדולה ובטוחים שכמו בכל הפעילויות שלנו, גם כאן הברכות של המשלח יוסיפו ללוות אותנו.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)