"יש כאן יהודי ששמו כך, אך הוא תמיד שיכור ובוודאי איננו צדיק. מן הסתם הוא שרוע כעת על מיטתו ואינו יודע בין ימינו לשמאלו"
"אתם בטוחים שהצדיק שלח אתכם אל בעלי?!", הגיבה האישה בהפתעה גמורה. "גשו וראו בעצמכם שהוא שרוע על מיטתו שיכור כלוט!".
למפגש הזה קדמה מגיפה קשה שגבתה חללים רבים בקהילות היהודיות. ראשי הקהילות פנו אל רופאים בעלי שם, והללו רשמו הדרכות למניעת המגיפה ותרופות לטיפול בחולים, אך ללא הועיל. בה בעת תבעו הרבנים מהקהל להיטיב את דרכיהם ולהתפלל לעצירת המגיפה, ואולם זו הוסיפה להפיל חללים.
שמעו של רבי ישראל בעל-שם-טוב זרח באותם ימים בשמיה של יהדות מזרח אירופה. איש סגולה, בעל מופת ורוח הקודש, אשר אוהב את ישראל כמו אב לבן יחיד. הוא היה הכתובת שממנה ציפו לקבל ישועה.
הבעש"ט הקשיב לדברי המשלחת שהתייצבה לפניו. הבעת צער עמוק עלתה על פניו. "לכו לכפר פלוני, לא רחוק מכאן", אמר לחברי המשלחת. "גשו אל פלוני בן-פלוני, וכאשר תמצאו אותו, אל תרפו ממנו עד שיבטיח לכם ויאמר: 'בעזרת השם תסור מכם הצרה הזאת'".
יצאו הנציגים מלפני הבעש"ט אל הכפר שציין לפניהם. בדרך שיננו בראשם את מילות הבעש"ט. "ודאי צדיק גדול וקדוש הוא האיש אשר הבעש"ט בעצמו אומר שגזירותיו מתקיימות", אמרו זה לזה בהתפעלות.
"היכן ביתו של הצדיק הקדוש פלוני בן-פלוני?", שאלו את היהודי הראשון שפגשו בהיכנסם לכפר, אך הלה משך בכתפיו. "אין כאן אדם קדוש בשם זה", אמר.
"האם מתגורר כאן אדם אחר ששמו כך וכך?", הוסיפו הנציגים לשאול עוברים ושבים. ואולם אנשי הכפר לא ידעו לענות להם.
לפתע נזכר אחד הכפריים באדם שזה אכן שמו, אך הבעת גיחוך עלתה על פניו: "יש כאן יהודי ששמו כך, אבל הוא תמיד שיכור ובוודאי איננו צדיק. מן הסתם הוא שרוע כעת על מיטתו ואינו יודע בין ימינו לשמאלו".
בית הכנסת המקורי של הבעש"ט בעיר מז'יבוז' שבאוקראינה
האנשים ידעו כי דבריו של הבעש"ט קדושים ומדויקים, ובוודאי יש דברים בגו. המשלחת יצאה אל הבית. האישה שפתחה את הדלת הופתעה למראה קבוצת הרבנים, המבקשים לפגוש את בעלה השיכור. "רבנו הקדוש מהעיר מז'יבוז' שלח אותנו לכאן כדי לפגוש את בעלך", הדגישו לפניה.
"נראה שרבכם צחק עליכם", גיחכה האישה במרירות. "הביטו וראו בעצמכם כי בעלי שיכור לגמרי, ישן עמוק מאוד"...
האישה נאנחה והוסיפה ואמרה בעיניים זולגות דמעות: "דעו כי בעלי היה בעבר עשיר מופלג, ואולם ברבות הימים התמכר לטיפה המרה וירד מנכסיו. הוא שותה וישן, ישן ושותה. כאשר הוא מתעורר מתרדמתו, הוא לוקח מייד בקבוק יין-שרף וגומע אותו עד שהוא נופל ונרדם שוב. זה מנהגו כבר שנים רבות. אם תרצו לדבר איתו, עשו זאת מייד כשיתעורר משנתו, כי אם תתמהמהו יתחיל לשתות שוב ויירדם".
האנשים התפלאו מאוד למשמע דבריה של האישה, ושאלו שוב ושוב על התנהגותו של בעלה, אך לא שמעו ממנה דבר אחד שיש בו להעיד על מעלות טובות או קורטוב של קדושה. ואולם אמונתם בדבריו של הצדיק לא נסדקה, והם המתינו בסבלנות עד שהשיכור יתעורר משנתו.
כשהקיץ, מיהר האיש לשלוח את ידו לעבר הבקבוק, אך האנשים עצרו בעדו. "נשלחנו אליך כדי שתבקש מה' שיסיר את קללת המגיפה מעלינו", ביקשו.
"אני צמא", השיב השיכור, "הניחו לי ואשתה תחילה מעט מהמשקה". האנשים סירבו. "לא נניח לך עד שתיענה לבקשתנו", השיבו בתוקף.
השיכור נעתר ואמר: "הקב"ה ברחמיו יסיר מעליכם את המחלה. ועכשיו הניחו לי בבקשה".
כשחזרו האנשים למז'יבוז' נודע להם כי בדיוק באותם רגעים שבהם הוציא השיכור את המילים מפיו – נעצרה המגיפה. כעת גברה סקרנותם שבעתיים. הם ביקשו מרבם להבין כיצד דווקא שיכור זה עצר את המגיפה.
סיפר להם הבעש"ט:
"האיש הזה היה עשיר מופלג, וניהל עסקים עם פריצי הסביבה. אלמנתו של פריץ שעימו ניהל עסקים הציעה לו לשאתה לאישה ולהיות אציל ובעל אחוזה רחבת ידיים. האיש התפתה והלך לסייר באחוזת הפריצה.
"במהלך הסיור שמע פתאום אנחות וקולות בכי. התברר כי הפריצה השליכה לבור אפל משפחה יהודית שלמה, על שפיגרו בתשלום השכירות. הוא ביקש ממנה לשחררם, והיא נענתה ושילחה אותם לחופשי.
"מצוות פדיון השבויים עוררה את נשמתו של האיש. 'כיצד חשבתי להתחתן עם אישה נוכרייה?!', ייסר את עצמו. הוא ברח מבית האישה כל עוד רוחו בו.
"מעשהו חולל רעש גדול בשמיים. בית דין של מעלה פסק שבשכר המצווה שעשה והעמידה בניסיון יקבל שכר שכל מה שיגזור – יקוים. ואולם מידת הדין קטרגה: איך ייתכן לתת לאדם פשוט כוח לבטל את כל הגזירות של הקב"ה! על כן נפסק שהאיש יהיה שיכור תמידי, עד שלא יידע מה נעשה בעולם".
סיים הבעש"ט ואמר: "במקרה הזה, שבו תלויה הצלת כלל ישראל, היינו מוכרחים למצוא עצה שיבטל את הגזירה, וכשעשיתם זאת, נתקבלה אמירתו בשמיים והמגיפה נעצרה".
(על-פי 'מעשה צדיקים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
