הפסוק הראשון בפרשתנו, העוסק במצוות ביכורים, מתמקד בזמן שבו יש להתחיל לקיימה: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלוֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ". ורש"י מפרש: "מגיד שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את הארץ וחילקוה".
ייחודיותה של מצוות ביכורים בכך שאין יהודי רשאי להביא לבית המקדש מפירות הביכורים שלו עד שכל בני ישראל התיישבו איש-איש בנחלתו בארץ ישראל. תכלית המצווה היא להודות לקב"ה על חסדיו ולא לנהוג בכפיות טובה, ולכן כל זמן שיש יהודי שעדיין לא התיישב בנחלתו, הרי שאצל היחיד לא יכולה להיות הנאה ושמחה בשלמות, ולכן איננו יכול להביא ביכורים.
יש יהודי שטרם קיבל
מוטיב השמחה מופיע גם בהמשך. על המילים "עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי" רש"י מפרש: "שמחתי ושימחתי בו" (בפרי הביכורים). מכאן רואים שהשמחה האישית, 'שָׂמַחְתִּי', מותנית ב'שִׂימַחְתִּי', היינו שהוא משמח אחרים. כל זמן שיש יהודי אי־שם בקצווי תבל שעדיין לא טוב לו – אסור לאדם ששמחתו תערב לו, ובוודאי איננו יכול לשמוח שמחה שלמה.
גם מי שהשמחה ערבה לו, הרי כל זמן שיש יהודי שעדיין לא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הוא מנוע מלהביא ביכורים, ואיננו רשאי לבוא לבית המקדש ולומר, בדיבור בפיו: "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם...", היינו שהוא שמח ונותן שבח והודיה לקב"ה על שמחתו. עליו להתבייש להוציא דברים אלו מפיו, ביודעו שחברו עדיין איננו שמח!
להעניק לזולת
ההוראה בעבודת ה' מכך היא, שכל יהודי שהתברך בדבר בעל ערך, בגשמיות או ברוחניות, אסור לו ליהנות ממנו לעצמו, אלא מחובתו לעשות מאמץ להעניק ממנו ליהודי שני. וכל זמן שיש יהודי בקצווי תבל שחסר לו דבר מה, גם שמחתו איננה שלמה.
מובן, עליו לברך ולהודות לקב"ה על כל מה שניתן לו. מאורי החסידות ביארו שהדברים שניתנים לאדם טומנים בחובם ניצוצות השייכים לנשמתו ועליו 'לבררם'. ועם זה, לשמוח בשעה שליהודי אחר הדברים האלה חסרים – זאת לא. וכפי שנאמר לעיל, 'שָׂמַחְתִּי' רק כאשר 'שִׂימַחְתִּי'.
שליחות מלמעלה
על האדם להזכיר לעצמו שכל מה שיש לו הוא מתנת שמיים, "אשר ה' אלוקיך נותן לך". בספר התניא (איגרת הקודש ז) מוסבר שהעבודה הפרטית של כל יהודי נקבעת ב'גורל' מלמעלה, היינו שאין זה על־פי שיקולים מובנים בטעם ודעת. לפעמים אדם נבחר לביצוע שליחות מסוימת, אף שיש אחרים טובים ממנו לפי כישרונותיהם.
לא פעם עלול אדם להתחמק מכך בטענה שעליו להתמקד בעצמו, או שאין לו 'מצב רוח' לדאוג לאחרים. עליו לדעת שזו עצת היצר, ואין זה עניין של יכולת אלא של רצון. והתורה מבטיחה: "וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם", "בת-קול מברכתו – הבאת ביכורים היום – תזכה לשנה הבאה" (רש"י). היינו, שגם בשנה הבאה יזכה לשפע בגשמיות כדי לחלוק עם הזולת ולהודות לקב"ה.
(תורת מנחם, כרך מד, עמ' 295) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
