איש לא העז לשאול את הרב לפשר הסיבה שבגינה טרח לבוא להלוויה ולהספיד את הנפטר הזה דווקא
אירועי פטירה בלתי-מוסברים ותופעות לוואי מוזרות אחרות הגבירו בלב התושבים את החשש שמגיפה פרצה בעיר. עברו כמה ימים וההשערה נעשתה ודאית: המגיפה גבתה קרבנות יקרים מדי יום ביומו.
זה קרה בעיר פאס במרוקו, בימי כהונתו של רבי יהודה בן-עטר. הוא נולד במרוקו בשנת התט"ו והיה אב בית דין ודיין בערים פאס ומקנס, ומרבניה הגדולים והידועים. גם כשכיהן ברבנות התפרנס מיגיע כפיו ולא רצה לקבל שכר מקופת הציבור. היה רגיש לסבלו של הזולת ופעל תמיד לרווחת אחיו היהודים. ביתו היה פתוח לפני כל אדם, ויהודי מרוקו רחשו כלפיו הערצה רבה, והוא כונה 'אבי אל-כביר' – 'מורנו הגדול'.
ציון רבי יהודה
גם תושביה היהודים של פאס סבלו מהמגיפה הקשה. כיהודים מאמינים פתחו בעריכת תעניות ותפילות מיוחדות לעצירת המגיפה, ואולם זו הוסיפה להפיל חללים רבים. בראש המאמצים הרוחניים עמד רבי יהודה בן-עטר, שגזר עליו תעניות וסיגופים, והוסיף להתפלל בכוונה עצומה להעברת רוע הגזירה.
לילה אחד הופיע אביו בחלומו. "שמע, בני היקר", אמר לו האב. "אני מבקש ממך להספיד כראוי את היהודי הראשון שימות בעירכם מחר בבוקר". רבי יהודה התעורר משנתו והרהר בחלום המוזר. עם אור ראשון שם פעמיו לעבר ביתו של ראש החברה קדישא בעיר, וביקשו להודיע לו בהקדם אם ימות מי מבני הקהילה היהודית באותו יום.
מביתו של ראש החברה קדישא פנה רבי יהודה לבית הכנסת, והתפלל את תפילת שחרית בכוונה עצומה. בטרם סיים את תפילתו הופיע ראש החברה קדישא בעצמו בבית הכנסת, ניגש אל הרב ובישר לו על פטירתו המצערת של אחד מיהודי העיר.
"הציבו את מיטתו של הנפטר ברחובה של עיר והמתינו עד שאבוא בעצמי ואספיד אותו", ציווה רבי יהודה.
.jpg)
מיטת הנפטר הועמדה במרכז ה'מלאח', הרובע היהודי בפאס
השמועה על כוונתו של רבי יהודה להספיד את הנפטר נפוצה בקרב היהודים, וקהל רב התייצב בשעה היעודה סביב מיטת הנפטר, שהועמדה במרכז ה'מלאח', הרובע היהודי בפאס.
הכול התפלאו על בואו של רבי יהודה ועל ההספד המיוחד שנשא. הנפטר היה יהודי פשוט, שהיה ידוע כמי שלא הלך בדרך הישר ולא שמר תורה ומצוות. ואולם איש לא העז לשאול את הרב לפשר הסיבה שבגינה טרח לבוא להלוויה ולהספיד את הנפטר הזה דווקא.
רבי יהודה היה מרוצה מהעובדה שעלה בידו לקיים את בקשת אביו ולהספיד כראוי את המת הראשון באותו היום. מה רבה הייתה ההפתעה כאשר בלילה השני הופיע אביו שנית בחלומו. "מדוע לא הספדת את המת כראוי?", נזף בו האב. "מצווה אני עליך לאסוף את הקהל שנית ולהספיד את המת בפעם השנייה כפי הראוי".
למחרת בבוקר מיהר רבי יהודה למלא את הוראת אביו בחלום. הוא ביקש מכל בני הקהילה לבוא ולהתאסף בבית הכנסת. כאשר המקום היה מלא עלה רבי יהודה על הבימה והחל לשאת דברים מרגשים בשבח הנפטר. דבריו שיצאו מן הלב נכנסו לליבות השומעים והללו געו בבכי נרגש.
בערב פנה רבי יהודה אל ראש החברה קדישא ובירר אם מת באותו היום אדם נוסף במגיפה. "ברוך השם, לא מת היום שום אדם", נענה. רבי יהודה בן-עטר הבין שהמגיפה נעצרה.
בימים הבאים ביקש רבי יהודה לברר מיהו אותו אדם שאביו ציווה להספידו, וכיצד דווקא בכך נעצרה המגיפה. הוא פנה אל בני משפחתו של הנפטר, הקרובים והרחוקים, וניסה לחקור ולהבין מהם מה היה סודו של הנפטר.
מכולם שמע רבי יהודה כי האיש לא נהג ללכת לבית הכנסת ולא קיים מצוות. תימהונו של הרב גבר והלך. מדוע דווקא הספד ליהודי שלא קיים את התורה ומצוותיה הוא שעצר את המגיפה, תהה.
את פתרון החידה מצא הרב אצל אחד מידידי הנפטר. הלה גילה לרב כי אמנם הנפטר היה רחוק מקיום המצוות, אך היה קנאי גדול לשלום אחיו היהודים. הנפטר, סיפר, היה שומר בקביעות על שיירות נוסעים שעברו מהעיר פאס לטנג'יר וסבלו מאימת שודדי דרכים, שהיו מתנפלים על האנשים, הורגים אותם ושודדים את רכושם.
פעם אחת נסעה שיירה מטנג'יר לפאס ובדרך ארבו לה שודדים. הנפטר, שהשגיח בסתר על השיירה, ראה את אחד השודדים מתקדם לעבר השיירה כדי להרוג את הנוסעים. האיש רץ לעבר השודד וחיסל אותו. כך הציל את חיי כל בני השיירה.
"כעת אני מבין את מצוותו של אבי אליי בחלום", אמר רבי יהודה. "נאמר 'כל המציל נפש מישראל כאילו הציל עולם מלא'. יהודי זה הציל קבוצת יהודים שלמה, ואכן ראוי שיוספד כהלכה. בזכותו נעצרה המגיפה".
(על-פי 'אבותינו סיפרו') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
