חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1960 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת פינחס, כ' בתמוז ה'תשפ"ד, (26/07/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1960 - כל המדורים ברצף
האבל על המצב המשובש
יש חדש
הסוד של בנות צלפחד
קנאות ושכרה
מנין הכבשים האלה?
ציפייה לבית המקדש
איך ברכה מתירה את המאכל?
ותיעצר המגיפה
רציתי לשאול
נופש בימי בין המצרים
שמעתם את שירת הלוויים?

מס' 1960, ערב שבת-קודש פרשת פנחס, כ' בתמוז ה'תשפ"ד (26.07.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

האבל על המצב המשובש

כשאנחנו מבקשים שהקב"ה "ישבור את עול הגויים מעל צווארנו", ה'עול' הזה יכול להכביד עלינו גם בהיותנו יושבים בירושלים

אחרי קום המדינה הועלתה לא אחת שאלה אם עדיין ראוי לציין את ימי האבל על החורבן והגלות. היו שסברו כי הגלות כבר מאחורינו. הנה, חזרנו לארצנו, וזו נבנית ופורחת. ילדים משחקים ברחובות ירושלים, וזקנים וזקנות יושבים בחוצותיה. אם כן, על מה הצום והאבל של שבעה-עשר בתמוז ותשעה באב?

חלפו השנים ואט-אט חלחלה ההכרה כי המושג גלות אינו מצטמצם לשאלה אם העם היהודי מתגורר באירופה, במרוקו, בתימן, באמריקה או בארץ ישראל. כשאנחנו מבקשים שהקב"ה "ישבור את עול הגויים מעל צווארנו", ה'עול' הזה יכול להכביד עלינו גם בהיותנו יושבים בירושלים. לדאבון הלב, כולנו רואים עד כמה הגלות והחשש מפני 'מה יאמרו הגויים' עדיין תקועים עמוק בלב מקבלי ההחלטות אצלנו.

הגלות היא הסיבה

הגלות, במהותה הפנימית, היא מצב רוחני כללי שאינו תקין. מאז החורבן שרויים העם היהודי בפרט והעולם בכלל במצב משובש, לא נכון, לא נורמלי. העובדה שלפעמים נדמה לנו שהכול שפיר – היא עצמה חלק משיבושי הגלות, שהחושך נדמה לאור והמר למתוק.

ההגליה הפיזית של עם ישראל מארץ ישראל היא רק אחד מביטויֶיהָ של הגלות הכוללת. עיקרה של הגלות הוא הסתר האמת ושיבושם של הדברים. מכיוון שיש גלות, גלה עם ישראל מארצו; חרב בית המקדש; יש אנטישמיות; הרע גובר והטוב מתמעט. הגלות הרוחנית היא הסיבה, וכל הביטויים הפיזיים הם התוצאה.

הגלות הרוחנית והסתרת האמת מביאות לידי כך שרוב הפוטנציאל האנושי מופנה לאפיקים שליליים ולא חיוביים. בגלל הגלות יש כל-כך הרבה פירוד לבבות ושנאת חינם. חורבן הבית הוא הסיבה שחיי התורה והמצוות עלולים להיתפס כעול, במקום שיהיו הדבר הטבעי והנעים ביותר. כל אלה הם ביטויים של אותה גלות.

מקור כל צרותינו היא הגלות שהחלה לפני כאלפיים שנה ושעדיין לא בא קיצה. לכן אנו חורתים את תודעת הגלות עמוק כל-כך בנפשנו. שכן רק כשאנו זוכרים וחוֹוים היטב את עומקה של הגלות, יודעים אנו מהי מהותו האמיתית של העם היהודי ומה הייעוד הגדול הממתין לו.

האבל בונה את התקווה

ימי בין המצרים משמשים תמרור זוהר לכל השנה כולה. שלושת השבועות הללו הם תזכורת שאותה עלינו לשנן בכל יום ובכל שעה. יהודי צריך להחדיר בנפשו את ההכרה שהמצב הקיים הוא גלות, מצב שאינו טבעי ואינו נורמלי. יהודי צריך להשתוקק שהקב"ה יתגלה בעולם ושכבר תבוא הגאולה.

הדגש בתפילותינו איננו על שיבת העם לציון בלבד, אלא על שובו של הקב"ה לשכון בתוכנו. "ולירושלים עירך ברחמים תשוב" – אנו מבקשים את שובו של הבורא לירושלים. בכל תפילה אנו מתחננים: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" – הציפייה היא לשובה של השכינה לשכון בציון. זו הגאולה שאנו מייחלים לה, ולכן אנו מתאבלים ומצטערים כל עוד לא זכינו לה, והאבל והצער בונים את התקווה לגאולה הקרובה במהרה בימינו.


הציפייה היא לשובה של השכינה לשכון בציון (צילום: ישראל ברדוגו)

  יש חדש

שיעורים בתורת המקדש

צעירי חב"ד יזמו מערך שיעורים והרצאות בכל רחבי הארץ בענייני המקדש. השיעורים נערכים בימי בין המצרים במאות בתי כנסת, בתיאום עם הגבאים. בתי כנסת המעוניינים להצטרף ליוזמה אנא ייצרו קשר עם בית חב"ד המקומי.

ועידת המחנכים הל"ו

בימים י'-י"ב במנחם-אב תתקיים הוועידה השנתית השלושים ושש של המחנכים, שמארגן המרכז החינוכי-חסידי שעל-יד צעירי אגודת חב"ד. הרב נפתלי רוט, יו"ר הוועידה, אומר שהשנה תעמוד הוועידה בנושא: 'לחנך ולהצליח': "איך להפוך את ההצלחה לכלי עבודה ולא רק ליעד". פרטים והרשמה בטל' 025000770 ובאתר chabad4u.org.

ימי עיון לנשים

אור חיה, המרכז לאישה היהודייה, מארגן שלושה ימי עיון באולמי גוטניק, רח' בית הדפוס 11 ירושלים, בימים שני-רביעי, א'-ג' במנחם-אב (5-7.7), בנושא 'עֹשָׂה שלום – לרחוק ולקרוב'. אפשרות לפנסיון מלא. מוכר כגמול השתלמות אופק חדש, עוז לתמורה. פרטים והרשמה בטל' 0548894700. הרשמה למורות: 0587704085 (יהודית).

  שלחן שבת

הסוד של בנות צלפחד

בנות צלפחד טענו לפני משה רבנו: "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן? תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ". הנחלות בארץ חולקו לאבות המשפחה, ובהעדר בנים לצלפחד, שמת במדבר, לא תהיה נחלה שתישא את שמו. בעקבות בקשתן, "וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'", והקב"ה ציווה להעביר את זכות הנחלה של צלפחד לבנותיו.

הבעש"ט לימדנו שיהודי נדרש ללמוד מכל דבר בעולם הוראה בעבודת ה'. עלינו ללמוד הוראה גם מהטענה "אין לו בן". המשמעות הרוחנית של 'בן' מוסברת על-פי הגמרא (יבמות סה,ב), המבארת את ההבדל שבין איש לאישה: "האיש – דרכו לכבוש, והאישה – אין דרכה לכבוש".

'לכבוש' את העולם

בספרי מוסר מוסבר ש'כיבוש' עניינו שהאדם כובש את חלקו בעולם ופועל בו על-פי רצון ה'. לצורך זה נדרשות תכונות של נחישות ועוז רוח, לדחות את הפחדים והחששות, ולפעול בגבורה כנגד הניסיונות והפיתויים.

אך מה עושים כאשר "בן אין לו"? התורה קובעת שאיש אינו רשאי להשתמט מכיבוש הארץ, ולכן "וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ". כלומר, עבודה זו מוטלת לא רק על הבנים אלא גם על הבנות, ולהן מובטחת הצלחה גדולה, כמו בנות צלפחד, שהביעו חיבה לארץ ישראל, והן משמשות מופת לכל נשות ישראל, שעליהן לפעול ו'לכבוש' את העולם.

חינוך למסירת נפש

מקור כוחן של בנות צלפחד בא מהחינוך שקיבלו, שהעמיד אותן במעמד רוחני נעלה. אביהן, צלפחד, נהרג לאחר שקושש עצים ביום השבת. רש"י מביא את דברי חז"ל "צלפחד לשם שמיים נתכוון". הוא מסר את נפשו "כדי שייהרג ויראו אחרים" (פירוש התוספות בבבא בתרא קיט,ב), שעל-ידו יתגלה דין בתורה והכול יידעו מה עונשו של מחלל שבת ויירתעו מלחטוא.‏

לכאורה, האוּמנם יהודי צריך לדאוג למחללי שבת עד כדי מסירת נפש, ובפרט על־ידי מעשה שנחזה לחילול שבת בעצמו (אף שייתכן שבאמת זה לא היה חילול שבת, מכיוון שלא נזקק לעצים, כפי שה'אחרונים' דנים בעניין)? אלא שזו מהותה של מסירת נפש, שהיא למעלה מכל שיקול וחשבון. ולכן יהודי זה, שלא זכה ל'בנים' ש"דרכם לכבוש", לא הפסיד את חלקו בארץ, וזכה שהבנות שגידל וחינך גרמו לגילוי של דיני ירושת הארץ בתורה.

דוגמה לנשות ישראל

בסיפורן של בנות צלפחד טמון מסר לנשות ישראל בכל דור ודור, שעליהן לדעת כי כאשר הן פונות אל נשיא הדור ומבקשות הוראה ממנו, בכוחן לחדש עניינים שאיש מלבדן לא יכול היה לעשות זאת.

הנשים צריכות להכיר את יכולת ההשפעה הגדולה שלהן בחיזוק היהדות ובהפצתה, הן בביתן הן בסביבתן, ואפילו במקומות רחוקים. ומכיוון שיש להן היכולת – מוטלת עליהן גם אחריות וזכות למלא את רצון הקב"ה, ולהנחיל זאת הלאה, בהקמת משפחות בישראל שיהיו למופת ולתפארת.

(תורת מנחם, כרך יד, עמ' 208)

  מן המעיין

קנאות ושכרה

הכתוב ייחסו

״פינחס בן-אלעזר בן-אהרון הכוהן השיב את חמתי מעל בני ישראל״ (במדבר כה,יא). לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן-פוטי זה, שפיטם אבי אימו עגלים לעבודה זרה, והרג נשיא שבט מישראל! לפיכך בא הכתוב וייחסו אחר אהרון.

(רש״י)

איש שלום

השבטים חשדו בפינחס שהרג את זמרי מפני שדם של רוצחים נוזל בעורקיו, מורשת אבותיו, אשר לא מזרע היהודים הם. לפיכך ייחסו הכתוב אחר אהרון, לומר שפינחס היה איש טוב ומיטיב, רודף שלום ומלא רחמים כאהרון סבו, והריגת זמרי הייתה למען קנא קנאת ה׳.

(מעדני מלך)

צדיק בן צדיק

"אמר הקב״ה, בדין הוא שייטול שכרו" (מדרש רבה). הסבר דברי המדרש הוא לפי דברי חז״ל: צדיק וטוב לו – צדיק בן צדיק (ברכות ז). לכן כאשר צדקת פינחס אינה מצד עצמו בלבד, אלא אף מצד אבותיו – צדיק בן צדיק – בדין הוא שייטול שכרו.

(עיטורי תורה)

שכר מהקב"ה

על-פי רוב, מי שעושה דבר טוב מקבל את שכרו בעולם הזה, כי מהללים ומשבחים אותו על מעשיו הטובים, ומרימים על נס את פעולותיו. לא כן פינחס, השבטים ביזו אותו ואמרו: ״ראיתם בן-פוטי זה״. אם כן, בדין הוא שייטול שכרו מהשם יתברך.

(וידבר משה)

בתוך כלל ישראל

״בקנאו את קנאתי בתוכם״ (במדבר כה,יא). התורה מספרת בשבחו של פינחס, שקנאתו הייתה 'בתוכם', בתוך כלל ישראל.  הוא לא פרש מן הציבור כדי לבנות במה לעצמו, אלא עבודתו הייתה בתוך כלל ישראל.

(רבי פינחס מקוריץ)

מאויביי תחכמני

פינחס ראה את הקנאות הגדולה ואת מסירת הנפש של עוברי העבירה, וזה הביאו לקנא את קנאת ה׳. וזה הפירוש: ״בקנאו את קנאתי״, פינחס קינא קנאת ה׳ באותן מסירות והתלהבות שראה ״בתוכם״ – אצל עוברי העבירה.

(חתם סופר)

אליהו כמלאך

״פינחס הוא אליהו״ (ילקוט שמעוני). לכאורה היה לו לומר ״אליהו הוא פינחס״, שהרי פינחס קדם לאליהו. אלא על הפסוק ״ועוף יעופף על הארץ״ נאמר בזוהר (ח״א מו) שהכוונה לאליהו, שכבר היה אז על הארץ, אך לא ״מסטרא דאבא ואִמא״, כילוד אישה, אלא כמלאך. לכן ״פינחס הוא אליהו״, כי אליהו כבר קדם, בתחילת הבריאה.

(הרבי מליובאוויטש)

קנאות ושלום יחדיו

"הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר כה,יב). בזה התורה רומזת שמנהיג בישראל צריך שיהיו לו שתי תכונות גם יחד – מידת הקנאות ומידת השלום, ועליו לדון בכל עניין ועניין לגופו, באיזו משתי המידות לאחוז.

(רבי ישראל-אלעזר מקוזניץ)

  אמרת השבוע

מנין הכבשים האלה?

רבי משה-לייב מסאסוב ערך מסעות להונגריה. פעם אחת, בהיותו שם, ראה אותו רבי יצחק-אייזיק מקאליב, בתפילת מנחה, כשהוא הולך הלוך וחזור ואומר בהטעמה ובמתיקות את פסוקי קרבן התמיד: "את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

רבי יצחק-אייזיק עדיין היה נער, אבל המתיקות הזאת שבתה את ליבו. אחרי התפילה פנה אל רבי משה-לייב ושאל: "היכן משיגים את הכבשים האלה?".

השיב לו רבי משה-לייב: "אצל רבי שמלקה מניקלשבורג". אמר לו הנער: "הבה נלך אליו מייד". השיב לו רבי משה-לייב: "נחכה עד אור הבוקר ונצא".

רבי משה-לייב הביא את הנער אל רבו, ורבי יצחק-אייזיק נשאר בניקלשבורג שלוש שנים, ונעשה אחד מגדולי החסידות.

  גאולהפדיה

ציפייה לבית המקדש

הִשְׁתּוֹקְקוּת לַמִּקְדָּשׁ. בימי בין המצרים מרבים בחצרות חסידים לעסוק בעניין הגאולה האמיתית והשלמה ובציפייה לבניין בית המקדש השלישי. בשנת תנש"א סימן הרבי מליובאוויטש כיוון חדש, ואמר שהעיסוק בתורת המקדש צריך להיות מתוך תחושה שזו הלכה למעשה בעוד רגע ממש:

"כיוון שעומדים על סף הגאולה שבאה תיכף ומיד ממש, מובן, שלימוד הלכות בית הבחירה בשנה זו צריך להיות באופן אחר לגמרי: לכל לראש – שהלימוד הוא לא מצד התגברות רגש האבלות וההשתדלות לתקן החיסרון דחורבן בית המקדש, אלא (גם לולי החורבן) מצד הכוסף וההשתוקקות להמעלה והשלמות דבית המקדש השלישי, עליו נאמר 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון', גדלות שלא הייתה מעולם (לא בבית שני, ולא בבית ראשון, ולא במשכן שעשה משה)...

"ועוד ועיקר – שהלימוד הוא מתוך ידיעה והכרה בוודאות גמורה שאין זה 'הלכתא למשיחא' כי אם, הלכה למעשה בפועל ברגע שלאחרי זה, כיוון ש'מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל (כבר עתה למעלה, ותיכף) ייגלה ויבוא משמיים' ברגע כמימרא!

"ועל דרך המדובר בתקופה האחרונה בנוגע להוספה המיוחדת בלימוד התורה בענייני גאולה ומשיח – לא (רק) בתור 'סגולה' למהר ולקרב ביאת המשיח והגאולה, אלא (גם ו)בעיקר כדי להתחיל 'לחיות' בענייני משיח וגאולה, 'לחיות עם הזמן' דימות המשיח... ועד להנהגה בפועל במחשבה דיבור ומעשה באופן המתאים לזמן מיוחד זה, שעומדים על סף הגאולה, ומראים באצבע ש'הנה זה (המלך המשיח) בא'" (ספר השיחות תנש"א, כרך ב, עמ' 691).

טעימה מהרמב"ם

איך ברכה מתירה את המאכל?

"תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר נֶאֱכֶלֶת לַכּוֹהֲנִים... הֵם וְעַבְדֵיהֶם" (הלכות תרומות ו,א)

קודם אכילת דבר מה מברכים את הברכה המתאימה, וזאת על-פי דברי חז"ל: "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה – כאילו מעל בקודשי שמיים, שנאמר 'לה' הארץ ומלואה'" (ברכות לה,א).

אך אם העולם קדוש ואסור בהנאה, כיצד הברכה מתירה זאת?

הפירוש הרוֹוח הוא (קיצור שולחן ערוך נ), שברכה היא מעין פדיון המאכל מקודש לחול, ובכך היא הופכת את 'קודשי השמיים' לדברי חול, הניתנים לרשות האדם; בדומה ל'פדיון מעשר שני' ו'פדיון הבן', שתכליתם לפדות מקודש לחול.

אלא שכאשר פודים דבר מקודש לחול יש לזה נוסח מקובל. בפדיון מעשר שני אומרים 'והרי הוא מחולל' או 'פדוי' וכדומה. ואולם בברכות הנהנין אין שום רמז לפדיון או חילול.

הפתרון מצוי בהלכות תרומות. ככלל, תרומה הניתנת לכוהן אסורה באכילה לזר, אך עבדיו של הכוהן מותרים באכילת תרומה, כפי שאומרים בהקדמת תפילת שחרית: "המורם נאכל לכוהנים, לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם". כי מכיוון שזה עבד של כוהן, הוא משתייך לכוהן ויש לו זכות לאכול ממאכליו.

זו המשמעות הפנימית של ברכות הנהנין. בעת הברכה אנו מקבלים עלינו את מלכותו של "ה' אלוקינו מלך העולם", ובכך נעשים עבדיו, המותרים לאכול מקודשיו. העולם מוסיף להיות 'קודשי שמיים', אלא שאנחנו עוברים שינוי על-ידי הברכה, ונהפכים לאנשים המותרים באכילת קדשי שמיים (תורת מנחם, הדרנים על הרמב"ם, עמ' שלד).

  מעשה שהיה

ותיעצר המגיפה

איש לא העז לשאול את הרב לפשר הסיבה שבגינה טרח לבוא להלוויה ולהספיד את הנפטר הזה דווקא

אירועי פטירה בלתי-מוסברים ותופעות לוואי מוזרות אחרות הגבירו בלב התושבים את החשש שמגיפה פרצה בעיר. עברו כמה ימים וההשערה נעשתה ודאית: המגיפה גבתה קרבנות יקרים מדי יום ביומו.

זה קרה בעיר פאס במרוקו, בימי כהונתו של רבי יהודה בן-עטר. הוא נולד במרוקו בשנת התט"ו והיה אב בית דין ודיין בערים פאס ומקנס, ומרבניה הגדולים והידועים. גם כשכיהן ברבנות התפרנס מיגיע כפיו ולא רצה לקבל שכר מקופת הציבור. היה רגיש לסבלו של הזולת ופעל תמיד לרווחת אחיו היהודים. ביתו היה פתוח לפני כל אדם, ויהודי מרוקו רחשו כלפיו הערצה רבה, והוא כונה 'אבי אל-כביר' – 'מורנו הגדול'.


ציון רבי יהודה

גם תושביה היהודים של פאס סבלו מהמגיפה הקשה. כיהודים מאמינים פתחו בעריכת תעניות ותפילות מיוחדות לעצירת המגיפה, ואולם זו הוסיפה להפיל חללים רבים. בראש המאמצים הרוחניים עמד רבי יהודה בן-עטר, שגזר עליו תעניות וסיגופים, והוסיף להתפלל בכוונה עצומה להעברת רוע הגזירה.

לילה אחד הופיע אביו בחלומו. "שמע, בני היקר", אמר לו האב. "אני מבקש ממך להספיד כראוי את היהודי הראשון שימות בעירכם מחר בבוקר". רבי יהודה התעורר משנתו והרהר בחלום המוזר. עם אור ראשון שם פעמיו לעבר ביתו של ראש החברה קדישא בעיר, וביקשו להודיע לו בהקדם אם ימות מי מבני הקהילה היהודית באותו יום.

מביתו של ראש החברה קדישא פנה רבי יהודה לבית הכנסת, והתפלל את תפילת שחרית בכוונה עצומה. בטרם סיים את תפילתו הופיע ראש החברה קדישא בעצמו בבית הכנסת, ניגש אל הרב ובישר לו על פטירתו המצערת של אחד מיהודי העיר.

"הציבו את מיטתו של הנפטר ברחובה של עיר והמתינו עד שאבוא בעצמי ואספיד אותו", ציווה רבי יהודה.


מיטת הנפטר הועמדה במרכז ה'מלאח', הרובע היהודי בפאס

השמועה על כוונתו של רבי יהודה להספיד את הנפטר נפוצה בקרב היהודים, וקהל רב התייצב בשעה היעודה סביב מיטת הנפטר, שהועמדה במרכז ה'מלאח', הרובע היהודי בפאס.

הכול התפלאו על בואו של רבי יהודה ועל ההספד המיוחד שנשא. הנפטר היה יהודי פשוט, שהיה ידוע כמי שלא הלך בדרך הישר ולא שמר תורה ומצוות. ואולם איש לא העז לשאול את הרב לפשר הסיבה שבגינה טרח לבוא להלוויה ולהספיד את הנפטר הזה דווקא.

רבי יהודה היה מרוצה מהעובדה שעלה בידו לקיים את בקשת אביו ולהספיד כראוי את המת הראשון באותו היום. מה רבה הייתה ההפתעה כאשר בלילה השני הופיע אביו שנית בחלומו. "מדוע לא הספדת את המת כראוי?", נזף בו האב. "מצווה אני עליך לאסוף את הקהל שנית ולהספיד את המת בפעם השנייה כפי הראוי".

למחרת בבוקר מיהר רבי יהודה למלא את הוראת אביו בחלום. הוא ביקש מכל בני הקהילה לבוא ולהתאסף בבית הכנסת. כאשר המקום היה מלא עלה רבי יהודה על הבימה והחל לשאת דברים מרגשים בשבח הנפטר. דבריו שיצאו מן הלב נכנסו לליבות השומעים והללו געו בבכי נרגש.

בערב פנה רבי יהודה אל ראש החברה קדישא ובירר אם מת באותו היום אדם נוסף במגיפה. "ברוך השם, לא מת היום שום אדם", נענה. רבי יהודה בן-עטר הבין שהמגיפה נעצרה.

בימים הבאים ביקש רבי יהודה לברר מיהו אותו אדם שאביו ציווה להספידו, וכיצד דווקא בכך נעצרה המגיפה. הוא פנה אל בני משפחתו של הנפטר, הקרובים והרחוקים, וניסה לחקור ולהבין מהם מה היה סודו של הנפטר.

מכולם שמע רבי יהודה כי האיש לא נהג ללכת לבית הכנסת ולא קיים מצוות. תימהונו של הרב גבר והלך. מדוע דווקא הספד ליהודי שלא קיים את התורה ומצוותיה הוא שעצר את המגיפה, תהה.

את פתרון החידה מצא הרב אצל אחד מידידי הנפטר. הלה גילה לרב כי אמנם הנפטר היה רחוק מקיום המצוות, אך היה קנאי גדול לשלום אחיו היהודים. הנפטר, סיפר, היה שומר בקביעות על שיירות נוסעים שעברו מהעיר פאס לטנג'יר וסבלו מאימת שודדי דרכים, שהיו מתנפלים על האנשים, הורגים אותם ושודדים את רכושם.

פעם אחת נסעה שיירה מטנג'יר לפאס ובדרך ארבו לה שודדים. הנפטר, שהשגיח בסתר על השיירה, ראה את אחד השודדים מתקדם לעבר השיירה כדי להרוג את הנוסעים. האיש רץ לעבר השודד וחיסל אותו. כך הציל את חיי כל בני השיירה.

"כעת אני מבין את מצוותו של אבי אליי בחלום", אמר רבי יהודה. "נאמר 'כל המציל נפש מישראל כאילו הציל עולם מלא'. יהודי זה הציל קבוצת יהודים שלמה, ואכן ראוי שיוספד כהלכה. בזכותו נעצרה המגיפה".

(על-פי 'אבותינו סיפרו')

  רציתי לשאול

עם הרב דני כהן

מנהל בית חב"ד בחברון

האוּמנם צריך לקרב ולאהוב כל יהודי או שיש מי שצריך לנהוג בהם במידת הקנאות ולסלקם מקרבנו?

בדורנו השאלה הזאת כמעט רטורית, ובוודאי כשהיא מופנית אל שליח חב"ד. חד-משמעית צריך לקרב ולאהוב.

בפרק לב בספר התניא ('הלב של התניא') מסביר אדמו"ר הזקן באילו תנאים מותר לרחק יהודי, תנאים שכמעט אינם קיימים בימינו. רק יהודי בעל מוּדעוּת יהודית עמוקה, שחוטא במזיד ולהכעיס, יכול להיכלל בהגדרה כזאת, וגם אז בעל התניא מפריד בין שנאת המעשים הרעים לבין שנאה ליהודי עצמו חלילה.

הרבי מליובאוויטש לא חסך מילות ביקורת קשות במרוצת השנים כלפי מהלכים המנוגדים לתורה, במיוחד בענייני שלמות הארץ ו'מיהו יהודי', אך מעולם לא תקף או ריחק יהודים באופן אישי, והפריד לגמרי בין הדעות והמעשים לבין היהודי עצמו, שאותו קירב בחבלי עבותות אהבה.

פעמים רבות אמר הרבי שכאשר מתעורר ספק אם לנקוט גישה של קירוב או של ריחוק, יש להכריע לצד הקירוב. כי אם אכן התברר שטעית, הרי כשקירבת יהודי, ה'חטא' שלך הוא שהגזמת באהבת ישראל; ואולם אם טעית בכיוון השני, הרי נכשלת בשנאת ישראל!

גם עכשיו, כשהארץ סוערת והרוחות לוהטות, צריך ללמד זכות אפילו על מי שפועלים וחושבים הפוך מאיתנו, ולהפנים שכוונתם לטובה, גם אם הם טועים.

גישה זו נכונה גם מבחינה מעשית – שום פעיל קיצוני לא השתכנע לשנות את דעתו בעקבות צעקות והרחקה, אך רבים שינו או מיתנו את דעתם בעקבות גילויי אהבה.

הרבי אומר שהעיר חברון נושאת את נקודת האחדות הבסיסית לכל יהודי, שהרי האבות והאימהות הטמונים בה הם ההורים של כולנו. שנזכה להרבות אהבה וחיבור.

  פינת ההלכה ומנהג

נופש בימי בין המצרים

שאלה: האם מותר לצאת לנופש במלון או בצימר בימי בין המצרים?

תשובה: בדברים שנזהרים מהם בימי בין המצרים יש הנזכרים במשנה, כגון נישואין ותספורת, וכמו-כן כיבוס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב. זהירויות אחרות, כגון הימנעות מאכילת בשר ומשתיית יין בשבוע זה, הימנעות מברכת 'שהחיינו'  על בגד או פרי חדש בימי בין המצרים, ורחיצת הגוף מראש חודש מנחם-אב – הן מנהג בלבד.

יש מנהגים בלתי-מוגדרים דיים, שהגדרתם נעשית בכל קהילה הנוהגת בהם לפי המצב ולפי הוראות רבותיה. ומהם: יש שנהגו בכמה וכמה קהילות להימנע מטיולים בתקופה זו (ובמיוחד מראש חודש אב). ויש שכתבו להימנע אז ממסעות, אלא אם כן יש בהם צורך גדול.

לכן כדאי ונכון שההכנות המשמעותיות לנסיעה (כגון אריזת המזוודה) יתחילו קודם לכן, כדי שיודגש שהתחלת הנסיעה כבר הייתה אז. ויש שנמנעים מכל נסיעה שיש בה חשש לסכנה כלשהי.

יש שהזהירו את היוצאים לרחוץ בים, בנהר או בבריכה, להימנע שם מכל שחוק וקלות ראש. ויש שנמנעו מרחצה זו לגמרי בתקופה זו, מחשש שיש בה סכנה.

אין סיבה או מנהג להימנע מלנפוש בשבת או ביום חול במלון, נופש שאין בו אלא מנוחה.

מקורות: שו"ע או"ח סי' תקנא סי"ז. נטעי גבריאל, הל' בין המצרים פכ"ג ס"ב-ה. פסקי תשובות סימן תקנא ס"ק א. שלחן מנחם או"ח ח"ג עמ' מט. וראה לקוטי דיבורים ח"א ס"ע 230 (במתורגם ללה"ק חלק א-ב עמ' 154).

  חיים יהודיים

שמעתם את שירת הלוויים?

פתאום קם אדם, המתקרב לגיל 70, אחרי קריירת גזברות בעיריית רחובות, ומחליט לשנות תודעה ולקדם מיזם מיוחד של שירת הלוויים

תעודת זהות. ר' מנחם רוזנטל, בן 68, תושב רחובות. משמש סגן גזבר בעירייה. בשנה וחצי האחרונות הוא מפעיל מיזם ייחודי, במסגרת 'מכון המקדש', שמקדם את תודעת שירת הלוויים.


"באים לוויים מכל קצות הארץ ממש". רוזנטל

שירו לו. לפני כחמש שנים החברה לפיתוח הרובע היהודי הזמינה את הלוויים לשיר במדריגות חולדה. כמה מאות לוויים נענו ובאו. זכיתי להיות אחד מהם. זה היה מעמד מרשים ומרגש, ובעיצומו, ר' איציק וייס, כיום המנהל המוזיקלי שלנו, הכריז: "רבותיי הלוויים, בואו נארגן את משמר הלוויים לא רק כאירוע חד-פעמי, אלא כדבר מתמשך".

חיבוק מהרב. הקריאה הזאת לא עזבה אותי. ואז נכנסה הקורונה לחיינו. ניצלתי את הזמן להרמת הכפפה. פניתי אל ר' איציק, ויחד ניסינו להניע תהליך שיעזור ללוויים להתכונן למילוי תפקידם כמשוררים בבית המקדש. כשבאתי לרב ישראל אריאל, ממכון המקדש, חיבק אותי ואמר: "קום ועשה". מאז המכון מעניק למיזם הזה משאבים נכבדים.

שירה בלי דוכן. כיום אנחנו בגלות, אבל בציפייה עמוקה לגאולה שתבוא בעזרת השם בקרוב ממש. חשבנו שעל-ידי התארגנות הלוויים לשירה ולזמרה נוכל להתכונן כראוי לקראת בניין בית המקדש. אין לנו הדוכן לעמוד עליו, אבל להכין את עצמנו אנחנו בהחלט יכולים.

כוננות. היו ששאלו אותי מדוע אנחנו מקדימים את המאוחר. הלוא כשתבוא הגאולה, כל הלוויים ילמדו את תפקידם וישירו לפני השם. ואני עונה: האם את הסוכה אנחנו בונים בדקה האחרונה לפני החג או מבעוד מועד? עלינו להאמין שבכל רגע הגאולה תבוא, ואנחנו, הלוויים, צריכים להתכונן לתפקידנו הקדוש.

פיתוח קול. פעמיים בחודש אנחנו נפגשים במקומות שונים בארץ. באים לוויים מכל קצוות הארץ ממש, מקריית ארבע ועד צפת. אנחנו לומדים פיתוח קול, ועושים חזרות על שירי ההלל, 'שיר של יום' ושאר שירי הלוויים. על כל קטע בהלל יש לנו שיר, וכך אנחנו נערכים לשיר לפני הקב"ה. את השירה מלווים כלי נגינה אותנטיים ולא חשמליים.

הופעות. אנחנו מאמינים באמונה שלמה שהתעוררות מלמטה תביא התעוררות מלמעלה ותזרז את ביאת המשיח. כמה פעמים בשנה אנחנו מופיעים, כלל חברי מקהלת הלוויים, במקומות שהם על טהרת הקודש. יש במקהלה ארבעים לוויים, מכל גוני הקשת של עם ישראל. מכון המקדש ארגן כמה הופעות גדולות שלנו, עם מקהלת נגנים ענקית, בהשקעה מיוחדת ממש.

מבחנים. כל לוי שמבקש להתקבל למקהלה עובר מבחן קצר, הבודק אם הוא יכול לעמוד ולשרת בעבודת השירה. מי שאין לו יכולת שירה בסיסית, יוכל לשרת בבית המקדש בשמירה על השערים ובתפקידים אחרים של הלוויים. לא צריך להיות זמר גדול, אבל מי שאינו מסוגל לשיר, אינו יכול להתקבל למקהלה שתפקידה לשיר לפני השם.

החזון. יש לי חלום שיהיו לנו עשרים וארבעה משמרות של לוויים, ובכל משמר שישים לוויים. אין לי ספק שברגע שכל לוי בעם ישראל ייחשף לעוצמה, הוא יבקש להצטרף. התגובות האוהדות של הלוויים שהצטרפו ממחישות את הצלחת המיזם.

מעשה בפועל. הביטו על גדולי הדורות, החפץ חיים, הרבי מליובאוויטש ועוד, שאמרו שלצד כל התפילות על הגאולה מוכרחים לעשות מעשה, ללמוד ולהתכונן, וּודאי שעל-ידי ההתעוררות מצידנו נזכה תיכף ומייד לבניין בית המקדש השלישי.

קריאה ללוויים. אני פונה באמצעות 'שיחת השבוע' אל הלוויים – קומו ושירו לקב"ה. מה נאמר ביום הגאולה אם לא נתכונן? מאז יצאתי עם המיזם הזה, אני מרגיש את יד ה' בכל צעד ושעל. אני רואה במוחש עד כמה השירה מאחדת אנשים, ובפרט בזמן הזה, של פילוגים ומלחמות בעם ישראל. אין לי ספק שההכנה של הלוויים תזרז את בוא הגאולה ותאחד את כלל העם.


"אני פונה אל הלוויים — קומו ושירו לקב"ה"


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)