חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1926 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת וישלח, י"ח בכסלו ה'תשפ"ד, (01/12/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1926 - כל המדורים ברצף
כשהאמת הפנימית מתפרצת
יש חדש
להפוך שנאה לנשיקה
חג הגאולה
נפל פחד
להתקשט לקראת הגאולה
תחיית המתים במסע
רציתי לשאול
הדלקה ביציאה
גילוי המעיינות בעמק המעיינות

מס' 1926, ערב שבת-קודש פרשת וישלח, י"ח בכסלו ה'תשפ"ד (01.12.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

כשהאמת הפנימית מתפרצת

למראה הנשים והילדים החטופים החוזרים הביתה בריאים ושלמים ברובם – מתפרצת מהלב תפילת ההודיה לקב"ה 'פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי'

מאות שנים נוהגים חסידי חב"ד בימים האלה לחגוג את שחרורם מהכלא של שני אדמו"רי חב"ד הראשונים – רבי שניאור-זלמן מלאדי בי"ט בכסלו, ובנו 'אדמו"ר האמצעי' בי' בכסלו. נהוג לשיר בימים האלה ניגון מיוחד שהלחינו חסידים בדורות הראשונים על המילים בספר תהילים "פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי, כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי".

ופתאום המילים האלה מקבלות משמעות מצמררת. למראה הנשים והילדים החטופים החוזרים הביתה בריאים ושלמים (ברובם) – מתפרצת מהלב תפילת ההודיה לקב"ה 'פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי'. הדבר הזה הושג בזכות 'מִקְּרָב לִי' – מסירות הנפש והנחישות של הלוחמים, שאילצו את האויב האכזר לשחרר את טרפו ממלתעותיו.

אבל המלאכה חייבת להימשך עד תומה – השמדת האויב, החזרת כל החטופים, ויצירת מציאות חדשה שתסיר סופית את האיום מרצועת עזה. גם זה נאמר בהמשך הפסוקים של משורר התהילים באותו פרק: "וְאַתָּה אֱלֹקִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת; אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה – לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם". ואילו אנחנו שואבים את כוחנו מהביטחון בבורא העולם ומנהיגו – "וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ"!

המחיצות קרסו

בי"ט בכסלו אנחנו חוגגים את פריצת אורה של החסידות. אחד הדברים הבסיסיים שהחסידות מדגישה היא היכולת לסגל לעצמנו מבט פנימי על הדברים ולא לראות את התמונה החיצונית בלבד. החסידות מלמדת אותנו איך להביט על יהודי. גם מי שנראה רחוק לכאורה מענייני היהדות, בפנימיות הוא קרוב מאוד. יש בו נשמה אלוקית, והיא עיקר מציאותו. צריך רק להסיר את האבק ולגלות את הנקודה היהודית שבו.

בימים האלה אנחנו רואים את הפנימיות הזאת במלוא עוצמתה. המוני יהודים שלכאורה נחשבו רחוקים ממושגי האמונה ומן היהדות מבטאים פתאום חיבור עצום אליה. לראות את התורים בדוכני הנחת התפילין. את הביקוש לנרות שבת. את הצימאון ללמוד ולהכיר את מקורות היהדות. זה לא נוצר יש מאַיִן. האמונה הזאת הייתה תמיד בפנים, ועכשיו היא התפרצה החוצה.

פתאום התברר שכל החלוקות ל'שבטים' וכל המחיצות המלאכותיות שניסו להקים כאן בשנים האחרונות – אין בהן ממש. בבת אחת חדרה ללב כולנו ההכרה שעם אחד אנחנו, שכולנו יהודים. ההכרה הזאת שוטפת גם את יהודי העולם, ואפילו מי שניסו להתבולל ולהיטמע בין הגויים. עכשיו גם הם מרגישים את היותם יהודים.

להתחבר לאור

חג הגאולה י"ט בכסלו מזמין את כולנו לשאוב מאורה וממעיינותיה של החסידות, ולהתחיל לראות את הפנימיות שבכל דבר. החסידות מחיה את הנשמה; מרווה את הדעת בהבנה מעמיקה בגדולת הבורא, ובעומק משמעותן של התורה ומצוותיה; מפיחה שמחה והתלהבות בעבודת הבורא.

ספר התניא, שכתב רבי שניאור-זלמן מלאדי, הוא ספר היסוד של החסידות, ועליו מבוססים מאות ספרים ואלפי מאמרים, המרחיבים את הדברים ומביאים אותם לכלל משנה מעמיקה השופכת אור חדש על כל החיים. האוצרות הללו מונחים לפניכם. נאחל אפוא לכל בית ישראל כמנהג החסידים: חג שמח! לשנה טוב בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו.


מאסר ושחרור. מאסרו של בעל התניא בעיני צייר רוסי

  יש חדש

התוועדויות חג הגאולה

בשבת וביום ראשון נחגוג את חג הגאולה י"ט-כ' בכסלו, ימי שחרורו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך, ממאסרו ברוסיה הצארית. בבתי חב"ד ובקהילות חב"ד ברחבי הארץ והעולם נערכות התוועדויות להתחזקות רוחנית ולהתחברות לאור הפנימי של החסידות. הציבור מוזמן.

ותאר הארץ

צעירי חב"ד נערכים למבצע הגדול של הבאת אור החנוכה להמוני בית ישראל. חנוכיות ענק יוצבו במרכזי הערים ויפרסמו מדי ערב את נס חנוכה במרחב הציבורי. בכבישי הארץ ינועו אלפי כלי רכב נושאי חנוכיות, ואף הם יתרמו ל'פרסומי ניסא' בחוצות הערים. עשרות אלפי קשישים וגלמודים יזכו לביקור בית ויקבלו את ערכת 'אור בלב'. גם השנה יופעל מיזם 'חנוכה ביחד', המגיש תכנית לכל המשפחה, שבמסגרתה תודלק חנוכייה במבואה של אלפי בניינים בארץ.

התפילות נענו

בכל יום שישי בא ניסן אשר, תושב נתניה, להניח תפילין אצל השליח לדוברי צרפתית הרב יעקב מאזוז. השבוע שוחררו ב"ה כלתו דורון ושתי נכדותיו רז ואביב משבי החמאס בעזה.

  שלחן שבת

להפוך שנאה לנשיקה

בפרשתנו מתואר רגע השיא במערכת היחסים שבין יעקב לעשיו: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ, וַיִּבְכּוּ". רש"י מביא את דברי רשב"י: "הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל ליבו".

לכאורה דברי רשב"י הם דבר והיפוכו: הוא קובע ש"הלכה היא שעשיו שונא ליעקב", ובה בעת אומר ש"נשקו בכל ליבו"! הניגוד בין שתי האמירות מתחדד בניסוח 'הלכה היא'. לשם מה רש"י מציין שזו הלכה? – כדי להדגיש את עוצמת שנאתו של עשיו ליעקב. זו הלכה, היינו שנאה בלתי-הפיכה. ועם זה – "נשקו בכל ליבו"! איך זה ייתכן?!

מה לתורה ולעושר?

הדברים יובנו מתוך מאמר רז"ל: "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר". לכאורה, מדוע המקיים מעוני דווקא יתעשר, ומה על לומד תורה שהוא ממוצע מבחינה כלכלית; וכי לא מגיע לו שכר שיקיים את התורה מתוך עושר?!

זאת ועוד, העיסוק הראשוני בלימוד התורה הוא חובה שמוטלת על האב ללמד את בנו הקטן. איזו שייכות יש לילד קטן, שהוריו דואגים לכל מחסורו, לדיון אם אדם לומד תורה מעוני או מעושר ומה שכרו?

דוגמה מרבי עקיבא

אלא שהעשירות כאן רומזת לעשירות בלימוד התורה. היינו לימוד בהרחבה ובלי הגבלה. כדי להשיג זאת חייבת לבוא קודם לכן הקדמה של 'עוני' בלימוד התורה, והכוונה לעמל וליגיעה בלימוד תורה.

דוגמה לכך הוא רבי עקיבא, שהתחיל ללמוד תורה בגיל ארבעים, ולמד מתוך עוני, לאחר שהיה תחילה במדריגת עם-הארץ. כיצד שינה את דרכו? לא על־ידי דברי מוסר, אלא מזה שהתבונן בשקע שיצרו טיפות המים באבן, והבין שהתמדה בלימוד התורה תפתח את ליבו. דווקא מתוך האבן הנחותה התגלתה לו עוצמתה של התורה.

הפיכת החושך לאור

דווקא מתוך המצב הירוד ביותר באים לעלייה הגדולה ביותר. לכן אין כל פלא וסתירה בפירוש רשב"י בפרשתנו. ההלכה שעשיו שונא ליעקב היא הלכה, מצב עובדתי קבוע. ואם היהודי מצליח להתמסר לעסוק בתורה ובמצוות בלי להתפעל מהמניעות והעיכובים ש'עשיו' עורם עליו – הוא מצליח לא רק לעשות את חובתו אלא גם להפוך את הרע לטוב, את 'עשיו' הרשע, עד שנעשה "נשקו בכל ליבו".

בדברים אלה טמון מסר לכל יהודי. כשמבקשים מיהודי להפיץ את היהדות בקרב יהודים אחרים, הוא עלול לשאול, הלוא אני עסוק רוב זמני בענייני העולם, ואיך אצליח גם לדאוג לרוחניות שלי וגם להשפיע? התשובה היא שאל לו לחשוש מהירידה, משום שמתוך הירידה יכולים לבוא לעלייה הגבוהה ביותר, ולבסוף הופכים את החושך של העולם עצמו לאור.

(תורת מנחם תשמ"ב, כרך ב, עמ' 809)

  מן המעיין

חג הגאולה

שכר השמח

מי שישמח בשמחתי – שמחת גאולת י"ט כסלו – אוציאנו מן המיצר אל המרחב. נוסח שני: מן הגשם אל הרוח. נוסח שלישי: מן הגיהינום.

(אדמו"ר הזקן)

שלוש מדריגות

מן המיצר אל המרחב – מבריאה לאצילות. מן הגשם אל הרוח – מיצירה לבריאה. מן הגיהינום – מעולם העשייה, שכן העולם הזה הוא 'גיהינום', הבלבול שורר בו ואין יודעים מה תכליתו.

(הרבי הרש"ב)

לראות נחת

לפי מסורת אחרת, שנמסרה מפי הגאון החסיד רבי ברוך-מרדכי מבוברויסק, אמר אדמו"ר הזקן: מי שישתתף בשמחתי – יזכה לראות נחת מיוצאי חלציו.

(זכרון לבני ישראל)

השפלת הרוח

לאחר שחרורו שיגר אדמו"ר הזקן איגרת לחסידים, הנודעת בשם 'קטונתי'. בין השאר כתב: "על ריבוי החסדים אשר הגדיל ה' לעשות עימנו, [עלינו] לאחוז במידותיו של יעקב... לבלתי רום לבבם מאחיהם כו' ולא להרחיב עליהם פה או לשרוק עליהם חס ושלום. הס מלהזכיר באזהרה נוראה. רק להשפיל רוחם וליבם במידת אמת ליעקב מפני כל אדם בנמיכות רוח, ומענה רך משיב חמה ורוח נכאה כו'. וכולי האי ואולי ייתן ה' בלב אחיהם כמים הפנים וגו'".

(תניא, אגרת הקודש)

התקדש שמו

לאחר צאתו מבית האסורים כתב רבנו הזקן איגרת לרבי לוי-יצחק מברדיצ'ב ובה הוא כותב: "הפליא והגדיל שמו הגדול והקדוש אשר נתגדל ונתקדש ברבים, ובפרט בעיני כל השרים וכל העמים אשר בכל מדינות המלך, אשר גם בעיניהם יפלא הדבר הפלא ופלא, וענו ואמרו על זאת כי אם מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו, ותהיה זאת לפלא כי ה' איתנו ואין עוד".

(איגרות קודש אדמו"ר הזקן)

בזכות הארץ הקדושה

עיקר המלחמה אשר שמו פניהם ללחום על תורת הבעל-שם-טוב ותלמידיו ותלמידי תלמידיו דווקא, אך מאת ה' הייתה זאת לנו לגלגל זכות על-ידינו, בזכות ארץ הקדושה ויושביה, והיא שעמדה לנו, ותעמוד לנו בכל עת מצוא, להמציא לנו פדות ורווחה.

(איגרות קודש אדמו"ר הזקן)

מועד תמידי

חסידים רצו לכתוב מגילת י"ט כסלו ולקובעה כחוק ודין מגילת אסתר, וכבר הכינו נוסח של מגילה כזו. ואולם כשהובאה ההצעה לפני אדמו"ר הזקן, לא קיבלה, ואמר: זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל, אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבא, ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב, כי המעשה חקוקה בלב ישראל דלעילא וכתובה בלב ישראל דלתתא.

(לקוטי דיבורים)

הוראת שעה

בי"ט כסלו תק"ס אמר רבנו הזקן מאמר חסידות, ובו שיבח את עבודת המוחין והשפיל וביטל את עבודת הלב בהתפעלות. זו הייתה הוראת שעה, מפני שהחסידים עמדו כל השנה בהתלהבות והתפעלות עצומה מהחסד אשר עשה ה' עימם.

(לקוטי דיבורים)

ראש השנה לחסידות

אדמו"ר הרש"ב כותב על י"ט בכסלו: החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו. היום הזה הוא ראש השנה לחסידות אשר הנחילנו אבותינו הקדושים... והיא-היא תורת הבעל-שם-טוב.

(היום יום)

  אמרת השבוע

נפל פחד

כאשר בעל התניא היה במאסר ידעו הסוהרים והחוקרים שרצוי מאוד להימנע מלהביט בו בשעה שהניח תפילין, שכן אז היה נופל עליהם פחד נורא, וכל מי שראהו עטור תפילין, לא היה מסוגל לזוז ממקומו.

כשסיפר זאת רבנו הזקן לאחר המאסר, ציין שבכך התקיים הפסוק "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ, וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ", ואמרו חז"ל: "אלו תפילין שבראש".

שאלוהו: מדוע כשסתם יהודי מניח תפילין אין הדבר מפיל פחד על הגויים? השיב הרבי: "חז"ל דייקו בלשונם. הם לא אמרו 'תפילין שעל הראש', אלא 'תפילין שבראש'".

  גאולהפדיה

להתקשט לקראת הגאולה

פֶּחָם וּפְנִינִים. אחד ההסברים לגילוי אור החסידות בדורות האחרונים דווקא, הוא מפני שאור החסידות הוא הכנה לגילוי תורתו של משיח. טעם שני, החסידות היא הכוח שבאמצעותו אפשר לגבור על החשיכה הרוחנית השוררת בזמן הזה.

שני העניינים האלה נרמזו במשל שבו הרבי הריי"צ מסביר את עניינה של החסידות (ספר השיחות תש"ה, עמ' 50): "פנינים מצויות במעמקי הים. הפחם, שמאיר ומחמם, טמון במעבה האדמה. צריך שיהיה מנהיג המורה היכן לחפור וכיצד למצוא את הפחם. הפועלים יכולים להסתמך על חוכמתו של המנהיג, ועליהם לציית בדייקנות להוראותיו. ועם זה, באשר לאוויר שכל פועל זקוק לו, בהיותו במעמקי האדמה – אין הוא יכול להסתמך על האוויר שקיים אצל המנהיג. כל אחד ואחד מהפועלים צריך שיהיה לו חיבור לרוח החיים, מהאוויר שמעל הארץ, ואם לאו, ייפול ויישאר בלי חיות. גם מי שצולל לים לשלות את הפנינים, זקוק לרוח החיים שמעל האדמה".

הרבי מסיים ואומר שהנמשל מובן לכול: "החסידות מאירה ומחממת, כמשל הפחמים, אלא שהאדם נדרש לרדת למעמקי האדמה כדי לברר ולזכך את העולם. אולם בשעה שיורדים למעמקי האדמה, חייבים להיות קשורים למעלה, ואז יכולים לקבל חיות".

המשל הזה מסביר מהי החסידות ומה מקומו של הרבי בעבודת החסיד. הרבי הוא המנהיג, היודע היכן טמונים האוצרות ומורה את הדרך לגלותם, והחסיד חייב להיצמד להוראותיו. ועם זה, אין החסיד יכול לסמוך על החסידות שהרבי לומד, אלא כל אחד ואחד צריך לדאוג לאספקה סדירה של 'רוח חיים' – לימוד חסידות ועבודה פנימית עצמאית.

תַּכְשִׁיטֵי הַגְּאֻלָּה. הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות, כרך כ, עמ' 171) שואל למה נזכרו במשל שני סוגים – פחם ופנינים? אלא יש כאן התאמה מדויקת לשני עניינים הקיימים בחסידות, המשתקפים בשני הטעמים לגילויה בדורות האחרונים דווקא. טעם אחד, מפני שחושך הגלות נעשה גדול יותר, ולכן זקוקים לאור חזק יותר. טעם שני, מכיוון שהחסידות היא 'טעימה' מהגילויים העתידיים.

שני העניינים האלה באים לידי ביטוי בפחמים ובפנינים: הפחם משמש למאור ולהסקה, דברים חיוניים והכרחיים. בשעה שיש חושך והקור גובר מוכרחים להאיר ולחמם את החדר, ואי-אפשר להתקיים כראוי בלי האור והחום. לעומת זה, פנינים אינן דבר הכרחי. אדם יכול להסתפק גם בבגדים פשוטים. ואולם כאשר האדם צריך להתייצב לפני המלך, אין הוא יכול להסתפק בבגדים הרגילים, והוא חייב ללבוש בגדים ההולמים את המעמד, ובכלל זה להתקשט בתכשיטים מתאימים. זה מתאים לטעם השני, שכאשר מתקרבים לזמן הגאולה, חייבים 'להתקשט בפנינים' – בפניניה של תורת החסידות.

  מעשה שהיה

תחיית המתים במסע

העשיר קיבל עליו את כל הוצאות המסע. כהכרת תודה על כך הבטיח לו הרבי חלק בעולם הבא, ואף התחייב לענות לו על כל שאלה

"בתוך חמש שנים אהיה אדון העולם", כתב נפוליון בונפרטה ביהירות מגלומנית האופיינית לו. "נשארה רק רוסיה ואני עומד למחוץ אותה".

המלחמה בין צרפת לרוסיה פרצה בחודש תמוז תקע"ב (1812). נפוליון פלש לרוסיה בראש צבא אדיר של 700 אלף חיילים, שהתייצבו מול צבאו של הצאר הרוסי, שמנה 400 אלף חיילים בלבד.

המהפכה הצרפתית, שהתחוללה בשנת תקס"א (1801), שינתה את פניה של צרפת. בחסותה נהפך נפוליון בונפרטה, קצין מבריק וחסר מעצורים, למנהיג שסחף אחריו את ההמון. הוא מינה את עצמו לקיסר צרפת, שלט בעמו ביד ברזל וחיסל את מתנגדיו בנחישות.

באותם ימים התגורר רבי שניאור-זלמן, בעל התניא והשולחן ערוך, בעיירה לאַדי שברוסיה הלבנה. הרבי הביע את חששו מניצחונו של נפוליון. הרבי סבר כי מהלך כזה עלול להמיט חורבן על היהדות ולהביא לידי התבוללות גדולה.


רבי שניאור־זלמן מלאדי, במכחולו של הצייר אליעזר מלאי

"כך הראו לי משמיים ב[תפילת מוסף] של ראש השנה", כתב הרבי, "שבאם ינצח (נפוליון) בונפארט, יורם קרן ישראל וירבה העושר בישראל, אבל יתפרדו ויינתקו ליבותיהם של ישראל מאביהם שבשמיים". אל מול ההטבה הגשמית הכריע הרבי בעד הטובה הרוחנית: "ובאם ינצח [הצאר] אלכסנדר, יושפל קרן ישראל וירבה העוני בישראל, אבל יתענגו ויתקשרו ויתחברו ליבותיהם של ישראל לאביהם שבשמיים". הרבי נתן את תמיכתו – הרוחנית והגשמית – לצאר הרוסי, אלכסנדר הראשון, שאכן ניצח בסופה של המערכה.

כאשר רבי שניאור-זלמן נוכח כי הצבא הרוסי נסוג מפני חיילי נפוליון, ועם כניסת הצרפתים לבוריסוב, החליט להימלט לעומק רוסיה. ביום שישי, ערב ראש חודש אלול, ניתן האות. הרבי ומשפחתו, עם קבוצה מחסידיו, יצאו בשיירה ארוכה ובה שישים עגלות עמוסות בני-אדם וציוד.

כוח צבאי רוסי, בראשות הגנרל איבנוניץ' אוליאנין, המפקד הבכיר באזור, ליווה את השיירה, ואף צייד את הרבי ומלוויו בתעודות מעבר. מסע הפמליה הגדולה היה כרוך בהוצאה כספית אדירה: קניית מזון לדרך, שכירת עגלונים עם סוסים ועגלות למשך חודשים רבים, דמי לינה באכסניות דרכים, תשלום לפקידים ואנשי צבא בדרך ועוד.

ר' יצחק זֶלוֶור היה מחסידיו הנלהבים של הרבי. הוא היה עשיר גדול, וקיבל עליו את כל הוצאות המסע. אף הוא ואשתו הצטרפו למסע. כהכרת תודה על כך הבטיח הרבי לזלוור חלק בעולם הבא, ואף התחייב לענות לו על כל שאלה שישאל אותו.

כשנודע הדבר לבנו של הרבי, לימים 'אדמו"ר האמצעי', החליט לנצל את ההזדמנות ולקבל באמצעותו מאביו מענה על שאלות שעניינו אותו. אחת השאלות הייתה אם הוא (הרבי) זכה לראות את האר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא, מגדולי המקובלים.

"כיצד יכולתי לראותו?", אמר הרבי לר' יצחק, "והלוא האר"י חי לפני כמה דורות!", תמה.

ר' יצחק לא היה טיפש. "לא שאלתי אם הרבי יכול היה לראותו, אלא אם הרבי ראה אותו", השיב.

הרבי התעטף רגע בשתיקה ואז סיפר:

"פעם אחת בא רבי יעקב-יוסף מפולנאה (מגדולי תלמידי הבעש"ט) לביקור במזריטש. בסעודה לכבודו כיבדו המגיד ממזריטש להושיב את הנוכחים סביב השולחן, איש-איש לפי שורש נשמתו. רק לאיש אחד בלתי-מוכר לא מצא מקום.

"בראותי זאת קמתי מכיסאי ונתתי לו את מקומי. בתום דברי התורה של המגיד, קם האלמוני ועזב. עם צאתו שאל רבי יעקב-יוסף את המגיד מי היה האורח שאת שורש נשמתו לא הכיר. מורי המגיד אמר לו בפשטות: 'האר"י ז"ל'.

"רבי יעקב-יוסף לא הופתע למשמע הדברים, ובכל-זאת שאל: 'האר"י ז"ל בא לכאן לשמוע תורה?!'".

זאת הייתה תשובתו של הרבי לשאלת החסיד המסור שהתעניין אם זכה לראות את האר"י ז"ל.

את הכסף בעבור הנסיעה העניק זלוור בלב רחב ובשמחה גדולה, ואולם רעייתו התקשתה לקבל את פיזור הכספים שבעלה מנדב. טרוניות רעייתו הכאיבו לחסיד, ואולם הוא נותר איתן בדעתו לסייע להצלתו של הרבי, והוסיף לשפוך ממון ככל שנדרש.

"עד מתי תוסיף לבזבז את כל הכסף?", גערה בו באחת הנסיעות. "אם תמשיך כך, נישאר עניים מרודים. ומי יחתן את ילדינו?!". האישה לקחה את מפתח הכספת שבה נשמר הכסף וסירבה למסור אותו לבעלה.

הבעל ניסה להוציא את המפתח מידה בכוח, ובשעת ההתגוששות נפלה האישה מהעגלה ומתה.

החסיד ההמום רץ מייד אל הרבי. "רעייתי מתה! הושיעני!". רבי שניאור-זלמן נותר שליו. "אישה זעפנית", הפטיר, "אמור לה שתקום".

"קומי! קומי!", צעק אליה החסיד בדמעות; "הרבי ציווה שתקומי!". חלפו כמה רגעים והאישה פקחה את עיניה וקמה על רגליה. זו הייתה תחיית המתים ממש!

(על-פי 'שמועות וסיפורים', 'המסע להאדיטש')

  רציתי לשאול

עם הרב עומר הלוי

מנהל בית חב"ד בבורסת היהלומים רמת-גן

בלימוד החסידות אני נתקל לא אחת בקטעים עמוקים שאינני מבין. ללמוד אותם בכל-זאת או לדלג עליהם?

בכל חלקי התורה יש עניינים קלים יותר להבנה ועניינים סבוכים יותר. האדם נדרש להתאמץ ככל יכולתו להבינם, אם בכוחות עצמו אם בעזרת רב או ספרי ביאור.

עכשיו ממש קיבלתי שיחת טלפון מאיש עסקים, שבעקבות יום ההילולא של אדמו"ר האמצעי בט' בכסלו קיבל עליו ללמוד את תורתו. הוא מתקשה בהבנת עניינים מסוימים ומבקש לשבת איתי כדי שאסביר לו אותם.

לא צריך להיבהל מהמפגש עם עניינים שעדיין איננו מבינים. ראשית, זה מאַתגר אותנו להתאמץ ולהבינם. שנית, מבואר בחסידות שעל-ידי עצם הלימוד בעניינים נעלים אתה מעמיד את הנשמה שלך בגובה הזה, והיא כבר מבינה, ובבוא העת תרעיף עלינו משם טיפה של אור.

לימוד החסידות לא בא להוסיף ידע בלבד, אלא תכליתו לעורר את האדם ליראת שמיים ולגלות את האמונה הפנימית. לכן יש חשיבות ללמוד גם עניינים שאיננו מבינים לגמרי.

אני דוגל בדרך של לימוד כל קטע, כל מושג, ולוּ המאַתגר ביותר. כי זה ודאי מוסיף לשלמות הבנת העניין.

הרבי ה'צמח צדק' התייחס פעם אחת לשאלה הזאת ואמר: "הדבר דומה לאדם העומד מאחורי הקיר ומקשיב לשיחה המתנהלת בחדר. הוא קולט את כללות השיחה בלבד, מילה פה, מילה שם. אבל אחר-כך, כשיספרו לו את פרטי השיחה, ייזכר במה ששמע ויאמר: אה! אה! עכשיו אני מבין מה שמעתי. כך יהיה כשיבוא משיח: מי שלמדו חסידות יאמרו: אה! אה! זה מה שלמדנו בזמן הגלות". והרבי סיים: "מי ששומע את הדברים בפעם השנייה, מבין טוב יותר ממי ששומע בפעם הראשונה"...

  פינת ההלכה ומנהג

הדלקה ביציאה

שאלה: משפחה היוצאת בשעה מוקדמת לאירוע,  היכן ומתי ידליקו את נרות החנוכה?

תשובה: אם בני המשפחה יוצאים מביתם קודם השקיעה, ובפרט קודם 'פלג המנחה' (בת"א 15:32), ידליקו בשובם לביתם אחרי האירוע, אם הם בטוחים שישובו קודם עלות השחר.

אם אינם בטוחים שיצליחו לחזור הביתה ולהדליק קודם עלות השחר, יאחרו את יציאתם וידליקו מייד אחרי השקיעה (ולא ימתינו חצי שעה ליד הנרות), ובאין ברירה – ידליקו אחרי 'פלג המנחה'.

יש שחידשו שחתן ובני משפחתו (ובשעת הדחק גם האורחים) רשאים להדליק באולם החתונה, מכיוון ששכרוהו ונחשב כדירתם. עם זה, מלקטים אחרים לא הזכירו אפשרות זאת כלל. והטעם מובן, כי אף-על-פי שהמקום מושכר להם, אין זה מוגדר 'ביתו המיוחד לו'. וכפי שכתבו המלקטים, שבעל חנות רשאי להדליק בחנותו רק אם הוא אוכל שם בקביעות את כל סעודות היום, ובעל ה'מנחת שלמה' שלל גם זאת, והעדיף שאשתו תדליק בביתו גם בעבורו.

כמו-כן כתבו בעניין תלמידי ישיבה, שידליקו בחדר השינה (אם אין שם בעיית בטיחות) ולא בחדר האוכל, אף שבדרך כלל מקום האכילה עיקר, מכיוון ששם ניכרת בעלותם יותר. כל שכן בענייננו, שעדיף להדליק בבית.

כדי שיוכלו לאכול בסעודת החתונה (אף שטרם הדליקו נרות חנוכה), יעמידו 'שומר' (שכבר הדליק נרות חנוכה) שיזכיר להם להדליק נר חנוכה בשובם הביתה. דיי בכך, ובפרט שמדובר בסעודת מצווה.

מקורות: ראה פסקי תשובות סי' תרעז ס"ק ה וסי' תערב ס"ק ז. 'הנשואין כהלכתם' פט"ו סעיף ס. וראה שו"ע אדמו"ר הזקן סו"ס  תלא ובקו"א ס"ק ב. תודה לרב שבתי פרידמן מצפת.

  חיים יהודיים

גילוי המעיינות בעמק המעיינות

הילד שנולד בקיבוץ רשפים גילה בגיל העשרה את הנשמה היהודית שבו, ואחרי מסלול ארוך שעבר, שב לאזור שבו גדל, והוא מפיץ שם את מעיינות החסידות

תעודת זהות. הרב רועי תור, בן 45, שליח חב"ד בעמק המעיינות. דור שלישי בקיבוץ רשפים. סבו היה ממייסדי הקיבוץ, אביו נולד בקיבוץ, וגם אימו גדלה בקיבוץ בעל רקע זהה.


חיבור לבני הקיבוצים. הרב רועי תור

הניתוק. קיבוץ רשפים שייך ל'השומר הצעיר'. בהיותי ילד החינוך היה אתאיסטי לחלוטין. הייתה סלידה מכל דבר שנודף ממנו קשר ליהדות. גם את החגים חגגו בלי שום זיקה לאמונה. בן הקיבוץ עבר את כל המסלול, בלי לבקר אי-פעם בבית כנסת ובלי לראות שופר או לולב ואתרוג.

הקיבוץ כיום. כיום יש פתיחות גדולה מאוד. יש רצון לדעת. עדיין יש הרבה עבודה, ואנחנו משתדלים לעשות אותה כמיטב היכולות והאפשרויות, מתוך שיתוף פעולה וחברוּת.

המהפך. כבר בנעוריי התחלתי לחפש משמעות לחיי. החיפושים הובילו אותי למחוזות שונים. לא חשבתי אז שהתשובות מצויות ביהדות. לילה אחד, במהלך השירות הצבאי, ישבתי עם חבר על שפת הכינרת ודיברנו על תובנות שנבנו אצלי. שיתפתי אותו בהכרה שהתגבשה אצלי שיש משמעות רוחנית לחיינו. "אז בעצם אתה אומר שיש אלוקים!", אמר לי החבר. זו הייתה אמירה שמעולם לא אמרתי אותה לעצמי במפורש. דבריו חדרו בי בעוצמה. בעקבות זאת פתחתי תנ"ך וקראתי את סיפור הבריאה. זו הייתה בעבורי חוויה רוחנית שלא הכרתי עד אז. חשתי פתאום בהתגלות של נשמתי.

גילוי בהודו. בטיול בהודו אחרי הצבא פגשתי חסידי חב"ד והתחלתי להכיר גם את המצוות המעשיות וגם את תורת החסידות. אחרי חודשים חזרתי לארץ והגעתי לישיבה לחוזרים בתשובה בסגנון ליטאי-ספרדי. התקדמתי שם מבחינה לימודית, אבל נפשי כמהה גם לרבדים הרוחניים והפנימיים של הדברים. בהשגחה פרטית הגעתי לישיבת חב"ד ברמת אביב ובהמשך לישיבת חב"ד 'דעת' ברחובות. ספגתי הרבה מהשיעורים של ראש הישיבה הרב יצחק ערד.

בחזרה לקיבוץ. אחרי שהקמתי בית בישראל עם אשתי, שגם היא בת קיבוץ, התגלגלנו בחזרה לאזור שבו גדלתי. הכרנו את השליח בבית שאן, הרב יעקב שמולביץ ז"ל, ובהשפעתו נעשינו מעורבים בפעילות ובענייני השליחות. בהמשך זכינו לקבל את ההחלטה ואת המינוי הרשמי, ופתחנו בית חב"ד ליישובי עמק המעיינות, שכיום מעסיק אותי במשרה מלאה.

אחד על אחד. השליחות שלנו היא יותר במפגשים אישיים, פנים אל פנים. כמי שגדלו בעצמם בקיבוצים אנחנו מכירים את השפה ואת הנפשות של בני הקיבוצים. העובדה שגדלתי ברשפים פותחת לי דלתות. אנשים רואים בי 'אחד משלנו'. הקיבוץ היה ונשאר חלק ממני.


אחד על אחד. "השליחות שלנו היא יותר במפגשים אישיים"

תניא בבית השיטה. יש לי כיום עשרה שיעורים שבועיים קבועים. אחד מהם הוא שיעור תניא בקיבוץ בית השיטה, שאותו מארחת בכל שבוע הגב' עדינה לוי. יש בקיבוץ בין 15 ל-20 משתתפים שלומדים חסידות. לקבוצה זו היה חלק חשוב בהקמת בית הכנסת בקיבוץ, שאותו הקים אל"מ (במיל') ח"כ לשעבר משה פלד.


"בי"ט בכסלו אנחנו עורכים התוועדויות בקיבוצים"

התעוררות. מאז המתקפה האכזרית בשמחת תורה יש כאן התעוררות גדולה מאוד. אנשים מחפשים דרכים להתחזק. לב ישראל ער!

חג הגאולה. כל שנה, בי"ט כסלו, אנחנו עורכים התוועדויות בקיבוצים. הבחנתי כי לאנשי הקיבוצים יש חיבור מאוד מיוחד עם פנימיות התורה. בעת האחרונה החיבור הזה נעשה חזק יותר, כי הגישה הפנימית של תורת החסידות תופסת את לב האנשים.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)