חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1920 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת נח, ה' במרחשון ה'תשפ"ד, (20/10/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1920 - כל המדורים ברצף
יחד באמונה לניצחון
יש חדש
ההתנכלויות מגלות את האמונה
מלאה הארץ חמס
אחדות המנהיגים
הכנת העולם לגאולה
המלחמה להצלת החטופות
רציתי לשאול
נשיאת נשק בשבת
הקשיבו לחייל המבוגר ביותר

מס' 1920, ערב שבת-קודש פרשת נח, ה' במרחשון ה'תשפ"ד (20.10.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

יחד באמונה לניצחון

בחסדי שמיים הצלחנו להפוך את הקערה על פיה ולחסל את הפולשים. עכשיו צריך להתחזק באמונה ולסיים את הלחימה בהכרעה מוחלטת

1. מהפתעה להשמדה

הימים שחלפו מאז המתקפה הרצחנית בשמחת תורה חשפו לפנינו את גבורת הלוחמים ואת הניסים הכבירים שבזכותם הצלחנו לבלום את המתקפה ולהשמיד את נחילי המחבלים שזרמו לכל אזור עוטף עזה.

צריך שיהיה ברור: הותקפנו בידי צבא מאומן היטב ומצויד בנשק קטלני ומתוחכם. המתקפה תוכננה היטב בידי צבא איראן, והאויב לא דיי שתפס אותנו מופתעים, אלא פעל להשמיד את כל מערכות ההתרעה והקשר ולהציב חסימות בצירים שמהם צפויה להגיע תגבורת.

בתנאים הקשים האלה, העובדה שהצלחנו להפוך את הקערה על פיה, לחסל את האויב, לשחרר את הבסיסים והיישובים שנכבשו – היא הישג בלתי-נתפס. כגודל המכה, גודל הנס והגבורה, כי היה יכול להיות הרבה-הרבה יותר גרוע.

2. רוע שדינו אחד

פרשת השבוע מספרת על עולם שהשחית את דרכו – "מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס". זה היה רוע שאינו ניתן לתיקון, ודינו היה אחד – "וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ". אחרי המבול הקב"ה הזהיר את נח ובניו על שפיכות דמים, וקבע כי לרוצחים אין זכות לחיים – "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ".

לנגד עינינו קמה כאן תרבות של רצח ושל רוע מפלצתי. נכון עשו מי שמיתגו את חמאס כנאציזם או כדאעש. זה רוע שאי-אפשר להשלים עם קיומו, והאנושות חייבת להעבירו מן העולם. אין כאן מקום לרחמים ולחמלה. חכמינו כבר קבעו כי מי שמרחם על אכזרים, סופו שהוא מתאכזר על רחמנים.

זה בדיוק מה שקרה לנו. ריחמנו על 'אזרחים' כביכול, ושכחנו שרובם ככולם שותפים לאותה תאוות רצח, ושהם ששים להקריב את בניהם על מזבח צימאונם לדם יהודים. עכשיו חייבים לאטום את הלב ולהשמיד את כל לוחמי החמאס-דאעש ואת כל תומכיהם, בדיוק כפי שנהגנו בנאצים ובעוזריהם.

3. עד הסוף

פעמים רבות זעק הרבי מליובאוויטש על רפיון ההנהגה, שמתחילה בפעולה 'ניתוחית' ועוצרת אותה באמצע, בלי לסיים את המלאכה. זה המקור לכל הצרות, אמר בכאב עצום.

נקווה ונתפלל שעכשיו כבר הכול מבינים שאי-אפשר להתפשר על חצי עבודה, ושחייבים לחסל את החמאס ותומכיו ולהעבירו מן העולם, ולכל הפחות לסלקו מגבולנו. זה יהיה מסר חד וברור לאויבינו, ויבטיח את השלום ואת הביטחון למען עתידנו.

4. פשוט לסגור

העם כולו התאחד. רואים את האחווה בקרב חיילי המילואים והעורף. כולם מגויסים יחד, כאיש אחד בלב אחד, למשימה הקדושה של ביעור הרוע מן הארץ. אבל הם אומרים שוב ושוב שיש דבר אחד שכואב להם – המשך השיח המפלג בתקשורת.

כל-כך עצוב שבשעה שהעם כולו מתגייס למערכה, חלקים בתקשורת מגויסים גם הם – להמשך קמפיין הפירוד והשיסוי. ספק אם גורמים אלה ישתנו, אבל אנחנו יכולים להציל את נפשנו – פשוט לא לצרוך תקשורת כזאת. לא לקרוא, לא לראות ולא לשמוע.

זו השעה לחזק את רוח העם ולהפיח בו אמונה ורוח ניצחון, וה' יהיה בעזרנו ונצליח להכריע את אויבינו ולהביא ניצחון גדול לעם ישראל.


חיזוק הרוח והאמונה. העם כולו התאחד

  יש חדש

השליחים מגויסים

רבים משלוחי חב"ד בגיל המתאים גויסו בצו 8 ליחידות המילואים שלהם. גם שם הם מוסיפים לדאוג, לצד תפקידם הצבאי, לחיזוק רוח הלחימה ולהפחת אמונה וחיזוק רוחני בקרב חבריהם, כשכל העת הם מוסיפים 'בשלט רחוק' לפקח על הפעילות האינטנסיבית של בית חב"ד בעירם.

פעילות סביב השעון

במטה החירום של צעירי חב"ד, שהוקם עם פרוץ הקרבות, מוסיפים לעסוק סביב השעון במגוון פעולות לחיזוק השמירה הרוחנית והצרכים הפיזיים של החיילים, משפחות החללים, הפצועים במרכזים הרפואיים והתושבים באזורי העימות. באתר המיוחד שהוקם לצורך זה מתקבלות כל העת בקשות לעזרה, לצד רצון עז ומחמם לב של הציבור לתרום ולסייע. כתובת האתר: chabadisrael.co.il.

נשק רוחני

לצד התפילות להצלחתם של חיילי צה"ל בכל הזירות יש התעוררות רבה בעם לקיום מצוות תפילין והדלקת נרות שבת. תורים משתרכים ליד עמדות התפילין, ונשים ובנות מתקשרות לבתי חב"ד ומבקשות הדרכה כיצד להדליק נרות שבת. צעירי חב"ד מפעילים שלל יוזמות לעידוד היציאה לשטח ולהביא את המסר בדבר חשיבות המצוות האלה למספר גדול ככל האפשר של יהודים.

  שלחן שבת

ההתנכלויות מגלות את האמונה

ספרי החסידות דורשים את סיפור המבול להתמודדות של האדם עם 'מים רבים', הלוא הם טרדות הפרנסה והמחשבות בענייני העולם הזה, שמאיימים להטביע את האדם בתוכם. ועל זה נאמר (שיר השירים ח,ז) "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ" – גם 'מבול' הטרדות והמחשבות אינו יכול לגבור על האהבה הפנימית שקיימת בלב כל יהודי לקב"ה.

אבל כאן יש חידוש: לא זו בלבד שה'מים רבים' אינם יכולים לכבות את האהבה הטמונה בלב כל יהודי לקב"ה, אהבה הנובעת מהנשמה האלוקית שבו, אלא על-ידי ההתמודדות איתם הנשמה מתעלית למדריגה גבוהה מזו שבה עמדה קודם ירידתה לעולם.

התעוררות ביתר שאת

נוסף על הפירוש הפנימי, בסגנון החסידות, ישנו גם הפירוש הפשוט של הפסוק. רש"י מצטט את המדרש שאומר ש'מים רבים' הם 'האומות', וה'נהרות' הם 'שריהם ומלכיהם'. והפסוק אומר שכל ניסיונותיהם לכבות את האהבה ההדדית של ישראל והקב"ה נדונים לכישלון.

ואכן, רואים במוחש שניסיונות הפגיעה מצד אויבי ישראל מגלים את עוצמת האהבה של בני ישראל לקב"ה. לא תמיד ניכר ביהודי שיש בליבו אהבה לקב"ה, אבל על-ידי הרדיפות וההתנכלויות של הגויים לבני ישראל – הדבר גרם להתעוררות היהדות ביתר שאת וביתר עוז.

האמונה הייתה שם

במהלך מלחמת יום הכיפורים התפרסם ששאלו חייל אם הוא מאמין בקב"ה, והוא השיב "ודאי שעכשיו אני מאמין". ולכאורה מה הפירוש ש'עכשיו' הוא מאמין; והלוא מדובר באדם בן עשרים ומעלה? אלא שהאמונה בקב"ה הייתה נעלמת בתוכו, ועכשיו באה לידי גילוי, ועד מעשה בפועל – בהנחת תפילין, באמירת ברכה, ובהבעת תודה על שזיכו אותו במצווה.

וכל זה – נוסף על גודל זכותם של המגינים על‏ אלפים ורבבות מבני ישראל, מתוך מסירות נפש בפועל, במשך כמה וכמה ימים רצופים!

לקחים מאורחות הצבא

מכל דבר שמתרחש בעולם יש ללמוד לקח בעבודת הבורא. מאנשי צבא יש ללמוד את חשיבות הציות לפקודה, בבחינת 'נעשה ונשמע'. בלי משמעת לפקודות, צבא איננו יכול להתקיים. ואם פקודה של בשר ודם יש לקיים באופן של 'נעשה' ואחר-כך 'נשמע', כל שכן שיש להישמע כך לציווי של מלך מלכי המלכים הקב"ה.

ועוד דבר שרואים בדרך ההתנהלות של צבא, שגם פעולה של חייל יחיד נוגעת לכללות הצבא. כשמעוררים יהודי להתחזק בענייני תורה ומצוות הוא יכול לטעון שזה עניין הנוגע לחייו הפרטיים. אבל האמת היא שהתנהגותו של כל אחד ואחד מישראל נוגעת לכל בני ישראל, ואף לכל העולם כולו, כדברי הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ג, הלכה ד) שעל-ידי מעשה אחד, דיבור אחד או מחשבה אחת "הכריע עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה".

(תורת מנחם, כרך עד, עמ' 211)

  מן המעיין

מלאה הארץ חמס

השחתה שנעשית שגרה

"ותישחת הארץ לפני האלוקים" (בראשית ו,יא). רק 'לפני האלוקים' נחשבו מושחתים, אבל לא כן בין הבריות, שבעיניהם הגזל והשוד נחשבו לדבר של יום-יום, ואיש לא ראה בכך כל חטא ופשע.

(צרור המור)

טענת 'קץ כל בשר'

"קץ כל בשר בא לפניי" (בראשית ו,יג). "קץ כל בשר" – קיצם של חיי אדם, יום המיתה, "בא לפניי" – הופיע לפניי וקָבַל שאין הבריות זוכרים אותו והוא נשכח מליבם לחלוטין, ולכן "מלאה הארץ חמס", שאילו זכרו את יום המוות היה אורח חייהם שונה, והעוול והפשע לא היו מרובים כל-כך.

(כלי יקר)

השכל מחייב

"כי מלאה הארץ חמס" (בראשית ו,יג). לא לגזול ולא לחמוס איש את רעהו – זו 'מצווה מושכלת' – חובת יסוד, המתחייבת מן השכל הפשוט, ואך למותר להזהיר עליה.

(רמב"ן)

המרחם ראוי לרחמים

חז"ל אמרו: "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל". שכן אם אין אדם מרחם על זולתו, אין הוא יכול עוד לצפות שהקב"ה ירחם עליו.

(רבי יוסף-שאול נתנזון)

אין תירוצים

איסור גזל הוא משש המצוות שנצטווה עליהן אדם הראשון. ואם בשאר המצוות עדיין יכלו למצוא תירוץ ולטעון שהן מחייבות את אדם הראשון בלבד ולא את הדורות שאחריו – לא כן חטא הגזל, שכאן ודאי לא הייתה הכוונה לאדם הראשון בלבד, שכן לגביו לא הייתה לאיסור זה משמעות, בהיבראו יחיד בעולם.

(תורת יצחק)

תיקון אחד ויחיד

בגזל אין התשובה מועילה ואין התפילה מועילה. לכן נח לא התפלל עליהם, כדרך שהתפלל אברהם על אנשי סדום ועמורה. בגזל אין תיקון אלא אחד בלבד – "והשיב את הגזילה".

(בית ישראל)

מבול טהרה

"ואני הנני מביא את המבול... לשחת כל בשר" (בראשית ו,יז). לשם מה היה ה' צריך להביא את המבול על העולם, והלוא ביכולתו לאבד את הרשעים אף בלי מבול? אלא מטרת המבול לא הייתה רק להעניש את אנשי הדור ההוא, אלא גם לטהר את הארץ מהטומאה והקלקול שדבקו בה. טהרתה באה על-ידי המבול שירד ארבעים יום, בדוגמת מי המקווה המטהרים בארבעים סאה.

(תורה אור)

ארץ לא מטוהרה

עניין זה – שמי המבול טיהרו את הארץ – מקרא מלא הוא: על הפסוק (יחזקאל כד) "ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם", פירשו חז"ל שהכוונה לארץ ישראל, שלא ירד בה המבול. הרי שהמבול עניינו טהרה.

(אור התורה)

  אמרת השבוע

אחדות המנהיגים

רבה של פראג, רבי שלמה-אפרים מלונצ'יץ, מחבר פירוש 'כלי יקר' על התורה, היה מעורר שוב ושוב על הצורך שראשי העם יתאחדו ושלא תהיה מחלוקת ביניהם. הוא היה אומר, שאם אין אחדות בקרב המנהיגים, הדבר גורם ירידה רוחנית גדולה בעם.

פעם אחת, כשישבו בביתו כמה מנכבדי העיר, אמר הרב כי הדבר רמוז בפסוק מפורש בתורה. הקב"ה אומר למשה (במדבר י,ד): "וְאִם בְּאַחַת יִתְקָעוּ, וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים".

אמר הרב שיש לפרש זאת כך: "ואם באחת יתקעו" – אם מבקשים שתהיה אחדות של כל חלקי העם, בראש ובראשונה יש צורך ב"ונועדו אליך הנשיאים" – שראשי העם יתאחדו יחדיו, ומהם יראו ויעשו כל בני העם.

  גאולהפדיה

הכנת העולם לגאולה

נֹחַ הִתְחִיל. כשהתורה מתארת את צדקתו של נח, היא מדגישה: "נח איש צדיק, תמים היה בדורותיו". דורשים חז"ל (סנהדרין קח,א) שרק בדורו נחשב צדיק ולא לעומת דורות אחרים. הזוהר (בראשית ס,א) מפרט שלושה דורות של צדיקים שלעומתם נח "אינו נחשב לכלום": דורו של אברהם, דורו של משה ודורו של דוד.

מדוע משווים את נח לשלושה דורות אלה דווקא? מסביר הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות, כרך לה, עמ' 15) שאצל כל שלושת הצדיקים הללו (אברהם, משה ודוד) התחיל שלב חדש בבניין העולם ובתהליך הבאתו אל תכליתו. אברהם, היהודי הראשון, פתח את השלב שבו מופיע בעולם עם ישראל ומתחיל במילוי תפקידו. משה הביא לעולם את התורה, וממנו והלאה ניתן הכוח לקדש ולזכך את העולם על-ידי התורה. דוד המלך פתח את תקופת המלכות (כלשון הרמב"ם הלכות מלכים פרק א הלכה ח, שדוד הוא "עיקר המלכות"), שעניינה – להמליך את הקב"ה למלך על העולם.

גם נח פותח תקופה חדשה בבריאה – העולם שלאחר המבול. המדרש (בראשית רבה פרשה ל,ח) אומר שכשיצא נח מהתיבה "ראה עולם חדש", ובו התחיל למעשה ביסוסו של העולם המתוקן. ואולם עבודתו של נח הייתה בדרגה של התחלה בלבד, לעומת עבודתם של אברהם, משה ודוד.

צדקתו של נח הייתה בעיקר בתחום שבו הרשיעו בני דורו. הללו היו מושחתים בעניינים שבין אדם לחברו, ובתחום זה היה נח צדיק תמים. ואולם שלמות בדברים שבין אדם לחברו לא דיי בה להבאת העולם אל תכליתו האלוקית, ואין זו אלא מניעת השחתתו.

לכן עבודה זו אינה נחשבת 'לכלום' לעומת עבודתם של אברהם, משה ודוד, ששלמותם הייתה לא רק בדברים שבין אדם לחברו, אלא בעיקר בחיבור העולם עם הקדושה האלוקית: אברהם הפיץ בעולם את האמונה בא-ל אחד; משה קיבל את התורה, שנועדה לקדש את העולם; ודוד הכין את התשתית לבית המקדש, שבו שרתה השכינה.

הַמָּשִׁיחַ יְסַיֵּם. עבודתו של נח נבעה בעיקר מיראה. אזהרתו לבני דורו הייתה מבוססת על הפחד מפני המבול. אפילו עליו עצמו המדרש מספר (בראשית רבה פרשה לב,ו): "נח מחוסר אמונה היה; אילולי שהגיעו המים עד קרסוליו, לא נכנס לתיבה". עבודה כזאת אינה עבודה שלמה. לעומת זה, עבודתם של אברהם, משה ודוד נבעה מתוך הכרה פנימית עמוקה בגדולת ה', והכרה זו הופצה על-ידם לכל העולם.

השלמות המלאה של עבודה זו תהיה על-ידי "מלך מבית דוד", משיח צדקנו, שיתקן את העולם כולו לעבוד את ה' יחד, עד שגם אומות העולם יאמרו (כלשון הנביא ישעיה ב,ג): "לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', אֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו". כמו-כן המשיח יביא את כל הברואים לידי שלמות, כלשון הנבואה (שם יא,ט): "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".

  מעשה שהיה

המלחמה להצלת החטופות

זעקות שבר נשמעו מבתי העיר. אימהותיהן של הצעירות סובבו ברחובות העיר וזעקו מרה על האסון הצפוי לבנותיהן, הנתונות כעת בידי פושעים אכזריים

שלוש יריות הדהדו ברחובות העיר שפולה שבאוקראינה. זה היה אות מוסכם, המתריע על מתקפת פורעים על יהודי העיר.

בתוך דקות התגלגלה ברחבי העיר הבשורה המרה: כנופית פורעים חדרה לבית החרושת לסוכר, ששכן במרחק של כשלושה קילומטרים מהעיר, ולקחה בשבי את כל העובדות היהודיות. עשרות צעירות יהודיות עבדו בבית החרושת, כדי לסייע לפרנסת משפחותיהן, והן נחטפו והובלו לעבר יעד לא ידוע.

זעקות שבר נשמעו מבתי העיר. אימהותיהן של הצעירות סובבו ברחובות העיר וזעקו מרה על האסון הצפוי לבנותיהן, הנתונות כעת בידי פושעים אכזריים.

זה היה בחודש תמוז תרע"ט (1919). הימים ימי מלחמת האזרחים ברוסיה הסובייטית, מלחמה שהחלה אחרי המהפכה הקומוניסטית שנתיים קודם לכן ונמשכה כשש שנים. בימים האלה לא היה שלטון מרכזי חזק, וכנופיות פורעים ניצלו את המצב לפגוע ביהודים.

העיר שפולה נהפכה לעיר מקלט ליהודים. רבים האמינו שקברו של 'הסבא משפולה' שומר על יהודי העיר.

לא הרחק מהעיר שכן הכפר לבדין, שממנו יצאו פרעות שהונהגו בידי בריונים מקומיים. בתחילה הצליחו היהודים לקנות את שלומם בתשלום כופר, אך במרוצת הזמן נעשתה גם שפולה יעד לגזל ולפשע מצד שכניה.

בעקבות המתקפות הוקמה בסתיו אותה שנה ה'הגנה'. קבוצת יהודים החליטה לנקוט יוזמה ולהיות מגן לקהילה היהודית. הם הצטיידו בנשק, וכשראו שאכן הדבר מועיל להרחקת הפורעים, פתחו במבצע רחב לקניית נשק. תמורת מצרכי מזון קנו נשק וכדורים. בתוך זמן קצר עלה בידם להצטייד במאה רובים.

בחודשים הבאים נעשתה ההתארגנות הספונטנית לארגון מסודר ולכוח חלוץ שסייע רבות בהגנת העיר. פלוגת ההגנה הראשונה נהפכה בתוך זמן קצר לארבע פלוגות. כל אחת ואחת מהן הופקדה על חלק אחר של העיר. בראש כל פלוגה עמד מפקד, שלימד את לוחמיו להשתמש בנשק ובחומרי חבלה.

בהמשך כבר הגיעה ההגנה לשש פלוגות, שאִבטחו שישה אזורים בעיר. כמות הנשק גדלה, ובידי המגינים היו אלפיים רובים, עשר מכונות ירייה שהובלו על מריצות (טַצְ'קִי), והמון רימונים ופצצות.

אפשר להניח שהשלטון המקומי העלים בכוונה את עיניו מהנשק שבידי היהודים, ביודעו בוודאות כי אין לו מה לחשוש מפניהם, ובפרט שהשלטון לא סמך על המשטרה המקומית. במרוצת הזמן קיבלה ההגנה היהודית מעמד חוקי.

באותו יום, כשנשמעה ה'אזעקה', אותן שלוש יריות שבישרו כי פורעים התנפלו על העיר, עזבו חברי ההגנה את כל עיסוקיהם. פועלים ובעלי מלאכה יצאו בריצה ממקומות עבודתם. חנוונים הגיפו את דלתות חנויותיהם. כולם מיהרו אל מפקדת ההגנה.

התוקפים ניצלו את העובדה שבית החרושת היה רחוק מהעיר, ועד שהגיעה הידיעה אל המגינים, כבר הספיקו להתרחק מהמקום.


בית הכנסת בשפולה פלוגות מגינים נגד הפורעים (צילום: הספרייה הלאומית)

המגינים שהגיעו ראשונים לנקודות ההזנקה לא המתינו לשאר חבריהם. הם זינקו מייד על עגלות רתומות לסוסים שעמדו בשוק, והדהירו אותם לעבר בית החרושת. גם חבריהם עשו כך, ובתוך כמה דקות דהרו מאות מגינים במאמץ לעצור את הכנופיה ולהציל את בנות ישראל מידיה.

המגינים האיצו בסוסים, אך דומה היה כי הדרך נמשכת בלי סוף. תחושת האחריות לחיי עשרות הצעירות קיננה בלב המגינים. הם ידעו שכל דקה עלולה לחרוץ את גורלן.

מהר מאוד הבינו המפקדים שאם תצליח הכנופיה להיכנס עם השבויות אל תוך היער העבות, יהיה קשה מאוד לגלותם שם. גם אם יימצאו בתוך היער, תינתן לחברי הכנופיה אפשרות למצוא מקומות מסתור רבים ולתקוף את המגינים.

לכן החליטו המפקדים לשנות את הכיוון. במקום לנסוע אל בית החרושת, הפנו את אנשיהם לעבר הדרך הנכנסת אל היער, בניסיון לחסום את דרכה של הכנופיה.

חברי פלוגות ההגנה עברו את פסי מסילת הברזל ופנו אל הדרך המובילה אל היער. שם הסתתרו עם נשקם. לא עברו כמה דקות והכנופיה אכן הופיעה. הפורעים נסעו בעגלותיהם שלווים ורגועים. הם כנראה לא העלו על דעתם שחברי ההגנה יקדימו אותם.

עם מתן האות הסתערו חברי ההגנה על אנשי הכנופיה. הללו נדהמו ממתקפת הפתע, ובן רגע נמלטו אל תוך היער, בנוטשם את כל השבויות מאחור. הם ידעו שהמגינים יילחמו בחירוף נפש וכי יובסו בקרב.

את רגע השחרור מתאר אחד המגינים, יהודה סלובודיאניק:

"הפגישה עם השבויות – רק יד אמן גדול תדע לתארה. הן כבר השלימו עם הרעיון שהן מובלות לחרפה ולמוות; והנה רווח והצלה באופן בלתי-צפוי כל-כך, ועל-ידי אחים, חתנים והורים".

הניצולות הוחזרו לעיר, והעיר שפולה צהלה ושמחה.

(על-פי 'שפולה – מסכת חיי היהודים בעיירה')

  רציתי לשאול

עם הרב יגאל כספי

מנהל בית חב"ד במעלות

איך אפשר לקיים תפילות עם שירה וסעודות שבת עם זמירות בימים כאלה?

אצלנו עכשיו האווירה מתוחה מאוד, והגזרה מתחממת במהירות. האסון הנורא שהתחולל בשמחת תורה בדרום מכאיב מאוד לכל אחד ואחת מאיתנו. ובכל-זאת אסור לנו לאבד את השמחה, הביטחון והאופטימיות.

אני רואה את הכאב הנורא. הלכתי השבוע לנחם שתי משפחות יקרות בעיר, שאיבדו את היקר להן מכול במתקפה הרצחנית בדרום. אבל חייבים להתעודד ולמלא את עצמנו באנרגיות של שמחה, גם אם זה קשה.

יש זמנים שבהם צריך לכאוב, ויש זמנים שבהם אנו נדרשים לשמוח. ואכן, זו עבודה. חכמינו קבעו ששבת "אין עצב בה". יש לדחות את רגשות הדכדוך, להסיח דעת מהדברים הכואבים ולהתאמץ לשמוח. כן, לשיר בתפילה, לשיר בסעודות השבת, מתוך אמונה שזו העבודה הנדרשת מאיתנו עכשיו.

לפני חתונתי, כאשר באתי לקבל מהרבי מליובאוויטש סידור להתפלל בו תפילת מנחה של חתן, אמר לי הרבי פתאום את המשפט 'חשוֹב טוב ויהיה טוב'. אחרי המשפט הזה הבנתי שעליי לעבוד על חשיבה חיובית ונעשיתי אדם שמח, שגם משמח אחרים.

גם בתוך החושך הנורא שפקד אותנו אפשר למצוא נקודות אור. ראו את האחדות המופלאה שהשתררה פתאום על כל העם היהודי. ראו את ההתנדבות, את מסירת הנפש, את הערבות ההדדית. בשמחת תורה ראינו בבירור את ההבדל התהומי בינינו ובין אויבינו, ועלינו לשמוח על מי שאנו.

עלינו להאמין שמהשבר הגדול הזה יצמח בניין גדול ומפואר, ושהירידה הזאת היא לצורך עלייה. ואדרבה, ככל שהירידה גדולה יותר, כן העלייה שתבוא על-ידה תהיה גדולה ועצומה, עד הגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.

  פינת ההלכה ומנהג

נשיאת נשק בשבת

שאלה: האם יש דינים מיוחדים למי שחייב לשאת נשק בשבת במקום ציבורי, מחשש לאירוע ביטחוני?

תשובה: קודם כול עליו לדעת שהוא אחראי בזה להצלת חייהם של רבים, ומקיים בכך מצווה גדולה. לכן, בעת הצורך, אין לחשוש מאיסור הוצאה מרשות לרשות ולא מדין מוקצה, אף שברור שאין לטלטל נשק (שהוא 'כלי שמלאכתו לאיסור') אם אין צורך ביטחוני בכך, כמו בשביל להראותו למישהו.

ככלל, ההוראה הביטחונית היא לשאת את הנשק צמוד לגוף, ולא להשאירו בצד, אפילו כשהאדם והנשק הם באותו חדר.

מדיני כבוד בית הכנסת, בזמנים רגועים, שאין להיכנס אליו עם כלי נשק, לפי שבית הכנסת מיוחד לתפילה, המאריכה ימיו של אדם, ואילו כלי נשק מקצר ימיו של אדם. לכן גם במצב שבו יש צורך ביטחוני, צריך לשמור את הנשק מכוסה בבגדים או בטלית.

במצב האמור רצוי שיהיה גם מכשיר קשר או טלפון נייד בכיסו של בעל הנשק, כדי להודיע לממונים או לקבל מהם הנחיות, על-פי התנאים המשתנים. כמו-כן אם יש צורך ביטחוני בפנס, כגון לצורך בדיקת חפץ חשוד, יש לשאת גם אותו.

מקורות: שו"ע או"ח סי' קנא ס"ו. פסקי תשובות שם ס"ק טז, סי' שח ס"ק ח וסי' שא ס"ק ט, וש"נ.

  חיים יהודיים

הקשיבו לחייל המבוגר ביותר

בהיותו תינוק ניצל מפרעות תרפ"ט, היה לוחם בלח"י ובמלחמות ישראל. השבוע, לאחר המתקפה המחרידה, אחז שוב בנשק, והוא בן 95. ויש לו מסר בעבור כולנו

תעודת זהות. עזרא יכין, בן 95, הלוחם המבוגר ביותר בצה"ל. לוחם בלח"י, מנחיל מורשת קרב על פעילותו במחתרת ובמלחמת השחרור. מרצה וסופר שמאחוריו עשרה ספרים. בימים האלה התגייס למילואים, ובכך נעשה הלוחם המבוגר ביותר בצה"ל.

כיתוב:
"הכוח שלנו היא הרוח". יכין (צילום: הרבנות הצבאית)

תינוק בפרעות. נולדתי ביפו, ולאחר זמן עברה משפחתנו לירושלים, תחילה לעיר העתיקה ואחר-כך לשכונת ימין משה. בעת פרעות תרפ"ט התאספו ערבים מקטמון מול ביתנו, ששכן בקצה השכונה, ועמדו לפרוץ אליו. בני משפחתי התחבאו באחד החדרים, וניסו להשתיק אותי, אך פרצתי בבכי. לשמע בכיי פרצו הפורעים את הדלת, אלא שאחד הפורעים יידה אבן, וזו פגעה בראשו של פורע ופצעה אותו אנושות. ההמון נבהל ונמלט. בהמשך שוב ניסו לפרוץ לביתנו, אך אישה ערבייה הציעה להם ללכת לשכונה עשירה יותר, וכך ניצלנו.

חיים של קרבות. את פעילותי בלח"י התחלתי בהיותי בן חמש-עשרה, בהדבקת עיתון המחתרת על קירות ירושלים. השתתפתי בקרבות רבים במלחמת השחרור, ובהם פיצוץ ארבעה בתים בכפר ליפתא בירושלים, הקרב בבית מזמיל, וקרב דיר-יאסין. השתתפתי גם בניסיון הפריצה לעיר העתיקה בקיץ תש"ח. בקרב הקשה הזה, שכונה לימים 'קרב גג המוות', נהרגו ארבעה לוחמי לח"י. ספגנו הפגזה גדולה של פצמ"רים ותותחים. פגז התפוצץ לידנו ממש ונפגעתי בעיני הימנית. ניצלתי בנס גדול.

לא הופתעתי. בעת קבלת הידיעות על הטבח הנורא בשמחת תורה, הייתי עם ילדיי. האמת היא שלא הופתעתי. ראיתי בשנים האחרונות איך אנחנו מתנהגים איתם, והיה ברור לי שהרפיון הזה מזמין את התוקפנות האכזרית מצידם. ניסינו כל הזמן לפייס אותם ולוותר להם. המנהיגים הפוליטיים שלנו לא הבינו עם מי יש לנו עסק. ידעתי שזה מה שיקרה. הרי אני מכיר אותם, מכיר היטב!

הלוחמים מוכנים. החלטתי מייד להתגייס לשירות מילואים, על אף גילי. המעשה שלי עודד רבים והעלה את המורל. אני רואה את הצעירים הלוחמים, ששים אלי קרב, רוצים להשיב את ההרתעה ולנקום את נקמת אחינו שנרצחו באכזריות. אני מברך את החיילים שיגשימו את תפילת דוד המלך "ארדוף אויבי ואשיגם". עלו והצליחו והשם יהיה עימכם.

התגייסו לעזרה. מי שאינם יכולים לתרום ללחימה, אני קורא להם לתת יד בכל מה שאפשר; בעזרה לחיילים, לבני משפחותיהם, ובכל דבר שיכול לתמוך ולסייע בעת הזאת.


תן ברכה.
החייל הוותיק מחזק את הלוחמים והאזרחים (צילום: עזרי טובי)

להשיב מלחמה. המנהיגים שלנו צריכים להבין שהתגובה הנכונה עכשיו היא לתקוף, לתקוף ולתקוף במלוא העוצמה, ולגרום לאויבינו למות או לברוח מכאן. למחבלי חמאס ולתומכיהם בעזה אין שום זכות לחיות. אני בטוח שננצח ושהגאולה בוא תבוא תיכף ומייד.

ניצחון הרוח. המרכיב החשוב ביותר בכוח שלנו היא הרוח. רוח של אהבת ישראל, אהבת הארץ. זו הרוח של אברהם, שרדף אחרי ארבעת המלכים והציל את השבויים; הרוח של המכבים; הרוח של לוחמי תש"ח שלחמו איתי. לעם ישראל יש תפקיד – להביא אור לאנושות, ואילו אויבינו מנסים להחשיך את האנושות. עם האור של כל אחד ואחד מאתנו, אני בטוח שהאויב ישלם על מה שעולל לנו, ובעזרת השם נעשה ונצליח.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)