בשמחת תורה שני עניינים: שמחת בני ישראל עם התורה, ושמחת התורה עם בני ישראל. רבנו הזקן מבאר שהאמירה "זמן שמחתנו", בלשון רבים, רומזת לשמחה הכפולה – שמחת ישראל בקב"ה ושמחת הקב"ה בישראל. גם באשר לתורה כך, שכן היא חוכמתו ורצונו של הקב"ה. ובכל-זאת החג נקרא 'שמחת תורה', בלשון יחיד, משום ששמחת הקב"ה ושמחת ישראל מצטרפות לשמחה אחת.
שמחתם של בני ישראל בתורה מובנת בפשטות: מי שמקבל מתנה חשובה, שמסיבה לו הנאה ותענוג, חש שמחה. ואכן, בכל בוקר היהודי מודה לקב"ה על התורה באומרו: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". כל שכן בשמחת תורה, שהשמחה מתעצמת פי כמה וכמה.
שמחה לקב"ה
גם התורה שמחה עם בני ישראל. משל לאדם שמעניק לחברו במתנה חפץ היקר לו מאוד. כאשר נותן המתנה רואה שהמקבל משתמש במתנה לפי רצונו של הנותן, הוא מתמלא שמחה ותענוג.
התורה היא הדבר היקר ביותר של הקב"ה – "יקרה היא מפנינים" (משלי ג,טו). כאשר בני ישראל מברכים את הקב"ה על נתינת התורה בכל יום ואחר־כך לומדים עניין בתורה, הרי זה גורם הנאה ותענוג לקב"ה.
לרומם את העולם
אך לא דיי לייקר את התורה ולשמוח בה, אלא צריך להשתמש בה כפי רצון הנותן, באופן שהתורה תמלא את המטרה שלשמה ניתנה. התורה ניתנה לנו כדי שתנחה את חיי היום-יום שלנו, ותרומם את העולם כולו, על-ידי שיהודי לומד אותה ומתנהג על-פי הוראותיה.
זה בדיוק המסר של ברכת התורה – "אשר בחר בנו מכל העמים" – היהודי אינו מנותק מן העמים שסביבו, ובכל-זאת הוא מובדל מהם, בהיותו הנבחר לקיים את התורה, והוא אף משפיע על הגויים לחיות לפי הוראותיה של התורה המופנות אליהם.
אל חשש
יהודי שחושש מפני השפעת העמים עליו, יזכור שהקב"ה "בחר בנו", היינו שמלבד התפקיד המוטל עליו להשפיע על סביבתו וגם על מי שאינם יהודים, הוא במעמד של "עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". אין זה חיסרון, אלא ברכה, שהקב"ה משגיח על בני ישראל באופן הדוק יותר ובאופן של עין פקוחה תמיד.
בחירת הקב"ה בישראל מכל העמים היא באופן של "המבדיל בין ישראל לעמים". הבדלה בכל התחומים. לא רק בהיבט הרוחני, אלא גם בהיבט הגשמי, והכוונה לחיים המונחים במלואם על־ידי התורה. מכאן השמחה הכפולה: שמחת היהודי עם התורה על שנבחר לחיות חיי תורה, ושמחת הקב"ה בבני ישראל על השפעתם בעולם על-פי ציווי הקב"ה בתורתו.
(התוועדות ליל שמחת תורה תשל"ו) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
