חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1918 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש שמחת תורה, כ"א בתשרי ה'תשפ"ד, (06/10/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1918 - כל המדורים ברצף
קחו שמחה לכל השנה
יש חדש
מתנה עם תכלית
שמחת תורה
הוכחה הפוכה
ריקוד לקראת משיח
הצדיק 'הפסיד' בדין תורה
רציתי לשאול
חתני החג
שישו ושמחו בשמחת התנ"ך

מס' 1918, ערב שבת-קודש שמחת תורה, כ"א בתשרי ה'תשפ"ד (06.10.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

קחו שמחה לכל השנה

השאלה אם תהיה אדם שמח אינה קבועה מראש. היא בידך. אתה, בהתנהגותך ובגישתך לחיים, קובע אם תהיה אדם שמח או לא

חלקים בציבור חיים בעת האחרונה בתחושה מדוכדכת. נראה להם שהכול מתפרק, עד שמתחיל להתעורר סימן שאלה על גורלו של כל המפעל שנוצר כאן. יש מי שתחושת המרירות הזאת אף דוחפת אותם לחשוב על חלופות ועל ירידה מהארץ.

ויש הרואים את הבעיות והקשיים, ובכל-זאת הם אופטימיים ושמחים. מבטם מופנה לעבר הנקודות החיוביות, ההצלחות וההישגים. הם מאמינים בידו של הבורא המנווטת את ספינת העם היהודי בתוך כל הסערות. גם אם יש קושי, בעזרת השם נתגבר עליו.

ארגז מלא אבנים

אין זה סתם הבדל בין פסימיים לאופטימיים, אלא של גישה בסיסית לחיים. ההבדל בין אדם שמח לאדם מדוכדך אינו בתנאים האובייקטיביים. יש עשירים מדוכאים ועניים שמחים. יש אנשים חולים ועם זה מלאי אנרגייה ואופטימיות, ולעומתם בני-אדם בריאים אבל עצובים וכבויים. יש מי שמסתער על אתגרי החיים בששון ובמרץ, ומי שכל דבר קשה לו ומכביד עליו.

האם זה עניין של אופי? אכן, האופי המוּלד בוודאי משפיע על יכולתו של האדם לחוש שמחה, אבל זה בעיקר עניין של חינוך, השקפת עולם ותפיסת חיים. השאלה אם תהיה אדם שמח אינה קבועה מראש. היא בידך. תרצה – תשמח; לא תרצה – תרחק ממך השמחה. אתה, בהתנהגותך ובגישתך לחיים, קובע אם תהיה אדם שמח או לא.

איך תגיבו אם יצווּ עליכם להרים ארגז כבד ולשאת אותו אל ביתכם? "מה יש בארגז?", תשאלו, ותקבלו תשובה: "אבנים". אינכם מבינים מאין נחתה על ראשכם הצרה הזאת. הארגז כבד. אגלי זיעה נוטפים על פניכם. בשלב מסוים אתם מניחים את הארגז על הארץ ואומרים: "אין לי עוד כוח".

ואז, בנקודת הייאוש הזאת, מגלים לכם שאכן יש בארגז אבנים, אבל לא סתם אבנים – אבני חן, יהלומים! הארגז מלא אבנים יקרות, השוות מיליונים, וכולו שלכם! רק קחו אותו הביתה. באותה שנייה תרימו את הארגז כאילו היה משקלו כמשקל נוצה, ובאושר מתפרץ תרוצו עימו הביתה.

הרבי מליובאוויטש נהג להשתמש במשל הזה להמחשת כוחה של השמחה. המציאות האובייקטיבית לא השתנתה. משקלו של הארגז נשאר כשהיה. השמש הקופחת נותרה גם היא בעינה. השינוי היחיד שהתחולל היה בתודעתו של האדם. ופתאום דבר שהיה נראֶה קשה מנשוא נהפך לדבר הקל והנעים ביותר.

להרים את הרגליים

השמחה היא גם מתנת שמיים. כדי להיות שמחים באמת, אנו זקוקים לברכה מהקב"ה, שיפתח לנו את שערי השמחה. וכאן מתחברים הדברים עם חג שמחת תורה – זה חג שבו נפתחות בארות השמחה, וכל הרוצה לשאוב שמחה לכל השנה – יבוא וישאב.

היממה הזאת היא המעיין שממנו נובע שפע שמחה. עכשיו ביכולתנו לשאוב שמחה וחדווה למשך השנה כולה. מי ששמח עכשיו שמחה אמיתית – ישמח, בעזרת ה', כל ימות השנה הבאה. ואין קל מזה: פשוט להרים את הרגליים, לרקוד, לשמוח עם התורה, לדחוף את עצמנו לתוך מעגלי הריקודים. נשאב לנו אפוא שפע של שמחה, אחדות ואמונה לכל השנה כולה.


זמן לשמוח. שמחה לכל השנה (צילום: שניאור מור-יוסף)

  יש חדש

הקפות עם בית חב"ד

בתי חב"ד ברחבי הארץ מסיימים את הפעילות הענפה של חודש החגים באירועים גדולים של הקפות שניות, שנערכות בכל רחבי הארץ, בתיאום עם הרשויות המקומיות. זו הזדמנות מיוחדת במינה להתחבר אל המוני בית ישראל, מכל החוגים והגוונים, ולשמוח בשמחת התורה. פרטים בבית חב"ד.

הקפות שניות בכפר חב"ד

כמיטב המסורת, ועד כפר חב"ד מזמין את המוני בית ישראל להקפות השניות המפורסמות, שייערכו השנה במוצאי שמחת תורה, ברחבה מול ישיבת 'תומכי תמימים'. אלפים, מכל גוני הקשת, נוהגים לבוא להקפות האלה, ולשמוח שמחה טהורה וסוחפת, עם חסידי חב"ד, עד השעות הקטנות של הלילה. את שמחת ההקפות יובילו הזמר נמואל הרוש ותזמורתו של בני לאופר. ההקפות יתחילו בשעה 8:30 בערב.

הקפות במערת המכפלה

כמיטב המסורת של השנים האחרונות, בית חב"ד חברון מקיים במוצאי שמחת תורה הקפות שניות במערת המכפלה, עם תושבי היישוב היהודי בחברון ועם ציבור מגוּון שיבוא מכל רחבי הארץ. הזמר החסידי מנדי ג'ירופי ירקיד את הציבור. אולם יצחק יהיה פתוח. ההקפות מתואמות עם כוחות הביטחון. לפרטים 0523191902.

  שלחן שבת

מתנה עם תכלית

בשמחת תורה שני עניינים: שמחת בני ישראל עם התורה, ושמחת התורה עם בני ישראל. רבנו הזקן מבאר שהאמירה "זמן שמחתנו", בלשון רבים, רומזת לשמחה הכפולה – שמחת ישראל בקב"ה ושמחת הקב"ה בישראל. גם באשר לתורה כך, שכן היא חוכמתו ורצונו של הקב"ה. ובכל-זאת החג נקרא 'שמחת תורה', בלשון יחיד, משום ששמחת הקב"ה ושמחת ישראל מצטרפות לשמחה אחת.

שמחתם של בני ישראל בתורה מובנת בפשטות: מי שמקבל מתנה חשובה, שמסיבה לו הנאה ותענוג, חש שמחה. ואכן, בכל בוקר היהודי מודה לקב"ה על התורה באומרו: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". כל שכן בשמחת תורה, שהשמחה מתעצמת פי כמה וכמה.

שמחה לקב"ה

גם התורה שמחה עם בני ישראל. משל לאדם שמעניק לחברו במתנה חפץ היקר לו מאוד. כאשר נותן המתנה רואה שהמקבל משתמש במתנה לפי רצונו של הנותן, הוא מתמלא שמחה ותענוג.

התורה היא הדבר היקר ביותר של הקב"ה – "יקרה היא מפנינים" (משלי ג,טו). כאשר בני ישראל מברכים את הקב"ה על נתינת התורה בכל יום ואחר־כך לומדים עניין בתורה, הרי זה גורם הנאה ותענוג לקב"ה.

לרומם את העולם

אך לא דיי לייקר את התורה ולשמוח בה, אלא צריך להשתמש בה כפי רצון הנותן, באופן שהתורה תמלא את המטרה שלשמה ניתנה. התורה ניתנה לנו כדי שתנחה את חיי היום-יום שלנו, ותרומם את העולם כולו, על-ידי שיהודי לומד אותה ומתנהג על-פי הוראותיה.

זה בדיוק המסר של ברכת התורה – "אשר בחר בנו מכל העמים" – היהודי אינו מנותק מן העמים שסביבו, ובכל-זאת הוא מובדל מהם, בהיותו הנבחר לקיים את התורה, והוא אף משפיע על הגויים לחיות לפי הוראותיה של התורה המופנות אליהם.

אל חשש

יהודי שחושש מפני השפעת העמים עליו, יזכור שהקב"ה "בחר בנו", היינו שמלבד התפקיד המוטל עליו להשפיע על סביבתו וגם על מי שאינם יהודים, הוא במעמד של "עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". אין זה חיסרון, אלא ברכה, שהקב"ה משגיח על בני ישראל באופן הדוק יותר ובאופן של עין פקוחה תמיד.

בחירת הקב"ה בישראל מכל העמים היא באופן של "המבדיל בין ישראל לעמים". הבדלה בכל התחומים. לא רק בהיבט הרוחני, אלא גם בהיבט הגשמי, והכוונה לחיים המונחים במלואם על־ידי התורה. מכאן השמחה הכפולה: שמחת היהודי עם התורה על שנבחר לחיות חיי תורה, ושמחת הקב"ה בבני ישראל על השפעתם בעולם על-פי ציווי הקב"ה בתורתו.

(התוועדות ליל שמחת תורה תשל"ו)

  מן המעיין

שמחת תורה

התורה מתמלאת שמחה

מדוע החג נקרא שמחת תורה? כי כשהקב"ה החזיר את התורה על כל האומות ולא קיבלוה, הייתה התורה שרויה בצער, שמא גם בני ישראל לא יקבלוה חלילה. וכאשר אמרו 'נעשה ונשמע' התמלאה התורה שמחה.

(ה'דברי שמואל' מסלונים)

שהתורה תשמח בישראל

החג אינו נקרא 'שמחת ישראל' אלא 'שמחת תורה'. לא דיי שישראל שמחים בתורה; העיקר הוא שהתורה תשמח בישראל!

(רבי חיים סולובייצ'יק)

נשארה התורה

בשבעת ימי החג שמחו ישראל במצוות, בסוכה, בלולב ובאתרוג, בניסוך המים ובחביטת ערבה. מכיוון שבא שמיני עצרת, אומרים ישראל לפני המקום: עכשיו אין לנו לא סוכה ולא לולב, לא ניסוך המים ולא ערבה – אין לנו שיור רק התורה הזאת שאנו שמחים בה.

(שפת אמת)

העיקר הלב

בשמחת תורה אנו מסיימים את התורה במילים "לעיני כל ישראל" ומתחילים ב"בראשית ברא אלוקים". האות האחרונה שבתורה היא ל' והראשונה ב', ויחד – לב. "רחמנא ליבא בעי"; העיקר הוא הלב.

(החוזה מלובלין)

בלי חלוקה לסוגים

האחדות של כל ישראל בחג הסוכות באה לידי ביטוי בחיבור ארבעת הסוגים שבעם ישראל (המסומלים בארבעת המינים) יחד, אבל עדיין נשארים כאן ארבעה סוגים. זו מעלת האחדות של שמחת תורה, שבו הקריבו "פר אחד, איל אחד", והשמחה היא בריקודים, שבהם אין הבדל בין יהודי אחד למשנהו.

(הרבי מליובאוויטש)

תלי תלים

"והם תוכו לרגלך יישא מדברותיך" (דברים לג,ג). "תכו לרגליך יישא מדברותיך" – ראשי תיבות 'תלים'. בכל קוץ וקוץ בתורה רמוזים תלי תלים של הלכות.

(בעל הטורים)

תהילים להצלה

את חודש תשרי ת"ש עשה הרבי הריי"צ בוורשה. כל החודש היו הפצצות נוראות על העיר. בח' בתשרי סיפר הרבי: אתמול בלילה התגלה אליי אבי (הרבי הרש"ב) ואמר לי: בעל הטורים כותב ש"תוכו לרגליך יישא מדברותיך" ראשי תיבות 'תלים'. יש כאן רמז לתהילים. "תוכו לרגליך" – כשנופלים לרגלי ה' יתברך ומבקשים רחמים, אזיי "יישא מדברותיך".

קידושין תחילה

"תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (דברים לג,ד). אומרת הגמרא (ברכות נז) "אל תקרי מורשה אלא מאורסה". לימוד התורה אינו כירושה, שאינה דורשת שום הכנה, אלא 'מאורסה' – כשם שאירוסין באים על-ידי קידושין, כך האדם נדרש לקדש את עצמו ולהכין ליבו ללימוד התורה, ורק אז תהיה תורתו משתמרת בקרבו.

(מאה שערים)

  אמרת השבוע

הוכחה הפוכה

רבי ישראל סלנטר התפלל פעם אחת בשמחת תורה בבית הכנסת הגדול בקובנה. כשהחלה מכירת 'חתן תורה' הציע רבי ישראל סכום מסוים, בתקווה שבעקבותיו ירבו הקופצים והמחיר יאמיר. אך לדאבון ליבו איש לא קם להתחרות איתו, והוא זכה ב'חתן תורה' תמורת סכום פעוט.

הדבר ציער אותו מאוד והוא ראה בכך ירידה בכבוד התורה, שאיש אינו חפץ בה. למחרת הלך אל רב העיר, רבי יהושע-לייב דיסקין, ושפך לפניו את ליבו, על כבוד התורה שירד פלאים.

חייך רבי יהושע-לייב ואמר: "אדרבה, דווקא הסיפור הזה מעיד עד כמה גדולה ההערצה בעירנו לתורה ולחכמיה. כשראו האנשים שאתם רוצים לקנות 'חתן תורה' לא רצה איש להתחרות איתכם, כדי שאתם תזכו בזה"...

  גאולהפדיה

ריקוד לקראת משיח

בּוֹ יָבוֹא צֶמַח. בפיוט "שישו ושמחו בשמחת תורה" אומרים: "אגיל ואשמח בשמחת תורה, בו יבוא צמח בשמחת תורה". הקשר המיוחד של שמחת תורה עם הגאולה מתבטא גם בהתעוררות המיוחדת שכל יהודי חש בו. אפילו מי שאינם לומדים תורה כל השנה ואינם עוסקים בקיום המצוות, באים לרקוד ולשמוח עם ספר התורה. גם הגאולה תעורר אף את ה'אובדים' וה'נידחים'.

כשם שביום הכיפורים מתגלה עצם הנשמה של יהודי, דרגת ה'יחידה' שבקרבו, גם בשמחת תורה פורצת ומתגלה נקודה פנימית זו. לכן זו עת רצון לבואו של משיח צדקנו, שהוא ה'יחידה' הכללית של עם ישראל כולו.

השמחה בשמחת תורה אינה על לימוד התורה או על מידת הידיעה בתורה. לוּ זו הייתה השמחה, היו בה הבדלים עצומים בין תלמידי-חכמים ובין פשוטי עם. הראשונים היו שמחים יותר בתורה, מכיוון שלמדוה ועסקו בה כל השנה, ואילו האחרונים אולי לא היו שמחים כלל. למעשה אנו רואים שהשמחה אחידה, וכולם, תלמידי-חכמים ועמי-הארץ, יודעי ספר וסתם 'עמך', שמחים בשמחה גדולה בשמחת תורה.

אלא שהשמחה היא על עצם העובדה שיש לנו תורה, שאותה קיבלנו מהקב"ה. גם יהודי פשוט שבפשוטים, שאינו יודע אפילו אות אחת בתורה, שמח בשמחת תורה. הוא שמח על היותו יהודי, על הקשר של עם ישראל עם הקב"ה ועל שהקב"ה נתן לנו את תורתו. אולי אין הוא יודע מהו הקב"ה ומהי התורה, אבל הוא יודע שהקב"ה והתורה הם דברים יקרים ונפלאים, שאין כמותם בכל העולם, ולכן הוא שמח.

גִּלּוּי הַ'יְחִידָה'. הריקוד בשמחת תורה, כשספר התורה מגולל וסגור, מבטא את מהות השמחה בתורה – שמחה בעצם התורה. השמחה גם נעשית ברגליים ולא בראש, כי דווקא הרגליים (שמסמלות את הביצוע מתוך אמונה וקבלת עול, לעומת הראש שמסמל הבנה והשגה) הן המבטאות יותר מכול את הנקודה האמיתית של שמחת תורה.

כוח זה הוא גילוי עצם הנפש, ה'יחידה' שבנפש. דרגה זו חודרת עד העקב שברגל ומקפיצה אותו בריקוד. הבנה ורגש מוגבלים מטבעם, ויש מידה ליכולת חדירתם. יש מי שמבין ומי שאינו מבין; מי שמרגיש ומי שאינו מרגיש; מי שמבין ומרגיש יותר ומי שמבין ומרגיש פחות. אבל עצם הנשמה שווה בכל יהודי, ולכן כשמתגלית דרגה זו, היא חודרת לכל מהותו של כל יהודי, וגורמת לו לצאת בריקוד של שמחת תורה.

מכיוון ששמחת תורה הוא יום שבו מתגלה עצם מהותו של יהודי, דרגת ה'יחידה' שבו, זה יום סגולה לביאת משיח צדקנו ("בו יבוא צמח"), שגם הוא מעורר כל יהודי ולוקח אותו לריקוד הגדול והשמח מכולם – ריקוד הגאולה ב"שמחת עולם על ראשם".

  מעשה שהיה

הצדיק 'הפסיד' בדין תורה

"אִמרו לו כי מאחר שקיבלתם אותו עליכם לרבי, חובתו לומר את הפסוקים. ואם עדיין יעמוד בסירובו, קִראו לו לדין תורה אצלי, ואני אפסוק בדינכם"

בית המדרש היה מלא מפה אל פה. חסידיו של רבי מנחם-מענדל מוויטבסק המתינו בהתרגשות לכניסת רבם לבית המדרש לאמירת פסוקי 'אתה הראת', ואולם הצדיק נשאר ספון בחדרו.

שנת תקל"ז (1776). השמועה על עזיבתו של הצדיק את רוסיה לטובת ארץ הקודש היכתה גלים. גם חברו-תלמידו, רבי שניאור-זלמן מלאדי, שאחרי חיבוטי נפש רבים החליט להישאר ברוסיה, בחר לעשות את חודש תשרי שקודם הנסיעה במחיצת רבי מנחם-מענדל.

כשעברה שעה ועוד שעה והרבי לא יצא מחדרו, העזו כמה מזקני החסידים לנקוש על דלתו ולשואלו לפשר הדבר. "אינני יכול לגשת לומר 'אתה הראת', לצערי", לחש הצדיק. "התגלו לי מאה פירושים ב'אתה הראת' ולא הצלחתי להשיגם בעבודתי. כיצד אוכל לומר פסוקים אלה בלי שאני מבינם כראוי?!".

לאחר התייעצות קצרה החליטו החסידים להמתין עוד זמן מה. אלא שעוד שעה נקפה והצדיק עדיין אינו יוצא. ניסו החסידים לשכנעו, אך הצדיק נותר בחדרו.

כל אותן שעות עמד רבי שניאור-זלמן בפינת בית המדרש, שרוי בדבקות נפלאה, מנותק מכל הסובב אותו. החסידים ידעו כי רק בכוחו לשכנע את מורו וחברו לצאת מחדרו ולערוך את ההקפות. אחד מהם ניגש אליו ועוררו מדבקותו. "אנא עשה כל שביכולתך לשכנע את רבנו", התחנן.

רבי שניאור-זלמן שקע בהרהורים. "היכנסו אליו שוב ובקשו ממנו כי ייאות לצאת להקפות", אמר. "אם יעמוד בסירובו, אִמרו לו כי מאחר שקיבלתם אותו עליכם לרבי, חובתו לומר את הפסוקים. ואם עדיין יעמוד בסירובו, קִראו לו לדין תורה אצלי, ואני אפסוק בדינכם".

שוב נכנסו החסידים לרבם. "הלוא קיבלנו אתכם עלינו לרבי", טענו כלפיו. "ואם כן, חייבים אתם להתנהג כמנהג האדמו"רים הקוראים את פסוקי 'אתה הראת' עם חסידיהם". גם הפעם התמיד רבי מנחם-מענדל בסירובו. "אם כן, מזמינים אנו אתכם לדין תורה אצל רבי שניאור-זלמן...", אמרו לו החסידים.

לרגע קצר הביעו פני הצדיק פתיעה, ומייד לאחר מכן נמתח חיוך בזווית פניו. "אה, רבי זֶלמַלֶה?", אמר בנעימות, "לפניו רוצה אני לעמוד לדין תורה...".


"לפניו רוצה אני לעמוד לדין תורה". ציון רבי מ"מ מוויטבסק בטבריה

קראו החסידים לרבי שניאור-זלמן וזה נכנס לחדרו של הצדיק. עמדו בעלי הדין לפני הדיין והחלו להרצות את טענותיהם. דין תורה מוזר בעיצומו של חג שמחת תורה.

תחילה פתחו החסידים: "אנו קיבלנו עלינו את מרותו של רבנו, ועלינו לעשות ככל אשר יצווה אותנו. ואולם הוא חייב לנהוג בכל ההנהגות המקובלות אצל אדמו"רים, ובכללן קריאת פסוקי 'אתה הראת', אשר מסורת בידינו כי שפע של השפעות והמשכות טמון בפסוקים האלה".

מולם טען רבי מנחם-מענדל כי אין באפשרותו לומר את הפסוקים, מאחר שלא השיג את מאה הפירושים החדשים שהתגלו לו.

כשסיימו הצדדים להרצות את טענותיהם, נענה רבי שניאור זלמן לעבר מורו וחברו ואמר: "הפסדתם בדינכם, וזאת משני טעמים. האחד מצד סברה, והשני מצד מעשה שהיה".

רבי שניאור-זלמן הסביר:

"מקובל שעיניו של אדם רואות עד נקודה מסוימת באופק ולא יותר מכך. ואולם כשהאדם יתקדם ויגיע אל נקודת קו האופק, הרי ישתרע לפניו אופק חדש. נמצא שלעולם לא יגיע למקום שממנו לא יראה רחוק יותר. כן הוא גם ברוחניות: אם תגיעו להשגת מאה הפירושים, תהיה ראייתכם למרחק גדול עוד יותר, ואין לדבר סוף.

"סיבה זו היא מצד הסברה, אך יש גם סיבה המבוססת על מעשה שהיה: איש ואשתו התגוררו בבקתה שעמדה בקצה העיר, לרגלי הר גבוה. בבקתה תמיד עמד ריח לא נעים, מאחר שמי השפכים שירדו מההר התנקזו לחצר ביתם.

"החליטו בני הזוג להעתיק את בקתתם לנקודה גבוהה יותר בהר. כך עשו ובנו את הבקתה במעלה ההר. לאחר זמן עלו עוד קצת למעלה, וכך העלו אט-אט את מקום מגוריהם.

"יום אחד נשא האיש את עיניו למעלה, וראה את פסגת ההר המתנשאת מעליו בגובה רב. החל האיש לבכות. 'מדוע אתה בוכה?', שאלה אשתו. 'זה ימים רבים אנו מתאמצים ועולים, ועדיין פסגת ההר רחוקה מאיתנו. לעולם לא נגיע אליה', אמר בייאוש.

התפלאה האישה: 'משום כך תבכה?! הלוא גם אם לא הגענו לפסגת ההר, הרי ממקום הרפש כבר יצאנו!'.

"כן הוא בנידון דידן", חתם רבי שניאור-זלמן את פסק דינו. 'מהרפש כבר יצאנו. ראש השנה ויום הכיפורים עברו ברוך השם. ומה אם עדיין לא הגענו אל פסגת ההר?".

התקבלו הדברים על ליבו של הצדיק. לשמחת חסידיו הוא יצא מחדרו והחל לומר את פסוקי 'אתה הראת' וההקפות החלו בשמחה גדולה.

(על-פי 'מגדל עֹז')

  רציתי לשאול

עם הרב מנחם-מענדל גרינברג

מנהל בית חב"ד שוהם

יש לי שיעורי לימוד קבועים בתורה בכל יום ויום, ובשמחת תורה אני צריך לבחור – ללמוד או לרקוד?

אכן, שמירת הזמנים ללימוד השיעורים הקבועים בתורה היא דבר גדול וחיוני, וזאת אנו עושים כל ימות השנה. ואולם בחג שמחת תורה העיסוק העיקרי שלנו הוא השמחה בתורה, וזו מעניקה לנו את הכוח והמתיקות ללימוד התורה כל השנה.

החוויה המיוחדת הזאת נספגה בליבי כבר בילדותי. גדולים וקטנים, תלמידי-חכמים ואנשי עמל, משפיעים דגולים ויהודים פשוטים – כולם היו שרויים בשמחה שנמשכה כל היממה. בליל החג התוועדנו ורקדנו שעות רבות, ולמחרת בבוקר באנו לבית הכנסת ושבנו הביתה רק בערב, אחרי עוד שעות רבות של שמחה וריקודים.

כי זו מהותו של החג הזה – השמחה בתורה ובנותן התורה. זו עבודת היום – לשמוח ולרקוד עד כלות הכוחות, ולטעון את מצברי הנפש בשמחה לכל השנה. האדמו"ר הרש"ב (רבי שלום דובער) מליובאוויטש אמר שבשמחת תורה אפשר לשאוב דליים וחביות של שמחה לכל השנה, וכל זה על-ידי הריקודים.

מובן שיש שיעורי לימוד יומיים שצריך למצוא בעבורם זמן גם בשמחת תורה, אבל העיקר הוא לרקוד ולשמוח ביום הזה.

בקהילה שלנו בשוהם הכול יודעים שגם אם בשבתות ובחגים נוסעים לפעמים למקומות אחרים, את שמחת תורה שלנו אין מחמיצים. כולם מחכים לחוויה המיוחדת הזאת, שמקיפה את ליל החג ויומו. מאז הקורונה אנו עורכים את ההתוועדות בחוץ, ומאות יהודים, מבתי הכנסת סביב, וגם מי שאינם באים לבתי הכנסת במשך השנה, באים לומר 'לחיים' ולשמוח יחדיו בהקפות שנמשכות שעות.

השמחה הזאת מלווה אותנו אחר-כך כל ימות השנה, בקביעות העיתים לתורה ובאהבתה, מתוך הרגשת טעמה המתוק.

  פינת ההלכה ומנהג

חתני החג

שאלה: מה החשיבות בעליות 'חתן תורה' ו'חתן בראשית'?

תשובה: בשמחת תורה מוציאים מארון הקודש שלושה ספרי תורה, בעקבות המאורע ששלמה המלך בירך את העם בסיום חנוכת בית המקדש ביום השמיני של סוכות (מלכים-א ח,סו). בספר הראשון קוראים את הברכה שבירך משה את ישראל; בספר השני מתחילים 'בראשית', כדי שלא יהיה לשטן פתחון פה לקטרג ולומר: "כבר סיימו ישראל את התורה, ואינם רוצים לקרוא עוד"; ובספר השלישי קוראים למפטיר את 'ביום השמיני' – קרבנות החג.

יש מנהג לקרוא ל'חתן תורה' רק אדם נשוי, שהרי אמרו חז"ל "השרוי בלא אישה – שרוי בלא ברכה".

אף שעל-פי הכלל "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם", צריך היה להקדים את המפטיר ל'חתן בראשית', ובפרט שהמפטיר הוא חובת היום, וקריאת 'בראשית' אינה אלא מנהג, בכל-זאת מחברים מייד את סיום התורה עם התחלתה מחדש, כדי שגם המלאכים ילמדו זכות על עם ישראל.

מה טוב לכבד בעליות אלה את טובי לומדי התורה בקהילה. ואולם במקומות שיש לבית הכנסת הוצאות גדולות ודרושה השתתפות הציבור במימונן, מעמידים את העליות האלה למכירה לכל המרבה במחיר.

יש מהאחרונים שכתבו, שכאשר מעמידים את העליות האלה למכירה, יש להשתדל לקנות 'חתן תורה', ורק מי שלא יצליח להשיגה, יקנה 'חתן בראשית'. לעומתם, יש מגדולי הדורות שדקדקו לעלות ל'חתן בראשית' דווקא (וכן נהג הרבי מליובאוויטש). בספר ה'רוקח' כתב ששני החתנים הללו יברכו 'שהחיינו', אבל אין נוהגים כן.

מקורות: טור או"ח סי' תרסח-ט, אליהו רבא ואשל אברהם (להרה"צ מבוטשאטש) שם. ליקוטי מהרי"ח (ח"ג, סדר שמח"ת, דף קח).

  חיים יהודיים

שישו ושמחו בשמחת התנ"ך

הבכי של אביו בעת הלימוד המשפחתי נצרב בליבו של הילד אבישי אילת. כשבגר, יזם פלטפורמה מושקעת ללימוד התנ"ך כולו בתוך שנה ולסיומו בשמחת תורה

 תעודת זהות. אבישי אילת, בן 55, תושב שדה יעקב, שם גם נולד וגדל. שימש מהנדס בשירות קבע, וכיום מקדיש את חייו להרצאות על יהדות במכינות קדם-צבאיות. מפעל חייו הוא מיזם דיגיטלי של לימוד התנ"ך, המאפשר לאלפים ללמוד בכל יום קטע, במסלול לימוד מסודר, מבואר ומונגש, ולסיימו בשמחת תורה.


"קפצתי על המציאה". אבישי (צילום: אנצ'ו ג'וש. ג'יני פיקס)

בכי של אבא. בכל שבת בבוקר, אחרי התפילה, היינו כולנו, כל בני המשפחה, יושבים עם אבא ללמוד. זה זמן שקט ונוח מאוד ללימוד משפחתי. אתה לא מתחרה באף אחד, לא ממהר לשום מקום. נהגנו לעבור עם אבא על חלק מהפרשה, בעיקר על ההפטרה. פעמים רבות, כשאבא היה קורא את ההפטרה, קולו היה נשנק, מרוב התרגשות, ואז היה מעביר לאחותי את התפקיד להמשיך. זה בדרך כלל היה קורה בהפטרות בספר ירמיהו. הבכי הזה של אבא נצרב בליבי, אבל לא פחות מכך נוצר בי החיבור העמוק לתנ"ך ולתכניו המופלאים.

גילוי התנ"ך היומי. אחרי שסיימתי את הישיבה התיכונית כפר הרא"ה למדתי תואר ראשון בהנדסה במכון לב. הרגשתי שיש לי חסר בלימוד התנ"ך, והחלטתי ללמוד אותו לפי הסדר. קראתי את ההקדמה של תנ"ך קורן, ושם מצאתי בשם הרב שאול קוסובסקי ע"ה שאם קוראים את התנ"ך לפי חלוקת הסדרים של המסורה (שהיא שונה מחלוקת הפרקים המוכרת) מסיימים את כל התנ"ך בשנה. קפצתי על המציאה, וסיימתי את התנ"ך בכל שנה. כך שבע שנים רצופות.

חישוב מחדש. הבעיה הייתה שהחישוב המוצג בהקדמה אינו מדויק, ובכל שנה חסרו לי כמה ימים או שנותרו כמה ימים בלי לימוד. ישבתי לעשות מחדש את החישובים, שהם די מורכבים, ובסופו של דבר מצאתי שאכן מספר הסדרים מתאים בדיוק ללוח השנה, בכל קביעויות השנים, והבנתי שעליי לפרסם זאת לעם ישראל.

חלוקת המסורה. הקמתי אתר ייעודי המנגיש את התנ"ך לפי החלוקה היומית, המבוססת על חלוקת הסדרים של המסורה. הרעיון הוא שבשבתות קוראים את התורה, ובימי חול את הנביאים והכתובים. בסבב שמתחיל במוצאי שמחת תורה מסיימים במשך שנה את כל התנ"ך.

חוויית קריאה. כידוע, יש קטעים רבים בתנ"ך שקשים להבנה. החלטתי לשלב ביאורי מילים, שאינם עוצרים את רצף הלימוד. הקדשתי לעבודה זו בכל בוקר כחצי שעה עד שעה, ולפני כשנתיים, לאחר 17 שנים של עבודה יום-יומית, סיימתי ברוך השם לכתוב ביאור לכל התנ"ך.

רוח התנדבות. עד היום הצטרפו יותר מחמשת-אלפים משתמשים קבועים. זמן הלימוד היומי הממוצע עומד על עשר דקות קריאה, ועם העמקה קלה עוד חמש דקות. אנשים טובים שמעו על היוזמה והציעו עזרה. כך למשל התנדב תלמיד ישיבה לפתח יישומון. הורים תרמו את שדרוג האתר, לזכר בתם שנהרגה בפיגוע. רב מכפר-סבא הקליט שיעורים לפי מסלול הלימוד. מדהים לראות כמה אנשים מתחברים ליוזמה זו.


מפעל חיים.
להנחיל את לימוד התנ"ך לעם ישראל

סיום משפחתי. כשהילדים גדלו, רעייתי עודדה אותי ללמוד ולסיים את כל התנ"ך עם הילדים. הצלחנו להדביק אותם בלהט הלימוד, וברוך ה' זכינו גם לעשות כמה פעמים סיום משפחתי של התנ"ך.

זמן להתחיל. יש חוסר מוּדעוּת לחשיבות העצומה של לימוד התנ"ך. זה הבסיס שלנו, ההיסטוריה שלנו. לימוד התנ"ך נוגע ברבדים העמוקים ביותר של העם שלנו. ערב שמחת תורה אני מזמין את הציבור להצטרף ללימוד היומי בתנ"ך. זה תענוג רוחני שמעניק משמעות גדולה לחיים. הסבב החדש מתחיל בשמחת תורה – וזה הזמן! (שם האתר: תנ"ך יומי tanachyomi.co.il).


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)