חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1911 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת שופטים, א' באלול ה'תשפ"ג, (18/08/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1911 - כל המדורים ברצף
יש לך פגישה עם המלך
יש חדש
למצוא את הסיבה לנפילה
שופטים ושוטרים
סגולה לאריכות ימים
יועצים במקום שוטרים
השודד וברכות ההפטרה
רציתי לשאול
שאלה לשני רבנים
אחרי השמיטה היבול שולש

מס' 1911, ערב שבת-קודש פרשת שופטים, א' באלול ה'תשפ"ג (18.08.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

יש לך פגישה עם המלך

בלב כל יהודי, יהיה מי שיהיה ויהיו מעשיו אשר יהיו, מורגשת התעוררות מסוימת בימי אלול. הוא חש כמיהה לדבר מה עליון

תקיעות השופר כבר בוקעות מבתי הכנסת ומזכירות כי נכנסנו לחודש אלול, חודש התשובה והרחמים. עוד שנה מתקרבת לסיומה, ובעוד שבועות מספר נתייצב לפני מלך מלכי המלכים בימים הנוראים.

ימי אלול הם זמן של חשבון נפש, בדיקה עצמית, חרטה על דברים שאולי לא היו כתיקנם, קבלת החלטות טובות לעתיד. מטבע הדברים, העיסוק בעניינים האלה משרה עלינו רצינות וכובד ראש, ועל זה נוספת אימת ימי הדין המתקרבים.

ואולם החסידות מאירה את חודש אלול באור חדש. אלה ימים של אהבה גדולה ושל התקרבות עצומה מצד בורא העולם אלינו. ביטוי לכך ניתן במשל הידוע 'המלך בשדה', של רבי שניאור-זלמן מלאדי (מייסד חסידות חב"ד), בספרו 'לקוטי תורה'.

מקבל אותנו כפי שהננו

הקב"ה נמשל בחודש הזה למלך שיוצא אל השדה ומניח לכל החפץ בכך לגשת אליו ולהביע לפניו את כל משאלותיו. בימים כתיקונם קשה לאזרח הפשוט להגיע אל המלך. עליו להיות בעל סגולות מיוחדות כדי שהמלך ייאות להיפגש עימו. ואולם יש זמנים שבהם המלך יוצא אל העם, אל השדה הפתוח. שם אין הוא מוקף סוללה של מזכירים, פקידים ומנהלי לשכה. שם אין דבר החוצץ בינו ובין האזרח הקטן. כל הרוצה יכול לגשת אליו ולשטוח את בקשותיו.

במשל הזה יש עוד פרט חשוב – כל ימות השנה גם אם ניתנת לאדם הזדמנות לפגוש את המלך, הוא נדרש להתלבש בבגדים המתאימים וללמוד את כללי הנימוס הנהוגים בארמון המלכות. לעומת זה, כאשר המלך יוצא לשדה, הוא פוגש את בני העם כפי שהם – בבגדי עבודה, מאובקים ומיוזעים, מחוספסים ועממיים.

זה חודש אלול. בימים האלה בורא העולם בא לקראתנו ופוגש אותנו כפי שאנחנו. גם אם אין לנו 'בגדים' מתאימים (תורה ומעשים טובים). גם אם נשמותינו מכוסות אבק מטרדות היום-יום. גם אם איננו מושלמים ומלאים מגרעות.

ורבי שניאור-זלמן מוסיף שהמלך מקבל את כל הבאים בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. לא דיי שהוא מקשיב לבקשות בני העם, הוא גם ממלא אותן מתוך שמחה ומאור פנים. הבורא מאיר עלינו את שלוש-עשרה מידות הרחמים, ולכן אלה ימי אהבה יקרים מפז.

זמן להתעוררות

הביטוי להתגלות עצומה זו מצד הבורא היא ההתעוררות האופפת אותנו בימי אלול. נשמתנו חשה את ה'מלך' הנמצא ב'שדה'. בלב כל יהודי, יהיה מי שיהיה ויהיו מעשיו אשר יהיו, מורגשת התעוררות מסוימת בימי אלול. לא תמיד הוא מוּדע למשמעותה; לא תמיד הוא יודע להפנותה לכיוונים הנכונים. אבל הוא מרגיש שצריך להשתנות, להשתפר; הוא חש כמיהה לדבר מה רוחני, עליון.

יש רק דבר אחד שעלינו לעשות – לצאת אל המלך, לפנות אליו, לפתוח את הלב. וכשנעשה כן ודאי נזכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.


התקיעות מעוררות. ימים שבהם 'המלך בשדה'

  יש חדש

השופר המעורר

שליחי חב"ד פועלים בחודש אלול לזיכוי המוני ישראל במנהג תקיעת שופר. הפעילות מתקיימת במוסדות ציבור, במקומות עבודה ובבתי עסק, והיא נועדה לעורר את לב עם ישראל למשמעות ימי אלול, ימי התשובה והרחמים.

הכשרת תוקעים

בעקבות ההצלחה בשנים שעברו, צעירי חב"ד מפעילים גם השנה את תכנית 'שגרירים', המכשירה רבים ממקורבי בתי חב"ד לתקוע בשופר. בקורס ילמדו את ההלכות הקשורות בתקיעת השופר וגם את הטכניקה של התקיעה. בימי ראש השנה ייצאו הללו למקומות רבים ויזַכו את המוני בית ישראל בקיום המצווה המרכזית של ראש השנה.

חגיגת הרמב"ם באלעד

כרבבה מתושבי אלעד התקבצו ביום חמישי שעבר לאמפי-פארק העירוני, למעמד ייחודי, שאיחד את כלל החוגים והמגזרים בעיר. קרוב לשש שעות ישב הציבור וחגג את מעמד סיום הרמב"ם, בראשות גדולי התורה והחסידות. מיטב אמני הזמר החסידי הנעימו בשירה, והאירוע נסתיים בהצלחה קרוב לשעה שתיים בלילה.

  שלחן שבת

למצוא את הסיבה לנפילה

פרשתנו מסתיימת במצוות 'עגלה ערופה', שאותה יש לקיים אם נמצא חלל מחוץ לעיר ולא נודע מי הרגו. בסוף הדברים נאמר: "וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ, כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'". רש"י מסביר: "מגיד שאם נמצא ההורג אחר שנערפה העֶגלה, הרי זה ייהרג, והוא הישר בעיני ה'".

הדברים דורשים ביאור: בפשטות, המילים "תעשה הישר בעיני ה'" מכוּונות לכל דיני העגלה הערופה שפורטו לעיל, ומנין לרש"י שיש כאן דין אחר ("שאם נמצא ההורג")? עוד צריך להבין מדוע רש"י קובע שהמילים "כפר לעמך ישראל" נאמרות מפי הכוהנים, ואילו "וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם" זו כבר אמירה של התורה?  למה לא לפרש שכל זה הוא אמירה של הזקנים, שעליהם נאמר: "וְעָנוּ וְאָמְרוּ,  יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ..."?

ההצהרה של הזקנים

המפתח להבנת הדברים טמון בדברי הזקנים: "ידינו לא שפכו את הדם". האמירה הזאת היא בשם כלל ישראל, והמשמעות היא שכלל ישראל אינו אשם בהריגת החלל. אבל הלשון "ידינו לא שפכו" מוביל למסקנה שהכוונה לזקנים עצמם. שואל רש"י: "וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם?!", והוא מבאר: "אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לוויה".

לאור דברי הזקנים נמצא שכלל ישראל נקי מאשמה, וגם הם עצמם לא עשו דבר שעלול היה לגרום להריגת האיש. אם כן, הזקנים אינם צריכים לבקש "כפר לעמך ישראל", שהרי לא עשו שום חטא. מזה רש"י לומד שהמילים האלה נאמרות מפי הכוהנים, העומדים במדרגה רוחנית גבוהה מזו של הזקנים, ותפקידם לברך את בני ישראל.

הרוצח ייתפס

הכוהנים יודעים, שכדי שבני ישראל יקבלו את הברכות עליהם להיות בלי שמץ של עוון. לכן הם מבקשים "וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל", היינו שלא יהיה פגם אפילו ב'פינה נידחת' כלשהי של עם ישראל.

לאור זאת אי-אפשר לפרש שהמשך הדברים, "וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם", הוא המשך דברי הכוהנים, משום שעצם האזכור של דם שנשפך מונע את היכולת לברך את ישראל. לכן רש"י מפרש "הכתוב מבשרם שמשעשו כן, יכופר להם העוון". וכשנסתיימו פרטי דיני עגלה ערופה, והכוהנים סיימו את דבריהם, ובכל-זאת הכתוב מוסיף "ואתה תבער הדם הנקי", הרי שיש כאן דבר חידוש, בנוגע להורג. שכן מה שנתכפר עד עכשיו הוא העוון, ולא הדם עצמו; וכאשר ייתפס הרוצח – יבוא על עונשו.

מה גרם לנפילה

במשמעות הרוחנית, מצב שבו האדם "נופל בשדה" ו"לא נודע מי היכהו" מבטא נפילה שסיבתה לא ברורה. האדם אינו יודע מה גרם לו לחטוא – תאווה, גאווה, ישות וכו'.

העצה היא 'עגלה ערופה', שהיא 'חוק', בלי טעם, דבר המורה על קבלת עול. אך בכך לא דיי, אלא 'למצוא את הרוצח' – את שורש הבעיה, ואז יעשה האדם את "הישר בעיני ה'".

(תורת מנחם, כרך מד, עמ' 274)

  מן המעיין

שופטים ושוטרים

השופטים הראויים

"שופטים ושוטרים... אשר ה' אלוקיך נותן לך" (דברים טז,יח). מנה שופטים כאלה אשר נותנים לך את ה' אלוקיך – המכניסים בליבך רוח אלוקים.

(בוצינא דנהורא)

שבעה שערים

"בכל שעריך". "שבע שערים בנפש" (ספר יצירה). ואלה ה'שערים': שתי אוזניים, שתי עיניים, שני נחירי האף והפה. דרכם עוברים הרשמים מהעולם החיצוני לתוך-תוכי האדם. אומר על זה הכתוב: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" – שים לב שדרך השערים האלה לא יעברו כל דברי תיעוב וניבול, האוזניים לא ישמעו דברי בלע, העיניים לא יראו ברע, והפה לא ידבר תהפוכות.

(של"ה)

שפוט עצמך

"תיתן לך" – לעצמך. קודם כול שפוט את עצמך, קשוט עצמך תחילה. ובאותה מידה שאתה מודד לעצמך, מדוד גם לאחרים. שלא תהיה מקל לעצמך ומחמיר לאחרים; מוחל וּוַתרן לעצמך, ומדקדק עם אחרים כחוט השערה. כן תנהג "בכל שעריך" – בכל השיעורים והמידות שלך.

(תולדות יעקב יוסף)

נגעי עצמך תחילה

אדם השופט את עצמו רואה תמיד את צדקת הזולת ואין לו טענות לבורא. "אם שופטים ושוטרים תיתן לך" - תשפוט את מעשיך והתנהגותך, כי אז "ושפטו את העם משפט צדק" – יהיה השני תמיד צדיק בעיניך. כשאדם רואה רק את חטאי הזולת, סימן שאינו רואה את נגעי עצמו.

(עיטורי תורה)

עפר בפנים ונחושת בחוץ

סמוך לציווי "שופטים ושוטרים תיתן לך" נאמר "לא תיטע לך... אצל מזבח ה'". מה עניין מזבח אצל דיינים? אלא מה מזבח תוכו עפר ("מזבח אדמה תעשה לי") וציפויו נחושת, כך צריך להיות דיין ושופט ומנהיג בישראל. עליו להיות ענוותן ושפל רוח מבפנים, בחינת עפר ואפר, ואילו מבחוץ 'נחושת' – בעל מצח נחושה ועוז רוח, בבואו להגן על קודשי האומה נגד המבקשים לפגוע בהם.

(רבי מאיר שפירא מלובלין)

פסיקה והכאה

שופטים: דיינים הפוסקים את הדין. ושוטרים: הרודין את העם אחר מצוותם, שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט.

(רש"י)

'להכות' את היצר

הדיין פוסק את הדין רק לאחרי חקירה ודרישה בכל פרטי הדין. ועניינו בעבודת ה' - ההתבוננות בהשגה אלוקית הקשורה לתיקון החיסרון הפרטי שהאדם לקוי בו. ואם ההתבוננות אינה נושאת פרי, היינו שההתבוננות אינה משפיעה על יצר הרע, אזיי צריכים 'להכותו במקל', וכמאמר "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" (ברכות ה).

(ספר המאמרים תרצ"ט)

הפיכת שמאל לימין

"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים יז,יא). רש"י מפרש: "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין". אין פירוש הדבר שהעניין נשאר בבחינת 'שמאל' ובכל-זאת התורה מצווה לשמוע לדברי חכמים האומרים שהוא 'ימין'. לא ייתכן שתורת אמת תצווה דבר שאינו אמיתי. אלא התורה ייפתה את כוחם של החכמים, שעל-ידי פסק דינם הם הופכים את השמאל לימין.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

סגולה לאריכות ימים

הצדיק רבי שמעון מירוסלב נהג כל ימיו לנסוע אל צדיקי הדור. בצעירותו נסע אל רבי אלימלך מליז'נסק, ואחרי הסתלקותו אל ה'חוזה' מלובלין, אל רבי מנחם-מענדל מרימנוב, אל ה'שר שלום' מבלז ואל רבי נפתלי מרופשיץ. לאחר מכן נסע אל חתנו, רבי אשר מרופשיץ, ואחרי הסתלקותו נסע אל בנו, רבי מנשה מרופשיץ.

חסידיו התרעמו באוזניו על שזקן צדיקי הדור נוסע להסתופף בצילו של רבי צעיר, שיכול להיות נכדו. הגיב רבי שמעון ואמר: "אם לא אסע אליו, המשמעות תהיה שאני סבור כי אין הוא רבי, ואז עלולים לקרוא לי לשמיים כדי להראות לי שהוא אכן רבי. ולמה לי זאת?"...

הוא היה אומר שנסיעה לצדיקים היא סגולה לאריכות ימים, כמו שנאמר "צדק צדק תרדוף" – סע אל צדיק אחרי צדיק, "למען תחיה"!

  גאולהפדיה

יועצים במקום שוטרים

שֹׁפְטִים. שלוש פעמים ביום אנו מתפללים: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה". התפילה הזאת מבקשת את מה שהובטח לנו בנבואת ישעיה (א,כו): "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה". כלומר, אנו מבקשים שישובו השופטים והיועצים האמיתיים של עם ישראל, כפי שהיו 'בראשונה' ו'בתחילה'.

הפסוק והתפילה מדברים על שופטים ויועצים, אבל היכן השוטרים? התורה מצווה (דברים טז,יח): "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ". שופטים הם הדיינים, הפוסקים הלכות, ושוטרים תפקידם לכפות את בעלי הדין לקיים את פסק השופט (כפי שרש"י מפרש שם). מדוע אין השוטרים מוזכרים בייעודי הגאולה ובמקומם מופיעים 'יועצים'?

התשובה בפשטות היא שבזמן הגאולה לא יזדקקו עוד לשוטרים, מכיוון שלעתיד לבוא יתבטל הרע ויסולק יצר הרע (כמו שנאמר [זכריה יג,ב]: "אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ"). הכול יצייתו לשופטים ולא יזדקקו לכפיית השוטרים. וכך הרד"ק מפרש (ישעיה שם): "זה יהיה בימות המשיח שיִכְלו הרשעים כולם ושארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב".

אך למעשה החידוש בגאולה אינו בהפיכת השוטרים למיותרים, אלא בכניסת ה'יועצים' תחתיהם. אם בזמן הזה מערכת המשפט מורכבת משופטים ומשוטרים, לעתיד לבוא היא תהיה בנויה משופטים ומיועצים.

יוֹעֲצִים. ההבדל בין שופט ליועץ הוא שהשופט עומד מעל הנשפט וגוזר עליו פסק הלכה, והנשפט חייב לקיים את דינו, בין שהדברים מתקבלים על דעתו בין לאו. לעומתו, היועץ מדבר עימו כשווה אל שווה, ונותן לו עצה שהשומע עצמו מבין ומרגיש שהיא טובה בעבורו. ויש בזה מה שאין בזה: יתרונו של היועץ, שהשומע מקבל טוב יותר את העצה והיא חודרת עמוק יותר לפנימיותו. ואולם לשופט יש יתרון, שדבריו מתקבלים מתוך סמכות עליונה, כמי שהקב"ה נתן לו כוח לפסוק את דבר התורה, והאדם מתבטל אליו ומקיים את הוראתו בקבלת עול.

ועל כך נאמר: "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה". בבוא הגאולה תחזור השלמות של השופטים, פוסקי דיני התורה, והיועצים, הם הנביאים. ובראש ובראשונה משיח צדקנו עצמו, שיהיה הן רב הן נביא. ההכנה לזה נעשית גם לפני הגאולה. 'שופטייך' ו'יועצייך' הם רבותינו נשיאינו, שמלמדים תורה (גילוי פנימיות התורה) ויועצים עצות בענייני תורה ויראת שמיים, עד עניינים גשמיים – שזה עניין הנביאים; ועד הנבואה העיקרית – הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומייד ממש "הנה זה (משיח) בא" (ראו ספר השיחות ה'תנש"א כרך ב, עמ' 780).

  מעשה שהיה

השודד וברכות ההפטרה

"כן", השיב, "יש לי כמה דולרים בשבילכם", אמר בעודו מחזיר את ההמחאה למכונית ונועל את דלתותיה. מפיו יצאה שאלה: "אולי מישהו מכם יהודי?"

שלושת הגברים החסונים שהקיפו אותו פתאום הטילו על צבי ג'ייקובס אימה. "יש לך כסף?", אמר הענק מביניהם בקול עמוק, והניף את ידו לעבר צווארו. האיום היה ברור.

זה היה בחודש אלול תשמ"ט (1989). ג'ייקובס היה בדרכו לביתו, לאחר שהשתתף בחגיגת ברית מילה בניו-ג'רזי. הוא עצר את מכוניתו ליד סניף הבנק שלו כדי להפקיד המחאה. את המכונית החנה במגרש החניה שמאחורי הבנק, והוא יצא לכיוון הבנק.

ואז נזכר ששכח את ההמחאה ברכב. הוא שב אל המכונית, פתח את הדלת והוציא את ההמחאה. כשהסתובב לסגור את הדלת נחרד לגלות שלושה גברים מקיפים אותו. הם היו לבושים מכנסי ג'ינס מרופטים וחולצות טריקו בלויות. מפיהם נדף ריח חריף של אלכוהול.

הבחור שעמד בצד שמאל אחז בקבוק ויסקי ומעיניו ניבטה הבעה מרושעת. הצעיר מימין נראה ידידותי יותר ומפוחד מעט. אבל הבחור שעמד באמצע היה ענק. קעקועים כיסו את כל זרועותיו החשופות.

הוא ביקש כסף, אבל היה ברור לג'ייקובס שזו אינה בקשה אדיבה... המחשבות בראשו דהרו. 'הישאר רגוע', אמר לעצמו. 'לכל דבר שקורה יש סיבה. הכול לטובה. יש לפחד מאלוקים לבדו'.

המסרים החסידיים שלמד בישיבה על אמונה וביטחון בה' החלו לחלוף במחשבותיו. הם היו הגיוניים בישיבה, אבל עכשיו במבחן המעשה?

"כן", השיב, "יש לי כמה דולרים בשבילכם", אמר בעודו מחזיר את ההמחאה למכונית ונועל את דלתותיה.

מפיו יצאה שאלה: "אולי מישהו מכם יהודי?". הוא ידע שזה כמעט בלתי-אפשרי.

"כן, אני יהודי", אמר הבחור המגודל. ג'ייקובס לא האמין למשמע אוזניו. "אתה יהודי?!", קרא בתמיהה. "יש לך שם יהודי?".

"שמואל-יענקל בן משה", אמר המגודל בגאווה.

"האם חגגו לך בר-מצווה?", שאל ג'ייקובס. "בהחלט", השיב שמואל-יענקל, והחל לזמר את ברכות ההפטרה.

ג'ייקובס הקשיב ושאל: "אז למה אתה מבקש רק כמה דולרים, כשאתה יכול לבקש מיליונים?...".

הבעת תמיהה עלתה על פניו של הענק וג'ייקובס המשיך: "אנחנו בחודש אלול. אלה ימים שהמלך נמצא בשדה, קרוב לכל יהודי ומאזין לבקשותיו. זה הזמן שלנו לבקש ממנו. הוא נמצא כאן ברחוב, איתך ואיתי, ואנחנו יכולים לבקש ממנו הכול. בראש השנה הוא חוזר לארמונו, ואז כבר לא יהיה כל-כך קל להיכנס אליו. עכשיו הוא מקבל כל בקשה. אולי יש בכיסי כמה דולרים, אבל לאלוקים יש מיליונים להעניק לנו".

ג'ייקובס הופתע לראות שדבריו מתקבלים בליבו של האיש שרק לפני רגע ניסה לשדוד אותו. הוא לא המתין לתגובתו והמשיך: "אתה יודע מה זה תפילין? אם תניח תפילין אני בטוח שאלוקים יקשיב לבקשתך".

בעודו מדבר פתח ג'ייקובס את תא המטען של הרכב והוציא את התפילין שלו. "הושט את ידך ונניח תפילין", אמר לגברתן. השרוול הקרוע בחולצתו של האיש הקל על ג'ייקובס להניח את התפילין על זרועו.

ברגע שהאיש החל לומר 'שמע ישראל', נרטבו עיניו מדמעות. כשסיים אמר לו ג'ייקובס בקול נרגש: "אלוקים נמצא כאן איתך. בקש ממנו כל מה שליבך חפץ". שמואל-יענקל עמד בשקט ועצם את עיניו.

אחד החברים בקבוצה הסתובב בעצבנות הלוך ושוב. "בואו נלך כבר", דרש מחבריו. "אתה תחכה. אני מתפלל", פסק הענק בהחלטיות. החבר השלישי הביט בתדהמה על כל הנעשה. ג'ייקובס פנה גם אליו ושאל לשמו.

"מישל", השיב במבטא צרפתי. "האם אתה יהודי?", שאל ג'ייקובס. "לא, אני קתולי. אימא שלי הייתה יהודייה אבל הפכה לקתולית. הנאצים הרגו את הוריה והיא גדלה במנזר".

"אתה יהודי!", קרא ג'ייקובס בהתרגשות. "אם אימך נולדה יהודייה הרי היא יהודייה, וגם אתה יהודי. פעם יהודי, תמיד יהודי. היום הזה הוא כמו יום הבר-מצווה שלך. תניח תפילין ונערוך לך בר-מצווה".

מישל חזר אחרי ג'ייקובס כמיטב יכולתו על ברכות התפילין. עיניו נצצו בחיות, והוא נראה כנער יהודי מבולבל, או אולי כמו נסיך אבוד, שמזהה פתאום ברחוב את אביו המלך.

בתיקו של ג'ייקובס היו שתי פרוסות עוגה שלקח מחגיגת ברית המילה. כל הארבעה חלקו את הפרוסות. "לחיים!", קרא ג'ייקובס והרים את העוגה שבידו.

חבריו החדשים, היהודים שמואל-יענקל ומישל, הודו לו בחום. הם לחצו ידיים והתחבקו. "חכו רגע", אמר להם ג'ייקובס בטרם נפרדו, "הנה הדולרים".

"אין צורך, זה בסדר", אמר שמואל-יענקל ונופף לו בידו לשלום.

(על-פי 'From the Heavens to the Heart', מאת צבי ג'ייקובס)

  רציתי לשאול

עם הרב אהרן קרניאל

מנהל בית חב"ד בבני עי"ש

מדוע צריך להתייעץ עם רב גם בשאלות שאינן הלכתיות?

במשנה מופיעה פעמיים (אבות א,ו; א,טו) ההוראה "עשה לך רב". יהודי נדרש למנות לעצמו רב שאותו ישאל שאלות הלכתיות ואיתו יתייעץ בדברים הנוגעים לעבודת הבורא.

הצורך ברב לשאלות הלכתיות ברור למדיי, מכיוון שלא כל אחד בקי בהלכה, ולכן יש לשאול רב המתמחה בסוגיות הלכתיות. ואולם גם אם האדם יודע הלכה, מן הראוי שלא יסמוך על שיקול דעתו, מכיוון ש'אדם קרוב אצל עצמו', והנגיעה האישית עלולה להטעותו.

הרבי מליובאוויטש הורה לכל אחד ואחת לקיים את הוראת המשנה "עשה לך רב" – לא רק בשאלות הלכתיות, אלא בכל תחומי החיים. כאן הכוונה לאו דווקא לרב פוסק הלכה, אלא ל'משפיע' (לגברים) ו'משפיעה' (לנשים). זו דמות שאמורה להדריך את האדם בשאלות החיים, לעוררו על דברים הדורשים חיזוק ושיפור, לעודדו בעיתות קושי וכדומה.

הצורך בהדרכה הוא לא רק בענייני תורה ויראת שמיים, אלא גם בהחלטות אישיות, כלכליות וכדומה. ראשית, יש החלטות גשמיות בעלות משמעות רוחנית. למשל, מקום מגורים או מקום עבודה, וראוי שהעניין ייבחן גם על-ידי המשפיע או המשפיעה, שראייתם אובייקטיבית יותר. שנית, מכיוון שהאדם הולך להתייעץ עם הרב על-פי הוראת התורה, הרי שזה הצינור שיביא לו את הברכה וההצלחה.

יש עניינים שעליהם הרבי הורה להתייעץ עם 'ידידים מבינים'. היינו ידידיו של השואל, הרוצים בטובתו, ושגם מתמצאים בנושא הנדון. ומכיוון שזו עצת הרבי, הרי שזו הדרך לקבל את הברכה וההכוונה מלמעלה – שתתקבל ההחלטה הנכונה ושתשרה בה ברכת ה'.

  פינת ההלכה ומנהג

שאלה לשני רבנים

שאלה: האם מותר לשאול אותה שאלה הלכתית שני רבנים, ולבחור לעשות כפסק אחד מהם?

תשובה: אם פסיקתו של הרב הראשון אינה נראית לשואל, והוא רוצה לשאול רב שני, עליו להיזהר שלא יגיע למצב שאמרו בגמרא על הפסוק (הושע ד,יב) "עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו" – "כל המיקל לו, מגיד לו". ואגב, בכך הוא מסבך לא רק את עצמו, אלא גם את הרב השני.

כשרב אוסר דבר שנשאל עליו, אין חברו רשאי להתיר במקרה זה (אלא אם כן הוא בטוח שהרב הראשון טעה בדבר המפורש בפוסקים להיתר). אם רוצים לשאול רב שני, חייבים להודיעו תחילה שכבר שאלו שאלה זו רב פלוני ואסר אותה. כל זה באותו מקרה שעליו הייתה השאלה, אבל אם לאחר זמן אירע מקרה שני – אפילו זהה לראשון – והשאלה הופנתה לרב השני, הוא רשאי להורות בו כפי דעתו.

אם הרב הקבוע נוהג להקל בשאלה מסוימת, הוא אינו זמין כעת ושואלים רב אחר, אפשר לומר לו מראש, שאם נראה לו שאינו יכול להקל – שלא יפסוק בעניין זה.

האם מותר לאדם לשאול רבנים שונים לפי תחומים, כלומר, רב אחד בענייני כשרות, שני בענייני שבת, שלישי בדיני ממונות וכדומה?

ראינו בתלמוד שהיו בין גדולי האמוראים מי שהתמחו בענייני איסור והיתר ואחרים שהתמחו בדיני ממונות. וכתב הרא"ש: "לפי שידעו ששמואל היה רגיל תמיד לפסוק דינין, ולכך היה מדקדק בהן ויורד לעומקן... וכן רב היה רגיל לדקדק בהוראת איסור והיתר. לכך סמכו על הוראותיו לענייני איסור והיתר".

מוסרים בשם הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, שאפשר לחלק את השאלות לפי תחומים, אבל בתנאי שכל השאלות בתחום מסוים יישאלו אצל רב פלוני, והשאלות בתחום השני – אצל הרב השני.

מקורות: פסחים נב,ב. רא"ש ב"ק פ"ד ס"ד. רמ"א יו"ד רמב סעיף לא, ונו"כ. טהרת הבית, משמרת הטהרה עמ' שכג, טהרה כהלכה פ"ו סי"ט, וש"נ.

  חיים יהודיים

אחרי השמיטה היבול שולש

בשנת השמיטה הכרם שלו במושב צלפון שבת לחלוטין. עכשיו, עם הבציר של יבול השנה השמינית, משה פרץ רואה את הברכה האלוקית המופלאה

תעודת זהות. משה פרץ, בן 62, יועץ חקלאות בכיר וחקלאי במושב צלפון. זה מושב עובדים בהרי ירושלים, מעט מצפון לבית שמש והשייך למועצה האזורית מטה יהודה. המושב הוקם קצת אחרי הקמת המדינה בידי עולי תימן. הוריו עסקו בחקלאות, והוא נולד להווי החיים של אדמה, השקיה וגידול פירות וירקות.


"כולי אפוף התרגשות". פרץ בכרם

רפת ותבלינים. אני בחקלאות מיום שנולדתי. הימים של שנות החמישים לא היו קלים. הוריי ניהלו רפת וגידלו תבלינים. במרוצת השנים רכשתי ידע בחקלאות, וכיום אני מייעץ לחקלאים. בעשור האחרון התחלתי לגדל ענבים ולייצר יין בוטיק.

גיתות עתיקות. האדמה שלנו מתאימה מאוד לגידול ענבי יין משובחים, ומתברר שבעבר אכן האזור הזה שימש למטרה זו. גילינו כאן גיתות עתיקות, מתקופה קדומה, ונראה שלאורך מאות שנים יהודים ייצרו כאן יין. נטענו בכרמים שלנו זני ענבים איכותיים, שמעניקים ארומה מיוחדת ליין. יקבי בוטיק רבים לוקחים את הענבים שלנו.

ברכה אלוקית. את שנת השמיטה האחרונה שמרנו בהידור, כמו שהתורה מצווה. לא זמרנו ולא טיפחנו. עסקנו בלימוד תורה, ברוגע ובשלווה, מתוך אמונה מלאה בקב"ה שידאג לכל מחסורנו. רק בתום השמיטה חזרנו לעבודת הכרם. עכשיו מתחיל הבציר, ומדהים לגלות כי זכינו להתגשמות הברכות האלוקית במלואן. הכרם שלנו נותן השנה יבול גדול פי שלושה מהרגיל. אני חוזר שוב – פי שלושה! בשמיטה הקודמת הכרם עדיין לא עבר את תקופת הערלה, ולכן לא היו לנו נתונים למדידה. השנה אנחנו רואים בעינינו את הברכה העצומה.

התרגשות ואמונה. אני מדבר איתכם כשכולי אפוף התרגשות עצומה. אי-אפשר לתאר את התחושה, שלאורך כל שנת השמיטה אתה חי באמונה גדולה בבורא עולם, שלא רק שלא יהיה לנו נזק, אלא להפך, והנה אנו זוכים לחזות בכך במו עינינו.

עם כל הכבוד לאגרונום. בהתחלה, כשהאגרונום ראה את הכמות האדירה של הענבים שצמחו בכרם, העלה חשש שהכמות תפגע באיכות, והמליץ לדלל את הפרי. אמרתי לו שאני מאמין באמונה שלמה בבורא עולם, ולא אדלל. אחרי הבציר גילינו שרמות הסוכר והחומציות של הענבים הן הטובות ביותר, וכי הכמות לא פגעה באיכות!

חקלאי האמונה. שנת השמיטה מלמדת אותך שהפרנסה היא מבורא עולם. דיברתי עם חקלאים שמגדלים אלפי דונמים והחליטו לשמור שמיטה אשתקד. כיום אני שומע מהם שלא חסר להם כלום. רק שפע, ושיאים חדשים. זו הנאה צרופה. בשנת השמיטה ביקרנו בבני-ברק, והרבנים הגדולים ביקשו שאנחנו נברך אותם. הבנו את גודל החשיבות של שמירת השמיטה.

חיים של אמונה. גדלנו בבית שהאמונה הייתה בו תמיד במקום הראשון, כך שזה ממש בדם שלנו. נס השמיטה הביא אושר גדול לנו ולכל בני המשפחה. אשרינו שזכינו לראות זאת ולהפיץ את הבשורה לעם ישראל.

יינות ארץ ישראל. הייתי במדינות העולם וביקרתי בהרבה יקבים. אני יכול לומר בוודאות: האיכות של היינות הישראליים עולה על כל מדינות העולם.

על שם האם. ליקב שלנו קראנו 'יקב סוליקה – מטה יהודה', על שמה של אימי עליה השלום. אני אומר לאנשים: העדיפו יינות שיוצרו בארץ ישראל. אלה יינות משובחים, ומלבד חביבות הארץ יש כאן גם עניין של מתן פרנסה לחקלאים יהודים, שמגדלים ענבי יין בארץ הקודש, ארץ זבת חלב ודבש.


"אמרתי שאני מאמין".
לא דיללתי


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)