המפקד הביט בגנזבורג במבט תמה. "אתה מטורף?! בכוונתך לצאת מהשוחה ולרוץ בשדה הפתוח?!". השטח היה חשוף לגמרי, וריצה שם הייתה כרוכה בסכנת חיים ממשית
דמותו של ר' יצחק (איצ'קה) גנזבורג הייתה חריגה מעט בנוף האנושי שהתאסף לפני עשרים וחמש שנה, בסתיו תשנ"ח (1998), באתר השריון בלטרון, לאירוע הצעדה ללוחמי תש"ח. אך החיילים הוותיקים חיבקו בחום את החסיד החייכן ועטור הזקן הלבן, וחלקו חוויות וסיפורים מימי מלחמת השחרור.
סיפור הגבורה של גנזבורג, שחירף את נפשו למען חבריו, עורר השתאות רבה.
בחודש אדר תש"ח הוכרז על גיוס כללי. בין הצעירים שקיבלו צו גיוס היה גם גנזבורג, שזכה למספר האישי 3829. הוא הוכשר לשמש קשר. היה עליו להיות צמוד למפקד ועל גבו מ"ק 18 הכבד.
במשך כל הקיץ לחם הגדוד שלו באזור הצפון, בכיבוש כפרים עוינים סביב בית שאן. בסוף חודש מרחשוון תש"ט הועבר הכוח לקיבוץ אורים שבדרום. על הלוחמים הוטלה המשימה לכבוש שתי גבעות – שיח' נוראן (כיום קיבוץ מגן) וח'רבת מעין. בחצות הלילה כבשו הלוחמים את שני היעדים.
בצוהרי יום המחרת הגיעה למקום משאית ובה אספקה לכוחות שהתבססו בשני היעדים. באזור היה שקט מוחלט. גנזבורג הניח את מכשיר הקשר במשאית, והחל לסייע בהעברת הציוד ללוחמים.
ואולם ברגע שהגיע לתל נפתחה לעברם הפגזה קשה מצד כוחות מצריים. החיילים היו חשופים לכוח המצרי, ובהפגזה נהרגו כמה מהם. המפקד הורה לחיילים להתחפר מייד, כדי להתגונן מההפגזה.
בעת ההתחפרות הבחין המפקד בטנקים מצריים מתקרבים אל התל. חרדה גדולה אחזה בו, כי כלי הנשק היחיד נגד טנקים שהיה בידו היה 'פיאט', מטול חי"ר, המסוגל לפגוע בשריון מטווח קצר בלבד.
כקילומטר וחצי מאחור המתין כוח ארטילריה ישראלי, שנועד בדיוק למצב כזה. תפקידו היה לבוא לעזרת הלוחמים על-פי ההנחיות שיקבל מהם באמצעות טלפון קווי שחיבר בין הכוחות. אלא שאחד הפגזים ששוגרו לעברם פגע בחוט הטלפון, והקשר בין הכוחות נותק. בלי הנחיות ברורות מהכוח בקו החזית, לא היה לארטילריה שום ערך.
במוחו של גנזבורג צץ רעיון. במשאית האספקה והתחמושת שנשארה בשביל הגישה לתל שכב מכשיר הקשר שלו, ולצידו עוד מכשיר אלחוטי. הוא פנה אל המפקד והציע כי ייצא לעבר המשאית, יביא למפקד מכשיר קשר אחד ולאחר מכן ישוב למשאית, ייקח את המכשיר השני וירוץ איתו אל כוחות הארטילריה. כך יתאפשר לחדש את הקשר, ולהכות בכוח השריון המצרי.
המפקד הביט בגנזבורג במבט תמה. "אתה מטורף?! בכוונתך לצאת מהשוחה ולרוץ בשדה הפתוח?!". השטח היה חשוף לגמרי, וריצה שם הייתה כרוכה בסכנת חיים ממשית.
"בדיוק כך", השיב גנזבורג. המפקד נד בראשו בתנועה לא ברורה. עברו כמה דקות יקרות, והתברר שהמצב מסוכן ביותר, בשעה שתגובה מהירה ומדויקת של יחידת הארטילריה עשויה להציל את חייהם של עשרות לוחמים.
גנזבורג החליט לקבל עליו את הסיכון העצום. הוא יצא מהמחפורת והחל לרוץ אל המשאית. בעת ריצתו היה חשוף לחלוטין. כוחות האויב זיהו אותו מייד, וטיווחו לעברו כמה מכונות ירייה. הכדורים שרקו סביבו. במהלך הריצה ראה את החול שסביבו מתרומם מרוב כדורים...
כשהתקרב למשאית הבין שדיי בניצוץ אחד להדליק את התחמושת ולהעיף את כל הרכב, אבל הוא היה מרוכז לגמרי במשימה. הוא הוציא מהרכב מכשיר קשר אחד וחזר עימו בריצה אל התל. לאחר מכן שב ורץ למשאית, לקח את המכשיר השני ורץ במהירות הגדולה ביותר שהצליח לפתח אל כוח הארטילריה.
במהלך הריצה, בעוד הכדורים שורקים סביבו, שם הצעיר את כל ביטחונו בקב"ה, והחל לפזם לעצמו את ניגון 'ארבע בבות' של רבנו הזקן, רבי שניאור-זלמן מלאדי. הניגון חישל את רוחו, והוא התעלם מהירי והמשיך בריצה.
בחסדי ה' הצליח לחבור אל הכוח הארטילרי. המכשירים הופעלו, והקשר עם הכוחות בחזית חוּדש. מייד נפתחה הפגזה מדויקת של הארטילריה, וזו העלתה באש כמה מטנקי האויב, והכוח המצרי נסוג. חייהם של החיילים ניצלו.
כמה שבועות אחר-כך, במהלך קרבות לכיבוש דרך עזה-רפיח, נפצע גנזבורג ברגלו ואיבד דם רב. סגן המג"ד חבש את הפציעה ועצר את הדימום. הוא בילה כמחצית השנה באשפוז, עד שחזר לאיתנו. "לעומת החברים שאיבדו שם את חייהם, או ידיים ורגליים, יצאתי בזול", אמר לימים בחיוך.
הרב גנזבורג היה פעיל חב"די נמרץ ואיש חינוך נודע. ממקימי רשת החינוך 'אוהלי יוסף יצחק' בארץ, ופעל גם בארצות-הברית בקידום החינוך היהודי. נפטר בשנת תשס"ו (2006).
(על-פי ספרו 'חייל בשירות הרבי') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
