פּוּרִים הַנִּצְחִי. לפורים מעלה מיוחדת על כל המועדים, שכן החג הזה יעמוד בתוקפו גם בזמן הגאולה. הרמב"ם (בסיום הלכות מגילה) מדבר על נצחיותה של מגילת אסתר גם בימות המשיח. וכך הוא כותב: "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח, חוץ ממגילת אסתר, והרי היא קיימת כחמישה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל-פה שאינן בטלין לעולם". לאחר מכן הרמב"ם ממשיך: "ואף-על-פי שכל זיכרון הצרות ייבטל, שנאמר (ישעיה סה,טז) 'כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי', ימי הפורים לא ייבטלו – שנאמר (אסתר ט,כח) 'וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם'".
מקור הדברים הוא בתלמוד ירושלמי (מגילה פרק א, הלכה ה). שם מובאת מחלוקת בין רבי יוחנן לרבי שמעון בן-לקיש. "רבי יוחנן אמר: הנביאים והכתובים עתידין ליבטל, וחמשת ספרי תורה אינן עתידין ליבטל". הוא לומד זאת מהפסוק (דברים ה,יט) "קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף", המלמד שהתורה לא תתבטל. רבי שמעון בן-לקיש אמר: "אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל. נאמר כאן 'קול גדול ולא יסף', ונאמר להלן 'וזכרם לא יסוף מזרעם'".
הרדב"ז (בתשובותיו סימן תרסו) מסביר: "לימות המשיח הלימוד יהיה מפי הגבורה כאשר היה בימי משה רבנו ע"ה, ולא יהיו שם ספקות והוויות... וזהו שאמר ר' יוחנן: הנביאים וכתובים עתידין ליבטל, שלא ילמדו מהם דבר זולת תורה שבכתב, שממנה נלמד הכול וכל דקדוקיה מפי הגבורה".
האלשיך ('משאת משה' אסתר ט,כח) כותב: "במגילה הזאת תלויים העולם וישראל המקיימים אותו... נס של מקרא מגילה היה, כי היו אז מתבטלים ישראל והתורה והעולם, לולא עשה ה' ככל נפלאותיו, באופן שאם לא על-ידי נס זה גם לא יגיעו לימות משיחנו!".
עַד דְּלָא יָדַע. מעלתו המיוחדת של פורים נובעת ממהותו הפנימית. על הפסוק "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים" (אסתר ט,כז) אומרים חז"ל (שבת פח,א) שבכך התבטל מה שבמתן התורה "כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית", שכן היהודים קיבלו בימי מרדכי ואסתר את התורה מחדש, מרצונם.
בימי הפורים היה מצב של הסתר פנים. זו הייתה הפעם הראשונה שהעם היהודי כולו הועמד במבחן נאמנות לקב"ה. מעל ראשיהם ריחפה גזירת השמדה כללית, ומנגד עמדה לפניהם האפשרות להמיר את דתם ולהינצל. ואף-על-פי-כן לא נמצא ביניהם אפילו יהודי אחד שעלתה על דעתו מחשבה כזאת. זו הייתה הצהרת אמונים מחודשת של העם היהודי לקב"ה ולתורתו, והיא לא באה בהשפעת התגלות עליונה מצד הקב"ה, אלא בבחירתו החופשית של העם. בימי הפורים קיבל העם מחדש, מרצונו הגמור, את התורה, ובכך גדולת הימים הללו.
דבר זה בא לידי ביטוי ב"עד דלא ידע" של פורים ("חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"). בפורים צריך יהודי להתעלות מעל השכל והדעת ("עד דלא ידע"), ולחשוף את הקשר העל-שכלי בינו ובין הקב"ה והתורה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
