חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1875 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת וישלח, ט"ו בכסלו ה'תשפ"ג, (09/12/2022)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1875 - כל המדורים ברצף
להרוות את הצימאון הרוחני
יש חדש
'קטונתי' מול החסדים ומול האמת
הסיפור החסידי
אל יהי שוטה
עכשיו חייבים לטעום
מראָה הצופה למרחקים
רציתי לשאול
טעימה מיין הקידוש
הכמיהה להתחבר לנשמה

מס' 1875, ערב שבת-קודש פרשת וישלח, ט"ו בכסלו ה'תשפ"ג (09.12.2022)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

להרוות את הצימאון הרוחני

החסידות מיועדת לכל יהודי ויהודי – לפשוטי עם ולגאוני עולם, לתלמידי-חכמים ולאנשי עמל. היא החיוּת הפנימית בחיי היהדות

בשבוע הבא יחגגו המוני בית ישראל בארץ וברחבי תבל את חג הגאולה י"ט בכסלו. חגיגת י"ט בכסלו הראשונה נערכה בשנת תקנ"ט (לפני 224 שנים), עם שחרורו של רבנו הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך, ממאסרו ברוסיה הצארית. מאז נחוג יום זה מדי שנה בשנה, והוא הולך ומתפשט בתפוצות ישראל.

דווקא הפרספקטיבה ההיסטורית מאירה את משמעותו הגדולה של החג הזה. יש אירועים שבשעתו הסעירו עולם ומלואו, וכעבור זמן אין איש זוכר אותם. לעומת זה, יש אירועים שנראים בתחילה התרחשויות פרטיות, מקומיות, וכעבור זמן מתבררת משמעותם הכללית והנצחית.

מועד תמידי

י"ט בכסלו נראה בתחילה אירוע נקודתי מאוד. צדיק נאסר, היה שרוי בסכנת נפשות, ולבסוף שוחרר. אכן נס, ואולי מן הראוי שמשפחתו תזכור את הנס ואף תציין אותו מדי שנה בשנה. ואולם ברבות השנים נהפך היום הזה ליום של חג והתעוררות כבירה, והוא מקיף המוני יהודים, משכבות רבות ומגוּונות.

אתה פוגש יהודים שעלו מרוסיה. הם אינם חסידים ואף אבותיהם לא היו חסידים, אבל הם מספרים בחרדת קודש על ההתוועדויות של י"ט בכסלו, שחיממו את נפשם. אתה מדבר עם יוצאי מרוקו, והם מתרפקים בגעגועים על הזיכרונות מחגיגות י"ט בכסלו בקזבלנקה. יהודי ליטאי מספר בעיניים נוצצות על התוועדות י"ט בכסלו בירושלים, וחובש כיפה סרוגה משחזר את החוויה המופלאה כאשר הישיבה התיכונית שבה למד באה לחגיגת י"ט בכסלו בכפר חב"ד.

כך מתקיימים דברי רבנו הזקן, שאמר: "זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל, אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבה ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב, כי המעשה (=סיפור המעשה) חקוקה בלב ישראל דלעילא וכתובה בלב ישראל דלתתא".

נשמה חדשה

רבנו הזקן אמר שאין בכוונתו לייסד 'מפלגה' או עדה, אלא הוא בא להביא גילוי אור לכלל ישראל. הבעל-שם-טוב אמר עליו כי נשמתו היא 'נשמה חדשה', שירדה לעולם הזה מעולם האצילות כדי להאיר את העולם באור פנימיות התורה. לכן מאסרו וגאולתו אינם אירועים פרטיים של משפחה או חוג, אלא הם נוגעים לעם ישראל כולו.

החסידות היא התגלות של חלק בתורה, כהכנה לביאת משיח צדקנו. כשם שבאה שעה שבה נתגלו המשנה והגמרא וספרי הראשונים וקבלת האר"י ז"ל – כך הגיע זמן שבו החל להתנוצץ אורו של משיח, ובו ניתנה לנו האפשרות לטעום ממכמניה של פנימיות התורה, שתתגלה במלואה בתורתו של משיח צדקנו.

החסידות מיועדת לכל יהודי ויהודי – לפשוטי עם ולגאוני עולם, לתלמידי-חכמים ולאנשי עמל. היא מחיה את הנשמה; מרווה את הדעת בהבנה מעמיקה בגדולת הבורא, ובעומק משמעותן של התורה ומצוותיה; מפיחה שמחה והתלהבות בעבודת הבורא; היא החיוּת הפנימית בחיי היהדות.

על כן נאחל איש לרעהו כמנהג החסידים: "חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו".


מאסר שיצר חג. ציור רבנו הזקן מובל למאסר במרכבה שחורה

  יש חדש

התוועדויות חג הגאולה

בימים שלישי ורביעי בשבוע הבא יהיו ברחבי הארץ ההתוועדויות החסידיות המסורתיות לרגל י"ט-כ' בכסלו, חג הגאולה של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך. בבתי חב"ד ובבתי כנסת חב"ד ייערכו אי"ה התוועדויות ברוב עם. הציבור מוזמן להתבשם מאור החסידות ולהשתתף בשמחה חסידית אמיתית.

להצטרף ללימוד התניא

בי"ט בכסלו מתחיל מחזור חדש של לימוד התניא היומי, לפי התקנה הקדושה של לימוד שיעורי 'חת"ת' (חומש, תהילים, תניא) בכל יום. מתכונת הלימוד היומי בתניא בנויה כך שבמרוצת השנה לומדים את כל חמשת חלקיו של הספר. זה הזמן להצטרף ללימוד, ומי שנזקק לספרי ביאור והנגשה יוכל למצוא את הספר המתאים לו מתוך המבחר העצום של ספרי ביאור לתניא הקיימים בימינו, ואף לקבל שיעור יומי מוקלט בכל יום.

מסע לרבי לחנוכה

כמה בתי חב"ד בישראל מארגנים מסע לציונו הקדוש של הרבי בקווינס ולחצר הרבי שבברוקלין, לרגל ימי החנוכה. המסע בליווי הרב שגיא הר-שפר והוא מיועד לגברים, נשים ומשפחות. הנוסעים יוכלו לבקר גם במוקדי תיירות בעיר. לפרטים והרשמה 0546506770 (עדיף בווטסאפ).

  שלחן שבת

'קטונתי' מול החסדים ומול האמת

יעקב אבינו נשא תפילה לקב"ה שיצילוֹ מידי עשיו, ואמר: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ". הגמרא (שבת לב,א) מסבירה שיעקב חשש שהחסדים שזכה להם מהקב"ה ניכו מזכויותיו והקטינו אותן.

אדמו"ר הזקן כתב לאחר גאולתו בי"ט בכסלו איגרת שנפתחת במילים "קטונתי מכל החסדים", ושם הוא מסביר שחסד הוא ביטוי של קרבת אלוקים, וככל שהקב"ה מתקרב לאדם, כך האדם מתקטן ומתגמד כלפי הקב"ה. לכן אמר יעקב "קטונתי מכל החסדים" – החסדים הקטינו אותי.

תפילה עתידית

אבל יש להבין את סדר הדברים בפסוק, שתחילה יעקב אומר "כל החסדים" ואחר-כך "ומכל האמת". הכוונה ב'כל האמת' היא לכל ההבטחות שהבטיח לו הקב"ה. היינו שיעקב אמר שהוא מתקטן מול העובדה שהקב"ה מילא את כל ההבטחות שהבטיחו. לפי זה הסדר היה צריך להיות שיזכיר תחילה את "כל האמת", ורק אחר-כך את "החסדים", המבטאים קרבת אלוקים גדולה יותר.

ההסבר נלמד מתוך ההקשר הרחב של הפרשה. יעקב פעל לא רק להבטחת שלומה של משפחתו בעימות מול עשיו, אלא דאג להמשכיותו של עם ישראל מול כל האיומים שעתידים לפקוד אותו במרוצת הדורות. תפילתו של יעקב אבינו היא אפוא תפילתו של כל יהודי ויהודי, גם בזמננו, וגם הוא אומר "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת".

הניסים מתחוללים

האוּמנם כל אחד ואחד מאיתנו הוא במדריגת יעקב אבינו, הבחיר שבאבות, שזכה לחסדים ולהבטחות של הקב"ה?! התשובה היא שכל יהודי זוכה ל'חסדים' ול'אמת' של הקב"ה, אלא שלא תמיד הם גלויים לעינינו.

בזמן הגלות האלוקות נעלמת ונסתרת, וכבר איננה גלויה כמו בזמן בית המקדש, ובכל-זאת מתחוללים ניסים, אף כי לעיתים הם בבחינת "אין בעל הנס מכיר בניסו". יהודי, בעבודתו, יכול לפעול שהקב"ה ירעיף עליו את ה'חסדים' ואת ה'אמת', ועד שהוא פועל את ההמשך – "וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ", הן כלפי עצמו הן כלפי כל העולם, וכדברי הרמב"ם (הלכות תשובה, פרק ג, הלכה ח) שכל אדם יכול להכריע את העולם כולו לכף זכות על-ידי מעשה, דיבור או מחשבה טובה אחת.

מתפילה לתורה

גם בעבודה הרוחנית של יהודי קיימים שני העניינים האלה, 'חסדים' ו'אמת'. 'חסדים' זו עבודת התפילה, שבה מתעוררת בלב היהודי אהבה לקב"ה עד כדי מסירת נפש, "ואהבת... בכל מאודך". ו'אמת' זה לימוד התורה, שבה אין שינויים בין התורה כפי שהיא בשורשה העליון לבין התורה כפי שירדה למטה.

לכן הסדר הוא שתחילה יעקב מזכיר את ה'חסדים', שזו התפילה, הפועלת על האדם שיהיה בבחינת 'קטונתי'; ולאחר מכן הוא מגיע להתבטלות ו'הקטנה' גדולות יותר, על-ידי 'האמת', שהוא לימוד התורה. ולכן אותם יחידי סגולה ש'תורתם אומנותם' היו פטורים מתפילה, כי התורה הביאה אותם להתבטלות המוחלטת.

(תורת מנחם, כרך ע, עמ' 219)

  מן המעיין

הסיפור החסידי

כלימוד מעשי מרכבה

כשחסידים יושבים בצוותא ומספרים מעשי צדיקים, הרי זה לפני ה' יתברך כאילו הם יושבים ולומדים מעשי מרכבה.

(הבעל-שם-טוב)

כמה מעלות טובות

אין לך דבר המשיב את הנפש, מטהר את הלב, מעמיק את המחשבה ומקרב לאבינו שבשמיים – מסיפור מעשה. צא וראה: הקדים הקב"ה מעשה בראשית לכל המצוות שבתורה.

(רבי נחמן מברסלב)

יישור הלב

סיפור חסידי צריך להביא לידי פתיחת המוח ולידי פישוט העקמומיות שבלב. לכן ספר בראשית, שרובו סיפורי מעשיות, נקרא 'ספר הישר', שכן הסיפורים הקדושים מיישרים את הלב ואת המוח, שיהיו כלים לקבלת תורה ועבודה.

(לקוטי דיבורים)

תורה שבכתב

שמיעת תורה מאת הרבי – המגיד ממזריטש – הייתה בעבורנו תורה שבעל-פה. ושמיעת סיפור מפי הרבי הייתה בעבורנו תורה שבכתב.

(אדמו"ר הזקן)

סיפור שמוציא מ'מצרים'

"אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה – מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים" (הגדה של פסח). אפילו כולנו חב"דניקים שלמים – חכמים, נבונים, יודעים – מצווה עלינו לספר – צריכים אנו לספר סיפור חסידי, ובסיפור זה יוצאים מ'מצרים'.

(הצמח צדק)

הטבת הנרות

סיפורי חסידים מחוללים הטבה כללית, העושה את האדם בעל מידות ועובד ה'. לאחר הטבת הנרות, בא תורו של האור המאיר.

(הרבי הרש"ב מליובאוויטש)

לדעת לספר ולשמוע

צריכים לדעת איך לספר סיפור חסידי, שהסיפור יישמע חי ממש. יותר מכך צריכים לדעת איך לשמוע סיפור, שמהשמיעה יתהווה במוח השומע ציור שלם, כאילו הוא חי את המאורע.

(אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש)

חלון מאיר

כל סיפור חסידי הוא חלון. מבעד לחלון זה זורח אור ה'עבודה', שמקורו בשמש החסידות. אור זה מאיר את כל הפינות החשוכות של בני-האדם.

(ספר המאמרים תשי"א)

  אמרת השבוע

אל יהי שוטה

רבי אברהם-שמעון הלוי אנגל-הורוביץ, ראש ישיבה ומשגיח רוחני בפולין (ר' שימע'לה זליכובֶר), היה מרבה ללמוד את ספר תניא, ועורר גם את תלמידיו ללמוד בו.

פעם אחת אמר לתלמידיו שהוא בקי בכל התניא. הוא הציע להם לפתוח תניא ולהתחיל לקרוא כמה מילים בכל מקום בספר, והוא יאמר להם באיזה פרק המילים האלה כתובות. הם עשו זאת, ומייד אמר להם היכן הדברים כתובים.

בין המשפטים ציטטו לו את הלשון "אל יהי שוטה". על כך הגיב ואמר: "לשון זה כתוב במפורש בפרק כח, אבל תוכן העניין נכתב בכל שורה של התניא...".

  גאולהפדיה

עכשיו חייבים לטעום

הִתְנוֹצְצוּת מֵאוֹר הַגְּאֻלָּה. מובא בכמה ספרים שהתנוצצות אור הגאולה החלה בימי הבעש"ט, והיא באה לידי ביטוי בגילוי מעיינות החסידות. ידוע גם כן שהפצת החסידות קשורה קשר ישיר לגאולה, כפי שאמר המלך המשיח לבעש"ט, שהוא יבוא "לכשיפוצו מעיינותיך – מעיינות החסידות – חוצה".

גילוי החסידות בדורות האחרונים נמשל לטעימה ממאכלי השבת בערב שבת. במשך כל השבוע אין הכרח לאכול דגים ובשר ושאר מטעמים, אבל בערב שבת, כאשר מתכוננים לשבת קודש, מצווה לטעום מכל תבשיל ותבשיל. כך בדורות שעברו לא היה הכרח ללמוד את פנימיות התורה, אבל בדורות האלה, לאחר שנתגלה אור החסידות, מצווה על כל יהודי 'לטעום' ממנו ולהתכונן על-ידי כך לגילוי אור הגאולה.

לכן בזמן הזה לימוד תורת החסידות הוא חובה המוטלת על כל יהודי, ובאמצעותה אפשר להגיע לשלמות בעבודת הבורא, בלימוד התורה ובחיי תורה ומצוות מתוך שמחה וחיוּת. ואמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב: "רבנו הזקן מסר את נפשו על תורת החסידות, ובמסירות נפשו פעל שבכל זמן ובכל מקום שילמדו חסידות, בספר ועל-פה, יפעלו הדברים בשומעים. אבל בתנאי שישמרו את דברי הרב".

הַיַּהֲלוֹם שֶׁבַּכֶּתֶר. רבנו הזקן מסר את נפשו על גילוי החסידות, וראה במאסרו ביטוי לקטרוג שהתעורר למעלה על כך, ובשחרורו את ניצחונה של דרכו. הוא המשיל על כך משל לבן מלך שחלה והרופאים נלאו מלמצוא מזור למחלתו. יום אחד בא לארמון המלוכה רופא גדול במיוחד ואמר שיש בעולם יהלום נדיר ויקר מאוד, שאם יכתשוהו, אבקתו עשויה לרפא את בן המלך. מייד החלו לחפש אחר היהלום, ונמצא שהיהלום הזה משובץ ב...כתר המלך, והוא כל יופיו והדרו של הכתר. החלו השרים להתווכח אם נכון להשחית את כתר המלך למען הסיכוי שהבן יתרפא. הביאו השרים את הדבר לפני המלך, והמלך אמר: "הכתר יקר לי ביותר והוא כל כבוד המלכות והדרה, אך מה בצע לי בכל מלכותי אם בני לא יחיה. טלו את הכתר, כִתשו את היהלום, הכינו את השיקוי ותנו אותו לבני. ואף שיודע אנוכי שרוב אבקת היהלום היקרה תישפך ארצה, בכל-זאת כדאי הדבר, כי אולי טיפה אחת תיכנס לפיו ותצילוֹ".

בן המלך, בנמשל, הוא עם ישראל. בדורות האחרונים העם היהודי חולה. עוברות עליו תמורות קשות והוא ניצב לפני אתגרים שטרם היו כמותם. החסידות היא תרופת הפלא. היא האבן היקרה של כתר המלך, שבכוחה להציל את העם. לכן נתגלו מעיינות תורת החסידות בדורות האלה דווקא, ובשפע רב, כי רק על-ידם בכוחנו לעמוד מול הקשיים ולהישאר דבקים בתורה ובמצוות.

ואכן, ראינו את כוחה האיתן של החסידות. היא שיקמה את העם שהתפורר והלך בימי הבעש"ט; היא עמדה במתקפות העזות של דור ההשכלה וההתבוללות; היא לא נכנעה לשלטון הסובייטי העריץ; היא גברה על מוראות השואה; והיא גם חוללה את תנועת התשובה המופלאה שמתפשטת ומתרחבת בימינו.

  מעשה שהיה

מראָה הצופה למרחקים

החיילים נרעשו מהפלא שחולל הרבי לנגד עיניהם, וסיפרו זאת בהתפעלות לקצין הממונה עליהם. "הביאו אליי את הרבי", הורה להם הקצין

תושבי העיר עמדו נואשים מול לשונות האש האימתניות שעברו מבית לבית. אמצעי הכיבוי הדלים שבידם היו חסרי סיכוי כנגד השריפה שהתפשטה והלכה. בעיניים כלות הביטו משפחות מבוהלות בבתיהן העולים בלהבות.

לעזרת התושבים באה קבוצת חיילים שחנתה בעיר. הללו העבירו מיד ליד דליי מים, וניסו לכבות את האש. אך עוצמת הלהבות הייתה גדולה מכדי שדליי המים יצליחו לכבותן.

באותם ימים שהה בעיר אדמו"ר הזקן, רבי שניאור-זלמן מלאדי. שליחים מבוהלים מיהרו אליו לבקשו להתפלל לנוכח האסון המתהווה לנגד עיניהם. "קחו אותי למוקד הדליקה", ביקש הרבי. בבואו אל מקום השריפה נשען הרבי על מקלו. עברו כמה רגעים, והאש דעכה והלכה עד שכבתה לחלוטין.

החיילים שסייעו בכיבוי הדליקה נרעשו מהפלא שחולל הרבי לנגד עיניהם, וסיפרו בהתפעלות את שאירע לקצין הממונה עליהם. "הביאו אליי את הרבי", הורה להם הקצין.

אדמו"ר הזקן נענה להזמנה, והלך אל חדרו של הקצין. זה קידם את פניו בכבוד והציע לו לשבת. "האם כבודו הוא בנו או נכדו של האיש הקדוש המכונה בעל-שם-טוב?", שאל.

 "אינני נכדו הפיזי של הבעל-שם-טוב", השיב הרבי, "אבל אני בהחלט נכדו הרוחני. כלומר, הנני תלמיד תלמידו".

"ובכן", אמר לו הקצין, "איני מתפלא על מעשיך המופלאים. הבה אספר לך את שאירע לאבי המנוח עם הבעש"ט.

"אבי היה גנרל בצבא", פתח הקצין בסיפורו. "פעם אחת חנה עם צבאו בעיירה מז'יבוז'. באותם ימים הייתה אימי צפויה ללדת, ונשארה לבדה בבית הוריי, שהיה רחוק ממז'יבוז'. הימים חלפו, ואבי לא קיבל מכתב או ידיעה כלשהי מאשתו.

"מצב זה העכיר את מצב רוחו, והוא התהלך אכול דאגה וחרדה. הוא לא ידע אם אימי כבר ילדה או לא, ואם שלום לה ולתינוק הרך שאולי כבר נולד. כל יום שעבר בלי לקבל מכתב או דרישת שלום הגביר את חששותיו.

"באחד הימים הללו שפך אבי את ליבו באוזני אחד מחבריו בעיר. החבר ראה את מצוקתו הגדולה של הגנרל, והציע לו לגשת אל הבעש"ט, הידוע כמי שמחולל ניסים ונפלאות. גש אליו ובקש את עצתו, אמר החבר.

"הרעיון מצא חן בעיני אבי והוא ביקש מעוזרו לתאם בעבורו פגישה אצל הבעש"ט. להפתעתו נענה שהבעש"ט אינו יכול לקבלו. אבי שלח את עוזרו שנית, וגם הפעם נענה בסירוב. אבי התרגז וביקש למסור לבעש"ט, כי אם יעמוד בסירובו, יורה כי כל היהודים המתגוררים במז'יבוז' נדרשים לארח בבתיהם את חייליו.

"הימים היו לקראת חג הפסח, וברור היה כי החיילים יכניסו לכל בתי היהודים חמץ. האיום הזה פעל את פעולתו, והבעש"ט נעתר לקבל את אבי.

"אבי יצא עם חברו אל ביתו של הבעש"ט. הם נכנסו לחדר המבואה ומשום יכלו לראות את החדר שבו ישב הבעש"ט. אבי ראה כי הבעש"ט ישב אל השולחן ועיין בספר. אמרו לו שזה ספר הזוהר.

"אבי ניגש למראה שעמדה בחדר המבואה והתייצב מולה, כדי לסדר את שערותיו, בטרם ייכנס אל הבעש"ט. הוא הביט במראה ונבהל. במקום לראות את דמותו, צפה אבי בדרך המובילה אל עיר מגוריו.

"נפעם קרא לחברו שיתקרב אל המראה ויראה איתו את המחזה המופלא. שניהם צפו בדרך המובילה אל העיר, עד שהגיעו אל ביתו של אבי. כשהגיעו לבית נפתחה הדלת והם ראו את אימי יושבת וכותבת מכתב לאבי.

"אם לא היה דיי בכך, הם גם ראו את המילים שכתבה אימי. את מכתבה פתחה בהתנצלות על העדר הכתיבה, ובישרה כי בשעה טובה נולד להם בן, וכי שלום לה ושלום לילד.

"המחזה המופלא שראה אבי ריגש אותו מאוד. המתח שהיה שרוי בו ימים רבים התפוגג ברגע, והוא חש הקלה גדולה. הוא הביע תודה עמוקה לבעש"ט ונפרד ממנו בהוקרה.

"עברו כמה ימים מאז אותה פגישה, והמכתב שכתבה אימי, שאותו כבר קרא אבי לפרטיו בביתו של הבעש"ט, הגיע לידיו. המאורע הדהים את אבי מאוד, עד שהחליט לכתוב אותו בספר הזיכרונות שלו".

הקצין סיים את סיפורו ופנה אל אדמו"ר הזקן. "אני הוא אותו בן שנולד להוריי. עליי כתבה אימי את מכתבה לאבי, והנה ספר הזיכרונות של אבי, שבו רשם את המאורע".

הקצין פתח את מגירת שולחנו והוציא ממנה את ספר הזיכרונות של אביו, הכתוב בכתב ידו, והציג את הסיפור לפני אדמו"ר הזקן.

(על-פי 'סיפורי חסידים – תורה')

  רציתי לשאול

עם הרב חיים הבר עורך סדרת 'לומדים תניא', משליחי חב"ד בבאר-שבע

אין לי רקע חסידי ואני רוצה ללמוד חסידות. איך מתחילים?

החסידות נועדה לכל יהודי, בין שהוא בא מרקע חסידי ובין לאו. היא מעניקה משמעות אחרת לחייו של כל אחד ואחת מאיתנו, מאירה את חיי היהדות במעמקיה, ומביאה שמחה והתלהבות בעבודת הבורא.

הכניסה לשערי תורת החסידות אינה קלה, כי צריך להכיר את מושגי היסוד ואת המבנה הייחודי של מאמרי החסידות. זה אתגר גם ליהודי שהגיע לרמה גבוהה בלימוד תורת הנגלה, ועל-אחת-כמה-וכמה למי שעושים את צעדיהם הראשונים בלימוד התורה. אך בעזרת הדרכה והכוונה מתאימות זה בהישג יד.

איך להתחיל? ההמלצה שלי להתחיל בלימוד ספר התניא. קודם כול, זה ספר היסוד של תורת חסידות חב"ד, ועליו נבנו כל ספרי החסידות של שאר אדמו"רי חב"ד. עוד דבר שעושה אותו מתאים במיוחד למתחילים הוא המבנה המסודר והשיטתי שלו, בשונה מדרושי החסידות האחרים, הבנויים במתכונת אחרת.

הכי טוב ללמוד את התניא בחברותא או בשיעור. אפשר גם ללומדו עצמאית, בעזרת מגוון ספרי הביאור הקיימים בימינו, וכל אחד ואחד יכול למצוא את הביאור המתאים לו. יש גם שפע של שיעורים מוקלטים, ובקלות אפשר למצוא שיעורים ברמה ובסגנון מתאימים.

זכיתי בחסדי ה' ללמוד וללמד את התניא עשרות פעמים, ובכל פעם גיליתי דברים חדשים ותובנות חדשות לחיים. לכן מומלץ שלא להסתפק בפעם אחת של לימוד התניא, אלא לחזור וללומדו.

לימוד התניא מעניק ללומד את היסודות שיאפשרו לו להמשיך וללמוד אחר-כך מאמרי חסידות נוספים, וגם בזה יש כיום שפע של ספרי הנגשה וביאור השווים לכל נפש.

  פינת ההלכה ומנהג

טעימה מיין הקידוש

שאלה: בטעימה מיין הקידוש, האם יש עניין לטעום מכוסו של המקדש דווקא?

תשובה: עיקר חובת הטעימה היא של המקדש עצמו, ושיעורה 'מלוא לוגמיו', שהוא 'רוב רביעית' (לפי הגרא"ח נאה – 44 סמ"ק) באדם בינוני. ואם לא טעם המקדש אלא אחד מהמסובים שתה מהיין, בדיעבד יצאו השומעים ידי חובתם.

אך מצווה מן המובחר שכולם יטעמו מהיין. לכן בשו"ע אדמו"ר הזקן מעדיף למזוג מראש כוסית נפרדת לכל שומע, ושכל אחד ואחד יטעם ממנה אחרי הקידוש. ומנהג חב"ד שהשומע אינו מברך, כל עוד לא אירע 'הפסק' בין ברכת המקדש לשתייתו של השומע.

לעומת זה, יש המהדרים לשתות מהיין של המקדש דווקא. ואולי זה טעם המנהג הנפוץ, שאחרי שתיית המקדש מכוסו, הוא מוזג ממנה לכוסות המסובים, כדי שישתו מיין הקידוש.

אלא שכאן נוצרת בעיה, שהיין הזה נחשב 'פגום', מכיוון שכבר שתו ממנו. לכן יש הנוהגים שהמקדש מוזג מהיין לכוסיות המסובים לפני שתייתו (והוא רשאי לעשות זאת ואין בכך משום 'הפסק').

אחרים נוהגים למזוג מכוס הקידוש לכוס אחרת ולשתות ממנה את השיעור הדרוש, ומוזגים לכל השומעים מהכוס המקורית, ואז היין אינו 'פגום'. ויש הנוהגים שכולם שותים מכוס הקידוש עצמה, ואף שהמקדש כבר שתה ממנה, אין הכוס נקראת 'פגומה', כי הכול נחשב שתייה אחת.

מקורות: שו"ע אדה"ז סי' קצ ס"ה, וסי' רעא סכ"ה,כט,ל. קצות השלחן סי' מו בבדה"ש ס"ק לא. שלחן מנחם ח"ב עמ' פג (ודלא כמובא בקצוה"ש סי' עט בבדה"ש יט). וראה ש"ש כהלכתה פמ"ח ס"י-יא, ופסקי תשובות סי' קפב ס"ק ב-ג והע' 14, וסי' רעא ס"ק לו,מ ובהערות.

  חיים יהודיים

הכמיהה להתחבר לנשמה

"הדבר שתפס אותי במיוחד בחסידות", אומר ר' מאיר, "הוא שאתה מתחיל ללמוד לעומק על הקב"ה, ואינך עסוק בשכר ועונש בלבד"

זה היה יום שבת. מזג האוויר היה נעים, ומאיר אהרן ישב במרפסת ביתו בקומה השמונה-עשרה בשכונת היוקרה פסגות אפק בראש העין, והשקיף על הנוף הפסטורלי. דמות של אברך חסידי, הצועד לאורך הרחוב, תפסה את תשומת ליבו. הדמות נראתה לא שייכת להווי השכונה, שלא הייתה משופעת בבתי כנסת ובציבור דתי.

חלפו כמה ימים, ומאיר החליט לחפש את האיש. התושבים כיוונו אותו לבית חב"ד המקומי, וכשנכנס לשם ראה מולו את הדמות שראה ממרומי הבניין. זה היה הרב טל בנגין, שליח חב"ד בפסגות אפק. מאז נעשה מאיר בן בית בבית חב"ד בשכונה, ואורה של תורת החסידות משך את ליבו.


מצא את החיבור העמוק לתורה. ר' מאיר אהרן

חיפוש אחר מסגרת רוחנית

מאיר נולד במשפחה דתית ולמד בישיבות. בגיל צעיר פנה לעסקים, והפעיל רשת מצליחה של חמש חנויות לכלי בית בירושלים. אבל אחרי הזינוק המהיר באו תקופות שפל. תחילה חשב שזו ירידה זמנית. 'זה יעבור', אמר בליבו. אבל המציאות המרה היכתה בו בעוצמה. חנויות מתחרות נפתחו וההפסדים גדלו.

המצב הזה העלה בו תהיות על דרכו בחיים. המפגש עם תורת החסידות בא בעבורו בדיוק בזמן. אחרי שלמד במשך זמן את תורתו של הרבי מליובאוויטש, החליט לנסוע להשתטח על ציונו בניו-יורק. "הרגשתי שתורת החסידות היא הקו המנחה המדויק ביותר לחיי", הוא מספר. "באותה תקופה חיפשתי מסגרת רוחנית שתעצב את עולמי, והרגשתי שהרבי נוגע בי, שהחסידות משנה אותי".


חג של כל יהודי . "המימוש המוחשי לנבואת בעל התניא"

החלטה מחייבת

מאיר חזר לארץ ונסע לאלעד, לבקר את הוריו. הוא פגש את הרב רפאל דוגר, מתלמידיו הקרובים של המקובל רבי יורם אברג'ל, שהקים קהילה חסידית באלעד. מאיר סיפר לו כי החליט להיות חסיד חב"ד. "אתה יודע שזו החלטה מחייבת מאוד, כן?", וידא איתו הרב דוגר. "כן, החלטתי איתנה", השיב לו מאיר.

"הדבר שתפס אותי במיוחד בחסידות", אומר ר' מאיר, "הוא שאתה מתחיל ללמוד לעומק על הקב"ה, ואינך עסוק בשכר ועונש בלבד. בתורתו של הרבי מצאתי את החיבור העמוק לתורה, את ההוראה לחיים בכל פרשה ובכל מועד. אין שום דבר שאינו נושא בתוכו משמעות לחיים, הוראה לפועל, הכְוָונה לעשייה, הנעה לפעולה".

לחלוק את האור

מאז חלפו יותר מחמש שנים. ר' מאיר עבר לאלעד, וחש דחף עז לחלוק עם האחרים את האור שגילה. הוא הקים את קהילת 'מחוברים לנשמה', בסיועו של ר' אברהם-דוד לביא. במהלך השבוע מתקיימים בקהילה שיעורי חסידות, בספר התניא, בקונטרס 'ומעיין', בשיחות הרבי מליובאוויטש ועוד. קהל מגוון משתתף בשיעורים ובפעילויות, והמעגלים גדלים ומתרחבים.

נקודת השיא של הקהילה במעגל השנה היא התוועדות י"ט בכסלו. קהל גדול בא להתוועד יחד, לחגוג ולשמוח, ולהתחזק בלימוד החסידות. ור' מאיר מתמוגג: "כשאני רואה קהל מגוּון כל-כך, שכמעט אף אחד מהנאספים אינו חסיד בהגדרה, וכולם חוגגים יחד – זה המימוש המוחשי והמרגש ביותר לנבואת בעל התניא ש'זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל'. היום הזה הוא כבר מזמן לא חג של חסידות חב"ד בלבד, אלא של כל יהודי ויהודי. זה הזמן להתרומם טפח מעל הקרקע ולנצל כל רגע!".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)